בתשובה לתבואת שגעון, 21/03/04 22:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני בטוח שהרבה יותר קשה להפטר מהרגל של עישון מאשר להפטר מהרגל של הפרדה בין חלב ובשר ובכל זאת יש לי הרגשה שהתגובה שלך הייתה אחרת אם הייתי מספר שבהחלטה רציונאלית החלטתי להפסיק לעשן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, אבל מפספס את הנקודה.. אני לא בא לקדש כל הרגל באשר הוא, רק להלין על הפיכת הרציונליות לאורים ותומים, לאיזשהו עיקרון מנחה שהכל כורע ברך בפניו. "החלטה רציונלית" כפי שהיא מתייחסת להפסקת הרגלי אכילה מסוימים שבאופן קיומי אינם מהווים מטרד של ממש, נראית לי דבר צורם. אתה חי בצורה מסוימת, זה לא ממש מפריע - למה להפריע לעצמך בשם איזשהם עקרונות מופשטים? המקרה עם הסיגריות - בהנחה שקיימת כאן הפרעה ממשית יותר לחייו של בעל ההרגל* - מדגים בעיה. לא משהו שאתה מגיע לכך שהוא בעיה, שאתה עושה ממנו בעיה, אלא משהו שנתון כבעיה. במקרה כזה, אם שימוש ברציונליזציה עוזר לאדם להילחם בבעיה - שיהיה לבריאות.. *אם אני טועה והעישון אינו מעיק על בעליו - הרי דינו כדין הכשרות מבחינתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם השם שלך, אין פלא שאתה לא מחסידי הרציונליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שכבר מגיל צעיר נראה היה לי כאילו כל השאר האביסו עצמם בה. וסייג קטן: הרציונליות ואני דווקא לא ברוגז מוחלט. פה שלום, שם שלום, אתה יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשמירת כשרות בסביבה חילונית יש מחיר חברתי. הוא אמנם נמוך מהמחיר של אי שמירת כשרות בסביבה דתית אבל הוא קיים והוא הפריע לי. הייתי מוכן לשלם את המחיר אם הייתי מוצא טעם ערכי בשמירת כשרות אלא שלא מצאתי טעם כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע למחיר שאתה מציין, מנסיוני האישי אין מחיר כזה, אבל מובן שהדבר תלוי בהמון גורמים סביבתיים ואישיים ולכן אין מקום להשוואה. האם אתה בטוח שאינך מתכוון לומר ''הייתי מוכן לשלם את המחיר אם היה טעם בשמירת כשרות'' ולא אם הייתי מוצא טעם אלא שלא מצאתי טעם כזה.'' בבקשה אמור שכן. אחרת אאלץ לפצוח בנאום חוצב להבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שזה תלוי בסביבה שבה אתה חי, עד שהגעתי לתיכון לא הייתה לי שום בעיה עם עניין הכשרות, אולי אפילו להפך. בעניין השני, עד שלב מסויים בחיי בהחלט מצאתי טעם בשמירת כשרות אלא שבהמשך, עם התפתחות תפיסת העולם שלי, הטעם שלי השתנה והיום העניין ניראה לי מעט תפל. אמרו חכמים שעל טעם ועל ריח אין טעם להתווכח, איש בטעמו יחיה ולא אומרים איכס על אוכל ולכן אני אסוג מהטענה האחרונה ולא אומר שאין טעם בשמירת כשרות אלא ששמירת הכשרות פשוט אינה לטעמי. את הנאום חוצב הלהבות שמור להזדמנות ראויה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה רציונאלית, אם אתה נמנע מפעולה כלשהי רק בגלל חינוך/התנייה, ייתכן מאוד שאחרי תקופת הסתגלות שבה תדרש למאמץ כלשהו, תהנה הרבה יותר מאשר קודם. אני לא רואה שום דבר צורם בכך שהשכל אומר לך איך לשפר את מצבך, גם אם הרגשות שלך באותו רגע אומרים לך אחרת. רגשות הם לרוב בעלי אופק קצר מאוד, ואילו השכל מסוגל לראות יותר טוב מהם מה טוב לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, זה לא "מבחינה רציונלית". נסיון הגמילה שאתה מתאר יוצא ממצב קיומי מצוי ושואף ל-, מדמיין, מצב קיומי רצוי. דימיונה המיידי של סיטואציה עתידית מועדפת (השכל מסוגל לראות..(?) ממש כך) וההתכוונות המעשית אליה הן חלק מתהליך מובלע, אינטואיטיבי ובלתי רצוני שבינו ובין רציונליות אין ולא כלום. מה שעשית ביחס לטענתי מהשיחה עם דורון היה פשוט להסתמך על הכיוון הנגטיבי המובהק של המילה "בעיה"; אבל על אותה הדרך בדיוק אפשר לראות מצב עניינים עתידי משופר המופיע בעיני רוחך כבעיה נתונה בעלת כיוון "פוזיטיבי". מעבר לכך, ההפרדה המוחלטת שאתה עושה בין רגשות לשכל אינה מקובלת עליי. הופעתן של מחשבות אינה הליך רציונלי, אין לך שליטה ממשית עליה ומבחינה זו אין כל הבדל בינה לבין הופעתן של תחושות. גם אופיין ותוכנן מושפעים במידה רבה מהמצב הרגשי והפיסי בו אדם נתון, שלא לדבר על ה-bias פרי דעותיו ועקרונותיו הקיימים, המשפיע על שיפוטו ה"רציונלי" בהיתקלו בעמדה מנוגדת (השאלה המובלעת בחוט המחשבה: "איך אפריך את העמדה הזו?"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנן טענות (של דירק פארפיט), שה''אתה בהווה'' הוא לא ה''אתה בעתיד'', אלא מישהו אחר, ומכאן, שבכך שאתה מעשן כיום אתה בעצם פוגע בצורה דראסטית באותו אחד שיקבל סרטן כתוצאה מכך. כלומר, אתה מבצע אקט בלתי מוסרי בעליל. אלה טענות מקוריות ומעניינות לדעתי, אף כי קצת מטומטמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמדות השוללות את ה"אני" כישות מתמידה (או בכלל, כישות קיימת) אינן מקוריות כלל. הן מופיעות החל בבודהיזם ההודי על גלגוליו השונים (שם מהווה שלילת האני עמוד תווך חשוב לתורה כולה), עבור בתפיסות אידיאליסטיות שונות (פיתוחים של הסוליפסיזם נוסח ברקלי: כל מה שיש זה מה שנתפש ברגע ההווה) וכלה בתלי תלים של כתבים מודרניים יותר (הבהיר והחד בהוגים שעוסק בשאלות מעין אלו הוא כמובן פרידריך ניטשה. מומלץ במיוחד המאמר הראשון בספרו "מעבר לטוב ולרוע", בייחוד ההתייחסות ל"אני חושב" הקרטזיאני (סעיף..16 או 17..משהו כזה). בכל הנוגע להיבט המוסרי של שלילת התמדת ה"אני", עמדות כאלו דווקא אינן מוכרות לי משום מקום. אבל האמת שאיני מתעניין יותר מדי באתיקה. ואם לחלק האתי בלבד התייחסת באומרך שהן נראות לך "קצת מטומטמות", הריני מתכבד לחלוק עמך דעה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליאור גולגר השתמש בטענות האלה פעם, אבל לא הזכיר שהן אינן מקוריות שלו. אני שותף לחלק האחרון של דעתך (סליחה. של דעתו של הלודביג הקודם) עליהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבדיונים באייל לא נעשה שימוש באף טענה פילוסופית מקורית עד היום :-) ורק דקארט הזקן והטיפש חושב לו בתוך דלי מים (של ספונג'ה) וכל הפילוסופים ודמויי הפילוסופים משתינים בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שאין לי מושג מי זה דירק פארפיט, אני בכלל לא זוכר שהשתמשתי בטענות האלה פעם. זה כמובן לא מפתיע, שהרי ''אני בהווה'' הוא לא ה''אני בעבר''. היית צריך לשאול אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה, בעצם, ביקשתי סליחה? התשובות לפי הסדר: 1. לטל כהן ומנוע החיפוש. 2. כי אני נמושה בת יתוש. תגובה 102883 והפתיל שהתפתח, שהיה די ארוך אך מעט מבדח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |