בתשובה לרן בר זיק, 21/03/01 16:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רן, הבעיה איננה כמובן בדעותיו של מגיב זה או אחר אלא באובדן כושר הביקורת העצמית. בימים האחרונים התפרסמו פעם נוספת דוחות על רמת האלימות בבתי הספר ולדעתי הנושא המטריד ביותר הינו רמת האלימות המילולית. אם תוסיף לכך את ההיתדרדרות של העברית תקבל סלט טפל ומסוכן של חוסר ארטיקולציה שהמוצא היחידי שלה הוא תגובות אימפולסיביות, אגרסיביות ומכאן רדודות - משום שאין חשק ויכולת לבור מן המוץ. לפני כמה זמן תיאר עלי מוהר בטור שלו בהעיר כיצד מתקשרים אליו מפיקי תוכניות טלוויזיה ובסיום השיחה מפטירים - אחלה. הוא לא קבל על השימוש בסלנג אלא על העובדה שהמתקשרים לא מבדילים מתי אפשר להשתמש בו ומתי לא. אמת המידה נעלמה משום שלמעשה אין ידע ברבדע השפה השונים. הזניית השפה ורדידותה מובילות לכשל מחשבתי. זו, דני, הבעיה הגדולה שלך. אתה לא צריך לשפוך את הגיגיך למקלדת ללא סינון ביקורתי. מה שמתאים לשיחה עם חברים איננו מתאים לפורום של ליבון (אני לא מבין איזה חברים יכולים לעמוד בשטף שכזה שהאוסטרלים קוראים לו Liquid laugh). לקרא להתלהמות וגסות "טעות טקטית" (דני) או "התבטאות לא מוצלחת" (רן) מסיחה את הדעת מן העובדה שאופן התבטאות כזה הינו נורמטיבי אצל דני וככזה מגלה הרבה על קופק מחשבתו. אם אתה או רני היינו רוצים לבטא רעיון דומה, ברור שמן העולם האסוציאטיבי והמחשבתי שלנו לא היינו דולים מטפורות שכאלו (ועוד מתהדרים בהן) אלא דימויים אחרים לגמרי. כי דור עילג יכסה ארץ ואבדו מחשבה ולשון נתן אלתרמן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין גם שהאיש האדום מבטא ראיית עולם שהיא אנארכיסטיות ופוסט מודרניות: צמחונות-המשולבת-בקומוניזם-עם-קריצה-אני-רוצה-להיות-squatter- באמסטרדם-כשאני-אהיה-גדול-קורא-פנזינים-מקשיב-למוסיקת-פאנק- אבל-גם-אוהב-סימפוניות-של-בטהובן. יש לצפות מבן אדם המייצג בצורה כל כך סטריאוטיפית אידאולוגיות מסוג זה, שיתבטא באופן המשלב שפה גבוהה ושפה נמוכה, יגדף מדי פעם איזה גידוף בריא ("כי כוס אום-אומו כל המנייאק", אם לצטט את מילות המשורר) ולאחר מכן יצטט מהמאניפסט הקומוניסטי (אם אפשר אז לצד התרגום לרוסית, למרות שעוד לא ראיתי את דניאל קלטי מבצע תעלול שכזה). האם זאת עילגות? אני לא בטוח. בכל מיקרה אני חושב שאלימות מילולית היא אחת מצורות הסובלימציה הבריאות ויש להתייחס אליה בנפרד מאלימות פיזית, כי מה בעצם הקשר? חוץ מזה שמישהו פעם החליט, שבעברית השימוש בגסויות איומות ונוראות או לחלופין הטחה של עלבונות בזולת יקרא "אלימות מילולית". בכל מקרה , צריך להתייחס לכל דבר , גם לדניאל קלטי, בהקשרו, או אם תרצו, בפרופורציה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |