 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבעייה ששוב הנפילה של הבורסה בתל אביב תקבע יותר עמוק את הפחד וחוסר ההבנה של הרבה ישראלים לגבי מהותו של שוק המניות. הערות כמו - משחק בבורסה, לעשות מכה, להמר וכו' מראות עד כמה ההבנה לא מפותחת ומדוע חברות ההשקעה בישראל אוהבות את המשקיע הישראלי שקונה בגאות עקב הילולה תיקשורתית גבוהה ןמוכר בשפל בפניקה. הבורסה איננה מקום משחקים, איננה מקום הימורים ומי שמצפה לרווח מהיר וגבוהה על השקעה נמוכה לא רק ששם את כספו ועצביו על קרן הצבי, אלא שמובטחת לו מפלה. שוק ההשקעות צריך להוות עבור המשקיע הקטן, לא המןסדי, מכשיר חסכון ממדרגה ראשונה. באופן היסטורי למשל, השקעה בניירות ערך (לא איגרות חוב) באמריקה מניבה תשואה של. כ 12% זאת לריכה להיות הפרספקטיבה של המשקיע/ה השקעה ולא הימור, חיסכון ארוך טווח ולא כסף קל. בקיצור, ישנם שני גורמי סיכון עיקריים שפועלים כנגד המשקיע - הראשון זאת רמת הסיכון הכללית של השוק הפיננסי - מלחמה, אינפלציה, השפעות גלובליות, שר אוצר רברבן ועוד .השניה היא רמת הסיכון של החברה הספציפית שאת מניותיה רוכשים. ניהול גרוע, מוצר נחות, תחרות עם מוצרים אחרים - כל הגורמים שמשפיעים על ריוחיות החברה. אולם לצד המשקיע עומדים שני כלים רבי עוצמה שעוזרים להתגבר על הסיכונים הללו. כנגד סיכון השוק עומד מימד הזמן. מי שאין לו טווח פיננסי של שלש שנים ומעלה אין לו מה לחפש בבורסה. כמובן ששוק קטן ולא משוכלל כשוק התל אביבי מסוכן יותר מזה של ניו יורק והיסטורית התנודות במחירים לא עובדות בו כמו בשוק הגדול. אך היסטורית הזמן מהווה מתקן של תנודות של שווקים פיננסיים. זוכרים את הנפילה בדרום-מזרח אסיה לפני שנתיים-שלוש שגרמה לירידות באירופה ואמריקה. ראו מה קרה מאז .או מי שזוכר את יום שישי השחור ב - 1987 לקח לשוק בערך שנה לחזור לרמתו הקודמת. כנגד סיכון החברה הבודדת עומד כלי הפיזור - Diversification במקום לשים את כל הכסף על חברה אחת, יש לפזר את ההשקעה על פני חברות שונות, על פני אפיקי השקעה שונים - מניות, אגרות חוב, חברות קטנות ומתחילות, ות גדולות ומבוססות וכך הלאה. תמיד יש לשמור על אופק המתאים לסוג ההשקעה. ככל שהסיכון עולה, הטווח עולה. מי שצריך כסף בתוך שנה שישמור אותו בבנק - סופר בטוח. מי שצריך כסף תוך שלש שנים יכול לחשוב על עירבוב של אג"ח עם מניות סולידיות. כמובן שאלה כללי אצבע וכל אחד צריך להתייעץ ולברר לעצמו אמן מטרותיו, מה טווח הזמן ומה גהול הסיבולת שלו. כלי שלישי שעומד לצד המשקיע הוא כמובן התשואה המצטברת - נוסחת ה 72 יכולה לתת מושג 72. מחולקים בתשואה מראים תוך כמה שנים הכסף מכפיל את עצמו. 10% שנתיים יכפילו את הקרן תוך 7 שנים. תזכרו את שתשואה ההיסטורית הממוצעת בארה"ב היא. 12% שום אפיק השפעה חלופי לא נותן תשואה כזו לאורך זמן לכן צעירים יכולים וחייבים לשים כסף בהשקעות מסוכנות לטווחי זמן ארוכים 10-20 שנה (תאמינו לי זה עובר נורא מהר). שוק המניות מתנועע בין שני קטבים סיכולוגיים - תאוות בצע וחרדה. מי שמצליח להשתלט על זה יכול להנות מהפרות, בטווח ארוך. וכמו האותיות הקטנות שבאות בתחתית כל מודעה של מוסד פיננסי - ביצועי העבר אינם הבטחה לביצועי העתיד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בורסה היא לא משחק? האם יש איזשהו קשר בין המניות והמסחר בהן לבין החברה המנפיקה - לאחר ההנפקה? ככל הידוע לי, לפחות (וזה אכן לא הרבה) הבורסה, מטבעה, היא בדיוק כל התארים שניסית לשלול ממנה - הימור ומשחק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, קיים קשר כזה. ההבדל בין השקעה מושכלת בבורסה לבין השקעה מושכלת במטבע חוץ הוא לכל היותר כמותי (כמות הסיכון: פיצוחיקו טכנולוגיות - השקעה עתירת-סיכון; שקלים - סיכון בינוני; פורד מוטורז - סיכון בינוני; דולר ארה"ב - סיכון נמוך. לעומת זאת - התשואה האפשרית בהשקעות דלות-סיכון היא בד"כ נמוכה מהתשואה הפוטנציאלית בהשקעות עתירות-סיכון). אמנם (והדבר בא לידי ביטוי בעיקר בסקטור ה"אינטרנט" ובעיקר בעת האחרונה) ערכה של מניה מושפע לא רק מתוצאותיה של החברה אלא גם ממצבו של הסקטור אליו היא משתייכת, אבל משקיעים רציניים (ולא "שחקנים") מבססים את השקעותיהם (הקובעות את הביקושים וההיצעים בשוק ההון, הקובעים את המחירים) על ניתוח כלכלי של החברות (לשם כך הן שוכרות אנליסטים שממש - שומו שמים - טורחים לקרוא את הדו"חות של החברות ולדעת על פועלן ועל השוק בו הן פועלות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, מהדברים בתגובתך עדיין לא נובע קשר כזה. כל המסחר בבורסה הוא שילוב של משחק "כיסאות מוזיקליים" והימור\\ניחוש בנוגע להצלחה כלכלית של חברות, ובכך אינו שונה מהתית מה"טוטו". האם יש איזשהי השפעה על החברה כתוצאה ממסחר במניותיה? האם יש איזשהו קשר בין רווחי החברה לרווחי המחזיקים במניותיה? הבורסה, מעבר להנפקה עצמה, מנותקת מהמציאות העיסקית-כלכלית, ומתבססת רק על תצפיות על מציאות זו. לי, אישית, זה תמיד נראה מגוחך. מעין טריק טיפשי של יזמים, נוסח "בוא נתערב שהחברה שלי תצליח יותר משלך!" כאשר הם גובים כסף על הזכות להשתתף בה. באותה מידה הרי אני יכול להקים "בורסה" בהשתתפות חברי הקרובים, ופרט להיקף המסחר בה - היא תהיה זהה לחלוטין לבורסת ניו יורק. האם מישהו מוכן להסביר, בהנחה הסבירה שאני טועה (אין לי כלל השכלה כלכלית), מודע גוף שכזה נוסד ע"י מדינות, ועיסוק בו נחשב למכובד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בורסה של חובבים, שבה היקפי המסחר נמוכים באופן קבוע, היא חסרת חשיבות מכל בחינה שהיא. חשיבותה של "הבורסה" (כל בורסה רצינית, לצורך העניין) היא דווקא בזכות היקפי המסחר הגבוהים שלה. הלך הרוח של הבורסה, שניתן לכמת בקלות באמצעות מדדים (כמו מדד הדאו ג'ונס, מדד הנסדא"ק, מדד הניקיי ומדד ת"א 100), מהווה כלי עבודה יוצא דופן בדייקנותו למדידת הלך הרוח בסביבה שבה פועלת אותה בורסה. שווי של מניה בבורסה אינו עולה או יורד לפי כללים קבועים וידועים מראש, אך גם אינו משתנה באופן רנדומלי כמו המספרים הזוכים בלוטו. עליה או ירידה של מניה של חברה מסוימת משקפים את ראיית העולם כלפי אותה חברה בנקודת זמן נתונה, וכמובן שנלקחים בחשבון גם המצב הכללי בשוק ההון, מצב התעשייה בה פועלת החברה, מצבן של חברות מתחרות, אירועים מדיניים, וכל דבר אחר שעשוי להשפיע על מצב הרוח של המשקיעים. לשאלה האם יש קשר בין שווי של מניה לרווחי החברה שהנפיקה אותה, התשובה היא "לפעמים". אם העולם רואה ברווחיות של חברה מסוימת אינדיקציה לכך שהחברה מתפתחת ומתקדמת, המניה שלה תעלה ותשקף באופן מספרי את אמונת המשקיעים בדבר. אם, לעומת זאת, נוצר בשוק ההון דיסוננס שמגדיר את סיכויי ההצלחה של חברה שלא כפונקציה של רווחיותה (כמו למשל "הכלכלה החדשה" שהוזכרה כאן), ישתנו כללי המשחק. במסגרת כלכלה חדשה כלשהי יתכן בהחלט שחברה תדווח על עלייה ברווחים ומנייתה לא תעלה כי התחום בו עוסקת החברה אינו מספיק "סקסי" עבור המשקיעים, ובמקביל אם יאמינו מספיק אנשים שכל מה שחברה צריכה לעשות כדי להצליח הוא לצבור מספר רב של משתמשים, תשתקף אמונה זו בעליות שערי המניות של חברות שהצליחו לצבור מספר משתמשים מכובד גם אם אין להן הכנסות כלל. כאמור לעיל, גם אירועים חיצוניים משפיעים על שערי המניות, מה שמוסיף אלמנט סיכון (ואלמנט עניין) נוסף למשחק. למשל, חברה ישראלית שמניותיה נסחרות בת"א יכולה לעבוד בפרך במשך חודשים רבים על מנת להעלות את רווחיותה, אבל אם ביום שבו היא תפרסם את תוצאותיה המזהירות יתרחש פיגוע חבלני גדול יתכן והיא תקרוס יחד עם שאר הבורסה בישראל ותאבד את המומנט המיוחל. בסופו של דבר יש לזכור שחברות פועלות בדרך כלל למטרה אחת ויחידה והיא לרצות את המשקיעים שלהן. זה נכון גם לגבי חברות סטארט-אפ עם חמישה עובדים וגם לגבי חברות ציבוריות עם עשרות אלפי עובדים. מרגע שחברה הופכת לציבורית (כלומר מנפיקה מניות בבורסה בפעם הראשונה), הופך הציבור כולו לחלק מאותם משקיעים שיש לרצות, וריצוי המשקיעים האלה מתבצע ע"י דאגה בלתי פוסקת מצד הנהלת החברה לכך שהמניות ימשיכו לעלות. כאשר מניה של חברה מסוימת לא עולה, והסיבה לכך מאובחנת בחברה עצמה ולא כחלק ממשבר העובר על כל שוק ההון, ישלם על כך פעמים רבות המנכ"ל בכסאו וזאת למרות שיתכן שהוא עשה את עבודתו נאמנה. אלה כללי המשחק. ללא בורסה היתה נמנעת מאיתנו, האזרחים, ההזדמנות לקחת חלק פעיל בשוק ההון ע"י קניה של מניות שבעינינו נראות כבעלות פוטנציאל לעלות, ומכירה של מניות כביטוי לאכזבתנו מביצועיה של חברה מסוימת. מעבר להיותה של הבורסה מכשיר לגיוס כסף מהציבור, אפשר גם לכן לראות בה חלק אינטגרלי מכל מערכת דמוקרטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מעוניין להצמיד את הכותרת "הימור/ניחוש/משחק" לכל מרכיב אי-וודאות, אז אכן המסחר בבורסה הוא הימור, ניחוש ומשחק. ההבדלים, כמו שאמרתי, הוא במידת האי-וודאות וביכולת לבצע ניחושים מושכלים (כמו גם בהיותם מתבצעים בפועל). למרות שהנוהג הזה אינו נפוץ במקומותינו, חברות רבות משלמות דיווידנד לבעלי המניות, וגודלו של זה תלוי מאד ברווחי החברה. אבל גם כשאין דיווידנד, בעלי המניות מרוויחים כאשר הם מוכרים אותן ביוקר לאחר שקנו אותן בזול. מקור הרווחים האלה הוא, כמובן, ברווחי החברה. החברה היא בדיוק זה: מכשיר להפקת רווח לבעלי-המניות. בדיוק כשם שעדר פרות חולבות הוא מכשיר להפקת רווח לאיכר. זהו, כמובן, לא טריק טפשי של יזמים. ישנו הבדל מהותי בין "בורסת הסלון" שלך לבין הבורסה בניו-יורק, והוא ההבדל בין "נייר" לבין "נייר ערך": בעוד שאתה וחבריך משקיעים את כספכם בהימורים, הסוחרים בבורסה הם שותפים בבעלות על מכונות ליצירת רווח, וזהו כבר נכס בעל ערך הולך וגדל (בממוצע). שוק המכשירים העתידיים, אגב, דומה בהרבה למשחק החלפת הניירות שלך ושל חבריך, ואם תבצעו השקעות מתאימות, לפחות חלקכם תרוויחו ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, הבורסה התל אביבית היא משהו חיוור, מעין דמוי בורסה, המזכיר את שוק המכשירים העתידיים בבורסות הנורמליות האחרות. שוק עם מחזור מסחר של מיליונים בודדים של שקלים שמהווה זירה בעיקר לבעלי עניין. הבעיה היא שרבים לא מבינים את תפקידה של הברסוה, כמגייסת הון לחברות ומחזירה דיבידנד לאלו שנתנו בה את אמונם, בישראל, משום מה הדבר נשכח. אולי אם אפרט מעט על מחיר המניות והקביעה שלו, יתפזר הערפל: בבורסות יש דיבידנד, סכום כסף שמחולק כל תקופה מסוימת לבעלי המניות, מכאן נגזר ערך המניה בדרך כלל, כשערך המניה 'האמיתי' הוא בעצם: (Pshare)=div01+div1+div2+.....+divt כשכל התזרים הזה מהוון (מהוון, הפיכת הערך של מחר, מחרתיים וכו' לערך של היום) לשנת ה-אפס.כיוון שאנו חיים בעולם של אי וודאות, אנו לא יודעים מה יהיה הדיווידנד של השנים הבאות, לכן יש ענף בכלכלה הנקרא ניתוח דוחו"ת, המנסה לחשב את התזרים (אותו DIV שמסמל את הדיבידנד, או את תזרים המזומנים שנקבל מהמניה). מכפיל הוא מושג שבוודאי שמעתם עליו. מכפיל בעצם מודד את היחס בין רווח החברה למחיר המניה. נוסחתו היא כדלקמן: מכפיל=מחיר מניה/רווח למניה קל לראות לפי נוסחה זו שככל שהמכפיל גבוה יותר, כך מחיר המניה יקר יותר, ומי שיסתכל על המכפילים שיש היום בבורסות, יבין בן רגע שהם גבוהים מדי והנפילה הבאה בוא תבוא. ובזה תם שיעורנו: ניתוח דוחו"ת פיננסיים למתחילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חידוד הנקודה מכפיל הוא מחיר המניה העכשוי חלקי הרווח למניה ב 12 החודשים האחרונים . רווח למניה הוא סך כל הרווחים מחולק במספר המניות הכללי. משמעותו של המכפיל יכולה להימדד רק באופן היסטורי ויחסי. ז"א שאין מכפיל גבוה או נמוך, אלא יש מכפיל שהיום גבוה/נמוך יחסית להיסטוריה של החברה או יותר נכון, להיסטוריה של הסקטור או של כל השוק. המכפיל גם נותן מידה של ראליה והגיון פשוט לגבי מחירה העכשוי של מניה. במכפיל 25 למשל, בקצב רווחים נוכחי של החברה, יקח למשקיע להחזיר את השקעתו 25 שנה - כמובן שלא מחשבים ריוחי הון( שלא ניתן לדעת מראש )אלא רק דיווידנדים. השוק הפיננסי הוא משחק או הימורים בדיוק כמו שהמשקיעים מתיחסים אליו . הנטיה החזקה בישראל במיוחד מאז שנות השמונים העליזות היא לרוץ לחתוף כמו בקזינו. נכון שזה גם קיים בארצות אחרות אך לא בממדים טוטליים שכאלה. אם מספיק אנשים יבינו את המשמעות החסכונית אז אולי אלמנט ההימור - הפסיכולוגי - יקטן. חברה מנפיקה את עצמה כדי שהכסף המגויס ישמש לצמיחה. המשקיעים נהפכים לשותפים תמורת רווחים. אולם אף אחד לא יקנה הנפקות אם ידע שאין לו סיכוי להיפטר או להחליף את המניות - לכן חשיבות השקיפות, הנזילות, הבקרה והתחרות בשוק הפיננסי, דבר החסר בישראל. המפקח על הבנקים דהיום הוא מנכ"ל מחר. אותם גופים משמשים בכל צידי המיתרס. או הבנק דוחף הלוואות כדי לקנות קרנות של הבנק המנוהלות על ידי הבנק. בישראל כל משה פיצוחים רוצה לעשות מכה בהנפקה, אין פיקוח ואין בקרה והשוק לא מעניש אותו על זה שהוא לא מחלק דיוידנדים, משלם לעצמו משכורת עתק ע"ח ההנפקה וכו'. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |