|
||||
|
||||
לא ראיתי את התגובה הזו ולכן לא עניתי. "כלומר, בפירוש חופשי לדבריך, אתה חושב שהמהפכה הפמיניסטית היתה ראויה וצודקת, וחטאה היחיד הוא שהגיעה רחוק מדי. טענתך היא שהיה צורך לעצור אותה לאחר שהגיעה למכסה מסוימת של השגים, ושכעת היא לא נחוצה יותר. אמת?" האמת? כשאני מדמיין את בטי פרידן וחברותיה נראה לי שהפמיניזם היה סתם פרץ בלבוסטיות עברי. אבל כשאני חושב במושגים של תהליכים היסטוריים אז כן, נראה לי שהיתה הצדקה לפמיניזם. בכלל, אני חושב שהעולם נע קדימה כל הזמן, אבל אלוהים עובד עם מברשת רחבה מאוד, ועד שהמלאכה לא תיגמר קשה לראות את התמונה שהוא מצייר. אפשר להסתכל על זה בהרבה דרכים, על הפמיניזם. יש את הגישה של הדתיים שאומרים שבדור לפני ביאת המשיח ישלטו הנשים, ושזה מגיע להן כי הן החזיקו את העם בגולת מצרים. יש את הגישה של "חולית", שבה כת הנשים - הבנה גסרית - מכשירות את הקרקע ל-kwisatz haderach. אם להשתמש במשקפיים יותר ריאליסטיות, אני חושב שעברנו כברת דרך מאוד חשובה בעשרים השנים האחרונות. באמת חלה ירידה במאצ'ואיזם מהסוג המטופש, הגברים הפכו יותר רגישים (נדמה לי) ופחות אנשים מדברים היום בסטייל הצבאי שהיה נהוג פעם (את יודעת, הקול המונוטוני הזה שיוצא מהסרעפת), אפילו אם הם קציני צבא שמתראיינים בטלוויזיה. זה טוב מאוד. האמת היא שבשביל גברים כמוני, שהיה להם קשה במציאות הבהמית של פעם, זה מצויין. אבל עכשיו אנחנו כבר בשלב הבא. עכשיו צריך לתת לגבר החדש לבוא לידי ביטוי, לתת צ'אנס לגבריות - והבנות צריכות לצאת לגברים מהוורידים. מה שצריך פה זה גברים טובים וחזקים. שיהיו רגישים וכו' אבל שיהיו גברים. הסירוס הזה חייב להיפסק. ואתן, הבנות, יודעות בדיוק על מה אני מדבר. רוב הבנים אולי לא, אבל אתן יודעות. "אגב, מיליטריסט שסולד ממשה דיין? מעניין. מי גיבור המלחמה האהוב עליך?" לא יודע. דודו מהפלמ"ח, אם כי אין לי מושג מה היה הסיפור שלו. יוני נתניהו אולי, אבל גם עליו אני לא יודע הרבה. אריק שרון הוא אחלה אסטרטג מלחמה. זה שחזור שעשיתי לקרב נח'ל מ-1967: אני אוהב את הוויזואליה של המלחמה - מטוסים, טנקים, בלגאן. ואני אוהב את האסטרטגיה שבה. אני אוהב את הציונות ואת ההקרבה ואת האחווה והגבורה. את המפקדים עצמם שעשו פה את המלחמות אני לא בהכרח מעריץ. |
|
||||
|
||||
תודה על התשובה. אתייחס אליה מייד כשאגמור למלא משימה מתועבת מסוימת שנחה על שולחני. אבל מדוע אתה מדבר אלי בלשון נקבה רבות? |
|
||||
|
||||
נו, אתה לא לומד? למה אתה מצפה שמישהו יתייחס אליך ברצינות אחרי תגובות כאלו? |
|
||||
|
||||
אני מקבלת את ההחלטות שלי לבדי, תודה. ושוב - אתה הולך ומוציא לי את החשק לדסקס איתך. |
|
||||
|
||||
השאלה נאמרה בהומור, חבל שלא נתקבלה כך. אני מתעב את ה-:-)ים למיניהם. |
|
||||
|
||||
אם אהבת את האחווה והגבורה, בטח תמות על קצת תמונות של גוויות מרוטשות... איכשהו, אחרי שאבא שלי הלך לבלות קצת בציונות ובהקרבה וחזרה ממנו רק הרצועה של השעון אני מתקשה להיות שותף להתלהבותך. עד היום הכרתי רק שני סוגים של אנשים שמתלהבים באמת ממלחמה: בהמות שהשתתפו בזוועת הגהינום הזו רק דרך ארנולד שוורצנגר ופסיכופטים שהשתתפו ושאבו מהחוויה הנאה. בגלל שאני רואה שאתה איש של כבוד, הומניסט בכל רמ"ח ושס"ה ואדם נחמד באופן כללי, אני חושב שאתה יוצר סוג שלישי ונחמד במיוחד: אנשים טובים שאוהבים לראות מעשי טבח המוני בגלל שלמעשי טבח יש ויזואליה ממש יפה. |
|
||||
|
||||
אוי, אורי, קשה לי מאוד להתווכח איתך אחרי מה שאמרת. אני רק יכול לומר שגם צ'רצ'יל מאוד אהב את ה-glory שבמלחמה, הוא כן השתתף בקרבות. וגם את זה אני אומר תוך כדי הדחקה של סיפורך האישי, אחרת לא הייתי עונה בכלל. |
|
||||
|
||||
בתור ניים-דרופר לפי הודאתו, אתה גם חושב מן הסתם שהסתמכות על אמירות של אנשים אחרים יש לה משמעות. אין לה. אריסטו האמין בזאוס. אז מה? וצ'רצ'יל, כבן אצולה, הריח את הנפל"ם על הבוקר מרחוק מאוד. הנסיון שלו – במלחמת הבורים – היה דל יחסית ולאור התנהלות המלחמה ההיא הוא לא שאב משם, מן הסתם, את רעיונותיו בדבר תהילת הקרב. אלו התפתחו בוודאי שנים מאוחר יותר, כאשר צפה בטבח במשקפת או קרא עליו בשיריו של טניסון. |
|
||||
|
||||
צ'רצ'יל השתתף בלחימה בהודו ועשה זאת בגבורה רבה, לדברי הממונים עליו. הוא נכח כעיתונאי/קצין ודיווח/השתתף גם בלחימה בקובה, בסודאן ובדרום אפריקה, שם נפל בשבי ואח"כ נמלט ממנו. במלחה"ע הראשונה היה אחראי על הגנת אנטוורפן ואח"כ פיקד על גדוד בריטי בחפירות. חוץ מזה אתה צודק, הוא היה אפס ולפלף. אתה, לעומת זאת, כל כך אמיץ שאתה אפילו לא חושף את זהותך ב"האייל הקורא". אגב, אומץ אפשר לגלות לא רק בשוחות. גם לשחות נגד הזרם דורש אומץ. גבורתו הגדולה ביותר של צ'רצ'יל היתה שהתעקש על עמדותיו במשך כל שנות ה-1930 למרות שהוחרם ע"י "מחנה השלום" של בריטניה. |
|
||||
|
||||
צ'רצ'יל שירת כעיתונאי בקובה ובדרום אפריקה (מלחמת הבורים) ונסיונו הקרבי המעשי היחידי היה בכיבוש אומדורמאן (מתקפת גדוד החניתות ה-21) אחרי מות המאהדי. שירותו בבלגיה – אחרי שהודח בבושת פנים מתפקיד ראש האדמירליה לרגל פשלת הדרדנלים ההיסטרית, לבטח לא היה בחפירות או בחזית (קרא כאן: http://www.winstonchurchill.org/i4a/pages/index.cfm?...). אני לא יודע מאיפה הגרלת את זה. |
|
||||
|
||||
עבור מי שמתגאה בשרותו הקרבי ביחידות העילית של גל''צ, נסיונו הקרבי של מי ששירת כעיתונאי בקובה ובדרום אפריקה (מלחמת הבורים), נראה מרשים מאד. |
|
||||
|
||||
הדיון על הפסיכולוגיה של גיל (ובמיוחד ההשוואה לצ'רצ'יל) הוא חסר טעם. |
|
||||
|
||||
נכון, ובכך הוא לא שונה מדיון 1739 בכללותו. |
|
||||
|
||||
בשום מקום לא טענתי שהייתי גיבור מלחמה, להיפך, שאלו אותי ועניתי בבדיחות, עם סיפור שהראה עד כמה לא הייתי גיבור מלחמה. אבל אתם סתם חבורה מרושעת של משועממים, שמנסים למשוך עוד כמה שאכטות של סתלבט מהדיון הזה. תודה על הבמה שנתתם לרעיונותי. אין לי ספק שהרבה אנשים קראו את המאמר והבינו שהפמיניסטיות עובדות עליהם. אצל אחרים לפחות יש עכשיו ספק, במקום שהיתה קודם ודאות. את שלי עשיתי. תודה וביי. |
|
||||
|
||||
הנה מכתב של בריגדיר פטריק ג'פריז שבו הוא משבח את גבורתו של צ'רצ'יל בלחימה בהודו (צ'רצ'יל הסתפח ככתב אבל השתתף בלחימה): ופירוט קצר של קורותיו של צ'רצ'יל ככתב-לוחם ניתן כאן, וכלל את כל הפרקים שמניתי לעיל: הפירוט כולל את הקטעים הבאים: הודו, מעבר חייבר: In 1897 Churchill saw more action on the North West Frontier of India, fighting against the Pathans. He rode his grey pony along the skirmish lines in full view of the enemy. דרום אפריקה:Never able to resist a fight, he took part in the defence of an armoured train which had been ambushed by the Boers. He was captured and treated as a prisoner of war, but within a few weeks he escaped and made his way back to Durban. Churchill was hailed as a hero... מלחה"ע ה-1:...he resigned from his Cabinet post and joined the Scots Fusiliers who were fighting on the Western Front. Once again he enjoyed the experience - he actually liked the noise made by the "whiz-bangs". He was a popular and efficient officer, as well as a brave one.
|
|
||||
|
||||
סליחה על הקטנוניות, אבל רק כדי לקבל קצת פרופורציה, אפשר לשאול לרקע המלחמתי של כותב התגובה ? |
|
||||
|
||||
הייתי בגלי צה''ל ופעם כמעט נפלתי ממסוק בלבנון, בגובה של מאה או מאתיים מטר. לא ידעתי שצריך לשים חגורה, ובנוסף לזה עוד הגשתי לטייס את המא''ג שנשען על הקיר מאחורי הדלת כי חשבתי שהוא עלול ליפול. |
|
||||
|
||||
וואו, ממש *החזקת* מאג? איזה גבר! |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא הבנתי את ההבדל בין "מאצ'ואיזם מהסוג המטופש" לבין המודל הגברי שאתה שואף אליו. מצד אחד אתה רוצה להחצין את הצד הרגיש שבגברים, מצד שני אתה מדבר על "סירוס" ש"חייב להיפסק". איפה הגבול? לפי תשובותיך הקודמות נדמה לי שההבדלים האלה קיימים בעיקר אצלך, בטעמך האישי, ולא בתיאוריות קיימות. וגם - איפה הגבול (היסטורי או ערכי) בין פעילות לשוויון בין גברים ונשים, לבין "סירוס גברים"? אל תתן לי שוב דוגמאות של רציחות, אני מדברת על חיי היומיום של כל-אשה. למשל, האם קידום שלי למשרה בכירה על חשבון קולגה-גבר הוא "סירוס גברים"? מדוע? (הייתי מנחשת שהתשובה שלך תהיה שיש כבר "מספיק נשים" בעמדות מפתח. ואם כך, אנחנו מתווכחים רק על מינונים). |
|
||||
|
||||
"מצד אחד אתה רוצה להחצין את הצד הרגיש שבגברים, מצד שני אתה מדבר על "סירוס" ש"חייב להיפסק". איפה הגבול?" ברקת, את מפתיעה אותי. האם גבר רגיש הוא בעיניך גבר מסורס? השאלה אינה "איפה הגבול" אלא מה הקשר? נראה לך שאי אפשר להיות חזק ונחוש וגברי מבלי להיות בהמי, רע ומכאיב? את טועה. "וגם - איפה הגבול (היסטורי או ערכי) בין פעילות לשוויון בין גברים ונשים, לבין "סירוס גברים"?" אני לא מאמין במאבק הזה ל"שיוויון", אמרתי לך. אני לא רואה שום חתירה לשיוויון אצל הפמיניסטיות. אני רואה מאבק כוח ושליטה מול הגברים. במאבק כוח ושליטה אין דבר כזה, שיוויון. האם במלחמה בינינו לבין הפלשתינים, למשל, ניתן להגיע לשיוויון? מה זה שיוויון, מאזן אימה? שהגברים יפחדו מנשים כמו שנשים מפחדות מגברים? זה שיוויון? אלה חיים? אין שום מקום למלחמת האזרחים הזאת בכלל והיא דבר עקום ומסוכן מאין כמוהו שחייב להיפסק מייד. |
|
||||
|
||||
התחלת בשיר הלל בלתי מסויג למיליטריזם, אחד כך הסתייגת ממנו כ"בהמי". אחרת לא הייתי שואלת. השאלה שלי בעינה עומדת, כמו גם האבחנה שלי שאתה מתקשה לתרגם את המודל האישי שלך למושגים חברתיים. לא מאמין במאבק לשוויון? אבל דיברת על היחס הגרוע לנשים במאות שעברו, והצהרת ש"זה כבר לא יחזור". כתבת: "גם אחרי גוויעת הפמיניזם (...) לא תשוב החברה לעולם להתייחס לנשים כפי שהיא התייחסה אליהן פעם. הזלזול והבוז ליכולותיהן של נשים לא יחזרו, בטח לא כפי שהיו" תגובה 188992 אז אני מבינה שאתה לא תומך במאבק המתקיים כיום, וגם טוען שהוא אינו מוביל לשוויון. לכן אני שואלת - איפה הגבול, היסטורי או ערכי? אם המצב פעם היה בלתי רצוי ובלתי מאוזן, והמצב היום גם הוא לא מאוזן בעיניך, אבל לכיוון השני - איפה 1 היתה צריכה המהפכה הפמיניסטית להיעצר, לשיטתך? 1 על ציר הזמן או על ציר ההישגים. |
|
||||
|
||||
אני חוזר להשוואה אל הקומוניזם. היו סיבות לעליית כוחו של הקומוניזם. הרבה מאוד סיבות. אחת מהן היתה ללא ספק העובדה שהיחס אל עובדים ופועלים לפני מאה שנה היה יחס מחפיר, ובידי בעלי ההון היה כוח גדול מדי. אחרי 70 שנות קומוניזם בבריה"מ קרסה האידאולוגיה הזו בעולם כולו. אין עוד מלחמה כלל עולמית בין "מדינות מעמד הפועלים" לבין שאר המדינות. אבל העולם אינו אותו עולם: בארה"ב ובכל שאר העולם יש לפועלים ועובדים חירויות וכבוד שאני מאמין שלא היו להם אילמלי המלחמה של הקומוניסטים. וזה חשוב. האם זה אומר שהיה שלב שבו אני חושב שהייתי מצטרף לקומוניסטים? האם בשנה מסויימת הייתי עובר לצד של הקפיטליסטים? לאו דווקא. אני לא מאמין בקומוניזם כשיטה, ולא מקבל את הרעיון של מלחמת מעמדות עולמית. אותו הדבר עם הפמיניזם. אין שלב ספציפי שבו המהפכה היתה צריכה להיעצר. כל השיטה הזאת של מלחמת מגדרים דפוקה, כמו שכל הרעיון של מלחמת מעמדות דפוק. יכול להיות שהיתה הצדקה למלחמה, אבל עכשיו אין עוד הצדקה. אז עכשיו היא צריכה להיפסק וצריכים למצוא "איזם" חדש. |
|
||||
|
||||
לוף אתה גם אוהב? פלחי אשכוליות? |
|
||||
|
||||
דע לך שמנות הקרב השתפרו באחרונה. המאפיונרים יכולים לארגן לעצמם בוטנים ועוגות ופירות ושאר מטעמים. |
|
||||
|
||||
מתי התחלת להחזיק בדעותיך אלה? ואם זה קרה בגיל מאוחר יחסית, על איזה רקע זה קרה? אילו דעות היו לך קודם בנושא, אם היו? |
|
||||
|
||||
האמת? גדלתי בבית עם אמא פמיניסטית והזדהיתי אתה במאבקיה עם אבי. ההורים נפרדו כשהייתי בן 17. אחותה של אמי היא קומוניסטית לשעבר, הבת של הדודה פמיניסטית ושמאלנית ונשואה למרצה ידוע למדי שגם הוא קיצוני שמאלי, הבן של הדודה פירסומאי מצליח מאוד ומאנשי "יש גבול" הוותיקים. אמא שלי היא מפא"ניקית שאוהבת את פרס וביילין וכאלה. ככה שגדלתי בתוך האידיאולגיות האלה, אבל אף פעם לא חשתי 100% נוח איתן. עבדתי כעיתונאי אצל נחום ברנע ותום שגב ב"כותרת ראשית", ואחר כך ב"העיר". למדתי מדעים קוגניטיביים באוניברסיטה. בגיל 25 החלטתי שנשבר לי מהמדינה הזאת, מהעם הזה ומההורים שלי ואפשר לומר שאז גיבשתי את עמדותי החריפות משהו. אז גם נסעתי מפה לאפריקה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ואיפה נכנס סיפור הילדים לכל זה? (או שלא הבנתי נכון, ואין לך ילדים). |
|
||||
|
||||
חייתי בקניה ארבע שנים ושם פגשתי את אשתי. שם גם התחתנו ושם נולדו ילדי. המשפחה הגיעה ארצה ב-1996, אני הגעתי לפה קצת לפניהם. ב-2001 נפרדנו, אבל אנחנו עדיין גרים קרוב, והילדים אצלי חצי מהזמן. |
|
||||
|
||||
אז אחזת בדעות הללו לפני שהתחתנת - מה אשתך לשעבר חשבה עליהן? האם הסכימה איתן? |
|
||||
|
||||
האמת היא שכן, אבל היא באה מתרבות אחרת. כשהיא הגיעה לכאן התלבשו עליה הפמיניסטיות המקומיות ואז התחילו הבלגאנים כמובן. |
|
||||
|
||||
מזכיר מאוד את המקרה של אומפופו ואדי מרפי. היא גם לקחה חצי מהכסף? |
|
||||
|
||||
לא, כי אין כסף. אבל האמת שסיפרו לי על המערכון של מרפי רק כשחזרתי לישראל. לו ידעתי עליו קודם, ייתכן שהכל היה נראה אחרת. הייתי רוצה לראות אותו פעם, את המערכון. זה ב-Raw, נכון? |
|
||||
|
||||
אכן כן, זה ב-RAW. יש לך דעות כאלה ועדיין לא ראית את "RAW"? רוץ ל-BLOCKBUSTER הקרוב וישא"ק. אם המופע הזה גורם לסקסיסטופוב כמוני לצחוק, אותך הוא יקרע מצחוק ויפזר את החתיכות על הרצפה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הגילדה של הנשים היא תרגום ל"בנות גישרית" שמחכות לגבר הרואה אל אותם המקומות שהן אינן מצליחות לראות. אכן קפיצת הדרך. :-) |
|
||||
|
||||
איך תרגמו bene gesserit ו-kwisatz haderach? "בנות גישרית" ו"קפיצת הדרך"? |
|
||||
|
||||
כן. בלי קשר לתרגום של המילים הללו, התרגום רע למדי. עדיף להתרחק. |
|
||||
|
||||
אתה יכול לנמק למה לדעתך התרגום הוא רע? .דווקא שמעתי דעות הטוענות שהוא עדיף על המקור אישית, קראתי רק את התרגום, כך שאין בידי להשוות. אבל לא סבלתי מקריאתו, כמו בכמה תרגומים אחרים בהם נתקלתי (התרגום של "לעמוד על זנזיבר" מישהו?) |
|
||||
|
||||
הו הא. את הספר הראשון קראתי בגירסה העברית לפני יותר מ-8 שנים, sorry. מדובר בזיכרון של התרשמות ואצטרך לחזור אל הספר בשביל לנמק (כל הסידרה שיש לי על המדף היא באנגלית). יכול להיות שאני טועה או שאולי יש יותר מתרגום אחד. נ.ב. עוד דעה לא מנומקת: לא לקנות את הספרים של הבן-של אלא אם יש לכם המון זמן מיותר לבזבז (נכון גם במקרה של טולקין). |
|
||||
|
||||
כבר הערתי פעם (היה מנוע?) שלדעתי צריך לתרגם את זה כ"מקום עמידה על זנזיבר". |
|
||||
|
||||
למה שאת הביטוי "קפיצת הדרך" שלקוח מעברית ואדון הרברט המיר לאנגלית לא יתרגמו בחזרה ל"קפיצת הדרך"?! איזו סיבה יש לתרגם ביטוי שלקוח משפה מסויימת בחזרה אליה בתור ביטוי אחר? |
|
||||
|
||||
כי עבור הקורא דובר האנגלית, Kwizat Haderach הוא ביטוי לא מובן מילולית והמתרגם רצה לשמר משהו מהנופך המיסטי הנלווה גם עבור הקורא העברי. |
|
||||
|
||||
זה לא התרגום ה"נכון"? (כלומר, תמיד היה לי ברור ש- kwisatz haderach זה תרגום של "קפיצת הדרך" מעברית לאנגלית). |
|
||||
|
||||
אני קראתי את חולית מיד אחרי שר הטבעות, ותמיד היה ברור לי שהראשון הוא נסיון להיות כמו האחרון, רק עם פחות כישורים לינגוויסטיים. למה להמציא שפה חדשה כשיש שפות אקזוטיות כמו עברית, של כל מיני פרימיטיבסקי שבכל מקרה לא יקראו את הספר הזה לעולם? |
|
||||
|
||||
סוף סוף משהו שיש לי כיצד להגיב עליו בדיון הלז. אם אינני טועה, המקור העברי של בני-גשרית נעשה חשוב יותר בפרקים אחרים בסאגה החולית. בכלל, הרי הרברט מתבסס על לא מעט פילוסופיות ודתות נוכחיות, כאשר הוא בונה את אלה של העתיד (בכל זאת, מדובר במד"ב על עתיד האנושות. כן, זו שלנו). לילידי חולית מקור ערבי מובהק (תוך עיוותים: סוק במקום שוק, וכד'), ישנם הבודאיסלאם (בודהיזם+אסלאם?) והזנסוניזם (זן+אסלאם סוני?), וכן הלאה. קפיצת הדרך ובני-גשרית, עם עיוות קל, מתאימים מאד לתמונת ההמשכיות הזאת, ונראה שהם מכוונים, ולא נובעים, כפי שכתבת, מחוסר-רצון של הכותב להיות מקורי. בכלל, טולקין בנה במקור על דברים קיימים: המיתולוגיה הנורדית והשפות המתאימות, אם אני זוכר נכון. אז מה השוס הגדול? אדרבה, שיבנה מישהו אפוס פנטסטי הבונה על ארמית, עברית, וערבית. משום מה, נראה לאנשים שרק מלים בשפות הודו-אירופאיות עתיקות יכולות להשמע אקזוטיות. בקיצור, נא לא לזלזל סתם. |
|
||||
|
||||
מה שכליל אמר!1 יש חוק גודווין רגיל. יש חוק גודווין על מחשבים (מקינטוש! לא! מיקרוסופט!) ויש חוק גודווין של מד"ב ופנטזיה (טולקין! לא! הרברט!). אבל: לא צריך להבהל מההשוואה לשר"ה. זה די מתבקש (ארתור ס. קלארק עשה זאת בהוצאה הראשונה ב-1965, והוא התכוון לזה בתור מחמאה). גם יש משהו במה שדובי אומר - בחולית יש יותר לקיחה של מילים כפי שהן ויצירת סלט לשוני בניגוד למה שטולקין עשה - יצירת שפה קוהרנטית ושלמה שאפשר אפילו ללמוד ולנהל שיחה באמצעותה. אצל הרברט השפה יותר מיועדת לשם יצירת אווירה ע"י רכיבה על קונספציות קיימות שיש לנו (האיש הרע והברוטלי שמתעלל באנשי המדבר הוא ולדמיר - שם רוסי כבד, תרתי משמע, ולא במקרה). אצל טולקין מדובר באובססיה ותחביב של ממש בו הוא התעסק מעבר לכתיבת הספר עצמו. לא שזו נקודה לרעת חולית. עפ"י טעמי האישי מדובר בספר מוצלח יותר משר"ה (תחושה שהתגברה אצלי אחרי סיום הספר הרביעי, המצוין, בסידרה). אבל ההשוואות בסגנון זה הם די חסרות טעם לדעתי. ______ 1 והיום התחלתי לקרוא, סוף סוף, את הספר השישי בסידרה (אחרי המתנה על המדף של כמה שנים)2. 2 הכנס כאן תגובה של השכ"ג ששואלת "מה עשית על המדף כמה שנים?". |
|
||||
|
||||
אה, אני רואה שעוד זמן מועט אוכל לפרוש לי לגמלאות, ומלאכתי תיעשה בידי אחרים. כמה טוב לו לאדם להקים תלמידים הרבה. |
|
||||
|
||||
חבר'ה חבר'ה, רגע רגע! אני רק ביקרתי התקפה פרטיקולרית של דובי על חולית. זה לא שחולית הוא ספר מושלם וחף מכל ביקורת. (בפרט, הרעיון של לכתוב ספר מד"ב עם נספחים, מילון מונחים, וכד', נשמע לי, אפעס, מעט תמוה — הרב, מיי בוי, זו סיפורת, לא טקסטבוק.) |
|
||||
|
||||
:-) בשאר הפרקים בסידרה אין את כל הניספחים המיותרים, וטוב שכך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |