בתשובה לאפופידס, 22/03/04 16:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קשה לי לקבל את העובדה, שאנשים 'נדהמים' לגלות סולידריות של ערבי ישראל עם שונאיה. חבר יקר, ערביי ישראל הינם פלשתינאים וגם הם תומכים בהחלט באותה מטרה - השמדת מדינת ישראל. זו עובדה. ואם ערביי ישראל אינם מרשים לעצמם לפעול באותה דרך שבה פועל יאסין, אין זאת אלא בגל העדר יכולת/שיקולי תועלת וכיוצ"ב. אידאולוגית - אין כל מחלוקת בינם ובין חמאס. מעניין מה המסקנות שתסיק, אם תניח שהטיעון שלי נכון. האם תתמוך אז בביטול אזרחותם של ערביי ישראל, למשל? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הם אכן רוצים בהשמדת ישראל. הגעתי למסקנה זו כבר לפני שלוש שנים, אך יש סיבה אישית לפליאתי: יש לי איזה ליקוי/תכונה, אולי עקב חולשה מסויימת של הזיכרון עוד מגיל צעיר, הבאה לידי ביטוי בכך שכמעט כל דבר נראה לי לפתע מוזר ונשכחות ממני לזמן קצר הסיבות בגינן הוא בעצם מובן לי מאליו. כלומר, לכל מה שהתרגלתי אליו, הן רגשית והן לוגית והן עובדתית, יש חלק בנפס (אופס! - נפש) שלי ששוכח, וחווה אותו כאילו בפעם הראשונה. יש לכך יתרונות וחסרונות. אם נחזור לנושא, כדי להשלים את התמונה, במקביל לשמחתם על כל יהודי שנפגע ורצונם בהשמדתנו המדינה, אין ערביי ישראל רוצים לחיות כאן במדינה ערבית. ככה זה, הנפש אינה מערכת לוגית. בכל אופן, נדמה לי שמה שהפליא אותי הוא ההפגנתיות והפורמליות של צעד זה, שכל כולו, למרות הנימוקים "כבדי המשקל" בעד מניעים אחרים, הכרזה על תמיכה גורפת (נראה ב24 השעות הקרובות) של הציבור הערבי הישראלי ונבחריו בהשמדת ישראל, גם אם הם מציגים נימוקים אחרים כלפי חוץ (שאותם ניתן לבדוק באופן וודאי עפ"י העבר הקרוב), עדיין, מי שמעורר את תקוותיהם הוא אדם שכל כולו שנאה ומוות לשונים מהם. לגבי היחס לערביי ישראל - במקרה הצורך והאפשרות אין לי בעייה עם הרחקת קבוצה זו אל מחוץ לגבולות הארץ. זאת, ללא קשר לשאלות כמו "למי שייכת הארץ?", שלא ממש מדברות אלי, אלא כי זו קבוצה אנטי-דמוקרטית התומכת בהשמדת קבוצות אחרות החיות כאן. כרגע זה לא מעשי ורק יפגע בלכידות מאבק ההשרדות הישראלי, כך שאני מתנגד לזה. עוד נקודה, לא קשורה ישירות: כפי שנקודת התורפה של חברות חופשיות היא הפגיעה באוכלוסייתן, נקודת התורפה של הצד השני היא המנהיגים. בדמוקרטיות, יש המשכיות - כן, למרות רבין ולמרות ספרד, יש המשכיות שמה שמניע אותה היא טובת העם. באוטוקרטיות, המניע היא טובתו האישית של המנהיג, וזו גם נקודת התורפה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה "למי שייכת הארץ" היא עיקר העיקרים במלחמה שבינינו ובין בני דודנו. לפחות מן האספק המוסרי. למשל, אם הארץ שייכת לערבים ולא לנו - אזי מלחמתם נגדנו מוצדקת, רצונם להשמידנו/לגרשנו מן הארץ מוצדק וגירושם מארצם רק בשל רצונם זה אינו מוצדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי קבע שהארץ שייכת לנו ? העובדה שתקיימה כאן מדינה יהודית לפני יותר מ 2500 שנה ? ואם הארץ הייתה שייכת ליישות הערבית שחיה כאן לפני 150 שנה ? אז מה ? היגרנו הנה. הם נלחמו בנו. הם הפסידו. בנתיים בנינו כאן הרבה דברים יפים. אז זה לא שלנו ? הוילות בהרצליה והקיבוצים בנגב שייכים לערביי ישראל בגלל שהם היו הקבוצה השלטת כאן לפני 150 שנה ? חיפוש צידוקים מוסריים לאי-מוסריות הוא עניין בעייתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי קבע שהארץ שייכת לנו? האו"ם, אבל נניח שאף אחד. המציאות פשוטה בהרבה - אנחנו (היהודים) מאמינים שזו ארץ אבותנו, מולדתנו וארצנו, ואילו הערבים מאמינים שזו ארצם ומולדתם. משום כך יש בינינו מלחמה על הארץ, ומי שינצח במלחמה - יזכה בה. וינצח במלחמה הזו מי שיאמין יותר שזו ארצו, מי שיתמיד באמונתו, מי שיהיה מסור יותר לארצו, מי שיהיה מוכן יותר להילחם עליה ואף למות עבורה, מי שיהיה חכם יותר ומי שיהיה לו יותר מזל. אני מקווה שאנחנו - היהודים - ננצח במלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר משהו אחר. אני מקווה שאתה מבין שאין כאן שום צידוק מוסרי אבסולוטי. זה אפילו נובע מתגובתך לעיל. כל הצידוקים המוסריים1 הם אמצעים לדירבון ההמון לכיון מסויים. וככאלה אמינותם אפילו מפוקפקת יותר. ואז נשאלת השאלה: אם הצידוקים המוסריים הם האמצעי, מהי המטרה ? 1 הרלוונטיים בפתיל הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאנחנו תופסים אחרת את המושג 'מוסר'. אני לא יודע מהו 'צידוק מוסרי אבסולוטי'. לתפיסתי, 'מוסר' הוא רשימת הכללים של כל אדם ואדם לגבי מהו 'טוב' ומהו 'רע'. מזה נובע, שלעתים ערכי מוסר של פלוני - אני, למשל - משותפים לאנשים רבים אחרים, ולפעמים לא. וכלמה שאמרתי, תואם את ערכי המוסר שלי. אני מקווה שבכל הנוגע לסכסוך היהודי-ערבי, רבים מהיהודים שותפים לערכי המוסר שלי, וברור לי - א. שיהיה קשה למצוא מישהו, אפילו יהודי, שערכי המוסר שלו יהיו *זהים לגמרי* לערכי המוסר שלי. ב. שיש רבים (לדעתי, מיעוט גדול) שאינו שותף לערכי המוסר שלי. להערתך לגבי תפקידם של ערכי המוסר ('לדרבן את ההמון') - לדעתי, הם לא נוצרו בשל כך אלא בשל צורך בסיסי ביותר הטבוע בכל בני האדם לראות את עצמם כמוסריים. לכן, אני מניח, למשל, שגם לאחמד יאסין (היה) חשוב לראות את עצמו כאדם מוסרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט אני חושב שלא הבעיות הדתיות, הטריטוריאליות, הלאומיות או המעמדיות הן שהביאו לפרוץ הסכסוך ולהתמשכותו, אבל לא אכנס לזה כעת. אכן יש חשיבות לטיעוני הבעלות על הארץ שכן הם מהווים מרכיב חשוב מיכולת העמידה הלאומית והבינ''ל של האוכלוסיה היהודית אל מול אלו הקמו עליה. בסה''כ רציתי לציין שנכונותי (העקרונית בלבד בשלב זה) לסלק את ערביי א''י משטחה אינה קשורה לסיבות אלה, אלא נובעת אך ורק מבחינת מעשיהם. גם אם קבוצה יהודית היתה מתנהגת כך לאורך יותר ממאה שנה, הייתי תומך בהרחקתם מן הארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע על סמך מה אתה מגיע למסקנות, ועל סמך מה מר הזקן קובע עובדות. אין לי נתונים עדכניים לפני, אבל מונח לפני מאמר של סמי סמוחה משנת 2000. אני מצטט. "שיעור קטן למדי של הערבים הישראלים דוחים את זכותה של ישראל להתקיים, ושיעור זה אפילו פחת במרוצת השנים: 20.5 אחוזים בשנת 1976, 11.0 אחוזים בשנת 1980, 17.6 אחוזים בשנת 1985, 13.5 אחוזים בשנת 1988 ו-6.8 אחוזים בשנת 1995. רוב הערבים מקבלים את מעמדם כמיעוט: שיעור המצהירים שערביי ישראל אינם צריכים להשלים בעיקרון עם מעמדם כמיעוט לאומי בעל זכויות אזרח מלאות היה 17.6 אחוזים בשנת 1985 ו-17.3 אחוזים בשנת 1995...כאמור, הסקרים בשנים 1976-1995 הצביעו על מגמה גוברת של ישראליזציה והתמתנות בעמדות של הערבים בישראל; אך נראה שמגמה זאת נבלמה בתקופת ממשלת נתניהו. 36.1 אחוזים מהנשאלים ב-1999 אמרו שהתואר 'ישראלי' מתאים לזהותם, לעומת 63.2 אחוזים שענו כך ב-1995...שיעור השוללים את זכות הקיום של ישראל כמדינה עלה מ-6.8 אחוזים ב-1995 ל-16.1 אחוזים ב-1999, ושיעור השוללים את זכות הקיום של ישראל כמדינה יהודית-ציונית עלה מ-35.3 אחוזים ב-1995 ל-41.8 אחוזים ב-1999. התמיכה ללא סייג בהפגנות לא חוקיות כאמצעי במאבק של ערביי ישראל זינקה מ-6.0 אחוזים ב-1995 לשיא של 20.3 אחוזים ב-1999...". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שאתה עושה במקום לראות את טקס הכתרת מלכת היופי? גש מהר לטלוויזיה, יש תיכף 'סקס והעיר הגדולה'! אחזור מחר, ובגדול, או לפחות בבינוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שיש לך בעיות בהבנת הנקרא... הרי הנתונים מדברים בעד עצמם (פחות או יותר): למשל, "שיעור השוללים את זכות הקיום של ישראל כמדינה יהודית-ציונית עלה מ-35.3 אחוזים ב-1995 ל-41.8 אחוזים ב-1999"! האם יהיה מופרז לנחש שבשנת 2004, אחרי שלוש שנות אינתיפאדה, אחוז השוללים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית-ציונית עולה בהרבה על 50%? האם יהיה מופרז להניח, שהיום - ביום חיסולו של אחמד זצ"ל - השיעור יתקרב ל- 100%? ואם כן - מהי המשמעות, לדעתך, של הקשר שבין השינוי החד בשיעור התומכים/השוללים ובין אירועים כמו זהות ראש הממשלה או חיסול אחמד? כמה עיוור יכול להיות אדם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. אני חושב שאי אפשר להיות יותר מ 100% עיוור. אבל אני לא מומחה. לפני שאתה מעיר לי על בעיות בהבנת הנקרא, שים לב להבדל בין אלו ששוללים את זכותה של ישראל להתקיים (ואף מוכנים לחיות בה כמיעוט) לבין אלו ששוללים אותה כמדינה יהודית-ציונית. האידיאולוגיה הציונית, שהיא אידיאולוגיה שמבצעת הדרה ואפליה לערבים בעצם מהותה, לא מקובלת גם על חלק מהיהודים, וההפתעה הגדולה שלי למקרא הנתונים הייתה שרוב הערבים מקבלים אותה. הניחושים שלך לא רלוונטים. הקשר בין האינתיפדה לבין ההזדהות של ערבים-ישראלים עם המדינה מורכב: מצד אחד, לרובם יש הזדהות ברמות שונות עם הפלשתינים בשטחים. מצד שני, רובם מעוניינים בזהות נפרדת מאלו שבשטחים, ונאבקים על כך, גם במחיר של ראיית הפלשתיני הלא-ישראלי כ"אחר" (אני מגובה בנתונים גם כאן. אין לי סבלנות להעתיק). לעניין זהות ראש הממשלה, השינוי קשור ליחס לאוכלוסייה הערבית בתוך ישראל ולאפשרות לפתור את הסכסוך הכולל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי טענתך, כי רוב הערבים מקבלים את המדינה כמדינה יהודית-ציונית: א. אני לא חושב שזה נכון *כיום*, גם אם מצמצים זאת לתפיסה הפרקטית בלבד (ולא האידאולוגית). ב. אני לא חושב שזה נכון או היה נכון אי-פעם מצד התפיסה *האידיאולוגית*, להבדיל מהתפיסה הפרקטית (וההבדל ביניהם עצום ומהותי, בעיקר לטווח הבינוני-רחוק). מסתבר שעם בונוס אפשר להיות עיוור בלמעלה מ- 100%. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני מתנצל על העיקוב. צוק העיתים וכל זה... שנית, אני עדיין מזועזע. למחרת התחרות העלה רפי רשף לשידור ברדיו את הנבחרת, שחברה לומד לתואר הראשון במתמטיקה (אחד האיילים?) והזכיר לה שזוגיות אינה שורדת את ההכתרה. היא כמובן אמרה שהיא וזוגה1 יוכיחו אחרת. ואז, הסכסכן, כאילו לא יודע על הקשר המיסטי שבין הכדור לכתר, מאפשר לאלון מזרחי לברכה בשידור! אך לא לשם כך נתכנסתי. אז מהיכן לקחתי את הנתונים על ערביי ישראל? אתחיל מן התגובות להתנקשות במגזר הערבי, שהציתו פתיל זה. ביום ההפגנה, הורדו הדגלים ברשויות המקומיות הערביות לחצי התורן, בהר הצופים הפגינו כמאה סטודנטים ערבים שכינו את שרון שביקר במקום בכינויים החריפים הרגילים השמורים ליהודים ואמריקנים בלבד. תגובת חברי הכנסת הערבים היתה דומה. בהפגנה בנצרת השתתפו יותר מאלפיים איש, שכללו את "נציגי כל הזרמים בחברה הערבית בישראל" (לפי הדיווחים בתקשורת)– מ"בני הכפר" הקיצוניים, שדירבנו את רנטיסי בקריאות קצובות להחיש את הנקמה ועד המתונים, הדבר הכי קרוב לאוניברסליזם אצל ערבים, קרי הקומוניסטים, שגם הם צעדו שם בגאון, בקריאות ובדגלים כמחאה על הרג רוצח המונים, שכנגד מאות מעשי הרצח בראשם הוא עמד הם מעולם לא זעקו בכזו נחרצות אם בכלל. שום משמרת מחאה, מקרב יותר ממיליון ערבים לא התייצבה שם. אף סטודנט ערבי ממכללת תל חי לא זעם, אף נערה ערביה מתבגרת ומרדנית מ"נוער היונה" לא התביישה בקול רם. נכון שרוב ערביי ישראל לא טרחו להגיע להפגנה, אך אף לא אחד מן המיליון לא הפטיר מילה להגנת להגנת מדינתו, שאותה ביקש המנוח להשמיד. וזה הכלל שם: הקיצוניות היא תמיד בכיוון אחד ואין שם לא תמהונים חברתיים ולא מוטנטים ביולוגיים שקיצוניותם היא לכיוון השני, האפולוגטי, עם אולי קורטוב של שנאה עצמית, או לפחות האשמה נחרצת של מנהיג ערבי כלשהו בקיפוח חיי אדם, או האשמת עם ערבי בכך, או כבר לא איכפת לי מה, אבל משהו שיראה על איזו תחושה מוסרית ומחוייבות חזקה, אמיתית ואמיצה. המיעוט הקיצוני הוא תמיד בכיוון אחד - בליווי "הרוב המוסרי" השותק – שלבסוף, עם המשך פעילות הקיצונים ותולדות מעשיהם, נסחף גם הרוב אחריהם. ראה את מהומות אוקטובר 2000, ראה את יחסם הפושר של ערביי ישראל לפיגועים ולמשלחיהם לעומת יחסם למנהיגים ערביים הטובחים בנו (ובעמיהם שלהם), ראה לעומת זאת את יחסם למשתפי הפעולה, אלו שמנעו את רצח שכניהם היהודים, ראה גם את הסקרים – בדיוק ברגע בו מחוייבותם למדינה, לשכניהם, עומדים למבחן, ברגע בו באמת יש צורך בערבותם, ערביותם קודמת, קול קדומים שבטי קורא, לפועל הפשוט כמו גם לאחרון הפרופסורים2. ואז, כמשקל נגד לקיצונים, כאשר אנו נרצחים, תראה את המתונים מניפים את כף ידם האחת, ספק מוחים ספק מוחאים3. מכל אלו אני מסיק שהזדהותם של ערביי ישראל עם המדינה, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בסקרים, מבטאת בעיקר רצון חומרני להסתפח לתרבות מתקדמת מאלו הסובבות אותה. זאת ללא שום קבלת מחוייבות מוסרית ושום אימוץ של ערכים הומניסטיים מינימליים של בין אדם לחברו השונה ממנו. אתה יכול לראות זאת בכל מקום – למן עירק, בה לא מוצאים האמריקנים בני ברית אמיתיים עירקים לרעיון של "את השנוא עליך על תעשה לחברך", ובמקרה זה, כאלו המוכנים לתת *לאחר* את החופש אותו הם דורשים לעצמם, דרך משכילי ערב כולם שחוזרים מן המערב החופשי למדינות ערב ובמקום לנסות להטמיע את השספגו, לכל היותר מנאצים ומסיתים נגד זה, דרך המיליונים שעשו במערב את משכנם – ערביי אירופה, שלהפתעת החוקרים, דווקא הדור השלישי שלהם, שאמור היה כבר לאמץ לחלוטין את ערכי החופש, ההשכלה הביקורתית והרב תרבותיות, הוא שמוביל שם את החבירה לאתוס הכיבוש והדיכוי הפאן איסלמי. כמעט לפני סיום, הנה משהו מעודד: http://tinyurl.com/2y9hk . אומנם הכותב הוא ככל הנראה נוצרי, אומנם גם הוא נזקק לשימוש כלשהו בשקי החבטות המסורתיים של עמי ומנהיגי ערב – ישראל וארה"ב כדי שלא יואשם בייצוג אינטרסים זרים, אומנם אין הוא קורא במפורש לאף מנהיג ערבי פושע מתועב, גם לא לאלו שרצחו אלפים רבים של בני אדם, הוא אף לא מגנה את רצחנות המאבק הפלשתיני ואף מביאו אותו כדוגמא חיובית ובעצם קל לראות שהוא נמנה על מחנה הפוּ, כלומר המתונים הערבים הספורים שדי בנשיפה קלה של האשמה בחבירה לגורם חוץ שבטי כדי להרעידם מעמדתם, אך נראה שהוא לפחות מבין שמקור הבעייה הערבית היא הן המנהיגים והן העמים עצמם, וזה לא מעט וזה יכול היה להיות המשך של משהו טוב, שכמותו וחריפים ממנו כבר נשמעו בעיתונות הערבית, אם רק לא היה זוהיר עוד אחד מאנשי הפוּ... וכדי שיהיה חג ממש שמח, הנה אוסף מגניבונים: למרות שזה נקטע באמצע, שימושי מילת הF המופיעה שם מזכירים את אינדקס הנעבעך שב תגובה 185098 ____ 1 "זוגתה" יכול היה להיות הרבה יותר מגניב, לא? כואב הלב... 2 נו, טוב יש שלושה-ארבעה (כן, מז"ט, נמצא עוד אחד – בסעודיה, סעיד א-סאלח, שזה כ1 ל70 מיליון). 3 עפ"י ביטוי של פרופ' אביעד קליינברג בנושא אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את עניין התחרות שבהתחלה ואיך הוא מתקשר לנושא, או שזה היה גילוי של הומור? אני לא טוב בזה. בכל זאת, על איזה תחרות מדובר ומיהי "הנבחרת"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, יש לי את אותה הבעייה בחלק מן התגובות באייל. במקרה זה אולי תגובה 207747 תבהיר את הסוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני הבאתי *נתונים מדעיים*, לא אוסף התרשמויות. לא הבנתי כיצד אתה מתמודד אתם. בטענה שהם מבטאים "רצון חומרני" ולא "מחויבות מוסרית"? מה זה קשור לטענה שלך שהם רוצים בהשמדת מדינת ישראל? (ונחמד שאתה יודע להיכנס לראש שלהם. טלפתיה?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהבאתי יותר מאוסף התרשמויות. הבאתי מעשים שנעשו, מילים שנאמרו ויותר מזה, את אלו שלא נעשו ולא נאמרו. דעתי היא שמעשים הרבה יותר אמינים מתשובות לסקר, שאינך יודע את מניעיהן. אבל גם בסקר שהבאת תמצא מגמה ברורה: ככל שהתמשכה המתקפה הפלשתינית, עברו ערביי ישראל לצידם. ולפני שמישהו ינסה לתלות זאת בפערים ומצוקה כלכלית שגררה עוינות מצידם, אפשר לחפש את הפתיל באייל בו מובאים ממצאים המראים מתאם גבוה בין השיפור במצבם הכלכלי של ערביי ישראל והקטנת הפערים בינם לבין האוכלוסיה היהודית, להגברת העוינות מצידם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכחתי להוסיף בסוף: ואת משטרו העריץ של קים ז'ונג איל יש להפיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם המשפט הזה. וזהו. (הפערים בינינו גדולים מדי מכדי שהדיון יהיה מעניין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיניין המנהיג כנקודת תורפה במשטרים דיקטטוריים או קלריקליים היא הבחנה גאונית. אך דווקא בשל כך יש לתהות שמא ישראל לא חיסלה סמל יותר ממנהיג... אני לא בטוח עד כמה היה תפקודו של יאסין הזקן והחולה כל כך מבריק ומנהיגותי. הכאריזמה שלא נבעה ממקום יותר מסורתי מאשר אינדווידואלי - הוא פשוט כבר הפך לאגדה ובחיסולו הובילה ישראל את הסכסוך עוד צעד לעבר הגלובליזציה שלו - דהיינו סכסוך דתי בין יהודי כל העולם למוסלמי כל העולם. כיוון שכבר רואים יותר ויותר סימנים לקיומו דה פאקטו. נ.ב: חברה יהודייה אמריקאית של ידידה שלי התחתנה לאחרונה במיאמי עם שייך סעודי, מזל"ט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח מאד לשמוע את דעתך על המשמעות שיהי נכון לתת, לדעתך, בעתיד, כאשר האמירה: "חבר יהודי אמריקאי של חבר ידיד שלי התחתן לאחרונה עם בחורה סעודית מסעודיה, מזל"ט" תהיה טבעית באותה מידה כמו האמירה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהפה שלך לאללה, או לפחות למוחמד | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לתקווה (שלך - לא שלי) - מהי המשמעות, לדעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברה פטריאכלית, שמרנית ורקובה (לטעמי יותר אף מזו שלנו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר להתחתן עם מזל"ט סעודי? חשבתי שאפילו חתונות חד-מיניות זה אסור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאסין לא היה מנהיג דתי ולמעשה גם מעמדו הרשמי בהנהגת לא הוסדר פורמלית. הוא אכן היה בעיקר סמל לתנועה שהתנגדה לכל הסדר מדיני ארוך טווח עם ישראל, ויהא המחיר בחיי יהודים וערבים אשר יהיה. זו גם עיקר חשיבות הפלת סאדאם חוסיין, היותו סמל לקריאת תגר על העולם החופשי. כמובן, אם היה הוא מסתפק בלהיות סמל ובלהשמיד אוכלוסיות עירקיות בלבד+הצקות מינוריות למערב, היה עדיין סמל גאווה ערבית זה בראש כוחות הכיבוש של משטרו. גם סוד קסמו של נאצר שרק נכשל והפסיד, כולל איבוד השטחים לישראל - על פני סאדאת שהחזירם, היה שהוא קרא תיגר, נתן תיקווה לפאן ערביות (שנכשלה) שאולי תעניק עליונות צבאית ערבית אל מול העולם החופשי הנחות רוחנית. באשר ליחסינו עם העולם המוסלמי, אני לא חושב שהחיסול החמיר את המצב הקשה גם כך. אם אהבת את ההבחנה הזו, אז הנה לך עוד אחת: יתכן מאוד שהאימפקט התיקשורתי והמחאה בעולם הערבי כנגד החיסול היו מתונים יותר אם החיסול היה של כל הנהגת החמאס בבת אחת. בהרבה מקרים האפקט הרגשי של הרג יחיד עולה על זה של הרג מספר אנשים. זה גם היה מעקר את הפן ה"אישי" של הפעולה וממעיט את הדגש מן הפגיעה בזקן נכה ושם את הדגש על הפגיעה באירגון חסר פנים כחלק ממלחמה. כללית לגבי חיסול מנהיגים בחברות אנטי-הומניסטיות (הן יכולות גם להיות דמוקרטיות במידה מסויימת), למרות שבמערב יש הסתייגות חזקה ממעשים כאלו, נדמה לי שאיום ופגיעה במנהיגים מסויימים - ערפאת, אסד, חמנאי, קים ז'ונג איל1 ועוד... יכולה לקדם הרבה יותר את המלחמה בטירור ואת השלום. הרי אלו הם האנשים שמציתים את הטירור (לעיתים על קרקע מנטלית חפצה), למטרותיהם האישיות שהן עיקר עניינם. הם גם יודעים שכל פגיעה בעמיהם וצבאותיהם רק תשרת אותם, כך שהדרך היחידה להשפיע על שיקולי הכדאיות שלהם היא לאיים עליהם אישית ולא להסס לפגוע כשצריך. כמובן, המנהיגים בחברות ההומניסטיות צריכים לאזור אומץ אישי ולהבין שפגיעה בהם היא הרבה פחות נוראה מאשר פגיעה במנהיג בצד השני. בעניין החברה של החבר שלך - מזל טוב! ראה מה כתבה לי לפני מספר חודשים ידידה השוהה כרגע בחו"ל: I met this very special girl. Her name is B. She מה שנחמד היה שבדיוק בשבוע ההוא קרו לי שלושה דברים:is a French Muslim computer programmer, very gentle and shy. I think you will find her very interesting to talk to. She agreed to let me give you her e-mail and you are welcome to write to her. Of course you can call me for more details, or you can find them out for yourself. B@bbb.fr Don't miss out on this one. Later, S. 1) כתבתי תגובה חריפה בעניין הערבים (אם כי B היא דווקא אירנית, שאגב מסתתרת ממשפחתה). 2) מישהי עמה יצאתי שבוע קודם לכן שלחה לי אימייל שהסתיים ב"הנה לך נשים נאות ומשכילות" וצירפה את הקישור: http://www.numa.co.il/ . דבר זה אילץ אותי להתוודות באוזניה כי אני נוטה יותר (גם אם לא רק) ליהודיות ואם אפשר יוצאות צבא - עניין של העדפה מינית, או life style בלעז (: 3) נעזוב את זה. ואת משטרו העריץ של קים ז'ונג איל יש להפיל. _______ 1 מתברר שהמשטר בצפון קוריאה הוא אחד המשטרים הזוועתיים ביותר שקמו מאז מלחמת העולם השניה2. נדמה לי שרק זה של החמר-רוז' מתחרה איתו. בעבר גערתי בכליל נאורי על שהוסיף לתגובותיו את המשפט "ואת משטרו העריץ של קים ז'ונג איל יש להפיל." אני מצטער על כך וכאות התנצלות אצרף משפט זה ל10 תגובותיי הבאות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |