בתשובה להאייל השולי, 14/01/04 13:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, אין זה מן הראוי שאגיב לעצמי, ואכן איני מגיב. אני רק תוהה, האם הניתוח שהצעתי לשיר אינו לגיטימי, אינו רציני, הזוי? לא ברורה לי ההתעלמות הגורפת. אל תמהרו ללבוש את כפפות המשי, איני נפגע, רק רציתי להבין. יתכן שאני לא מבין את "דינמיקת הפתיל" באייל הקורא, יתכן שכאשר מפרסמים שיר מסוים נהוג כאן להתווכח על הלגטימיות והחשיבות של השיר והשירה בכלל, ולא לנסות לרדת לעומקו של שיר, יכול להיות, בין השאר, שהשפה שלי, הצורה בה אני שוטח את טיעוני, אינה מספיק מוקפדת, אינה מתאימה לאופיו של האתר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עושה רושם שניתו השיר שלך לוקה בירידה לפרטים. לקחת יישות, פירקת אותה לגורמים והתמקדת בכל גורם וגורם. הדבר דומה לניתוח פומבי של פרה. הפרה נחמדה לעין, לא משהו מזהיר, אך כאשר המנתח מגיע לקישקע ומציג בגאווה את המעי הגס החצי מלא לעיני כל, משתרר שקט. אני לא משוכנע שהצגה זו תגרוף משוב מסוג מסויים. לעומת זאת, קח פיסה משובחת מאותה הצגה ושים אותה על ברביקיו, זה כבר משהו אחר. פה תגרוף הרבה יותר 'פידבאקים'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 190969 - כאן יש סיבה, לא שלי, אבל סיבה שוות ערך לכל סיבה אחרת. הסיבה שלי לא שייכת לדיון, כי היא אישית: מוגבלות מסוימת בראייה. עודד בן דוד יוכל לשלוח אליי את הטקסט שלו על מסמך וורד רק לקראת סוף-שבוע זה. (או יום שישי ה-23.1, או יום שבת ה-24.1.) בינתיים אני רואה באופן גרוע מאוד, אם כי טוב מספיק כדי להבחין בחשיבות של הפיזור המרחבי של הטקסט [הצד הגראפי של הגשתו]. אולי עד אז הדיון כבר לא יהיה אקטואלי, או "נושא בוער". אבל רק אז אוכל להתייחס במלוא כובד הראש לטקסט שנראה לי כמעביר תמונה ראשונית חשובה ממבט ראשון. (הבעיה שלי תהיה שבשבילי יהיה כבר מבט-מי-יודע-איזה-במספר. אבל למדתי להסתדר עם המצב. :-) ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיבה שוות ערך לכל סיבה אחרת? מזה נובע שכל הסיבות שוות ערך בעינייך (אולי חוץ מאלה שמערבות עיסה ונחתום). האם זה אומר שאת פוסט-מודרנית אדוקה, לפחות ביחסך לשירה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אואו. לאן הגעת. (אם אתה טס במשהו חדיש-חדש-חדיש, אבקשך ליידע אותי בדבר הפרטים לטיסה.) זה אומר שאני מכבדת כל סיבה באשר היא סיבה. מן ההיבט הזה, כל סיבה שוות ערך לסיבה אחרת. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והרי זו בדיוק מחשבה פוסט מודרנית, שכן בעולם הלא פוסט מודרני ניתן לדרג סיבות על פי חשיבותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאו דווקא. לא בכל מקרה היה נהוג לדרג סיבות בעולם שקדם לעידן הפוסט-מודרני. אבל כרגע אין לי חומר נגיש, ומלבד זאת, בשעה הזאת אני כבר עייפה מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתברר שיש גם יתרונות להיעדרות מהאייל, כך שכאשר מגיעים לקרוא, קוראים גם את רצף התגובות. ומהזווית הזו מבחינים שדווקא התגובה שלך היא עניינית יותר מכמה מהתגובות האחרות פה. [כלומר, אם העניין הוא השיר עצמו, מבחינה תכנית, וצורנית, ורק אח"כ כל השאר]. אם אנשים לא הגיבו לך זה אולי כי באייל יש נטיה קבועה כזאת [רק בקטע של השירה], של עיסוק בכל מיני "מסביב-ים" יותר מאשר בשיר עצמו. אז אל תיקח את זה באופן אישי. גם לי השיר הזכיר את יונתן של וולך (יונתן, יונתן הם קוראים, קצת דם, רק קצת דם לקינוח הדבש), שהוא מצידו בא כמובן בעקבות הסיפור התנכי על יונתן בן-שאול, שאכל קצת דבש באמצע קרב חשוב, ושאול כמעט הוציא אותו להורג על זה, אך העם לא נתן לו לעשות זאת. אבל מעבר לכך שהמלים דם ודבש אכן מזכירות את וולך, ודרכה את הסיפור התנכי, אני לא רואה איך זה מתקשר לשיר שלפנינו, ולכן- אילולא זה שאתה העלית את הקונוטציה הזאת, אני כנראה לא הייתי מזכירה אותה, כי- בשביל מה? כלומר, מה לעשות איתה, איך להשתמש בה? ניסיתי לקשר קישורים פה בנקודה הזאת, אך העליתי חרס בידי. עוד משהו שעלה בזכרוני, הוא שיר (זמר) שאת מילותיו אני לא ממש מכירה, אלא רק באופן מקוטע מאוד. הוא מתחיל ב : "דבש ניגר כמי נהר, כמי נהר, הלום נסער..." (מי מכיר, מי יודע?!) נדמה לי שיש בשיר הזה הרבה ביטויים שמתקשרים טוב ל"ערוף אל.." שלפנינו. אנסה למוצאו ברשת. באופן כללי, השיר של עב"ד עשה לי לא טוב על הלב, בגלל הנושא, כלומר עריפה, שזו דרך די מפחידה למות. כלומר, נראה לי בסדר יחסית לגלוש אל תוך המוות באופן הדרגתי, נגיד כמו סוקרטס וכוס התרעלה- הוא הרגיש קור עולה ומשתק את גופו מהרגליים כלפי מעלה, והמשיך לדבר עם ידידיו בינתיים. או כמו סנקה הרומאי שהתאבד בחתיכת ורידיו, והמשיך לדבר עם רעיו בעוד הדם ניגר החוצה לאט. אני חושבת שגם נפילה או קפיצה ממקום גבוה היא פחות חדה (תרתי משמע) מעריפה. אתה עסוק בלראות את הקומות שאתה עובר בדרך, ובכלל... בעריפה יש שבריר שניה שבו אתה עובר בבת אחת מ"יש" ל"אין", ובזמן שצווארך מונח-מתוח על הבלוק, או הסד, אתה מודע-עד-מאוד לכך שכרגע אתה כאן, ובעוד רגע- נדה. מפחיד, כשחושבים על זה. מה שעב"ד עשה זה להתרכז על הרגע הקטן הזה, של המעבר. אם כי לא ברור לי מתי בדיוק הוא מדבר- לפני, באותו שבריר שניה של העריפה, או אחרי. כנראה בעריפה עצמה. כמו שמישהו (אור, נדמה לי) אמר, אולי יש משהו מעט בעייתי בדיבור-נקודת-הזמן הספציפית הזאת. אבל ניחא. הבעיה שלי אישית היא, שקשה לי להזדהות עם הרגשות המובעים כאן, החופש והנהרה וכל זה, כי גם אם אני לא פוחדת מדי מהמוות עצמו באופן כללי, אני חושבת שברגע שלפני עריפה, ובעריפה עצמה, הייתי נמצאת כנראה במצב של פחד-גופני-חייתי אדיר. שהוא, אני די בטוחה, בלתי נמנע ברגע שכזה. (אם מישהו פה ימצא את עצמו במצב הנ"ל, + יש חיים אחרי המוות, + יש אפשרות לשיחות חוץ, נא להודיע אם צדקתי..) זהו בערך (אלא אם אמצא את מילות השיר ההוא, עם הדבש שנגר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ויש גם mp3: http://www.orbina.com/pinat-hay/dvash.mp3) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. [לא פלא שלא ידעתי את המלים! איזו שפה מיוחדת!] טוב, האמת היא שכרגע זה לא עוזר לי הרבה לענייננו, כלומר לשיר של עב"ד, אלא אולי על דרך הניגוד. [רגע אקסטטי של חיים, מול רגע של התפעמות הדם במוות]. אבל אני לא בטוחה שזה קשר מכוון. אז זהו, בינתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני חושבת שיונתן הוא אך ורק יונתן המקראי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמרתי "רק"?! [רמז: לא]. אבל אם כבר, אני תמיד הבנתי את השיר הזה (של וולך) כמדבר על כך שהקוראים (או מבקרי השירה, או הוצאות הספרים) רוצים ממנה, יונה, יותר ממה שהיא מוכנה לתת, ונותנת, מעצמה בשיריה. והדיבור על כריתת הראש ועטיפתו בנייר מרשרש, כמו שכורתים ועוטפים פרחים, זו מחאה על הדרך שבה ממסחרים אותה ואת שירתה... [הקדמת חבטה למכה: גם זה לא "רק"!] ותודה על הלינק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתי, "יונתן" הוא אחד משיריה הראשונים של יונה, ודומני שהיא כתבה אותו ממש בגיל צעיר (משהו כמו גיל 17 אאל"ט), כך שאני מסופק אם כוונתה הייתה למחות על מסחור שירתה - כשהיא כתבה את השיר אף אחד כמעט לא שמע עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה ממי שלא היתה לה הזכות1, למי שכן. 1 כמובן, אי-היכרות עם משורר אינה הסבר מספק, שכן תמיד אפשר "לקרוא על". אבל אני, (בין שאר חסרונותי), נוטה לקרוא רק את. בכל מקרה, וכאמור- תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[התגובה הנוכחית היא רק כדי להיפטר כבר מה"משלימה-חומר" שאני שוכחת למחוק כל פעם]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף, בדיוק התכוונתי לכתוב "תודה, אסתי, סוף סוף אני מרגיש שאני מבין את השיר". האם יש בכל זאת בסיס למרכיב בפירוש שמקשר את "יונתן" ל"יונה, תן!"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגידי טלי, יש לך איזה חלק מיוחד לחטוף תביעת ענק מהוצאת הקיבוץ המאוחד על הפרת זכויות יוצרים או שקיבלת מהם אישור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שיש סעיף בחוק שמתיר ציטוט לצורכי מחקר מדעי או משהו כזה. בכל מקרה, הטורים שלי בגליונות הראשונים של הדג? (עם היצירות במלואן וכו') טרם הניבו "תביעות ענק", שלושנים אחרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמעתי על הסעיף הזה ונקווה שהוא קיים. אם אכן ואם בשלו לא תוגש תביעה, הרי שזו הכשרה חוקית שהמאמרים באוקפי ובדג אנונימי הם מחקר מדעי. גם זה משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתוח קצת מוזר זה היה. כמו ניתוח שלאחר-המוות: טכני וקליני להחריד. התחושה שלי היא שניתוח כזה אינו מוביל אותנו בשום דרך להבנה או להתייחסות לעוצמתו של שיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שלושת-רבעי מסכים איתך. ניתוחים קליניים-טכניים כאלה, שורה-שורה או מילה-מילה, הופיעו באייל כבר לא מעט, ובהרבה מקרים המרחק בינם לבין איזושהי הבנה של השיר הוא אכן רב. אפשר להתייחס אליהם לפעמים כאל נייר-עבודה אנציקלופדי שיכול לעזור כנקודת-מוצא לניתוח מעמיק, פשוט כדי שהקורא לא יחמיץ את כל האלוזיות והפירושים המילוליים האפשריים. בתור שכאלה, אני חושב שהם בהחלט תורמים משהו (ולפעמים יותר ממשהו) להבנת העוצמה. היו מקרים שלמדתי הרבה מניתוחים מסוג זה, גם באייל (חוששני שאינני יכול לאתר בקלות דוגמה). ורק אנצל את ההזדמנות לציין שהתקליט ''בציר טוב'', דרכו הכרתי את ''יונתן'', הוא תקליט נפלא, ולא אוסיף מחשש ''אין אומרים שבחו המלא''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, יש ערך לניתוח הזה - בתור *בסיס* לניתוח, משהו שממנו ניתן לצאת לאיזו אינטגרציה שתדבר על השיר. בקריאתו, חיכיתי כל הזמן לאינטגרציה המקורית הזו, אך היא לא באה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |