|
||||
|
||||
האם לגיטימי בעיניך לומר משפט תיאורטי כמו: "בתקופה X עסקו היהודים בארצות אירופה בהלוואה בריבית ובמסחר ביהלומים. ההתעשרות המהירה שלהם היתה אחת הסיבות שהתפתחה אנטישמיות כלפיהם מצד השכנים הנוצרים, שגרמה בסופו של דבר למעשי טבח ביהודים". או משפט תיאורטי כמו "גרמניה של אחרי מלחמת העולם הראשונה היתה ארץ שסועה, ענייה וחלשה מבחינה בינלאומית. זה סיפק קרקע פוריה לעלייתן של תנועות לאומניות ובין היתר נאציות". האם מקובל עליך שניתן לומר משפטים אלה, לחקור את התופעות המתוארות בהם, ועדיין לא לחשוב שטבח יהודים או נאציזם היו דברים מוצדקים? |
|
||||
|
||||
עקרונית מקובל עלי; שתי הדוגמאות כשלעצמן לא מספיק טובות מהסיבה הפשוטה שהן לא מסבירות את המניע לאנטישמיות, את הסיבה האמיתית, רק את התירוץ הרגעי בזמן נתון במקום נתון, מבלי להסביר מדוע שאותה תופעה תקרה דווקא ליהודים ולא לקבוצות אתניות אחרות בנסיבות דומות או זהות. ההסבר לכך הוא שהאנטישמיות קיימת מתחת לפני השטח כל הזמן ואינה זקוקה לתירוצים; התירוצים הם אלו שמשתנים כל הזמן ותלויי זמן, נסיבות ומקום. אבל, אני בכלל לא התייחסתי לחקירת האנטישמיות כתופעה, אלא לעצם הנסיון להעניק דמות אנוש למי שמראש ויתר עליה, ולנסות להסביר, ולהבין, ולהצדיק, ולנתח את מניעיהם של רוצחי עם, במובן של מי שנוטל חלק פעיל ברצח עם, כמו הנאצים, או בנסיון ליישם אותו, כמו הפלסטינים. מאחר שההבדל ביניהם אינו טמון בכוונה אלא ביכולת, מבחינתי זה היינו הך. העובדות מראות שכל הדיבורים על מניעיהם של הרוצחים וההתעסקות בסבל שלהם מובילות למתן לגיטימציה למעשיהם, תמיכה במעשיהם, עידוד מעשים כאלו, עידודו של מי שאחראי *באמת* לרצח העם שמתבצע (להבדיל מ'נסיבות אישיות' של רוצח פלסטיני כזה או אחר), ובסופו של דבר לקהות חושים מול המוות והסבל שהם גורמים והתמקדות בצדקתם וב'סבלם' של המרצחים תוך התעלמות מוחלטת לא רק מחומרת מעשיהם אלא גם מעצם הביצוע שלהם. כל זה לא קיים ספציפית במיצג המדובר, אבל כן קיים באקלים האירופי הנוכחי ובדעת הקהל שם. |
|
||||
|
||||
אם הדוגמאות "לא מסבירות" - חבל, כי זו הגרסה הרשמית של לימודי ההיסטוריה בישראל, כפי שהיא זכורה לי במעומעם. אז מה דעתך על: "על פי הברית החדשה, היהודים הם אלה שדרשו מהנציב לצלוב את בן האלוהים, למרות שיכול היה לקבל חנינה. זו הסיבה שבנצרות התפתחה חשיבה אנטישמית, שגרמה בין היתר להמרות דת כפויות, רדיפות אלימות, מעשי טבח ועינויי אינקוויזיציה". האם מותר לי לציין עובדות תיאורטיות אלה ועדיין לא לתמוך באנטישמיות? |
|
||||
|
||||
הגירסה הרשמית של לימודי ההיסטוריה בישראל, כפי שהיא זכורה לי במעומעם, היא נוראית (אני לא יודע איך זה היום, אבל לפחות אז היא היתה מאוד סלקטיבית, ודווקא במובן שארז לנדוור היה יוצא נגדו). הדוגמה האחרונה שהבאת היא דווקא בדיוק מסוג האמירות שכן מנסות להסביר וכן שמות את האצבע על שורש סיבתי ולא על תירוץ מקומי. כאמור, גם לא טענתי שהדוגמאות הקודמות שלך הן בגדר 'תמיכה באנטישמיות', אלא פשוט שהן לוקות בחסר כהסבר וכנסיון לרדת לחקר התופעה. עוד פעם - חקירה של האנטישמיות כתופעה, כאשר ברור לכל המשתתפים שאנטישמיות היא דבר רע ופסול ושההתעסקות במניעים לה אינה מובילה להצדקתה, היא דבר רצוי בהחלט, שבכלל אין שום קשר בינו לבין סוג האפולוגטיקה שנגדו יצאתי. המציאות מראה שבאירופה הסבל הפלסטיני משמש כהצדקה מוחלטת למעשיהם המתועבים ביותר, עד כדי כך שאותם מעשים עצמם מובילים להתעסקות בסבל של מבצעיהם ולהתעלמות מוחלטת מעצם העובדה שבוצעו. |
|
||||
|
||||
אז הנה, הסברתי את שורש האנטישמיות. לא ענית לי על השאלה. אנסח אותה שוב - האם מותר לי לאזכר עובדות היסטוריות בלי שישתמע מכך כי אני תומכת בתופעה האידיאולוגית שהן מייצגות? אם אתה עונה "לא", הגישה שלך מעניינת, אבל ההשלכות שלה הן העלמה וטיוח של עובדות 1. בשם הצדק (שלך) אתה מעודד את הבורות והבערות. ואגב, לא תמיד כל העובדות ברורות לכולם כפי שהן ברורות לך. נסה לדבר עם אנשים שמאמינים למכחישי שואה. יותר מזה - נסה לדבר עם אנשים שמאמינים למכחישי שואה כאשר אין בידך ידע על הסיבות לשואה, הרקע ההיסטורי, ובעיקר האידיאולוגיה הנאצית. 1 ככה בעצם חונכנו כולנו: "אסור לדבר מילים לא יפים". |
|
||||
|
||||
אבל עניתי לך כבר על כל זה. למה התגובה שלי לא מהווה מענה למה שאמרת? |
|
||||
|
||||
או.קיי, אז אנחנו חלוקים רק על הדגשים. לשיטתך, אם הבנתי נכון, מותר להזכיר שאחיה של המחבלת נהרג בידי צה''ל, אבל לא להציג זאת כך שייראה שהיא סבלה בגלל זה ושזה עורר בה רגשות נקמה. אגב, לא התייחסתי לפרשנות האירופית של המצב במזה''ת. התייחסתי לאמירה שלך, לפיה אין לחקור את מעשיהם ואישיותם של רוצחים. |
|
||||
|
||||
אני לא אומר ש'מותר' או 'אסור' להזכיר. עובדתית זה מן הסתם נכון. השאלה היא מה הטעם בהתעסקות הזאת כאשר אין שום פירור של פרופורציה בין המקרה האישי שלה והסבל האישי שלה לבין המעשים המפלצתיים שלה. כמו שלא מעניינת אותי הילדות העשוקה של בני סלע, נניח, לא מעניין אותי מה קרה למפלצת מג'נין. רבים רבים, ישראלים ופלסטינים, סבלו אבדות לא פחות קשות וכבדות, והם לא הולכים ומפוצצים את עצמם. אילו אחיה של הנאדי ג'רדאת נהרג על לא עוול בכפו (ולא תוך כדי קרב או נסיון להימלט ממעצר בשל היותו מבוקש על עוול גדול מאוד בכפו) - ואין לי צל של מושג אם אכן היה כך הדבר אם לאו - היתה לה, באופן אישי, את הסימפטיה שלי. עכשיו אין. אם האבל שלה הוא הצדקה, האם יהיה זה מוצדק מצד כל מי שאיבד קרובים בפיגוע לצאת ולטבוח באופן אקראי בערבים? האם כל אירוע כזה יהיה ראוי ל'הבנה' ולהחלפה מוחלטת של העיסוק בפשע בעיסוק במניעים לו? רוצה סימפטיה לסבל שעובר עליך? אל תלכי ותגרמי לרבים אחרים סבל גדול עשרות מונים. מרגע שעשית זאת - לא אכפת לי ולא מזיז לי ולא מעניין אותי מה קרה לך. בדיעבד הפכת עצמך לראויה לסבל גדול בהרבה. זה עד כדי כך פשוט. |
|
||||
|
||||
והאם, לגישתך. ניתן יהיה להציג "עובדות תיאורתיות" שיצביעו על מתאם בין סגנון הלבוש של נשים ובין הסיכוי שלהן להיות קורבן לאונס? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אפשר אולי יהיה להציג, אבל כנראה שהעובדות האלו פשוט לא יהיו נכונות. ראה למשל: http://www.d.umn.edu/cla/faculty/jhamlin/3925/myths.... (חפש Myth: Rape only happens to young attractive women) |
|
||||
|
||||
אולי זה מסביר למה החבר'ה פה - http://www.tsniut.net/stickers/hasgola.jpg - לא טוענים שלבוש צנוע הוא סגולה נגד אונס. וגם זה שזה לא מתחרז. דברים צריכים להתחרז יותר. אני שוקל להמציא שפה שבה כל המילים תסתיימנה באותה הברה, ואז לכתוב שירים כאוות נפשי ובלי חיבוטי נפש. |
|
||||
|
||||
חשבתי שכבר יש שפה כזאת. כל פעם שיוצא לי לשמוע משהו מ-MTV (בטעות, באמת!) אז יש שם איזה ראפ גרוע שכל שורה בו נגמרת עם איזה X-ation. |
|
||||
|
||||
אפשר פשוט מזה, להתיר הוספת סיומות כאוות המחבר'זה. ואם זכורני נכון, דידי מנוסי לפעמים נוקט בזו הטקטיקון. |
|
||||
|
||||
על זה אמרה הבדיחה העתיקה ''אם אני לא הייתי חיפאינו, אתה היית אוכל חראינו'' |
|
||||
|
||||
אתר נפלא ונהדר. מאין דגת אותו? |
|
||||
|
||||
ידידה הציבה דוגמאות מתוך האתר בבלוג שלה, כי זה שעשע/זעזע אותה. |
|
||||
|
||||
במיוחד נשא חן בעיני העמוד עם ''מבחר תמונות מביקוריו של הרב יצחק אלהב הכהן'', הלא הוא מנהל האתר, ''בארץ ובעולם'', ובו אפשר לחזות ברב הצנוע בשלל אתרים וליד מכובדים ובצבע, הכל תחת הכותרת ''הצניעות תנצח''. |
|
||||
|
||||
ב"יומנה של נערה"(1) יש קטע שבו שתיים מן הדמויות (אביה ודודה של אנה אאל"ט) דורשות, כ"א לעצמה את תואר הצניעות. ___ (1) מר גודווין רשאי לקפוץ לי (כל הזכויות שמורות לאדון חרדון) |
|
||||
|
||||
גודווין קפץ כבר קודם: תגובה 190147 |
|
||||
|
||||
עושה רושם שגודווין קופץ יותר מבוב בימון ודיק פוסברי(1) יחד. ___ (1) כן, אני יודע שעברו איזה שבועיים מאולימפיאדת מקסיקו 68', אבל בכל זאת, אלו הם שני הקופצים החשובים בהיסטוריה. |
|
||||
|
||||
אם בקפיצת גודווין עסקינן, מן הראוי היה להשוותו לבוב סיגראן, 5.40 בקפיצה במוט ושיא אולימפי. ואני לא לא אנצל את ההזדמנות לדבר הפעם 1 על נבחרת ישראל שהופיעה ברבע הגמר מול בולגריה (תיקו 1:1) עם חיים לוין האגדי בשער. 1הסכיתו, בתום 120 דקות ללא הכרעה קובע התקנון תיערך הגרלה. מר פדרו פונס יו"ר הועדה המארגנת, זימן אליו את שני ראשי הקבוצות והשופט. הטיל שני פתקים - באחד מהם I ובשני האות B לתוך כובע שהסיר מראשו. השופט הצרפתי (כבר סימן מבשר רעות) נקרא למשוך את הפתק שיעלה את אחת משתי הקבוצות אל חצי הגמר. דממה מוחלטת השתררה במגרש. שחקני שתי הקבוצות לא עמדו במתח העצום ורבים מהם הסבו ראשם. מר פדרו פונס הגביה את כובעו אט אט והניע אותו כך ששני הפתקים ישנו את מקומם - השופט קיטביאן נקרא להושיט את היד אל על ולהוציא מן הכובע את הפתק. מרדכי שפיגלר הישראלי וארדרסקי הבולגרי עקבו במתיחות וריכוז אחר תנועות ידיו, שהתירו את קיפולי הפתק שבידו. תנועת יד לעבר הקבוצה הבולגרית שיחררה מצהלות שמחה היסטריות במחנה הבולגרי. הישראלים השפילו מבטיהם. מרדכי שפיגלר, פנה הצידה והילוכו המשרך הסגיר את אשר בליבו. הגורל לא האיר לו פניו הפעם. הוא מחה דמעה בזווית עינו והתנודד קמעה. המאמן עמנואל שפר חש לעזרתו, חיבק אותו וניסה לעודדו, אם כי שום דבר שבעולם לא יכול היה לנחם ולעודד את הישראלים המדוכאים. |
|
||||
|
||||
ואז הועלה הרעיון הישראלי להכרעה באמצעות פנדלים, לא? |
|
||||
|
||||
האמנם? אינני יודע. |
|
||||
|
||||
ככה נדמה לי. |
|
||||
|
||||
אכן כך. ממציא השיטה היה מר אלמוג (שמו הפרטי נשכח ממני). |
|
||||
|
||||
אלמוג, מיקה אלמוג. (יו''ר ההתאחדות לכדורגל בשנות השבעים) |
|
||||
|
||||
שמו היה מיכאל אלמוג, מי שהיה לאחר מכן בשנים 79-85 יו"ר ההתאחדות. יש כמה יפי נפש שמנסים לקחת את התהילה לעצמם, אך מן הראוי שהאמת תצא לאור |
|
||||
|
||||
מהו הצבע של הזאכרה? |
|
||||
|
||||
גרושו, באמת, עשה מאמץ להגיב יותר. התגובות שלך נהדרות. (אהבתי במיוחד את ה ''הסכיתו'', ממש קורט וונגוט). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
חן, חן. הן לך והן ליהונתן. ( פורש לפינה ללקק את שפמותי) |
|
||||
|
||||
עם כל הכבוד לבוב סיגראן, הרי באולימפיאדת מקסיקו 68' נשברו יותר שיאי עולם ושיאים אולימפיים(1), מאשר כלי חרסינה בחנות המזכרות של הספארי. שיאו של סיגראן אינו שונה מהם. בימון ופוסברי זה כבר סיפור אחר. הראשון בגלל גודל ההישג (שיא שהחזיק מעמד קרוב ל30 שנה!), והשני בגלל ששינה את הטכניקה של ענף הספורט בו הוא עוסק. הקפיצה של פוסברי היתה המצאת הגלילה מחדש. ___ (1) כולל שיא ההישגים(2) של נבחרת ישראל בכדורגל (2) אם נתעלם מהתיקו המכובד במונדיאל 70' (שוב במקסיקו) מול הפיינליסטית. |
|
||||
|
||||
נימוקיך משכנעים, ואף עוררו בי סקרנות בקשר למה שיכלה להיות שאלת טריויה ספורטיבית, מיהם הספורטאים שכמו פוסברי זכו שסגנון ספורטיבי שהוביל לזהב יקרא על שמם? בדעתי עולים כרגע שניים נוספים, צוקהרה ואלוהים. |
|
||||
|
||||
בטח בברידג' יש כמה וכמה כאלו (למרות ששום דבר לא עולה לי בראש כרגע), אבל צריך קודם כל לשכנע את כולם שברידג' זה ספורט. |
|
||||
|
||||
שליפה מהירה מהזכרון של קונבנציות בברידג' שנשמעות כמו שמות של אנשים: אֶקוֹל, לבנטל, לבנסול. נדמה לי שכבר אין לי מושג מה אלו. גם בשחמט יש פתיחות וגמביטים על שם אנשים (קארו-קאן?) |
|
||||
|
||||
הגנת פילידור, פתיחת נימצוביץ', התקפת מקס לנגה, הגנת אליוכין, גמביט אוונס... |
|
||||
|
||||
רוי לופאז, התקפת מרשל, פתיחת צוקרטורט-רטי |
|
||||
|
||||
החבר'ה כאן טוענים שמי שהמציא את אקול זה מר ג'ורג' ג'סנר, אז כנראה שלגביה לא. |
|
||||
|
||||
מקסיקו 86, שמינית גמר. ארגנטינה - אנגליה. אלוהים כובש את השער הראשון תוך שימוש בידו של שחקן בשם דייגו. עוד ניצחון בדרך לגביע . |
|
||||
|
||||
ובהקשר זה חידת טריוויה קלה: איזה כדורגלן כונה ע"י סחב"ק "היד החזקה"? |
|
||||
|
||||
אם זה לא גילי לנדאו שהביא גביע בעזרת שער שכבש בידו, זה צריך להיות כדורגלן שמשחק ברידג', ואז אולי ערן יודע. |
|
||||
|
||||
התשובה היא כמובן יוהן אליהו קרויף, בנם של משה ונחמה קרויפמן, שלא שכח את זיקתו ליהדות והיה מקפיד ללבוש את חולצה מספר י"ד, סימן ליד החזקה והזרוע הנטויה המוציאה אאוטים מן הארץ. (מתוך עמוד 77 ב- zoo ארץ zoo, שחובר על ידי סחב"ק, הלא הם *ס*ידון אפרים, *ח*נוך מרמרי, *ב*. מיכאל ו*ק*ובי ניב. כמובן שגם דודו גבע 1 היה שותף, אבל אלו הם ראשי-התיבות שהם בחרו.) (והאם יתכן שדרכי צלחה במקום בו גרושו 1 נכשל?) ___________ 1 האליל |
|
||||
|
||||
אכן, ורק שכחת לציין שיותר מששמר קרויף על השבת, שמר בקנבאואר על קרויף. |
|
||||
|
||||
ואללה, וזה גם הופיע בניקוי ראש. כמובן שאחרי ההפסד לגרמניה הם מיד התנצלו על הטעות והראו שבעצם בקנבאור הוא נצר למשפחת רבנים. |
|
||||
|
||||
אם אינני טועה, ''תפיסת נלסון'' קרויה על שם המתאבק גורד נלסון (אבל לא ידוע לי על זהב). |
|
||||
|
||||
בשידור משחק כדורגל, קרא הקריין האנגלי (Eurosport, BBC?) לאחר החמצה מול שער ריק "It's a real Rosental" |
|
||||
|
||||
תגובה 160217 |
|
||||
|
||||
צוקאהרה ועוד מתעמלים שעל שמם קרויים אלמנטים, בכתבה "ההיסטוריה של האלמנט בהתעמלות". |
|
||||
|
||||
תוסיף לרשימה את סימון ביילס: התרגיל פורץ הדרך של כוכבת ההתעמלות העולמית ייקרא על שמה. |
|
||||
|
||||
ואני אהבתי את הסטיקר הזה: http://www.tsniut.net/stickers/sliha.jpg הייתי עונה לו "למה שלא תשאל *אותו* במקום לבלבל לי את המוח?" אבל אין מקום לסטיקרים על המיני שלי. |
|
||||
|
||||
שאלתי פעם את ידידי הדתי למה שמים את המדבקות "הקב"ה אנו אוהבים אותך" על הפגוש ולא על הגג, והוא ענה שהוא ציפה ממני שכרמב"מיסט1 אדע שהקב"ה נמצא גם מסביב למכונית ולא רק מעליה. 1 מכחיש נמרצות, אני אפילו לא בטוח בדיוק מה זה. |
|
||||
|
||||
1 אחד שלא יכול להגיד שום דבר חיובי על האל. |
|
||||
|
||||
גם זה נהדר: http://www.tsniut.net/piguim.htm עכשיו אני מבין איפה אורי פז למד לכתוב תגובות. |
|
||||
|
||||
אגב כך נודע לי לראשונה על נטיותיו האנליות1 של ישעיהו: כִּי תַחַת, יֹפִי. (ישעיהו ג, כ"ד) _______________ 1- השאלה מה עשתה לו חולצה שלא הוסרה נשארת פתוחה בינתיים. |
|
||||
|
||||
פסוקים יפים דווקא. מישהו יכול לפרש למעני את הביטויים "וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּחָשִׁים" ו"פְּתִיגִיל"? ולמה כתוב "וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה" ולא "וּבְרַגְלֵיהֶן"? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כזכור, שאלתי האם אפשר יהיה להציג לא האם זה נכון. וזה כנראה לא נכון למרות שהלינק שהבאת קלוש ביותר. |
|
||||
|
||||
ואני מצטט את עצמי: "אפשר אולי יהיה להציג, אבל...". כלומר, במודע, לא עניתי לתשובתך אלא השתמשתי בה כדי להביא מידע אחר. |
|
||||
|
||||
לפי כל הדיבורים ברדיו לפחות ששמעתי בזמן פעילות בני סלע כל המומחים דיברו כי אין קשר בין סגנון הלבוש לבין בחירת האנס בקורבן צניעות לא מצילה מאונס- הכל פוליטיקה, ולאמירת תהילים אין שום קשר לטילים |
|
||||
|
||||
ויותר מכך- אישה הלבושה באופן חושפני מודעת לגופה ויש לה בטחון עצמי מי שלבושה לפי ''כללי לבוש'' לא יכולה להביע את עצמה ויש סיכוי טוב יותר שאם היא כנועה בבגדים היא תהיה כנועה ושתקנית בדברים אחרים... |
|
||||
|
||||
הרשה לי לצטט מדברי חכמינו: "יאללה יאללה". |
|
||||
|
||||
אה, שאלת *אותי*? עכשיו חורף, אני לובשת צווארוני גולף ומקווה שזה עונה על שאלתך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |