בתשובה לאדון חרדון, 20/01/04 12:52
אז מה היה לנו כאן? 191602
ברקת • בתשובה לאדון חרדון יום ג', 20/1/2004, 16:11
או.קיי, אז אנחנו חלוקים רק על הדגשים. לשיטתך, אם הבנתי נכון, מותר להזכיר שאחיה של המחבלת נהרג בידי צה''ל, אבל לא להציג זאת כך שייראה שהיא סבלה בגלל זה ושזה עורר בה רגשות נקמה.

אגב, לא התייחסתי לפרשנות האירופית של המצב במזה''ת. התייחסתי לאמירה שלך, לפיה אין לחקור את מעשיהם ואישיותם של רוצחים.
אז מה היה לנו כאן? 191614
אדון חרדון • בתשובה לברקת יום ג', 20/1/2004, 17:15
אני לא אומר ש'מותר' או 'אסור' להזכיר. עובדתית זה מן הסתם נכון. השאלה היא מה הטעם בהתעסקות הזאת כאשר אין שום פירור של פרופורציה בין המקרה האישי שלה והסבל האישי שלה לבין המעשים המפלצתיים שלה. כמו שלא מעניינת אותי הילדות העשוקה של בני סלע, נניח, לא מעניין אותי מה קרה למפלצת מג'נין. רבים רבים, ישראלים ופלסטינים, סבלו אבדות לא פחות קשות וכבדות, והם לא הולכים ומפוצצים את עצמם. אילו אחיה של הנאדי ג'רדאת נהרג על לא עוול בכפו (ולא תוך כדי קרב או נסיון להימלט ממעצר בשל היותו מבוקש על עוול גדול מאוד בכפו) - ואין לי צל של מושג אם אכן היה כך הדבר אם לאו - היתה לה, באופן אישי, את הסימפטיה שלי. עכשיו אין. אם האבל שלה הוא הצדקה, האם יהיה זה מוצדק מצד כל מי שאיבד קרובים בפיגוע לצאת ולטבוח באופן אקראי בערבים? האם כל אירוע כזה יהיה ראוי ל'הבנה' ולהחלפה מוחלטת של העיסוק בפשע בעיסוק במניעים לו?

רוצה סימפטיה לסבל שעובר עליך? אל תלכי ותגרמי לרבים אחרים סבל גדול עשרות מונים. מרגע שעשית זאת - לא אכפת לי ולא מזיז לי ולא מעניין אותי מה קרה לך. בדיעבד הפכת עצמך לראויה לסבל גדול בהרבה. זה עד כדי כך פשוט.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות