|
אני מסכים כמעט לכל מה שכתבת. אני חושב שבמערכת יחסי-עבודה קבועים אכן המעסיק צריך לשלם את המחיר, וזה משקף את הצורה שהחברה רואה את יחסי המעסיק-מועסק. אבל גם חוקים חברתיים מתבססים על עקרונות של צדק. באופן עמוק יותר, החוק כאן מבטא סוג של צדק חברתי, כי התלות בין המעסיק למועסקת היא הדדית. מה שאני מנסה לומר הוא שהתחייבות נוצרת כפועל יוצא של מערכת-יחסים. בניגוד לכך, האישה שהיא מועסקת פוטנציאלית בלבד אינה נמצאת במערכת-יחסים עם החברה המעסיקה. כאן, הטלת הנשיאה בעול על המעסיק נראית לי לא צודקת, בגלל מימד האקראיות: היא לא עשתה דבר שיצדיק את תשלום המחיר מצד המעסיק. במקרה (ולרוע מזלו) היא הגיעה לראיון אצלו. אם אנו טוענים של"חברה" יש אינטרס, הייתי מטיל את האחריות למימושו של האינטרס על כלל הציבור (ביטוח לאומי) ולא על המעסיק.
|
|