בתשובה לגיל רונן, 05/01/04 12:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. מה שמזכיר לי: מה דעתך על המודל החברתי הזה? דיון 1325 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה את רוצה שאגיד לך על זה? לא נראה לי שזה מודל שתפס חזק מאוד בעם היהודי בעבר, ואני לא רואה סיבה שהוא יהפוך נפוץ ודומיננטי במיוחד בעתיד. יש לי תיאוריות לגבי מה שאולי יכול לגרום למישהו לגדול להיות הומו אבל הן תיאוריות בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת, לכן אני שואלת. אתה לא מאמין בהסתגרות מפני המין הנשי ובטיפוח חברה של גברים בלבד, ומצד שני אתה לא יכול להעלות בדעתך מודל נשי ראוי שיתקיים לצד התפיסה הגברית האידיאלית שלך. לכן אני שואלת שוב: איך יכולים גברים ונשים לחיות יחד באופן הרמוני? האם הם יכולים בכלל לעשות זאת? או במילים אחרות - מה האוטופיה שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, טיפה לא נעים לי תפקיד הגורו והמטיף שיש לו את כל הפיתרונות. אל הפיתרונות צריך להגיע במאמץ משותף. אני יכול לומר לך מחשבות שיש לי. קודם כל, אני לא אוהב את המילה "אוטופיה": יש במושג הזה משהו מלוקק, כמו שמדברים על "הגבר המושלם" - ישר מדמיינים איזה טיפוס חלקלק עם שיער מדופן ומגולף, ואני אישית לא מחפש שלמות מהסוג הזה בעולם. אני אוהב את העולם עם הקצוות החדים שלו, עם הזיפים והזיעה והלכלוך. אז אני לא מדמיין אוטופיה. הרמוניה זה משהו אחר. אם את שואלת לגבי הנשים - זה לא תפקידי כגבר לקבוע לכן את הזהות שלכן. זה משהו שאתן צריכות להגיע אליו לבד, כמו שאני הגעתי לזהות שלי כגבר. אני יכול להציע כמה הצעות בהקשר הזה, של תהליך מציאת הזהות הנשית. קודם כל - ברור לך שאתן צריכות לבסס את ה"אני" החדש הזה על מה שממילא נמצא בתוככן. מהבחינה הזאת, צריך פשוט להשתחרר. אבל לגמרי להשתחרר. אני, בתקופה ש"שיחררתי" את עצמי, פשוט נתתי לעצמי לעשות מה שהתחשק לי, לגמרי. התחשק לי ללכת שמאלה, הלכתי שמאלה. התחשק לי לעלות על הגבעה, עליתי. התחשק לי לנסוע לאפריקה, נסעתי. התחשק לי לריב עם מישהו, רבתי. לא חשבתי פעמיים על כלום. פעם אחת מקסימום ובדרך כלל גם זה לא. הפסקתי לעשות כל הזמן רשימות וספירות מלאי. זה נשמע מפחיד וזה אכן דורש אומץ אבל אני רק יכול לומר לך שאותי זה הציל יותר מפעם אחת. הייתי מציע גם להסתכל על מודלים אחרים להשראה. שני מודלים עולים לי לראש: האחד זו קהילה מקוונת שאני "חי" בה כבר כמה שנים, שמורכבת בעיקר מנשים אמריקאיות. כן, אני - בקהילה שמורכבת בעיקר מנשים. אני לא חוסך מהן, כמובן, את השקפותי, ובהתחלה היה להן קשה עם זה, אבל עם הזמן הן למדו לקבל אותי ואפילו לחבב אותי. יש בתוך הקהילה הזו קבוצה של יהודיות, ולהן היה קשה במיוחד לקבל אותי - ולהיפך - אבל אפילו הקיר הזה כבר מתחיל להישבר. אני אוהב את הנשיות של הנשים האלה (שלא ראיתי מעולם - את חלקן ראיתי בתמונות). אני אוהב את הדרך שבה הן צוחקות על עצמן, הדרך שבה הן מבטאות את המיניות של עצמן, הדרך שבה הן מתייחסות אל המצב המיוחד והמופלא הזה (בעיני לפחות) של להיות אשה. חלקן נשואות, חלקן לא, יש ביניהן גם לסביות, יש קרייריסטיות, יש אמהות-של-בית, ולא כל הקצוות סגורים עבורן - גם הן מחפשות תשובות (וגם להן אני מטיף מוסר מדי פעם, כמובן). אני גם אוהב להסתכל על הזוגות הצעירים הדתיים שגרים אצלי בשכונה בחריש. הם דתיים לאומיים, מתנחלים כאלה, שבאו כגרעין לחריש מתוך שיקולים לאומיים, למרות שזו לא התנחלות. אני לא חושב שהחברה הישראלית צריכה לחזור בתשובה וגם אני לא כזה, אבל נראה לי שיש מה ללמוד מהחבר'ה האלה ויש הרבה ערכים בסיסיים ותכנים שאפשר ורצוי לאמץ מהיהדות מבלי לחזור בתשובה ולאמץ את הפולחנות והטקסים השונים. אני מסתכל על הנשים שלהם ונכון שלרובן יש בטן בשלב זה או אחר של תפיחה והרבה ילדים קטנים מתרוצצים סביבן, אבל ישבתי אצלם בבתים והן לא נראות לי מדוכאות או מושפטות או מסכנות, להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בבלאטה יש אדיליה. גברים בעלי זהות ברורה,זיפים נרגילות וקלצ'ניקובים.ונשים עם ערכים,ועם כבוד למשפחה,לדת.גם עשרות ילדים בבטן ומחוצה לה. כולם מבטאים שם את המניות שבתוכם ולא הולכים שולל אחרי,אידיאולוגיות פוסט מודרניות. בכלל יש כמה דברים שאנחנו צריכים ללמוד ממי שחי את החיים הטובים. ולא שאני אוהב להיות גורו,זה המיניות שבתוכי שכופה עלי את התפקיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נראה שהשאלה שלי לא הובנה. לא שאלתי אותך איך אתה ממליץ לי כאשה לחיות את חיי או להגדיר את עצמי. שאלתי כך: אם המצב הקיים היום נראה לך בלתי נסבל, על איזה מצב אתה ממליץ? אם הבנתי נכון, ההמלצה הראשונה שלך היא לשתק את כוחן של הפמיניסטיות, וההמלצה הבאה שלך היא לחזק את המיליטריזם בחברה הישראלית. אבל לאן כל זה הולך מבחינת הנשים? איפה הן נכנסות לתמונה? מתשובתך אני רואה שלמרות הטפתך לחיזוק מוסד המשפחה המסורתי, אתה פתוח לצורות שונות של חיים אצל נשים, כולל "לא נשואות, לסביות, קרייריסטיות ואמהות-של-בית", כדבריך. אבל שוב - האם הצורות השונות הללו של חיים נשיים אכן היו נותרות רצויות בחברה שאתה רואה לנגד עיניך? אם בחברה הזו, הגברים יוצאים למלחמה והנשים לא אמורות לפעול לחיזוק כוחן בדרכים פוליטיות ומשפטיות, מה הן כן אמורות לעשות? ההמלצה שלך "להשתחרר" מעורפלת מדי, שכן כל אחד ומושג השחרור שלו. למעשה, חשבתי שכל מה שהנשים עשו במאתיים השנים האחרונות הוא להשתחרר, אבל אתה חולק על כך. האם כוונתך "להשתחרר" במובן של להגיע להגשמה עצמית מלאה? ואיך יכולה אשה להגיע להגשמה עצמית מלאה, בחברה האוטופית שלך? והאם יש לך בכלל חברה אוטופית? קשה לי לקבל המלצות להריסה בלי תוכנית בנייה. 2. עוד דבר שלא הבנתי - מאילו בחינות ה"מצב של להיות אשה" הוא "מיוחד ומופלא"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה מהמצב של הגוף המשפריץ והגוף הסופג כמו שכתוב באמצע תגובה 188023 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקומוניזם-סוציאליזם ערך מלחמה עולמית גדולה, ממושכת ועקובה מדם בשם זכויות העובד מול המעביד, הפועל מול בעל ההון, ה"עמך" מול הבורגנות. בשלב מסויים המלחמה הזו גוועה, וגם הקומוניזם-סוציאליזם די שבק חיים. האם זה אומר שמעמדם של הפועלים לא קודם כתוצאה מהמאבק? לא! בוודאי שהוא קודם. בארה"ב לא היה אף פעם משטר סוציאליסטי, ובכל זאת אי אפשר להשוות את ההתייחסות שיש היום לאנשים שאינם בעלי-הון, לעובדים "פשוטים", ואת הזכויות שלהם, למה שהיה לפני 100 שנה. אפילו בישראל הפרימיטיבית יש לעובדים זכות להשבית מה שהם רוצים, כמה שהם רוצים, כולל בתקופת מלחמה, וגם אם ביבי יעשה סלטות באוויר הוא לא יצליח לקחת מהם את הזכות לשבות. אותו דבר עם הפמיניזם. גם אחרי גוויעת הפמיניזם (והוא כבר גוסס, זו עובדה) לא תשוב החברה לעולם להתייחס לנשים כפי שהיא התייחסה אליהן פעם. הזלזול והבוז ליכולותיהן של נשים לא יחזרו, בטח לא כפי שהיו, וייתכן שאפילו המנהג לתלות תמונות של אברי מין פרושים לרווחה על קירות מוסכים ומחסנים צה"ליים לא יחזור עוד לעולם. יש הבדל בין לקבל תופעה מסויימת לבין לעודד אותה. אני מקבל את זכותן של לסביות להיות לסביות ולחיות כלסביות, כנ"ל הומואים, וצריך להילחם בתופעות של אלימות ואפלייה והשפלה של הומו-לסביים, אני רק לא חושב שהחברה צריכה לעודד את הזרמים האלה ואני לא חושב שהעתונות חייבת לדחוף לנו אותם לפרצוף כל יומיים, אפילו לא כל שלושה. אם את שואלת אותי מה אני מעדיף, לראות מצעד של חיילי צה"ל בחוצות תל אביב או מצעד של הומואים, מצעד גאווה לאומית מול מצעד גאווה הומואית, אני מעדיף את הגאווה הלאומית. זה בא אצלי ממקום מאוד רגשי: אני נולדתי לתוך חברה שאהבה את הצבא, כשהייתי בן שלוש היתה מלחמת ששת הימים, וכנראה שהורי לקחו אותי מפה לפני שהרגש הזה יכול היה להתקלקל, כפי שקרה למי שנשארו פה וספגו שנים של חינוך קלוקל שהפך אותם לצינים לגבי המדינה הזאת ומשמעות קיומה. לשם אילוסטרציה של הרגש שאני בא ממנו, הנה תמונה שלי בפורים 1969, בקיבוץ נתיב הל"ה: מצידי, שיהיה מצעד צה"לי באבן גבירול, ושהגייז יקפצצו להם בעליזות בכיכר רבין, ירקדו בשמלותיהם ויפריחו נשיקות לחיילים החולפים, ויעשו קטעים בשביל צלמי העתונות. סבבה, זה בהחלט משעשע ויש לזה גם מסר שאני אוהב. אבל לבטל לגמרי את הגאווה הצבאית לטובת הזכות של ההומואים להיות הומואים, זו התאבדות לאומית בעולמנו האכזר. להרוג את משה דיין ולהחליפו ביעל דיין זה לא התיקון הדרוש. ואגב, אני לא מת על אף אחד מהם. בשניהם יש אנוכיות, רוע ושוביניזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להביא תמונה שלי מחופש לערבי1, זה אומר שיש לי רגשות לאומיים פלסטיניים? 1 אני שונא להתחפש, היה עלי לחץ, אז שמתי כאפייה שהייתה לנו בבית וסגרנו עניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להביא תמונה שלי מחופש לכיפה אדומה בגיל 11 ואז כולכם תדעו מנין נובעים תסביכי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, בפירוש חופשי לדבריך, אתה חושב שהמהפכה הפמיניסטית היתה ראויה וצודקת, וחטאה היחיד הוא שהגיעה רחוק מדי. טענתך היא שהיה צורך לעצור אותה לאחר שהגיעה למכסה מסוימת של השגים, ושכעת היא לא נחוצה יותר. אמת? אגב, מיליטריסט שסולד ממשה דיין? מעניין. מי גיבור המלחמה האהוב עליך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי את התגובה הזו ולכן לא עניתי. "כלומר, בפירוש חופשי לדבריך, אתה חושב שהמהפכה הפמיניסטית היתה ראויה וצודקת, וחטאה היחיד הוא שהגיעה רחוק מדי. טענתך היא שהיה צורך לעצור אותה לאחר שהגיעה למכסה מסוימת של השגים, ושכעת היא לא נחוצה יותר. אמת?" האמת? כשאני מדמיין את בטי פרידן וחברותיה נראה לי שהפמיניזם היה סתם פרץ בלבוסטיות עברי. אבל כשאני חושב במושגים של תהליכים היסטוריים אז כן, נראה לי שהיתה הצדקה לפמיניזם. בכלל, אני חושב שהעולם נע קדימה כל הזמן, אבל אלוהים עובד עם מברשת רחבה מאוד, ועד שהמלאכה לא תיגמר קשה לראות את התמונה שהוא מצייר. אפשר להסתכל על זה בהרבה דרכים, על הפמיניזם. יש את הגישה של הדתיים שאומרים שבדור לפני ביאת המשיח ישלטו הנשים, ושזה מגיע להן כי הן החזיקו את העם בגולת מצרים. יש את הגישה של "חולית", שבה כת הנשים - הבנה גסרית - מכשירות את הקרקע ל-kwisatz haderach. אם להשתמש במשקפיים יותר ריאליסטיות, אני חושב שעברנו כברת דרך מאוד חשובה בעשרים השנים האחרונות. באמת חלה ירידה במאצ'ואיזם מהסוג המטופש, הגברים הפכו יותר רגישים (נדמה לי) ופחות אנשים מדברים היום בסטייל הצבאי שהיה נהוג פעם (את יודעת, הקול המונוטוני הזה שיוצא מהסרעפת), אפילו אם הם קציני צבא שמתראיינים בטלוויזיה. זה טוב מאוד. האמת היא שבשביל גברים כמוני, שהיה להם קשה במציאות הבהמית של פעם, זה מצויין. אבל עכשיו אנחנו כבר בשלב הבא. עכשיו צריך לתת לגבר החדש לבוא לידי ביטוי, לתת צ'אנס לגבריות - והבנות צריכות לצאת לגברים מהוורידים. מה שצריך פה זה גברים טובים וחזקים. שיהיו רגישים וכו' אבל שיהיו גברים. הסירוס הזה חייב להיפסק. ואתן, הבנות, יודעות בדיוק על מה אני מדבר. רוב הבנים אולי לא, אבל אתן יודעות. "אגב, מיליטריסט שסולד ממשה דיין? מעניין. מי גיבור המלחמה האהוב עליך?" לא יודע. דודו מהפלמ"ח, אם כי אין לי מושג מה היה הסיפור שלו. יוני נתניהו אולי, אבל גם עליו אני לא יודע הרבה. אריק שרון הוא אחלה אסטרטג מלחמה. זה שחזור שעשיתי לקרב נח'ל מ-1967: אני אוהב את הוויזואליה של המלחמה - מטוסים, טנקים, בלגאן. ואני אוהב את האסטרטגיה שבה. אני אוהב את הציונות ואת ההקרבה ואת האחווה והגבורה. את המפקדים עצמם שעשו פה את המלחמות אני לא בהכרח מעריץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התשובה. אתייחס אליה מייד כשאגמור למלא משימה מתועבת מסוימת שנחה על שולחני. אבל מדוע אתה מדבר אלי בלשון נקבה רבות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אתה לא לומד? למה אתה מצפה שמישהו יתייחס אליך ברצינות אחרי תגובות כאלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבלת את ההחלטות שלי לבדי, תודה. ושוב - אתה הולך ומוציא לי את החשק לדסקס איתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה נאמרה בהומור, חבל שלא נתקבלה כך. אני מתעב את ה-:-)ים למיניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אהבת את האחווה והגבורה, בטח תמות על קצת תמונות של גוויות מרוטשות... איכשהו, אחרי שאבא שלי הלך לבלות קצת בציונות ובהקרבה וחזרה ממנו רק הרצועה של השעון אני מתקשה להיות שותף להתלהבותך. עד היום הכרתי רק שני סוגים של אנשים שמתלהבים באמת ממלחמה: בהמות שהשתתפו בזוועת הגהינום הזו רק דרך ארנולד שוורצנגר ופסיכופטים שהשתתפו ושאבו מהחוויה הנאה. בגלל שאני רואה שאתה איש של כבוד, הומניסט בכל רמ"ח ושס"ה ואדם נחמד באופן כללי, אני חושב שאתה יוצר סוג שלישי ונחמד במיוחד: אנשים טובים שאוהבים לראות מעשי טבח המוני בגלל שלמעשי טבח יש ויזואליה ממש יפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, אורי, קשה לי מאוד להתווכח איתך אחרי מה שאמרת. אני רק יכול לומר שגם צ'רצ'יל מאוד אהב את ה-glory שבמלחמה, הוא כן השתתף בקרבות. וגם את זה אני אומר תוך כדי הדחקה של סיפורך האישי, אחרת לא הייתי עונה בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור ניים-דרופר לפי הודאתו, אתה גם חושב מן הסתם שהסתמכות על אמירות של אנשים אחרים יש לה משמעות. אין לה. אריסטו האמין בזאוס. אז מה? וצ'רצ'יל, כבן אצולה, הריח את הנפל"ם על הבוקר מרחוק מאוד. הנסיון שלו – במלחמת הבורים – היה דל יחסית ולאור התנהלות המלחמה ההיא הוא לא שאב משם, מן הסתם, את רעיונותיו בדבר תהילת הקרב. אלו התפתחו בוודאי שנים מאוחר יותר, כאשר צפה בטבח במשקפת או קרא עליו בשיריו של טניסון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ'רצ'יל השתתף בלחימה בהודו ועשה זאת בגבורה רבה, לדברי הממונים עליו. הוא נכח כעיתונאי/קצין ודיווח/השתתף גם בלחימה בקובה, בסודאן ובדרום אפריקה, שם נפל בשבי ואח"כ נמלט ממנו. במלחה"ע הראשונה היה אחראי על הגנת אנטוורפן ואח"כ פיקד על גדוד בריטי בחפירות. חוץ מזה אתה צודק, הוא היה אפס ולפלף. אתה, לעומת זאת, כל כך אמיץ שאתה אפילו לא חושף את זהותך ב"האייל הקורא". אגב, אומץ אפשר לגלות לא רק בשוחות. גם לשחות נגד הזרם דורש אומץ. גבורתו הגדולה ביותר של צ'רצ'יל היתה שהתעקש על עמדותיו במשך כל שנות ה-1930 למרות שהוחרם ע"י "מחנה השלום" של בריטניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ'רצ'יל שירת כעיתונאי בקובה ובדרום אפריקה (מלחמת הבורים) ונסיונו הקרבי המעשי היחידי היה בכיבוש אומדורמאן (מתקפת גדוד החניתות ה-21) אחרי מות המאהדי. שירותו בבלגיה – אחרי שהודח בבושת פנים מתפקיד ראש האדמירליה לרגל פשלת הדרדנלים ההיסטרית, לבטח לא היה בחפירות או בחזית (קרא כאן: http://www.winstonchurchill.org/i4a/pages/index.cfm?...). אני לא יודע מאיפה הגרלת את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבור מי שמתגאה בשרותו הקרבי ביחידות העילית של גל''צ, נסיונו הקרבי של מי ששירת כעיתונאי בקובה ובדרום אפריקה (מלחמת הבורים), נראה מרשים מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון על הפסיכולוגיה של גיל (ובמיוחד ההשוואה לצ'רצ'יל) הוא חסר טעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ובכך הוא לא שונה מדיון 1739 בכללותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשום מקום לא טענתי שהייתי גיבור מלחמה, להיפך, שאלו אותי ועניתי בבדיחות, עם סיפור שהראה עד כמה לא הייתי גיבור מלחמה. אבל אתם סתם חבורה מרושעת של משועממים, שמנסים למשוך עוד כמה שאכטות של סתלבט מהדיון הזה. תודה על הבמה שנתתם לרעיונותי. אין לי ספק שהרבה אנשים קראו את המאמר והבינו שהפמיניסטיות עובדות עליהם. אצל אחרים לפחות יש עכשיו ספק, במקום שהיתה קודם ודאות. את שלי עשיתי. תודה וביי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מכתב של בריגדיר פטריק ג'פריז שבו הוא משבח את גבורתו של צ'רצ'יל בלחימה בהודו (צ'רצ'יל הסתפח ככתב אבל השתתף בלחימה): ופירוט קצר של קורותיו של צ'רצ'יל ככתב-לוחם ניתן כאן, וכלל את כל הפרקים שמניתי לעיל: הפירוט כולל את הקטעים הבאים: הודו, מעבר חייבר: In 1897 Churchill saw more action on the North West Frontier of India, fighting against the Pathans. He rode his grey pony along the skirmish lines in full view of the enemy. דרום אפריקה:Never able to resist a fight, he took part in the defence of an armoured train which had been ambushed by the Boers. He was captured and treated as a prisoner of war, but within a few weeks he escaped and made his way back to Durban. Churchill was hailed as a hero... מלחה"ע ה-1:...he resigned from his Cabinet post and joined the Scots Fusiliers who were fighting on the Western Front. Once again he enjoyed the experience - he actually liked the noise made by the "whiz-bangs". He was a popular and efficient officer, as well as a brave one.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הקטנוניות, אבל רק כדי לקבל קצת פרופורציה, אפשר לשאול לרקע המלחמתי של כותב התגובה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי בגלי צה''ל ופעם כמעט נפלתי ממסוק בלבנון, בגובה של מאה או מאתיים מטר. לא ידעתי שצריך לשים חגורה, ובנוסף לזה עוד הגשתי לטייס את המא''ג שנשען על הקיר מאחורי הדלת כי חשבתי שהוא עלול ליפול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, ממש *החזקת* מאג? איזה גבר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את ההבדל בין "מאצ'ואיזם מהסוג המטופש" לבין המודל הגברי שאתה שואף אליו. מצד אחד אתה רוצה להחצין את הצד הרגיש שבגברים, מצד שני אתה מדבר על "סירוס" ש"חייב להיפסק". איפה הגבול? לפי תשובותיך הקודמות נדמה לי שההבדלים האלה קיימים בעיקר אצלך, בטעמך האישי, ולא בתיאוריות קיימות. וגם - איפה הגבול (היסטורי או ערכי) בין פעילות לשוויון בין גברים ונשים, לבין "סירוס גברים"? אל תתן לי שוב דוגמאות של רציחות, אני מדברת על חיי היומיום של כל-אשה. למשל, האם קידום שלי למשרה בכירה על חשבון קולגה-גבר הוא "סירוס גברים"? מדוע? (הייתי מנחשת שהתשובה שלך תהיה שיש כבר "מספיק נשים" בעמדות מפתח. ואם כך, אנחנו מתווכחים רק על מינונים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מצד אחד אתה רוצה להחצין את הצד הרגיש שבגברים, מצד שני אתה מדבר על "סירוס" ש"חייב להיפסק". איפה הגבול?" ברקת, את מפתיעה אותי. האם גבר רגיש הוא בעיניך גבר מסורס? השאלה אינה "איפה הגבול" אלא מה הקשר? נראה לך שאי אפשר להיות חזק ונחוש וגברי מבלי להיות בהמי, רע ומכאיב? את טועה. "וגם - איפה הגבול (היסטורי או ערכי) בין פעילות לשוויון בין גברים ונשים, לבין "סירוס גברים"?" אני לא מאמין במאבק הזה ל"שיוויון", אמרתי לך. אני לא רואה שום חתירה לשיוויון אצל הפמיניסטיות. אני רואה מאבק כוח ושליטה מול הגברים. במאבק כוח ושליטה אין דבר כזה, שיוויון. האם במלחמה בינינו לבין הפלשתינים, למשל, ניתן להגיע לשיוויון? מה זה שיוויון, מאזן אימה? שהגברים יפחדו מנשים כמו שנשים מפחדות מגברים? זה שיוויון? אלה חיים? אין שום מקום למלחמת האזרחים הזאת בכלל והיא דבר עקום ומסוכן מאין כמוהו שחייב להיפסק מייד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחלת בשיר הלל בלתי מסויג למיליטריזם, אחד כך הסתייגת ממנו כ"בהמי". אחרת לא הייתי שואלת. השאלה שלי בעינה עומדת, כמו גם האבחנה שלי שאתה מתקשה לתרגם את המודל האישי שלך למושגים חברתיים. לא מאמין במאבק לשוויון? אבל דיברת על היחס הגרוע לנשים במאות שעברו, והצהרת ש"זה כבר לא יחזור". כתבת: "גם אחרי גוויעת הפמיניזם (...) לא תשוב החברה לעולם להתייחס לנשים כפי שהיא התייחסה אליהן פעם. הזלזול והבוז ליכולותיהן של נשים לא יחזרו, בטח לא כפי שהיו" תגובה 188992 אז אני מבינה שאתה לא תומך במאבק המתקיים כיום, וגם טוען שהוא אינו מוביל לשוויון. לכן אני שואלת - איפה הגבול, היסטורי או ערכי? אם המצב פעם היה בלתי רצוי ובלתי מאוזן, והמצב היום גם הוא לא מאוזן בעיניך, אבל לכיוון השני - איפה 1 היתה צריכה המהפכה הפמיניסטית להיעצר, לשיטתך? 1 על ציר הזמן או על ציר ההישגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר להשוואה אל הקומוניזם. היו סיבות לעליית כוחו של הקומוניזם. הרבה מאוד סיבות. אחת מהן היתה ללא ספק העובדה שהיחס אל עובדים ופועלים לפני מאה שנה היה יחס מחפיר, ובידי בעלי ההון היה כוח גדול מדי. אחרי 70 שנות קומוניזם בבריה"מ קרסה האידאולוגיה הזו בעולם כולו. אין עוד מלחמה כלל עולמית בין "מדינות מעמד הפועלים" לבין שאר המדינות. אבל העולם אינו אותו עולם: בארה"ב ובכל שאר העולם יש לפועלים ועובדים חירויות וכבוד שאני מאמין שלא היו להם אילמלי המלחמה של הקומוניסטים. וזה חשוב. האם זה אומר שהיה שלב שבו אני חושב שהייתי מצטרף לקומוניסטים? האם בשנה מסויימת הייתי עובר לצד של הקפיטליסטים? לאו דווקא. אני לא מאמין בקומוניזם כשיטה, ולא מקבל את הרעיון של מלחמת מעמדות עולמית. אותו הדבר עם הפמיניזם. אין שלב ספציפי שבו המהפכה היתה צריכה להיעצר. כל השיטה הזאת של מלחמת מגדרים דפוקה, כמו שכל הרעיון של מלחמת מעמדות דפוק. יכול להיות שהיתה הצדקה למלחמה, אבל עכשיו אין עוד הצדקה. אז עכשיו היא צריכה להיפסק וצריכים למצוא "איזם" חדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוף אתה גם אוהב? פלחי אשכוליות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דע לך שמנות הקרב השתפרו באחרונה. המאפיונרים יכולים לארגן לעצמם בוטנים ועוגות ופירות ושאר מטעמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי התחלת להחזיק בדעותיך אלה? ואם זה קרה בגיל מאוחר יחסית, על איזה רקע זה קרה? אילו דעות היו לך קודם בנושא, אם היו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת? גדלתי בבית עם אמא פמיניסטית והזדהיתי אתה במאבקיה עם אבי. ההורים נפרדו כשהייתי בן 17. אחותה של אמי היא קומוניסטית לשעבר, הבת של הדודה פמיניסטית ושמאלנית ונשואה למרצה ידוע למדי שגם הוא קיצוני שמאלי, הבן של הדודה פירסומאי מצליח מאוד ומאנשי "יש גבול" הוותיקים. אמא שלי היא מפא"ניקית שאוהבת את פרס וביילין וכאלה. ככה שגדלתי בתוך האידיאולגיות האלה, אבל אף פעם לא חשתי 100% נוח איתן. עבדתי כעיתונאי אצל נחום ברנע ותום שגב ב"כותרת ראשית", ואחר כך ב"העיר". למדתי מדעים קוגניטיביים באוניברסיטה. בגיל 25 החלטתי שנשבר לי מהמדינה הזאת, מהעם הזה ומההורים שלי ואפשר לומר שאז גיבשתי את עמדותי החריפות משהו. אז גם נסעתי מפה לאפריקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיפה נכנס סיפור הילדים לכל זה? (או שלא הבנתי נכון, ואין לך ילדים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חייתי בקניה ארבע שנים ושם פגשתי את אשתי. שם גם התחתנו ושם נולדו ילדי. המשפחה הגיעה ארצה ב-1996, אני הגעתי לפה קצת לפניהם. ב-2001 נפרדנו, אבל אנחנו עדיין גרים קרוב, והילדים אצלי חצי מהזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אחזת בדעות הללו לפני שהתחתנת - מה אשתך לשעבר חשבה עליהן? האם הסכימה איתן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שכן, אבל היא באה מתרבות אחרת. כשהיא הגיעה לכאן התלבשו עליה הפמיניסטיות המקומיות ואז התחילו הבלגאנים כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר מאוד את המקרה של אומפופו ואדי מרפי. היא גם לקחה חצי מהכסף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כי אין כסף. אבל האמת שסיפרו לי על המערכון של מרפי רק כשחזרתי לישראל. לו ידעתי עליו קודם, ייתכן שהכל היה נראה אחרת. הייתי רוצה לראות אותו פעם, את המערכון. זה ב-Raw, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כן, זה ב-RAW. יש לך דעות כאלה ועדיין לא ראית את "RAW"? רוץ ל-BLOCKBUSTER הקרוב וישא"ק. אם המופע הזה גורם לסקסיסטופוב כמוני לצחוק, אותך הוא יקרע מצחוק ויפזר את החתיכות על הרצפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגילדה של הנשים היא תרגום ל"בנות גישרית" שמחכות לגבר הרואה אל אותם המקומות שהן אינן מצליחות לראות. אכן קפיצת הדרך. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך תרגמו bene gesserit ו-kwisatz haderach? "בנות גישרית" ו"קפיצת הדרך"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. בלי קשר לתרגום של המילים הללו, התרגום רע למדי. עדיף להתרחק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לנמק למה לדעתך התרגום הוא רע? .דווקא שמעתי דעות הטוענות שהוא עדיף על המקור אישית, קראתי רק את התרגום, כך שאין בידי להשוות. אבל לא סבלתי מקריאתו, כמו בכמה תרגומים אחרים בהם נתקלתי (התרגום של "לעמוד על זנזיבר" מישהו?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו הא. את הספר הראשון קראתי בגירסה העברית לפני יותר מ-8 שנים, sorry. מדובר בזיכרון של התרשמות ואצטרך לחזור אל הספר בשביל לנמק (כל הסידרה שיש לי על המדף היא באנגלית). יכול להיות שאני טועה או שאולי יש יותר מתרגום אחד. נ.ב. עוד דעה לא מנומקת: לא לקנות את הספרים של הבן-של אלא אם יש לכם המון זמן מיותר לבזבז (נכון גם במקרה של טולקין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הערתי פעם (היה מנוע?) שלדעתי צריך לתרגם את זה כ"מקום עמידה על זנזיבר". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שאת הביטוי "קפיצת הדרך" שלקוח מעברית ואדון הרברט המיר לאנגלית לא יתרגמו בחזרה ל"קפיצת הדרך"?! איזו סיבה יש לתרגם ביטוי שלקוח משפה מסויימת בחזרה אליה בתור ביטוי אחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי עבור הקורא דובר האנגלית, Kwizat Haderach הוא ביטוי לא מובן מילולית והמתרגם רצה לשמר משהו מהנופך המיסטי הנלווה גם עבור הקורא העברי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא התרגום ה"נכון"? (כלומר, תמיד היה לי ברור ש- kwisatz haderach זה תרגום של "קפיצת הדרך" מעברית לאנגלית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קראתי את חולית מיד אחרי שר הטבעות, ותמיד היה ברור לי שהראשון הוא נסיון להיות כמו האחרון, רק עם פחות כישורים לינגוויסטיים. למה להמציא שפה חדשה כשיש שפות אקזוטיות כמו עברית, של כל מיני פרימיטיבסקי שבכל מקרה לא יקראו את הספר הזה לעולם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף משהו שיש לי כיצד להגיב עליו בדיון הלז. אם אינני טועה, המקור העברי של בני-גשרית נעשה חשוב יותר בפרקים אחרים בסאגה החולית. בכלל, הרי הרברט מתבסס על לא מעט פילוסופיות ודתות נוכחיות, כאשר הוא בונה את אלה של העתיד (בכל זאת, מדובר במד"ב על עתיד האנושות. כן, זו שלנו). לילידי חולית מקור ערבי מובהק (תוך עיוותים: סוק במקום שוק, וכד'), ישנם הבודאיסלאם (בודהיזם+אסלאם?) והזנסוניזם (זן+אסלאם סוני?), וכן הלאה. קפיצת הדרך ובני-גשרית, עם עיוות קל, מתאימים מאד לתמונת ההמשכיות הזאת, ונראה שהם מכוונים, ולא נובעים, כפי שכתבת, מחוסר-רצון של הכותב להיות מקורי. בכלל, טולקין בנה במקור על דברים קיימים: המיתולוגיה הנורדית והשפות המתאימות, אם אני זוכר נכון. אז מה השוס הגדול? אדרבה, שיבנה מישהו אפוס פנטסטי הבונה על ארמית, עברית, וערבית. משום מה, נראה לאנשים שרק מלים בשפות הודו-אירופאיות עתיקות יכולות להשמע אקזוטיות. בקיצור, נא לא לזלזל סתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכליל אמר!1 יש חוק גודווין רגיל. יש חוק גודווין על מחשבים (מקינטוש! לא! מיקרוסופט!) ויש חוק גודווין של מד"ב ופנטזיה (טולקין! לא! הרברט!). אבל: לא צריך להבהל מההשוואה לשר"ה. זה די מתבקש (ארתור ס. קלארק עשה זאת בהוצאה הראשונה ב-1965, והוא התכוון לזה בתור מחמאה). גם יש משהו במה שדובי אומר - בחולית יש יותר לקיחה של מילים כפי שהן ויצירת סלט לשוני בניגוד למה שטולקין עשה - יצירת שפה קוהרנטית ושלמה שאפשר אפילו ללמוד ולנהל שיחה באמצעותה. אצל הרברט השפה יותר מיועדת לשם יצירת אווירה ע"י רכיבה על קונספציות קיימות שיש לנו (האיש הרע והברוטלי שמתעלל באנשי המדבר הוא ולדמיר - שם רוסי כבד, תרתי משמע, ולא במקרה). אצל טולקין מדובר באובססיה ותחביב של ממש בו הוא התעסק מעבר לכתיבת הספר עצמו. לא שזו נקודה לרעת חולית. עפ"י טעמי האישי מדובר בספר מוצלח יותר משר"ה (תחושה שהתגברה אצלי אחרי סיום הספר הרביעי, המצוין, בסידרה). אבל ההשוואות בסגנון זה הם די חסרות טעם לדעתי. ______ 1 והיום התחלתי לקרוא, סוף סוף, את הספר השישי בסידרה (אחרי המתנה על המדף של כמה שנים)2. 2 הכנס כאן תגובה של השכ"ג ששואלת "מה עשית על המדף כמה שנים?". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אני רואה שעוד זמן מועט אוכל לפרוש לי לגמלאות, ומלאכתי תיעשה בידי אחרים. כמה טוב לו לאדם להקים תלמידים הרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבר'ה חבר'ה, רגע רגע! אני רק ביקרתי התקפה פרטיקולרית של דובי על חולית. זה לא שחולית הוא ספר מושלם וחף מכל ביקורת. (בפרט, הרעיון של לכתוב ספר מד"ב עם נספחים, מילון מונחים, וכד', נשמע לי, אפעס, מעט תמוה — הרב, מיי בוי, זו סיפורת, לא טקסטבוק.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) בשאר הפרקים בסידרה אין את כל הניספחים המיותרים, וטוב שכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מתשובתך אני רואה שלמרות הטפתך לחיזוק מוסד המשפחה המסורתי, אתה פתוח לצורות שונות של חיים אצל נשים, כולל "לא נשואות, לסביות, קרייריסטיות ואמהות-של-בית", כדבריך. אבל שוב - האם הצורות השונות הללו של חיים נשיים אכן היו נותרות רצויות בחברה שאתה רואה לנגד עיניך? אם בחברה הזו, הגברים יוצאים למלחמה והנשים לא אמורות לפעול לחיזוק כוחן בדרכים פוליטיות ומשפטיות, מה הן כן אמורות לעשות?" אני אומר לך משהו שעולה מתוך הדיונים האינסופיים בשאלות הלהישאר-בבית לא-להישאר-בבית אצל נשות הפורום שהזכרתי אותו לעיל. אחת הדרישות המרכזיות שאני מצליח לאבחן היא הדרישה לרשת ביטחון הכנסתית עבור אשה שבחרה במסלול ה-SAHM (stay-at-home mom ) למקרה של גירושין או התאלמנות. מה שאני מבין מהנשים האלה זה שאשה שלא מתמקדת במסלול מקצועי וקידום משלב הקולג' ואילך, ומגיעה למצב שבו היא צריכה לפרנס את משפחתה לבד בגיל 40 (נניח) נדפקת קשות, והן לא מוכנות להגיע למצב תלותי כזה. אני מבין את הבעיה, מכבד את מה שעומד מאחוריה, וחושב שצריך למצוא לה פיתרון. אבל הפיתרון אינו בהכרח שכל הנשים ישקיעו את מיטב מרצן בקריירה (למרות שאגב, היום יש הרבה קריירות שניתן לבנות באופן מפואר בלי לצאת בכלל מהבית, וגם זה שיקול חשוב בדיון הזה). אפשר למשל להנהיג "ביטוח גירושין והתאלמנות", שלמדינה יהיה בו חלק. אשה שהשקיעה בגידול ילדים ואחזקת החזית הביתית בזמן שבן זוגה עשה קריירה חיצונית תהיה זכאית לקיצבת מחיה מכובדת אם הנישואין האלה נגמרים (אבל בכפוף לנסיבות. אם הנישואין נסתיימו בגלל שבעלה גילה אותה בבית עם מאהב, אני לא בהכרח חושב שהמדינה צריכה לממן לה את החיים. לא באותה מידה, בכל אופן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה הדאגה לעקרות בית שלא טיפחו קריירה 1, אבל זה לא הנושא, כיוון שדי צפוי שתשאף לטפח את מודל עקרת הבית המסורתי (ולצורך זה המנגנון שהצעת הוא תמריץ לשמר אותו). אני שואלת על יחסך לנשים קרייריסטיות (לפעמים גם הגבר עקר-בית) ולשאר הנשים שלא עומדות במודל המשפחה המסורתי. האם לנשים כאלה יש מקום בחברה האוטופית שלך, אם קיימת כזו? 1 מה אם הבעל נתפס עם מאהבת? האם אשתו עקרת הבית תזכה להבטחת הכנסה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובות: "אני שואלת על יחסך לנשים קרייריסטיות (לפעמים גם הגבר עקר-בית) ולשאר הנשים שלא עומדות במודל המשפחה המסורתי. האם לנשים כאלה יש מקום בחברה האוטופית שלך, אם קיימת כזו?" כן. יש. בהחלט. אבל לחברה יש אינטרס לעודד את מודל המשפחה. אגב, אם ראית את חוזה הנישואין שאני מציע ב-www.familism.org (ראית?), הוא לא מציין שהגבר חייב להיות צד א' והאשה צד ב'. יכול להיות גם ההיפך. ואפשר להתחלף באמצע. "מה אם הבעל נתפס עם מאהבת? האם אשתו עקרת הבית תזכה להבטחת הכנסה?" ודאי שהיא תזכה. ותהיה לה גם עדיפות כללית בכל מה שיקרה בבית המשפט, אם יהיו מחלוקות בגירושין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוזה לא קובע מה מין כל צד, אך המניפסטו מבהיר זאת למעלה מכל ספק. כדאי לכולם ללכת ולקרוא את ה''חוזה'' הזה. דבר נתעב כזה חייבים לקרוא כמה פעמים עד שמאמינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "האם כוונתך "להשתחרר" במובן של להגיע להגשמה עצמית מלאה?" כשאני אומר "להשחרר" אני מתכוון קודם כל לשחרר את המוח מכבלי האינטלקטואליזציות האינסופיות שהחברה שלנו כופה עליו מגיל צעיר ולתת לו לזרום בחופשיות. זה תנאי מוקדם לכל. את הצגת שאלה לגבי מה טוב לנשים, בחברה האוטופית שלי (למרות שאמרתי לך שאני לא אוהב את המונח "אוטופי"). אני אמרתי שאת צריכה לגלות מה טוב לך, והמלצתי לשחרר את המוח מתבניות חשיבה שכלתניות קפואות ועקרות כחלק מהתהליך הזה, כתנאי מוקדם לחיפוש. 2. "והאם יש לך בכלל חברה אוטופית? קשה לי לקבל המלצות להריסה בלי תוכנית בנייה." יש לי מיליון תוכניות בנייה אבל אני חושב שצריך להגיע אל התוצר הסופי בתהליך משותף. לפני די הרבה זמן הקמתי אתר - http://www.familism.org - שבו קיוויתי לתת ביטוי לתורתי הפמיליסטית. לא השקעתי בו הרבה עד היום אבל יש שם מסמך טיוטה אפשרי לחוזה נישואין חדש, פמיליסטי. את מוזמנת לעיין בו ולהגיב. 3. "עוד דבר שלא הבנתי - מאילו בחינות ה"מצב של להיות אשה" הוא "מיוחד ומופלא"?" נראה לי שהוא מיוחד ומופלא. אם את לא מרגישה מיוחדת ומופלאה, אז לא. אני לא בעניין של לכפות תחושות מיוחדות ונפלאות על אף אחד. אתן כרגע בקטע של להרגיש מסכנות, אני יודע. אומללות אך כל יכולות. מוכות אך נינג'ות. לוחמות סיירת אך מוטרדות. אז אני מציע אופציה אחרת, שיש בה קצת פחות כשלים לוגיים: מיוחדות ומופלאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. החוזה שניסחת הוא שוויוניסטי מובהק, בקריאה ראשונה. אין לי בעיה עקרונית איתו (חוץ מזה שאסור להתגרש בשלוש השנים הראשונות. אמא'לה, בלאק ג'אק!) 3. אני בהחלט מרגישה מיוחדת ומופלאה1, אבל זה לא קשור להיותי אשה. מוזר לי שאתה חושב שנשים ככלל הן מיוחדות ומופלאות, ויחד עם זאת מאשים אותן באכזריות, ערמומיות ומניפולטיביות. תפיסה מעט לא-ארצית, הייתי אומרת - נשים הן בני אדם, בסך הכל, על הטוב והרע שבזה. 1 תלוי על איזה צד קמתי באותו בוקר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |