בתשובה להצנחן, 19/01/00 13:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בושה שבמדינה כזו נותנים במה לגזענים ובעליי דיעות קיצוניות חבל מאוד אבל לא מפתיע... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את הגזענות (שממש לא רלוונטית לדיון) תוכל להגדיר כפי שבא לך. אבל דעות קיצוניות?!?! רוב הציבור בארץ בפירוש סולד ממתן לגיטימציה לאותם סטיות ולכן היתה התקוממות כזו חריפה כשאהרון ברק פסק מה שפסק, בניגוד לערכי רוב האנשים במדינה (הוא טען כדובי שיש לחנך את העם הנחשל והטיפש שלנו -שמושפע יותר מידי מהמורשת הפרימיטיבית שלו- כדי שיפנים את הגישה ההומניסטית. ובא לציון גואל). כל הכתבות במקומונים וכל האווירה סביב הנושא בהחלט מבטאות את הלגיטימציה שניתנת על ידי חלק מהעם לזה - אבל רק חלק ונכון להיום מיעוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, עדיין לא הסביר אדוני מה הקשר בין הומואיות לבין נקרופיליה. שנית, בעניין רוב ומיעוט - כבר בשנת 1988 ביטלה הכנסת ברוב קולות את החוק הקובע כי יחסי מין בין שני גברים בוגרים בהסכמה מהווים עבירה, ומאז חוקקה עוד כמה חוקים המעניקים למיעוט החד מיני זכויות המגיעות לו. שלישית, בעניין מורשת העם - עפ"י הכתוב בתנ"ך יש לסקול אותי למוות בגין נטייתי ההומואית. האם זו דעתך? האם היית עושה זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. כמו שאני לא קורא להוצאה להורג של מחללי שבת. כל העונשים הכתובים בתורה ובפרט עונשי המוות אפשר להעלותם על הדעת כשכל העם חי על פי התורה חוץ מבודדים שבחרו להרשיע. אבל כשחלק ניכר ובטח ובטח כשהרוב - לא רק שאינו חי כך אלא שאפילו לא היתה לו ההזדמנות (אפילו ליוסי אני בספק אם היתה) אין מקום לענישה אלא לטיפול פסיכולוגי. בתלמוד אגב מובאת המימרא: "סנהדרין שהרגה פעם ב70 שנה נקראת סנהדרין קטלנית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז היית שולח את רוב מחללי השבת לטיפול פסיכולוגי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם מחללי השבת, ומה עם כל אותם 'מסורתיים' שבוחרים יום יום אילו מצוות מתחשק להם לקיים באותו יום? בקיצור, חיה ותן לחיות, עסוק בחייך הפרטיים ועל תתערב בחיי האחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הצעתי כפיית טיפול פסיכולוגי כמובן. כתבתי מהו לדעתי הטיפול הנכון בתופעה. אני מזכיר שכל הדיון הוא סביב לתוכנית לכפות עלי חינוך שאינו לרוחי - לא אני הוא זה שבא לכפות את דעותי בדיון זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה לך שעור בסובלנות. אורח החיים שלנו שונה מן הקצה אל הקצה, יש לנו עולם ערכים שונה. אבל - אתה היית שולח אותי לפסיכולוג ואני נותן לך לחיות את חייך ולא מתערב. ובעניין חינוך הילדים: הילדים שלך, אולי שכחת, הם גם אזרחי המדינה, ובתור שכאלה, גם למדינה יש מה לומר בעניין חינוכם. אתה אמנם האב, אבל גם ה'מדינה' תצטרך להתמודד עם תוצאות החינוך שניתן להם כילדים ברבות הימים, כשיהיו אזרחים בוגרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה שיעורי הבית על השיעור: 1. מי הציע לכפות את ערכיו על מי? 2. למה תפיסת עולמך זה המדינה שלה יש לומר על חינוך ילדי, ותפיסת עולמי אינה המדינה? 3. עם אלו בעיות תצתרך המדינה להתמודד בגלל החינוך הקלוקל שאקנה לילדי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אף אחד לא דיבר על כפיית ערכים, אלא על חינוך. מדובר על כך שיובא בפני הילדים כל המידע הקיים, והם יבחרו. כמו שבמערכת החינוך החילונית נותנים לילדים ידע על דת - אם כי ודאי לא כפי שהיית רוצה - כך צריכים הילדים הדתיים והחרדים להיות חשופים לנושאים כלליים, ולא להישאר בורים. 2. מה שהמדינה נותנת לילדים במסגרת החינוך הקיימת רחוק מלהיות תואם את השקפות עולמי. התכנית נקבעה על ידי השלטון, שנבחר על ידי העם ברוב קולות. הייתי שמח לשנות שם כמה דברים, אני יכול לנסות להאבק בדרכים דמוקרטיות, ועם מה שאיני מצליח לשנות אני נאלץ להתפשר. אתה, לעומת זאת, הקמת לעצמך רשת חינוך עצמאית שמצפצפת על השלטון ועל דעת הרוב. אז על מי המדינה כופה את ערכיה? 3. המדינה צריכה ותמשיך להצטרך להתמודד עם אנשים שתורתם אומנותם, אבל חוץ מתורה אינם יודעים דבר. ההשלכות ברורות וידועות, ודנו בהן ושחקנו אותן עד דק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. חינוך הוא בפירוש הקניית (או כפיית איך שלא תבחר) ערכים. אם אתה מדבר על הצגת עובדות החיים בפני הילדים (יחד עם הסתייגויות המשתנות לפי החינוך הרצוי למחנך) אין לי שום בעיה עם זה אבל זה ממש לא הדבר שאליו התכוון המחבר. 2. מה רע ברשת חינוך עצמאית? אתה רוצה לכפות על כולם תוכנית חינוך רדודה שהיא מן תערובת של כל הפשרות שהגיעו אליהם במהלך השנים? למיטב ידיעתי ישנם גם בתי ספר הומניסטים עצמאיים ואין לי שום דבר רע לומר על זה. 3. עד כאן הדיון התנהל בצורה ענינית פחות או יותר. מה הקשר בין שלילת הערכים שלך לבין נושא תורתו הוא אומנותו? זה לא קשור לא לעניין ולא לכותב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה?! זה מזכיר לי דברים שאיש שכולנו מכירים כתב בספר שלו יהודים, הומואים, כושים, צוענים וסוציאליסטים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ילדה כבת 16 ואפילו אני..כן בצעירותי, מודעת לאנשים השונים ממני כגון הומואים וכ'ו... איך הנך יכול לטעון כי הומואים זקוקים לטיפול פסיכולוגי? רק משום שבחר לחיות את חייו ללא פחד? אם הוא היה מתחבא ומתחתן עם אישה וחי את חייו באומללות נפש, כן..אז הוא יצטרך טיפול. אך לשחרר את עצמך היא הדבר הבריאותי ביותר שיש. חבל שקשה לאנשים מסויימים לקבל זאת. ואני עצובה עבורם, כי אני בהיותי כה צעירה, ויודעת משהו שהם עדיין לא קיבלו או ידעו על העולמנו המגוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, שלדעתך במדינת הלכה, יש מקום להוציא להורג הומוסקסואלים ומחללי שבת? ואם תתפתל ותאמר, שמדינת הלכה תקום רק עם רוב העם בחר בכך, במה תהיה בחירה זו שונה מהבחירה שביצע העם הגרמני ב-1933, או העם האיראני ב-1979? אגב, הסיפור על "סנהדרין קטלנית" הוא סיפור מאוחר, גלוריפיקציה של הסנהדרין, שנכתבה שנים לאחר שהתבטלה. אגב, המילה "סנהדרין" היא יוונית, מה שמעלה את החשד הסביר שהסנהדרין היא מוסד שהוקם בתקופת השלטון היווני ביהודה. שאם לא כן, היה לה שם אחר; אין לנו שם עברי ל"סנהדרין". הסנהדרין הייתה חלק אינטגרלי מתפיסת המדינה של ההלניזם;פירושה "מועצת הזקנים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרך שאתה רואה את "מדינת הלכה" הוא לא המודל שלי למדינה שלנו. כדי להרוג אדם, או להענישו, על פי התורה צריך 2 עדים למעשיו כלומר אדם שמסיבה זו או אחרת קיים משכב זכר לא יוצא להורג. מתי זה כן יקרה? כשהוא עשה זאת בפומבי - כלומר פנה בהתרסה כלפי חוקי האל - הרשיע. אבל כל זה לא שייך למצב היום מכיוון שאנשים דוגמת רז לא חושבים שהם עושים מעשה שלילי. או לחילופין גם אם הם חושבים כך החברה מעודדת במידה זו או אחרת את זה. לכן כיום ואף בעתיד, גם אם יהיה רוב לחוק כזה, אין לישמו אם המצב יהיה דומה במשהו למצב היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני עדים יכולים גם לטמון מצלמת וידאו. הם לא חייבים להיות נוכחים שם. זו, אגב, שיטה שנוסתה באיראן. אגב, איפה שני העדים שלך במקרה אשה סוטה? שם פשוט מכריחים אותה לעבור משפט עינויים משפיל ("ובאו המיים הארורים אל תוכה..." ואם תאמר לי שצריך שני עדים ואזהרה, אענה לך שזו מערכת שיכלה להתפתח רק על ידי שני אנשים תלושים מהמציאות, שפינטזו מערכת חוקים. על פי דיני ראיות שכאלה, אי אפשר למנוע אונס, רצח, גניבה, או כמעט כל פשע אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מהענישה על פי התורה היה לחז''ל רשות להעניש על פי הבנתם את המקרה. ע''ע 'כיפה'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומניין לנו שנוהל מיוחד לטיפול בהומוסקסואלים לא יומצץ על ידי רבני מדינת ההלכה? כשהכנסיה רדפה מכשפות, היא אישרה קבלת ראיות שבדרך כלל לא היו מתקבלות, כמו שמועות למשל, משום שכישוף הוא פשע הקשה מאד, בלשון המעטה, להוכחה. מנין לנו שלא יקום איזה אייטולה, ויפסוק שעדות אחד תספיק? שאם לא כן, הרי תמלא הארץ תועבה וגו'. אם אין כלים לפתרון בעיה, בדרך כלל מוצאים אותם. אגב, סנהדרין שהרגה מישהו בכיפה (למי שלא יודע, מדובר בהרעבה למוות) גם נחשבה לסנהדרין קטלנית? שאם לא כן, קשה לי לחשוב איך בכלל הומצא המושג הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיזה סיבה לא קוראים כיום רוב אנשי הדת להוציא להורג מחללי שבת (אף כי הרבעובדיה אמר לפני כמה שנים בכנס ביד אליהו: "חילול שבת הרי זה חייב מיתה"), וכן אינם קוראים לבצע את שאר עונשי המוות הכתובים בתורה? ומה הערובה שהם לא יקראו לכך בעתיד? הסיבה לדעתי שקריאות כאלה אינן נקראות כיום, היא אותה סיבה שבגללה גם לא קוראים ברצינות לבנות את בית המקדש. אנשי הדת הרציניים לפחות, יודעים שבמציאות הם אינם הרוב ואינם שולטים, ואם הם יעשו או יקראו לעשות כל מה שהם מאמינים בו, יתעורר עליהם זעם הרוב=זעם המציאות המגבילה אותם. מי שקבע שאין מדברים ומבצעים חוקים כאלה היום, היה חכם והיו לו קווים אדומים של מציאות, בה ידע את גבולות יכולתו. לאף אחד אין בטחון שאם יתחזקו המפלגות הדתיות או תוקם כאן מדינת הלכה, ששליטיה ירגישו מספיק חופשיים לעשות מה שהם רוצים ופחות מחוייבים לפשרות, לא יחזרו לפעול עפ"י העונשים הכתובים בתורה. הסנהדרין שהבאת כדוגמה, פעלה לרוב תחת שלטון חילוני (מלכי חשמונאי) או זר (הרומאי), והיו לה סיבות חכמות להימנע מלהיקרא "סנהדרין קטלנית". השאלה שאני שואל אותך: אם היית כדתי מרגיש חופשי לעשות את כל מה שאתה חושב לדעתך שצריך לעשות, ומרגיש ש"כל העם" חושב כמוך, האם גם אז, למשל, לא היית קורא להוציא להורג מחללי שבת, או הומואים, ועוד? תענה על השאלה הזאת בכנות, לא לי, אלא בעיקר לעצמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הומופוביה היא סוג של שנאת זרים. גזענות היא אחד הסוגים של שנאת זרים. השניים אינם זהים, אבל הם קרובים מאד. עצם ההשוואה בין סטיה פתולוגית כמו נקרופיליה להומוסקסואליות, שהיא מערכת יחסים בין שני בני אדם, מראה עד כמה השניים קרובים. באורח אירוני, אורח החיים החרדי-דתי (של פנימיות סגורות לבני מין אחד בלבד) יוצר את כל התנאים הנדרשים לפריחת הומוסקסואליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמרות שכל התנאים נוצרים זה _כמעט_ ולא קורה (ועל זה אני יכול להעיד כי כך חונכתי. ואת תביא לי דוגמאות אלו ואחרות כי זה בטח מיעוט ובטח ביחס לאחוז באוכלוסיה של הומואים על פי אירגוני ההומואים. תודה.) מה שמאשש את טענתי שאין פה רק נטיה טבעית אלא גם פונקציה של חינוך (ואגב גם אתה דיברת על "תנאים להווצרות" כלומר גם אתה מכיר בעובדה שאין פה רק חינוך טבעי אלא ניתן להלחם בתופעה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבתי קודם - בגלל ה'חינוך' שאתם נותנים רוב המתבגרים ההומואים שלכם נאלצים לבחור באפשרות הנוראה של הסתרה, חיים בפחד, מאבקים פנימיים וסבל. יש אצלכם הומואים בדיוק כמו בכלל האוכלוסיה, אלא שההומואים שלכם, במקום לחיות חיים חופשיים ומאושרים, חיים בסתר, משקרים לעצמם ולסביבה, וחיים חיים מלאי סבל. ה'תנאים להיווצרות' היתה ניסוח שגוי ל'תנאים המאפשרים חיים פתוחים וחופשיים'. אנשים לא הופכים להיות הומואים בגלל החינוך שהם מקבלים. חינוך יכול, לכל היותר, לאפשר להומואים לחיות בשלום ובאושר עם עצמם, במידה והוא נותן להם לגיטימציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זה כמעט ולא קורה" - נו, טוב, אם אתה אומר. הרבה יותר סביר שלא מדברים על הומוסקסואליות, אבל היא קיימת. ודאי שמסגרת שרואה ביחסים הומוסקסואליים עבירה שעונשה מוות לא תתגאה בהם. התוצאה היא לחץ פסיכולוגי עצום על המתבגרים שחיים בפנימיות הדתיות - הם לא יכולים אפילו לדבר על הדחפים שלהם. עם מי ידברו, עם הרב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דבר מעציב ומפחיד מאשר לדעת שישנם אנשים בעלי דעות גיזעניות וחשוכות כמו שלך. אני בן 17, בעל נטיות ביסקסואליות. וכן, יש דבר כזה. אולי יפליא אותך לשמוע, אבל לא הגעתי לזה ע"י כך שקבלתי לגיטימציה, לא אנסו אותי, ויותר מכל - אני מאושר. נראה לי, שאין לך מושג על מה אתה מדבר כשאתה מדבר על הומוסקסואליות. ההשוואה לנקרופיליה הינה לא רלוונטית, משתי סיבות: האחת, היא שהומוסקסואליות היא משיכה מינית - ראה את הסיומת "סקסואליות", בעוד שנקרופיליה היא חיבה אובססיבית - ראה את הסיומת "פיליה", ולכן אין קשר למשיכה מינית. הסיבה השניה היא, שהומוסקסואליות אינה פוגעת באיש. מן הסתם, נקרופיליה מצריכה הריגת אדם חי, או שימוש בגופתו של אדם מת, ואיני מכיר איש שישסכים להוצאת גופתו מהקבר כדי שיעבור התעללות מינית. הומוסקסואליות הייתה קיימת תמיד, רק התירוצים של הממסד השתנו. היום לטענתך, זו תוצאה של מתן לגיטימציה. לפני 70 שנה בגרמניה, אמרו שהיו יחסים הומוסקסואלים כי זה היה אסור (תקופת היטלר), והסכנה גירתה. אבל ראו איזה פלא - ביוון זה היה בסדר גמור! לא מקובל, לא אסור. התייחסו להטרוסקסואליות ולהומוסקסואליות כזהות לחלוטין. אתה חושב שזו סטייה, אני חושב שלא. אני חושב שכולנו נולדים דו מיניים, אבל בגלל אי אלו תהליכים פסיכולוגים וביולוגים רובנו בוחרים באחד המינים - המין הנגדי או המין שלנו. וכי למה זו סטייה? אתה מסתמך על הטבע, אבל בטבע אין משיכה מינית. יש רבייה, ופורקן יצרים: כלבים עושים את זה גם עם כלבים, גם עם כלבות, גם עם בני אדם וכלבה של ידידה שלי מאוננת על חתול. אין קשר למשיכה מינית, הם פשוט פורקים יצרים מינים או מתרבים. רק אצל האדם יש משיכה מינית, ולכן אתה לא יכול להסתמך על הטבע. הומוסקסואליות הינה סטייה ולו רק בגלל שהיא נוגדת את עקרון הרבייה, אבל כך רוב העולם סוטה: קונדומים, משגל נסוג, גלולות נגד הריון. ובכלל, אני חושב שהאידיאולוגיה החרדית הינה סטייה, כיוון שהיא נוגדת את ההתפתחות האנושית. לך תוכיח שלא. ואפרופו רוב העולם. אתה אמרת ש"רוב המדינה מתנגדת". רציתי לשאול: מי זה הרוב? כל מי שאני מכיר שמח בשבילי ונמצא שם בשבילי, ואין להם דבר וחצי דבר נגד זה. לאחרונה, חבר מסורתי שלי אפילו נסה לשדך לי מישהו. רוב המדינה היא הרוב שאתה מכיר, שלו מספרים מה שרוצים לספר לו. אתה לא יודע מה קורה אצלכם באמת, אתה יודע מה שרוצים שתדעו, כמו שרוצים שתדעו שהחילונים מסכנים וחוזרים בשאלה כופרים, הגויים תועים והנשים נחותות. אז? להזכיר לך כמה רבנים אנסו ילדים? אני מכיר ילדים רבים מהזרמים החרדי והדתי שהינם הומוקסואלים! אל תדבר על מה שאתה לא יודע. ובכלל, ונניח שאתה לא מוכן לזה, אז מה? ומחר מישהו לא יהיה מוכן לשוויון בין ערבים ליהודים, ומישהו אחר בין נשים לגברים, שמאלנים וימנים, דתיים וחילונים...והופה, אין מדינה. אפילו אם זה הרוב. להזכירך, היטלר עלה בדרך דמוקרטית. למה אנטישמיות אינה לגיטימית והומופוביה כן? ולסיום - אף אחד מחברי לא קבל לגיטימציה ממני. אין לי חבר אחד ששכב עם בני מינו או חברה אחת ששכבה עם בנות מינה בגללי. כל פעם שמעתי אנשים כמוך מנסים "לתקן" את המיניות שלי, לא רק שהם לא הצליחו, הם רק גרמו לי להרגיש רע. הניסיונות של הממסד או של אנשים כמוך "לתקן" את זה רק יחזקו תחושות אשם, ויעלו את אחוז המשתמשי בסמים והמתאבדים בקרב ההומוסקסואלים, אבל הם לא ימנעו הומוסקסואליות. אתה יכול לקבור את ראשך באדמה ולהתעלם, ואני מרחם על בנך למקרה והוא ירגיש שהוא נמשך לבני מינו. אל תנסה לתקן את מה שלא דורש תיקון, שהרי זהו החלום הנאצי בהתהוותו. והערה אחרונה: אולי הורים של חוזרים בתשובה אינם מסכנים, אבל צא ובדוק על ילדיהם של החוזרים בתשובה, וראה איזה אחוז מהם סובל - בין אם הוכרח לחיות בתנאים שלא מתאימים לו, ובין אם סולק מהבית. וזה, לדעתי, חמור פי מאות אלפים מהומוסקסואליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום אמיר, מלוא ההערכה על המאמר. כמה מעודד לקרוא ולהיווכח שיש נוער חושב ורציני עם דעות כשלך. אני שמח בשבילך על כך שצלחת בשלום את שלב הלבטים והגעת למקום ממנו אתה יכול להשיב היטב לדעות קשות כמו אלו שהופיעו כאן. מקווה שאתה פעיל באחת מקבוצות הנוער הרבות שפזורות ברחבי הארץ, ותורם שם מנסיונך לחברה' הצעירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון פה הוא לא הומוסקסואליות - אסור או מותר, חיוב או שלילה. הדיון הוא בהצעה לכפות חינוך כזה על ילדי. אין לי כלים להתמודד עם הטענות שלך מהסיבה הפשוטה שמעולם לא עמדתי במקום בו אתה עומד. סביר להניח שגם למי שניסה "לתקן" אותך לא היו את הכלים מאותה סיבה. רק נקודה אחת קפצה לי מבין השורות: אלו שינסו "לתקן" אותך רק _יחזקו_ את תחושות האשם. כלומר תחושות אשם קיימות מכיוון שזה לא טבעי - בניגוד למה שאתה טוען. דווקא לאנשים מסוגך אין בעיה לקיים חיים תקינים - אתה דוגמא מצויינת ללמה אני לא רוצה לחנך את ילדי על ברכי ה"הומניזים". הרוב הוא רוב האנשים שאני נפגש איתם בצבא - אני אמנם משרת ביחידה קרבית והביטוי "הומו" הוא עלבון צורב, אבל אני מאמין שהדעות כן משקפות איפשהו את דעת הרוב בנושא. אולי הסביבה הנוכחית שלך תומכת אבל אני בספק רב אם בכל מקום, ובמיוחד ביחידות קרביות בצבא (אם בכלל מענינות אותך כאלו) אליהם תגיע ילטפו אותך כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד. מאמר כתוב היטב. הערה באשר ליוון הקלאסית: שם ההומוסקסואליות לא רק "נתפסה כחיובית", היא הייתה האידיאל. כל אידיאל היופי של התקופה הקלאסית הוא גברי. רק במאה הרביעית לפנה"ס מתחילים לצייר ולפסל נשים עירומות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הדיון על נקרופיליה קצת משעשע אותי, כי אישית, כמה נקרופילים אתם מכירים? מתי קראתם לאחרונה בעיתון על מגיפת הוצאת גופות מקברן למטרות סקס? אבל אם אני טועה ויש בין הקוראים נקרופיל, גאה או בארון (so to speak), וידידנו זה נעצב אל ליבו למקרא קביעתו של אמיר, "אינני מכיר איש שיסכים להוצאת גופתו מהקבר כדי שיעבור התעללות מינית", הריני מצהיר: לאחר מותי, אתה (או את, אפילו יותר טוב...) מוזמן חופשי להוציא את גופתי מהקבר ולעשות בה מה שאת רוצה. ממילא אני לא רואה בזה התעללות, כי אני לא חושב שהגופה שלי יכולה לסבול. אני מוצא בזה אפילו נחמה קטנה, משהו דומה, בקנה מידה קטן, לתרומת איברים. רק יהיה טוב אם תכתבי לי קודם, שאוכל לדבר עם משפחתי ולנסות לרכך את התנגדותם הצפויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני לשבח אותך על היוזמה הברוכה, אשר עשויה להועיל לרבות ואף רבים מבני המיעוט הנקרופילי הנרדף. רק הערה קצרה- טכנית, אני לא רואה את זה עובד. זתומרת, לכוון השני אולי, אבל אני חושש שההקרבה שלך תועיל רק לנקרופילים שנטיותם לכוון גברים, וסטטיסטית לא נראה לי שיש רבים כאלה. במקרה כזה אגב, אני מקווה שאתה לא מבין הסובלים מהומופוביה פוסט-מורטם. אולי יום אחד מישהו יכתוב מאמר מעמיק ואינפורמטיבי בנושא זה באייל. בעצם, עדיף שלא. הומור בצד, סוגיה שלשם שינוי כן רלוונטית לנושא המאמר ואשר בה נגעת בטעות (?), היא נושא תרומת האיברים, הרגיש כל כך אצל דתיים רבים, למרות שתיאורתית להלכה לא אמורה להיות בעיה עם הנושא (פיקוח נפש קודם לכל, לא?). נושאים טעונים נוספים שראוי להעלותם לדיון בהקשר זה - זכותו של אדם למות (במקרה של סבל, מחלה חשוכת מרפא ומקרים נוספים), סוגיית הטיפול הרפואי בקטינים (האם ההחלטה על חייהם נתונה בידי רופאיהם או הוריהם? בשאלה זאת אגב, אני אישית לא הצלחתי לגבש דעה), ועוד כהנה וכהנה שכרגע נמלטו מדעתי, אך ישובו בעתיד. ההומניזם, במקרה זה, יוכיח עד כמה הוא הוגן, לפחות לדעתי - הוא דופק את כולם. את הדתי, הסולד מהתאבדות הנחשבת בעיניו כחטא שלמרבה הפלא אין עליו כפרה, הוא דופק בכך שהוא מרשה לכל אדם להחליט מתי ברצונו לסיים את חייו בכבוד (לא על פי חוק אגב רק מאחר שאנחנו עדיין חיים בעולם תאיסטי למדי). את החילוני יפה הנפש, המתוסכל עד לכדי יאוש מהחוסר בתורמי איברים, הוא דופק בכך שהוא מחייב כרטיס תורם איברים לפני שהוא מאפשר להציל את חייו של מישהו על ידי הפקת תועלת ממותו של מישהו אחר. אבל כפי שציינתי בסוגריים, אנחנו חיים על קו התפר, לא בשר ולא חלב. או ליתר דיוק, קצת בשר וקצת חלב, מעורבבים בהרבה איכסה, כך שאף אחד לא מרוצה מהמצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לתרומת איברים, אני בטוח שיוסי גורביץ ישלוף לך איזה ציטוט על זה שהציל חיים של גוי זה לא פיקוח נפש, או משהו כזה, ולכן מתנגדים, או משהו. ובקשר להומניזם שדופק אנשים - אני לא רואה איך הדוגמאות שלך קשורות. הנקודה הבולטת ביותר בהומניזם הוא האינדיווידואליזם - כל אחד לדרכו. אם אתה מאפשר לאדם להתאבד (בהנחה), איך זה פוגע באדם אחר, שלא התאבד? כואבת לו המחשבה שמישהו איפשהו התאבד? זו כבר רמת התחשבות שאף-אחד לא מעוניין בה. בקשר לתרומת איברים - כאן יש יותר בעיה - האם רצונותיו של אדם, אותם התחייבנו כחברה הומניסטית לאפשר בעודו בחיים, עדיין תקפים כשהוא מת? לפי דעתי העניין זהה לצוואה - רכושו של אדם יחולק לאחר מותו למי שהוא בוחר, ואותו חוק חל על גופו. מכיוון שזכותו של כל אדם לעשות מה שירצה עם גופו, אתה לא יכול להגיד שהחברה "דופקת" מי שצריך איבר בזה שהיא לא לוקחת אותו מאנשים שמתו - הגופות לא שייכות לחברה, אלא לאדם, וכבר הסכמנו שהאדם אדון לגופו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך, כמובן, ורק בא לנסח מחדש את דברי אשר אולי הוצאו מהקשרם (תמיד רציתי להגיד את זה...:)) - ברור שלפי דעתי התאבדות (במקרים הספציפים שעליהם אני מדבר, כמובן) היא ענינו של המתאבד ושלו בלבד, ובמקרה שהוא צריך עזרה, גם של האדם ממנו הוא מבקש - זאת על פי ההומניזם. אך התפיסה הדתית, וכמוה גם התפיסה החוקית במדינת ישראל (וברוב העולם למעשה), שוללת את זכותו של אדם על חייו, ואין זה משנה מה האדם עצמו חושב בנושא. הסוגיה השניה אותה העלתי, גורמת אצל כל אדם שאינו מאמין לתסכול עצום, מאחר וקיים חוסר מתמיד באיברים לתרומה, ומאחר ואנחנו לא יכולים להבין (או אולי להפנים) את הרתיעה חסרת הפשר הזו מפני הצלת חיי אדם. אך כאן, כמו שאמרתי, אנו נאלצים לבלוע את התסכול שלנו יחד עם העמידה על העקרונות שאנו מאמינים בהם, מאחר וההומניזם מחייב אותנו לאפשר לאדם לחיות את חייו כפי שהוא מוצא לנכון. ותרומת האיברים, אגב, יכולה הייתה להיעשות גם אצל חרדים על פי ההלכה, לו היו משתמשים בהגיון מינימלי, כך שאין קשר לגוי או לא גוי במקרה זה. אגב - זאת באמת נקודה שאני לא כל כך מבין, ואולי יום אחד מישהו יצליח להסביר לי אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שאתה שואל בתמימות "כואב לאנשים אחרים שאתה מתאבד?", כשבדיוק התפרסם (אני חושב שב"מעריב") מאמר של חגי סגל, שבו הוא תוקף את התקשורת על הגלוריפיקציה, לטענתו, של התאבדותה של השדרנית מיכל ניב, ושל התאבדויות בכלל, שהוא חושב שמעודדת אנשים להתאבד כי זה פתרון 'מכובד'. יש לו אולי איזושהיא נקודה, אבל פשוט עצבן אותי לראות אותו מכנה התאבדות כ"עריקה משורות החיים". למרות שזה היה רק צפוי שמי שהתמחה כל חייו בקריאות 'בוגד' רואה התאבדות לא כטרגדיה אישית אלא כעריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאדם שמחזיק כרטיס תורם, אני מצטער לדווח שעצם החזקת הכרטיס לא שווה כלום. אם אחרי המוות המשפחה מתנגדת לתרומה, דעת המשפחה היא הקובעת. למעשה הכרטיס הוא לא יותר מהצהרה. נדמה לי שהגיע הזמן שכרטיסי תורם איברים יזכו להכרה חוקית כלשהי, בעלת תוקף של צוואה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שאייני מקבל את רוב דעותיך, אני שמח להסכים עם נקודה חשובה זו. לדעתי כרטיסי התורם אכן חייבים להיות מעין צוואה, כי בלעדי התוקף החוקי שלהם אין להם כל ערך. על המשפחה לכבד את רצונו של התורם גם אם אין הדבר מקובל עליה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פורמלית, הכרטיס אכן לא שווה כלום. הוא לא יותר מהצהרה, כדבריך. אלא שמעשית, ההצהרה הזו היא כל ההבדל. על פי הידוע לי (נאמר מדי פעם מפי גורמי קידום ההשתלות), *מעולם* עוד לא קרה שמשפחתו של בעל כרטיס סירבה לתרום את איבריו. אם זה אכן כך, אני חושב שמן התבונה והרגישות יהיה להשאיר את מעמדו החוקי של הכרטיס כפי שהוא - שתרומת האיברים תהיה מרצונה של המשפחה, ולא שתווצר אצל המשפחה ההרגשה שמישהו "חיסל" להם את הבת בשביל האיברים. הבעיה היא לא רק דתית - גם משפחות חילוניות רבות מסרבות לתרום. הבעיה היא בהבנת המושג של "מוות מוחי" - השלב בו מבקשים לקצור את האיברים - שבו הלב והמערכות הפיזיות של הגוף עדיין פועלות. קשה, כנראה, להסביר למשפחה (שנמצאת, כמובן, במצב טראומטי, ומקווה לנס) שהמוות המוחי מוביל באופן בלתי הפיך למוות מוחלט. נכון שהכרה יותר מפורשת מצד רבנים בתרומת איברים, ובוודאי עידוד שלהם (ויש רבנים המעודדים זאת, אם איני טועה), יכולים לעזור, בחברה מסורתית כמו שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לזקוף את העובדה הזאת לכך שהדעות של אנשים בנושאים כאלו בד''כ אינן שונות מאלו של הוריהם - מי שיגיע לחתום על כרטיס תורם, בד''כ גם הוריו הסכימו למהלך הזה (גם אם לא התייעץ איתם בנושא). אצלי, למשל, כל המשפחה מחזיקה כרטיסי תורם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאפילו אם כל המשפחות היו מסכימות לתרומת איברים, עדיין מעמד חוקי לכרטיס תרומת איברים היה עוזר, כי היה נחסך זמן יקר במציאת המשפחה וקבלת הסכמתה. הבנתי שיש איברים רבים (למשל הלב) שחשוב להוציא מהגוף בהקדם האפשרי, משום שהם נמקים מהר. במקרים של מוות פתאומי (למשל תאונה) - שהם בדיוק המקרים שבהם הרבה איברים נשארים שלמים (להבדיל מגסיסה איטית ממחלה) המצאות כרטיס תורם על (שרידי) הנפטר היתה יכולה להוות אישור מיידי לקצירת איברים, ובכך לאפשר להציל איברים שהיו 'מתקלקלים' אם היו ממתינים עד לאיתור המשפחה וקבלת הסכמתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שאוכלוסית הנקרופילים תודה לך, ושיהנו. אם זה מוסכם עליך, לי אין שום דבר נגד זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הדברים עליהם התעקשתי במאמר, הוא חופש הדיבור לכל. לכל אחד מותר לדבר, גם אם הוא אומר דברים לא נחמדים, חשוכים, מטומטמים, אכזריים או מרושעים. לכל אחד יש זכות לדבר ולהביע דעה. זה הקו המנחה של האייל הקורא בכלל, ושלי בפרט. אז, נא להמנע ממיני הערות נגד ''נתינת במה'' לאי-אלו אנשים... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |