 |
בורסה של חובבים, שבה היקפי המסחר נמוכים באופן קבוע, היא חסרת חשיבות מכל בחינה שהיא.
חשיבותה של "הבורסה" (כל בורסה רצינית, לצורך העניין) היא דווקא בזכות היקפי המסחר הגבוהים שלה. הלך הרוח של הבורסה, שניתן לכמת בקלות באמצעות מדדים (כמו מדד הדאו ג'ונס, מדד הנסדא"ק, מדד הניקיי ומדד ת"א 100), מהווה כלי עבודה יוצא דופן בדייקנותו למדידת הלך הרוח בסביבה שבה פועלת אותה בורסה. שווי של מניה בבורסה אינו עולה או יורד לפי כללים קבועים וידועים מראש, אך גם אינו משתנה באופן רנדומלי כמו המספרים הזוכים בלוטו. עליה או ירידה של מניה של חברה מסוימת משקפים את ראיית העולם כלפי אותה חברה בנקודת זמן נתונה, וכמובן שנלקחים בחשבון גם המצב הכללי בשוק ההון, מצב התעשייה בה פועלת החברה, מצבן של חברות מתחרות, אירועים מדיניים, וכל דבר אחר שעשוי להשפיע על מצב הרוח של המשקיעים.
לשאלה האם יש קשר בין שווי של מניה לרווחי החברה שהנפיקה אותה, התשובה היא "לפעמים". אם העולם רואה ברווחיות של חברה מסוימת אינדיקציה לכך שהחברה מתפתחת ומתקדמת, המניה שלה תעלה ותשקף באופן מספרי את אמונת המשקיעים בדבר. אם, לעומת זאת, נוצר בשוק ההון דיסוננס שמגדיר את סיכויי ההצלחה של חברה שלא כפונקציה של רווחיותה (כמו למשל "הכלכלה החדשה" שהוזכרה כאן), ישתנו כללי המשחק. במסגרת כלכלה חדשה כלשהי יתכן בהחלט שחברה תדווח על עלייה ברווחים ומנייתה לא תעלה כי התחום בו עוסקת החברה אינו מספיק "סקסי" עבור המשקיעים, ובמקביל אם יאמינו מספיק אנשים שכל מה שחברה צריכה לעשות כדי להצליח הוא לצבור מספר רב של משתמשים, תשתקף אמונה זו בעליות שערי המניות של חברות שהצליחו לצבור מספר משתמשים מכובד גם אם אין להן הכנסות כלל.
כאמור לעיל, גם אירועים חיצוניים משפיעים על שערי המניות, מה שמוסיף אלמנט סיכון (ואלמנט עניין) נוסף למשחק. למשל, חברה ישראלית שמניותיה נסחרות בת"א יכולה לעבוד בפרך במשך חודשים רבים על מנת להעלות את רווחיותה, אבל אם ביום שבו היא תפרסם את תוצאותיה המזהירות יתרחש פיגוע חבלני גדול יתכן והיא תקרוס יחד עם שאר הבורסה בישראל ותאבד את המומנט המיוחל.
בסופו של דבר יש לזכור שחברות פועלות בדרך כלל למטרה אחת ויחידה והיא לרצות את המשקיעים שלהן. זה נכון גם לגבי חברות סטארט-אפ עם חמישה עובדים וגם לגבי חברות ציבוריות עם עשרות אלפי עובדים. מרגע שחברה הופכת לציבורית (כלומר מנפיקה מניות בבורסה בפעם הראשונה), הופך הציבור כולו לחלק מאותם משקיעים שיש לרצות, וריצוי המשקיעים האלה מתבצע ע"י דאגה בלתי פוסקת מצד הנהלת החברה לכך שהמניות ימשיכו לעלות. כאשר מניה של חברה מסוימת לא עולה, והסיבה לכך מאובחנת בחברה עצמה ולא כחלק ממשבר העובר על כל שוק ההון, ישלם על כך פעמים רבות המנכ"ל בכסאו וזאת למרות שיתכן שהוא עשה את עבודתו נאמנה. אלה כללי המשחק. ללא בורסה היתה נמנעת מאיתנו, האזרחים, ההזדמנות לקחת חלק פעיל בשוק ההון ע"י קניה של מניות שבעינינו נראות כבעלות פוטנציאל לעלות, ומכירה של מניות כביטוי לאכזבתנו מביצועיה של חברה מסוימת. מעבר להיותה של הבורסה מכשיר לגיוס כסף מהציבור, אפשר גם לכן לראות בה חלק אינטגרלי מכל מערכת דמוקרטית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש