בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 06/02/04 13:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה בדיוק העניין. חוסר השוויון הביולוגי אינו צריך להתבטא באי שוויון הזדמנויות מעשי. כל מעסיק חייב להיות מודע לכך שמין לא יכול להיות שיקול (בעבודה משרדית כפי שדובר לפחות). כל השיקלולים המצחיקים שמועלים כאן אודות יכולת התחזית של ההריון ומידת השליטה בו (מישהו אפילו הזכיר הפלות, שזה ממש שוביניסטיות מדהימה) לא רלוונטים. במקרה זה ההכרעה ברורה, זכות הנשים לשויון הזדמנויות קודם לזכות המעסיק לקבל שליטה ''מוחלטת'' על זמינות עובדיו. יש להסתדר, נקודה. לתכנן את העבודה כך שגם נשים יכולות לבצעה, ובהיעדרן למצוא מחליפים. זה שזה בעייתי לפעמים זה לא רלוונטי, העקרון פה הוא זה שחשוב ועבור מקרים גבוליים ומיוחדים של ניצול לרעה של החוק יש בית דין לעבודה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, אתה יוצא מנקודת הנחה שגם אם הנשים לא שוות ביולוגית לגברים, חייבים להתעלם מאי השוויון הזה וללכת לקראת הנשים. בשום מקום אתה לא מסביר את ההנחה הזו, או למה היא נכונה. כמו כן אתה לא אומר למה הפלה, בתור אמצעי נגד הריון לא רצוי, זו "שוביניסטיות מדהימה". אולי לדעתך זה פמיניסטי שכל אישה שנכנסת להריון לא רצוי תלד? או שאתה סתם לא טורח לנסות להבין עד הסוף על מה מדברים כאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא העלתי על דעתי שאצטרך ''להסביר'' את ההנחה ששראוי שנשים יהנו משוויון הזדמנויות. כנראה שבאמת לא הבנתי עם מי אני מתעסק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק, זו הדרך להסביר את העמדה שלך - להציג אותה כמובנת מאליה, וכשמישהו שואל "למה", להגיד "לא הבנתי עם מי אני מתעסק". אנא, החלט. או שיש לך תשובה רלוונטית ועניינית, או שלא תענה. הרי זו שאלה שהתשובה לה אמורה להיות מובנת מאליה לכולם, אז מה קשה בלענות עליה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכן. גם אם אנשים שונים זה מזה פיזית הרי שאנו יוצאים מנקודת הנחה 1 שהנפש שלהם והאושר שלהם הם שווים מבחינה ערכית. לפיכך חשוב לאפשר לכולם אותן זכויות, וכן שיוויון הזדמנויות על-אף הבדלים פיזיים2. ואפילו במקרה שיש תכונה פיזית הפוגעת עקרונית ביכולתם בתחום מסויים, עדיין ראוי לאפשר להם לכפות על החסרון באמצעות כשרון (נניח, זה לא ראוי לפטר שחקן כדורסל נמוך אך בעל כשרון המכפה על גובהו). ובמקרים שבהם קבוצת אוכלוסין סובלת מנקודת מוצא חלשה יותר, ראוי אפילו לתת להם אפליה מתקנת. כמובן שקיימים מקרי קצה3 שבהם כן יש הפרדה ואפליה אולם הם כל כך physically-oriented שהם רק מעידים על הכלל. כמובן אפשר ורצוי להתווכח על ה-tradeoff בין שיוויון הזדמנויות לבין ערכים אחרים, אבל זה ששיוויון הזדמנויות הוא ערך ראוי, זה קצת טריביאלי. ________ 1 אם אתה מפקפק גם על נקודת מוצא זו, אז אין טעם בדיון. פשוט אפשר להחליט שרירותית למי יש יותר זכויות ולמי פחות (נניח, למעסיקים). 2 כך גם לגבי הבדלים סוציואקונומיים, הבדלי מוצא והבדלי דת. אבל לא לגבי הבדלי כשרון - שיוויון הזדמנויות מאפשר לך לקבל תמורה מלאה בהתאם לכשרונותיך, הוא לא מתעלם מהם. 3 תחומים שבהם תכונה פיסית מהווה קריטריון בסיסי מאוד: תחרויות יופי, ענפי ספורט המצריכים חוזק פיסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי, ואני מסכים עם רוב מה שאתה אומר, אולם לא בטוח אם זה אכן מתאים למקרה הנוכחי. מדוע? כי "הריון" אינו הכרח, דהיינו אינו נגזרת ישירה של "הבדלים פיזיים". נשאלת השאלה "אז נשים צריכות להחליט בין הריון ועבודה?". ולמעשה, אני עדיין מתקשה לראות מה "רע" בתשובה של "כן, בעבודות מסויימות, או עד שיהיה להן ותק מסויים בעבודה". יתר על כן, ניתן לקשור את ההריון עם "הבדלי כישרון", בעיקר בעבודה שבה הכישרון אינו פקטור רציני, והתפקיד דורש בעיקר נוכחות (ואלו לא מקרי קצה. אני מניח שזה מאוד נפוץ). גם זה מתקשר שוב ל"עבודות מסויימות". אז אולי כן יש טעם לבדוק כל מקרה לגופו, במקום להטיל איסור גורף על שקילת הריון בתור פקטור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, למען הסדר הטוב, אני הולך להתייחס לימי חופש חוקיים (=שמגיעים במקרה של היריון) מתוך הנחה סבירה מאוד שאסור לפטר בגללם, ואם לא מגיע חופש, אז החוק לא צריך לתת אותו. הסיבה לאיסור הגורף היא שבהעדרו, יש תמריץ גדול מאוד למעסיקים שלא להעסיק נשים כלל, נוסף על האפליה שכבר קיימת. אפשר אם כן להסתכל על זה כעל אפליה מתקנת שהיא מפלה לטובה בכוונה. תחשוב למשל על % קבוע של קבלת סטודנטים ערביים, לפקולטות שבהן שליטה טובה בעברית היא חשובה מאוד (רוח?). פקטורים נוספים: המדינה מעוניינת לעודד נשים להרות (וגם מעוניינת לעודד גברים לעשות מילואים ולא להתחמק מהם). לכן היא מספקת להן ימי חופש (וכך גם לגברים). כמו כן, המדינה מעוניינת לעודד נשים שלהוליד זה חשוב להן (רחמנא ליצנא) - לעבוד. אבל אין ספק שאתה צודק שהאיסור הגורף (כמו כל כלל קטגורי שכזה) הוא קיצוני מדי, וצריך לעדן את החוק *הקיים* - כנראה במקרים של קבלה לעבודה, וכתלות בתפקיד , ותק, וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. אז יש כאן עוול נקודתי שבא לשרת מטרה נרחבת יותר. אני מוכן לקבל את זה שהמדינה מנסה לעודד שני תחומים: 1) לידה בקרב נשים עובדות. 2) עבודה בקרב נשים יולדות. אם כי על התחום הראשון אני יכול להמשיך להתווכח, כי לא ברור האם עידוד ילודה הוא רעיון טוב כל כך במדינה שלנו. דווקא את הדוגמא של האוניברסיטה לא הבנתי, אלא אם כיוונת לומר שהמדינה רואה את זה כאינטרס שלה שסטודנטים ערבים רבים יהיו בעלי תואר, גם אם זה בא על חשבון אנשים שמתאימים יותר מהם. אבל אפשר לפתוח על זה דיון חדש, וארוך הרבה יותר, אז אולי נוותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא נשמע שהבנת את כוונתי בדיוק נמרץ... בהקשר זה זה דוקא ממש לא חשוב אם האינטרס של המדינה ביחס לסטודנטים ערבים מוצדק או לא, זאת רק אנלוגיה שבאה להראות שבמקרה של נשים אפשר (אולי) להתייחס לכך כאל אפלייה מתקנת המפלה לטובה נשים במכוון. בקשר לעידוד ילודה - אני חושב שזה חשוב לעודד נשים עובדות ללדת שני ילדונים, אחרת נגיע לניוון סטייל אירופה (השכבות החזקות באוכלוסיה מצטמקות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך, האמת. אם מתחילים את המלחמה בקונספציה של "ילדים זו שמחה", צריך להתחיל ממשפחות "ברוכות" ילדים ,לא ממשפחות עובדות. מה עושים באייל אם מגיעים להסכמה על משהו? צועקים "אסור לערבים להיכנס לאוניברסיטה!" ומתחילים לריב מחדש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההצעה להפיל היא לא "שוביניסטיות מדהימה". היא פשוט מנותקת מכל הקשר. כולכם דיברתם ודיברתם על הריונות, ואף אחד לא הזכיר את העובדה השולית, שברוב המכריע של ההריונות מעורב באופן פעיל גם גבר, הלא הוא האב העתידי. ברוב המכריע גם לא מדובר על גחמה נשית - ההריון הוא החלטה של שני בני הזוג 1, רק שמי שנושא אותו הוא האשה. אם נאמר שכל המקרים החריגים - הריונות מבנק הזרע והריונות לא רצויים - מהווים 10-15% מכלל ההריונות, עדיין הרוב המכריע הוא המקרה הנורמטיבי שבו שני בני הזוג מעוניינים להתרחב לכדי משפחה. סתם רעיון פרוע, שלא משקף בהכרח את עמדתי - אם אשה נכנסת להריון ולאחר מכן מטופלת בילד ותפוקתה פוחתת, האם בן זוגה הוא זה שצריך להתחייב לעבוד שעות נוספות (במקום עבודתו) כדי לחפות על ההפסד שההריון גורם למשק? 1 גם אם היתה "תאונה", ומחליטים להמשיך את ההריון, היתה פה החלטה משותפת (וזה בלי להיכנס כרגע לזכות האשה על גופה, נושא שכבר נטחן באייל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סתם רעיון פרוע, שלא משקף בהכרח את עמדתי - אם אשה נכנסת להריון ולאחר מכן מטופלת בילד ותפוקתה פוחתת, האם בן זוגה הוא זה שצריך להתחייב לעבוד שעות נוספות במקום עבודתו) כדי לחפות על ההפסד שההריון גורם למשק?" אין להם שום מחוייבות "כלפי המשק". הם מחוייבים כלפי עצמם. להבאת ילד לעולם יש מחיר כלכלי והמחיר הזה צריך להלקח בחשבון על ידי ההורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, יש מחיר כלכלי לילד. אבל אם כך הבעיה גולשת מתחום אפליית נשים אל תחום המתח/איזון הדרוש בקיום התא המשפחתי. זו לא (רק) בעיה של נשים - למרות שהאפליה בתחום נוטה להיות שוביניסטית, הבעיה אינה רק בעיה פמיניסטית. ואם כך, צריך להסתכל על אפליית עובדות הרות כפי שמסתכלים על כל נושא אחר הקשור לחובות/זכויות ההורים ושימור התא המשפחתי באופן הרצוי לחברה - חינוך חובה לילדים, תנאים מועדפים במשכנתא לזוגות צעירים, טיפולי הפריה מוזלים וכן הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מסתכלים על אפליית עובדות הרות כעל נושא חברתי, ואכן ל"חברה" בכללה יש כאן אינטרסים. השאלה היא מדוע המעסיק הפוטנציאלי צריך לשלם את המחיר של האינטרסים האלה. אם המקרה הוא של אישה מובטלת שנכנסה להריון, ואנחנו טוענים שלחברה יש כאן אינטרסים, למה שביטוח לאומי לא יתקצב אותה בתקופת הריונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם היא מסוגלת לעבוד בתפוקה מלאה בזמן ההריון 1, למה שתקבל ביטוח לאומי? אגב, מעניין אם זה חוקי לחתום הסכם שלפיו, עובדת שהתקבלה לעבודה כשהיא הרה, תתחייב להישאר במקום העבודה לפחות 3 שנים, נאמר. בדומה להסכמים שבהם מעסיקים מממנים השכלה גבוהה/מקצועית לעובדים, מכיסם או בהלוואות נוחות, ומתנים זאת בהישארות של העובד בחברה למשך פרק זמן מסוים. 1 נדמה לי שבזמן הריון מותר לקחת יום חופשה לבדיקות, אחת לחודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כי אין לה עבודה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. חשבתי שדיברנו על הכשירות לעבוד בתקופת ההריון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער. חשבתי שהטיעון שלך היה שהנושא הוא האינטרסים של החברה בכללותה, ולא רק הכשירות לעבוד בתקופת ההריון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? בהתייחס לתקופת ההריון בלבד: אם העובדת כשירה לעבוד בתקופת הריונה, אין סיבה שלא להעסיק אותה אז. אם היא *לא* כשירה לעבוד בתקופת הריונה, יש לנו בעיה, ואז נכנסים האינטרסים של המעסיק, של החברה ושל העובדת. ואגב, ל"תשלום" של המעסיק יכולות להיות פנים רבות ושונות. במקום לארגן לעובדים עוד סוף שבוע קיטשי באילת או בתורכיה, השקעה כמו הקמת גן ילדים בתוך מקום העבודה היתה מקפיצה את המורל, את הזמינות הפיזית ואת תפוקת העבודה של כל ההורים העובדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בהחלט סיבה שלא לקבל עובדת חדשה בתקופת הריונה, גם אם היא כשירה לעבודה (העובדה שהיא תצא לחופשת לידה של שלושה חודשים עד שנה). הדיון כאן הוא על הכרעה בין אינטרסים סותרים. רוב המעסיקים לא מארגנים לעובדיהם סוף שבוע קיטשי באילת או בתורכיה (אני מציע, שוב, לחשוב על עשרות אלפי מעסיקים זעירים, ולא על IBM, עיתון או אורנג'). לגן-ילדים במקום העבודה יש את הבעיות שלו מבחינת המעסיק. אישית, מנקודת מבט פוטנציאלית של מועסק, אני לא מתלהב מהרעיון. יש בזה סוג של טוטאליזם, שבו החברה נכנסת לכל תחומי החיים (אני יודע שזה מקובל בחברות היי-טק שונות. בעיניי זה מזעזע). שלא לדבר על הנזק האפשרי לילד במקרה של פיטורין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש הע(א)רות: 1. נכון שגני ילדים בקומלקס של מקום העבודה אפשרי רק במקום שמעסיק מספיק עובדים כדי שזה יהיה כדאי, אבל זה לא חייב להיות מעסיק יחיד. זה יכול להיות פתרון של אזור התעשיה. למה שגן ילדים יהיה דווקא בשכונת מגורים, ולא יהיה באזור תעשיה? 2. החברה לא בהכרח נכנסת לכל תחומי החיים. גן ילדים במקום העבודה הוא אפשרות (בעיני כהורה וכמועסק - אפשרות נהדרת), לא חובה. 3. נכון שזה מקובל בחברות היי-טק שונות, אבל זכויות היוצרים הן למפעל לואו-טק. אם נתעלם מהקיבוצים, אזי המפעל (למעשה קבוצת המפעלים) הראשון בארץ שנקט ביוזמה זאת היה מפעל טקסטיל - תשלובת פולגת בקרית גת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תוך כדי הלחיצה על אשר, הבחנתי בכותרת הנגררת. גם בלי גודווין אין לה מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום בעיה שגן ילדים יהיה באיזור תעשיה. הבעיה היא כשגן הילדים הוא של "החברה". נכון שזאת עשויה להיות אפשרות נהדרת, כשהכל הולך טוב. א. החשש שלי הוא מגלישה של האוירה במקום העבודה אל הגן כשהדברים לא מסתדרים. למשל, כשהחברה בקשיים הדבר עשוי להשפיע על האוירה בגן (במקום שה"חוץ" יהיה מאזן למתחים בבית), במקרה שהורים שונים הם במעמד שונה בחברה (נחש איזה ילד יקבל יותר תשומת-לב: של המנכ"ל או של הכפוף), במקרה של פיטורין באמצע השנה וכולי. ב. באופן כללי, אני חושב שיש יתרון לחיים שמחולקים בין "מוקדים" שונים, ולא תלויים יותר מדי במקום העבודה. אין לי כרגע נימוקים מוכנים, למעט אהדה טבעית לפלורליזם וחשש מחנק. אני רוצה גם להוסיף, שלמרות שאני לא קפיטליסט מרושע, גם לי נראה שהחל משלב מסוים, חוקי רווחה רחבים חונקים את היוזמה החופשית, ומאפשרים רק לתאגידי-ענק להתקיים. בעיניי, זה המצב גם עם החוק הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עכשיו אתה מדבר כמועסק (גם אם העלית מספר נקודות נכונות). התייחסתי לנקודת מבטו של המעסיק. מנקודת מבט זו, ההשקעה בגן ילדים לעובדים מחזירה את עצמה בפחות היעדרויות, טלפונים הביתה וסידורי איסוף של הילדים, ופותרת הרבה בעיות ומתחים של הורים בעבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ויכולות להיות להשקעה כזאת גם בעיות. א. אבדן התיחום החשוב בין מה שקורה "בבית" למה שקורה ב"עבודה". גם מבחינה מעשית (הורים שקופצים לגן לראות מה שלום ילדיהם), וגם מבחינת ההרגשה של העובד/ת. ישנם אנשים שלא זקוקים לקווי-תיחום נוקשים בין הבית לעבודה. נדמה לי שרוב האנשים דווקא כן זקוקים להם - גם לטובת העבודה וגם לטובת חיי המשפחה. ב. מעסיק רגיל (שאינו ארגון גדול וכבד), לא מעוניין - ואין לו את המשאבים - להתעסק בהקמת וניהול גן-ילדים. הוא אמור לעשות את המירב כדי לקדם את עסקיו, ולתת לעובדים לפתור את הבעיות שלהם לבד. גם אם הוא משלם על כך מחיר, לרוב המעסיק לא מעוניין לקחת אחריות על הבעיות של עובדיו. פשוט, יש לו גם ככה מספיק נושאים לעסוק בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: "ל"חברה" בכללה יש כאן אינטרסים. השאלה היא מדוע המעסיק הפוטנציאלי צריך לשלם את המחיר של האינטרסים האלה". אבל על כל הגשמת יעד או אינטרס של החברה, יהיה מי שישלם. בעצם, עיקרה של כל מדיניות הוא לקבוע "מי ישלם" - מי פחות, מי יותר, מי בכלל לא ומי יהנה מהתשלום. דוגמה הפוכה: אם לחברה אין אינטרס חזק מספיק להשקיע בחינוך, ההורים ימצאו את עצמם משלמים על חינוך אפור, חוגים, ספרים והוצאות נלוות שבעבר היו ניתנות חינם או בסבסוד גדול. כך קורה בכל תחום, מטיפוח צה"ל דרך עידוד משקיעים זרים ועד הפשרת קרקעות לחקלאות. המעסיק הפוטנציאלי הוא חלק מהחברה בדיוק כמו העובדת ההריונית. השאלה היא, כאמור, מה המגמה הרצויה ל"חברה" בנושא זה ואיך ניתן להשיג אותה. יהיה אידיאלי להשיג אותה במינימום פגיעה לכל הצדדים, אבל זה כמעט בלתי אפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים כמעט לכל מה שכתבת. אני חושב שבמערכת יחסי-עבודה קבועים אכן המעסיק צריך לשלם את המחיר, וזה משקף את הצורה שהחברה רואה את יחסי המעסיק-מועסק. אבל גם חוקים חברתיים מתבססים על עקרונות של צדק. באופן עמוק יותר, החוק כאן מבטא סוג של צדק חברתי, כי התלות בין המעסיק למועסקת היא הדדית. מה שאני מנסה לומר הוא שהתחייבות נוצרת כפועל יוצא של מערכת-יחסים. בניגוד לכך, האישה שהיא מועסקת פוטנציאלית בלבד אינה נמצאת במערכת-יחסים עם החברה המעסיקה. כאן, הטלת הנשיאה בעול על המעסיק נראית לי לא צודקת, בגלל מימד האקראיות: היא לא עשתה דבר שיצדיק את תשלום המחיר מצד המעסיק. במקרה (ולרוע מזלו) היא הגיעה לראיון אצלו. אם אנו טוענים של"חברה" יש אינטרס, הייתי מטיל את האחריות למימושו של האינטרס על כלל הציבור (ביטוח לאומי) ולא על המעסיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת הנקודה. מה שנוהגים בעלים ונשים לעשות ביניהם הוא עניינם. מדוע נדמה לך שיש ל''חברה'' את הזכות לכפות עליהם את הנהגים שנראים (לך) כנהגים ההוגנים. המחשבה שאת יודעת ''מה רצוי לחברה'' היא אשליה מאוד בעייתית. הכלי היחידי שנתון בידיך הוא כפיה, ואף אחד לא ייתן לך ערבון שהכוח להחליט יהיה בידיך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ודאי לא יודעת/קובעת בעצמי מה רצוי לחברה. אני מסיקה מתוך המדיניות הקיימת, למשל, שישראל תומכת בילודה באופן כללי. אין פה כפייה, אלא מנגנונים ממוסדים שמעודדים ילודה. סיוע מסיבי לטיפולי פוריות, קצבאות ילדים נדיבות ולחץ חברתי כללי על אנשים להעמיד להם צאצאים - כל אלה אינם מקרים ספציפיים אלא חלק ממגמה. לטוב ולרע, כמובן. באותו אופן, גם במקרה ההריון והעבודה, החברה יכולה לקבוע תנאים שיאפשרו לזוגות/משפחות לממש את מה שרצוי לה: להפוך להורים ועדיין להישאר במעגל העבודה. נכון, זה מרמז על התערבות מגונה למדי בחיי הפרט (לאו דווקא בזכויות הפרט, אלא בחיי הפרט). אבל אם אתה מאשים *אותי* בזה, בוא נתחיל קודם בהכאה נמרצת בבן-גוריון וב"פרס הילד העשירי" שלו, ואחר כך נתקדם ברשימה עד שיגיע תורי. (איפה אביב י. כשצריך אותו? אני באמצע כל מיני עבודות פה, תמיד אני צריכה לעשות הכל בעצמי?!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני? אני יושב בפינה כי אני עדיין מאוד אמביוולנטי לגבי כל הנושא הזה. בכל מקרה, יש לדעתי יותר משמץ של אמת בתהיות של יהונתן אורן, אבל אני בכל זאת מעדיף להשאר בקהל (יאללה, הכל על הכתפיים שלך, ברוהאהא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין אמת בטענה שלא מדובר פה בכפיה. קצבאות הילדים וטיפולי פוריות ממומנים בכסף שנלקח בכפיה מהאזרחים. כל פעולה שעושה המדינה עולה כסף וכל הכסף בא מכיסי משלם המיסים מכאן שכל פעולה שעושה הממשלה היא פעולת כפיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נבטל את הממשלה וישא"ק. השימוש הזה במילה כפיה הוא גם קיצוני וגם מנטרל אותה מכל משמעות שלילית. אם כל מה שהממשלה עושה זה כפיה, אז אין משהו אינהרנטי רע בכפיה (בהנחה שאנו מעוניינים בקיומן של ממשלות). ______ אגב, מה הקטע עם הכותרת המוזרה הזאת? הגעתם לאיזה פתרון יצירתי לבעיה המדוברת? האם הגיע הזמן להחביא את נשותנו במקומות מסתור? כנראה גודווין יצא לחופשת הריון או משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אני חושב שאני יודע שרצוי לחברה שלא יהיו עבדים, שלא תהיה אלימות במשפחה, ושאנשים לא יופלו בקבלה לעבודה על רקע מיני. אני חושב שיש לחברה זכות מלאה לכפות את התועבות הללו. יתכן שאני שוגה באשליה, ושכשהכוח יעבור אל מישהוא אחר לא יקבלו אותי לשום עבודה, ואח''כ יעשו ממני עבד של אישה מכה. אבל אני מוכן לקחת את הסיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נא להפריד בין אלימות לבין מה שקרוי אפליה. תפקידה הראשוני של המדינה הוא להגן עליך מפני אלימות. החוק בעיניין פיטורי נשים בהריון הוא נסיון לעצב את החברה על פי מודל של אנשים מסויימים בתוכה באמצעי כפיה. המעסיק שמראיין מועמדים לעבודה מחפש אדם שמתאים *לו* לעשות את העבודה, מה שמתאים *לו* עשוי להיות מושפע מדעות קדומות, שוביניזם או סתם אופי מחורבן ולמרות זאת, יש לו את הזכות המלאה להחליט לפי ראות עיניו את מי יעסיק, בכמה יעסיק ואם יעסיק. אין לי ספק שזה מקומם, גם אותי זה מקומם, אבל אסור שזירת הפעולה תהיה חקיקה שמובילה לכפיה. ובנוגע לסיכון שאתה מואיל בטובך לקחת. *אני* לא מוכן לקחת את הסיכון הזה (ואני בוודאי לא מוכן שאתה תיקח את הסיכון הזה עלי) הדרך היחידה למנוע את המצב שאתה מתאר היא על ידי הגבלת כוחה של המדינה והוצאתה מאותם תחומים בלתי מוגדרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא אמר שההחלטה צריכה להיות של האישה לבדה, אבל תוצאות ההחלטה כן ישפיעו על האישה בלבד, עד כמה שזה נוגע לעבודתה. גם אם בני זוג מחליטים לעבור ארץ, וכתוצאה מכך האישה תצטרך להתפטר מעבודתה, זו החלטה משותפת של שניהם, אבל זה ישפיע על מקום עבודתה של האישה. חשוב להעיר גם שההצעה להפיל באה רק למקרים של ''תאונות'', ובאה לענות על כך שאסור להפלות אישה רק כי יש ''סיכוי'' שהיא תיכנס להריון שהיא לא מסוגלת להימנע ממנו. אם מישהו פירש את זה בתור ''על האישה להפיל את ילדיה כדי לשמור על מקום עבודתה'', זו באמת הבעיה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובה 195650 ההצעה לגבי "תאונות" פשוט לא פרקטית - קצת קשה לברר, ולא רק למעסיק, אם אכן היה חור בקונדום ומי חורר אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. הבעיה (לכאורה) הייתה שמעסיק יסרב לקבל אישה כי היא עשוייה "בטעות" להיכנס להריון. התגובה לכך הייתה שזה לא יכול להיות שיקול, כי בהריון שנכנסים אליו "בטעות" אפשר לטפל. מה זה חשוב אם המעסיק יודע או לא יודע אם העובדת שלו נכנסה להריון ב"טעות" או לא? מה שחשוב (בעיניו) הוא רק השאלה האם היא בהריון. את היכולת שלה להפיל צריך לקחת בחשבון כנגד מעסיקים שאומרים "לא מקבל נשים. גם אם נגיד להן שהן לא יכולות להיכנס להריון בשנה הראשונה שהן עובדות כאן, עדיין קורות תאונות". | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |