בתשובה ליעקב שץ, 24/03/04 10:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. גם אני איני מומחה, אבל אני לא חושב שיש דרך "לסתום את החור" באופן הרמטי בלי ליצור חורים גדולים יותר במקומות אחרים. לא תיתכן שום שיטת משפט אופטימלית בלי טעויות ובזבוזים. לא ניתן אפילו למצוא שיטה לבחור מנהיג למפלגת "יחד" בלי טעויות ובזבוזים. אני מאמין שהשיטה הקיימת מוצלחת, ואני מאמין באפקטיביות של שינויים טכניים נקודתיים (הליכי משפט מזורזים+עידוד פשרות בסכסוכים אזרחיים, שימוש בראיות DNA וכד'), וזה בלאו הכי מתבצעים בשטח. מעבר לכך, אין ממש לאדם לא מומחה מה להציע בתחום זה של זיהוי בעיות והצעות יעול. ב. השמועה שאני מכיר, היא ששיטת המשפט הישראלית נחשבת למוצלחת(בהקשר של טעויות ובזבוזים) ועל כן תהיתי אם לך יש מידע מהימן המוכיח אחרת. נראה שאכן טענותיך מבוססות על תחושות בטן בצירוף של קריאה מדגמית בעיתונות הישראלית ה"חושפנית", היינו עדויות של אנשים מפוקפקים ביותר. ג. קראתי ונשברתי מהר מאוד. המסמך מסובך וכולל הרבה מאוד הפניות (חלקן סמויות). מאחר וגם אתה קראת, אשמח אם תוכל להפנותי לכל מראי המקום של הסעיפים הבעייתיים לטעמך. וקונקרטית לסעיפים שהעלת. ראשית, אינני מעורר מדנים בחלקי האוכלוסיה, (ואך בקושי רב אני מצליח לעורר תשומת לב אצל אוכלוסיה כלשהיא), וגם חוג חבריי המצומצם איננו מהמעוררים. לפיכך אני מרגיש יחסית שלו מבחינה זו. באשר לחוק איסור אפיית לילה, אני גם לא מוטרד מפני שמעולם לא אפיתי. ובכל-זאת, לטובת חבריי האוחזים בתבנית, אשמח אם תוכל לפרט מהן הנסיבות המאפשרות הרשעה בסעיף זה, ומדוע זה נחשב לפשע חמור ביותר (קרי מה העונש) ביחס לחוקים מנהליים אחרים (למשל, הגבלת פרסומות במוצרי עישון). לאור כל זאת, אני חש בטוח יותר מפני שהתחזק אצלי הרושם שמתוך האנשים הניתנים להרשעה בפשעים חמורים ביותר, ניתן להוציא אותי ואת חוג מכריי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינך עושה שום דבר רע, נזהר לא להרגיז אנשי פרקליטות, משטרה, מוסד שב"כ ואין לך חברים שיעשו מעשים פליליים אתה כנראה במצב שהסיכוי שזה יקרה לך הוא זניח. אולם יש אנשים שזה קרה להם כי הם: 1) היו כהניסטים והשחירו יותר מדי את מדינת ישראל (לדעת בחורינו המצויינים) ו/או הרגיזו את השב"כ. ולחילופין היו ערבים שפעלו להשחיר את המדינה. 2) עשו עסקים סיבוביים חובקי עולם ולא הקשיבו לעצות ידידותיות שנתנו להם בחורינו המצויינים 3) היו ידידים של אויב הציבור מספר 1 (גם מספר 2,3, 4), לפני שהם והציבור ידעו שהוא אויב הציבור. 4) היו אנשי ציבור לא זהירים מבחינה אתית ובאופן אקראי התלבשו עליהם. 5) במסגרת פעילויותיהם הפליליות הנחשבות לא חמורות (הסעת שב"חים למשל) יצא להם מזל רע והם הסיעו מחבל מתאבד. 6) עשו עבירה שולית אחרת (פגישה בלתי מוסדרת עם לבנוני, החזקת כמה כדורים שנשארו מהמילואים בבית) ומישהו בשב"כ החליט לעשות מזה רשת ריגול ו/או חבלה מסועפת וחובקת עולם. 7) שוטטות ברחוב ללא מטרה + מזל רע עם שוטר נמרץ מדי. שוב, אם הבעייה היא שמא זה יקרה לך, הסיכויים הם זניחים. אם עוולות מפריעות לך וחופש הביטוי יקרה לך - אז ראוי שתהיה מודאג. אגב, גם בלי מודאגותך, כחצי מהציבור אינו מאמין למערכת הזאת וזו אולי הסכנה הגדולה ביותר בכל העניין, שכן אין שלטון ללא אמון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. אם כך, רק מיעוט קטן מאזרחי ישראל הוא בקבוצת הסיכון, בניגוד מוחלט למה שקבעת באומרך "בספר החוקים יש מספיק סעיפים כדי להרשיע את כולנו". כעת אני כבר הרבה פחות מודאג, באמת תודה. לאור חילופי הדברים והתמקדות הדיון, אני בטוח שהפעם לא הגבת עפ"י תחושות בטן ואייטמים של אושרת קוטלר, ותוכל לגבות את טענותיך לגבי אותן קבוצות סיכון בעדויות סטטיסטיות ממשיות שמוכיחות שהמצב גרוע באופן יחסי. כמו כן, אם ב"עסקים סיבוביים חובקי עולם" וב"אנשי ציבור לא זהירים מבחינה אתית" אתה מתכוון לאנשים המקבלים ונותנים שוחד, הרי שאני די מרוצה מרדיפתם והרשעתם. כנ"ל לגבי אותם "חסרי מזל" שהשב"ח שהסיעו התברר כמחבל. אני לא ממש מרחם על מי שיורה באקדח ברחוב (ומפר בכך תקנה מינהלית) ולרוע מזלו חולף לו איזה עובר ושב מול הקנה. אגב, אתה ראוי לשבח, אם אתה אכן טרוד מאי-האמון שרוכש למערכת חלק גדול מהציבור. הרשה לי לעוץ לך זאת: אם ברצונך לשפר את מצב אי האמון, הרי שהפרחת האשמות לא מגובות ולא מבוררות סטטיסטית אינה הדרך. לעומת זאת, אם ברצונך "ללחום" בעוולות ולהגן על חופש הביטוי כפי שזה נעשה בתקשורת הפופלרית, הרי שאתה על הדרך הנכונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה אינה סטטיסטית. בעיית העישון היא הרבה יותר חריפה, כמו גם תאונות דרכים, שתיית חומרי ניקוי ע"י ילדים ופיגועים. אבל מדובר בבעיה חמורה של פגיעה באנשים על ידי מערכת שמיועדת להגן עליהם. השיטה של מערכת הרדיפה היא להחזיק מספיק חוקים זמינים לצורך רדיפה של הקרבן התורן. גם נגדך אפשר בקלות למצוא ראיות, וסעיפי אישום שישכנעו את חבריך לשעבר שהכנסתך ל 18 שנים לבידוד היתה על רוע מעללך. העובדה שלא עושים לך זאת אינה רלוונטית. ניתן לעשות זאת לכל אחד מאיתנו בכל רגע. כך היה אצל סטלין - זה התחיל בכמה בודדים ועבר למליונים. אמנם איני חושב שאנו נגיע למליונים אבל מבחינתי נרדף אחד זה מספיק כדי שאביע מחאה נגד השיטה. בא נתמקד בסיפור של אשר ידלין. מישהו הפריח נגדו שקרים על מנת למנוע את מינויו כנגיד בנק ישראל. בגלל קונסטלציה פוליטית נפתחה חקירה. הנושא שבגינו נפתחה חקירה נמצא שקרי אולם מכיוון שניתן רשות למשחית להשחית התחילו לחפש עוד. עצרו את כל החברים שלו לשעבר ואיימו עליהם בשנים בכלא אם לא ישליכו בוץ בידלין. בסוף שניים נשברו והסכימו להעיד נגדו בהסדרי עד מדינה או דברים דומים. עורכי הדין שלו אמרו לו שהוא יכול ללכת עד הסוף אבל יש לו 50% סיכוי שיאמינו לו. הוא נשבר והודה בעבירות שלא ביצע וקיבל 5 שנות מאסר משופטת שהחליטה לבער את הרע מקרבינו. בערעור שהוא ביצע אחר כך על אחד האישומים הוא יצא זכאי. אבל מה זה משנה. החריבו את עולמו והרסו אותו. האם הוא היה צדיק? כנראה שלא. במקביל לעבודתו הוא היה עושה דברים למען המפלגה, משתדל לעזור לחברים ושולח ידו בעסקי נדל"ן אפורים. כולם עשו זאת ועושים זאת עד היום. תלייתו של שעיר לעזאזל אינה הדרך למגר תופעות כאלו. עובדה שהרשעתו לא שינתה דבר ועד היום השחיתות זועקת לשמים. אם אתה חושב שהריח הרע של מערכת המשפט לא יצא אם אני לא אדבר על זה אתה מאוד נאיבי. דבר קצת עם עורכי דין שמסתובבים שם יום יום. הבעייה היא הפרד ומשול. המערכת מספרת שצריך לעשות את זה כדי להלחם ברעים מהקבוצה ההיא וכך אנשי הימין לא מפריע להם שרודפים ערבים ולאנשי שמאל לא מפריע שרודפים ימניים. שונאי הפוליטיקאים המושחתים לא מפריע להם שרודפים פוליטיקאים וכך הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי, כעת אני (חושב ש)אני מבין את כוונתך. מהתגובה הראשונית שלה עניתי, קיבלתי את הרושם המוטעה כאילו התכוונת שמערכת המשפט הישראלית היא גרועה מאוד יחסית למצב תקין. ואילו בפועל מה שהתכוונת אליו שבעיות אינהרנטיות במערכת מאפשרות להתעמר בפרטים מסויימים באמצעים של עינוי דין, ואכיפה סלקטיבית. לדעתי, הבעיה האינהרנטית בנושא זה נובעת מחוקים לא מתאימים, והפיתרון הוא מתבקש. לגבי הנושא של הרשעות כוזבות - למיטב ידיעתי הוא קיים במקרים קיצוניים מאוד (ואף הייתי אומר, כמות זניחה של מקרים). לדעתי, התופעה היא אינהרנטית בכל שיטת משפט ולא ניתן לשפרו משמעותית ביחס לשיטה הקיימת (להוציא שיפורים טכנולוגיים נקודתיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין עומד על כך שהשופטים הם בני אדם והם חלק מעניין ההתעמרות כאשר (חלקם) אינם עושים מספיק כדי להגן על הנאשמים ולפעול בצמוד לחוק. ניתן לעשות הרבה מאוד. אפשר לא לקבל הודעות כראיה קבילה. אפשר להפעיל חובת דיווח על עדויות שקר של אנשי הממסד אפשר ללכת לאט ולבדוק את ההשפעות של כל אחד מהם בנפרד. המצב היום הוא מאוד בעייתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מה זה הודעה. האם אתה מדבר על הודאה? אם כן, אז הצעתך היא קיצונית ודמגוגית. יש הודאות קבילות ויש כאלו שאינן, והסיווג הוא בהתאם לתאוריה והפרקטיקה של המשפט המערבי כפי שהתפתח ב-2500 שנה האחרונות - וכידוע בתחום הדין הפלילי הוא מבוסס על קונסרבטיביות לטובת הנאשם. אם בכוונתך להרחיב את הנסיבות שבהן הודאה נחשבת לא קבילה, עליך לפרט למה בדיוק למה הכוונה ולהסביר על מי בדיוק חלה חובת ההוכחה וכו'. ומה זה בדיוק "חובת דיווח על עדות שקר"? עדות שקר היא פשע חמור ומתייחסים אליו בהתאם. חובת דיווח זה כלי אכיפה בלתי אפקטיבי ובלתי ישים המעודד אישומים כוזבים. בטח שככלי אכיפה הוא לא תפור לסוג פשע ספציפי ולא ברור למה דוקא לעדות שקר הוא כל כך מתאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הודאה שהושגה במשטרה ואחר כך הנאשם חוזר בו ממנה בבית המשפט היא מאוד בעייתית. חשוב על כך. איני אומר דוגמטית לבטל וזהו אבל זה שווה חשיבה. נדיה מטר הועמדה לדין על תקיפת שוטר, סעיף חביב מאוד על שוטרים הבודים אישומים כוזבים נגד אזרחים. לאחר שארבעה שוטרים העידו נגדה בפרוטרוט כיצד תקפה אותם היא הצליחה להקרין בבית המשפט סרט של הארוע בו היה ברור לעיני העולם כולו שכל העדויות היו שקר. איש מהשוטרים לא הועמד לדין על כך. איני יודע מה לעשות בנידון אבל משהו חייב להשתנות כי כך זה לא יכול להמשך. אני מבין את חוסר מוכנותך לנפץ את ראיית העולם הפסטורלית והשלווה שלך על מנת להגן של כמה ארכי פרחי מהימין הקיצוני, ערבים, עולים חדשים ופרחי עבריינות. אולם ראשית זו חובתך כיהודי וכאדם. שנית, זה יכול להגיע אליך יום אחד, באקראי או תוך שינוי ההגדרה של אויבי העם. שלישית, זה עלול להרוס את המדינה הזאת ולהוביל לדברים שאיש מאיתנו אינו רוצה. אינך חייב להיות ראש הנאבקים אבל הכרת המצב לאשורו תשדר למערכת שמשהו חייב להשתנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המקרה שציינת, הוא אכן בעייתי אבל אינו מהווה צידוק לבטל את ההודאה כראיה (וזה כן מה שאתה אמרת דוגמטית בתגובתך הקודמת). זה שהשוטרים לא הועמדו לדין - איני מכיר את פרטי המקרה, אבל לדעתי עדות שקר חייבת לגרור לכל הפחות הרחקה. אני רק יכול לשער עפ''י ההיסטוריה של תגובתיך הקודמות שהמשפט ''ברור לעיני העולם כולו שכל העדויות היו שקר'' גובל בעדות שקר. לגבי ראיית העולם הפטורלית והשלווה שלי - תודה על המחמאה אבל אין לי ראיית עולם כזו. אני בעד הגנה על חפים מפשע בלי שום קשר למוצא שלהם. הכרת המצב לאשורו לא תושג ע''י הכללות היסטריות כפי שאתה עושה. המערכת המשפטית בישראל היא תקינה אך לא משוללת בעיות. אין רדיפה מאורגנת של ''אוייבי העם'' כפי שאתה מנסה לצייר זאת, אלא עינויי דין (חוזרים ונשנים, נכון) שנובעים מבעיות חוקיות ופרוצדורליות שונות. אני בעד לתקן את הבעיות ולא לתקוף את המערכת המשפטית כמין ישות דמונית כפי שאתה נוהג. ואחרון חביב, חסוך ממני את ההתנשאות המוסרית. הרי אתה זה שמחזיק בעמדה אנטי-מוסרית במוצהר בנושאי מס (העדפת תועלת אישית על-פני רווחת האחר בכל נסיבות שהן). תגובה זו חותמת את הדיון מבחינתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הקשר ו\או ההבדל בין הודעה להודאה ב: דע את זכויותיך, מאת נעם פדרמן !!! www.kahana.info
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |