בתשובה לאיילת בועזסון, 03/12/03 0:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאניה-דיפרסיה זו מחלה אחרת ולסכיזופרניה אין בכלל מבנה של שיא ושפל. מכל מקום, אני ממליץ לך על עבודה במשך כמה חודשים עם סכיזופרנים -- לא צריך להעמיק, מספיק שתתני כמה שעות שבועיות בקבלה בשלוותא -- לגמילה מלאה וסופית מכל הפנטזיות הרומנטיות שיש לך בנושא הנטיות האמנותיות או הגאוניות. רוב הסכיזופרנים הם כרוב בני האדם -- לטוב ולרע -- והמעט הניחנים ביכולות מיוחדות מאבדים אותן לרוב במהירות רבה עם פרוץ המחלה. מי שנוטל תרופות פסיכיאטריות בקביעות כבר לא ייצור הרבה בחייו, אפילו אם יש לו נטייה. הוא יודה לאל הטוב אם יצליח לקרוא שני עמודים ברציפות בספר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההמלצה ותודה שאתה תמיד דואג שאני אסגור את החורים שיש או אין לי בהשכלתי. יש לי נסיון עם חולי סכיזופרניה וכן עם בי פולאריים ואני לא מתכוונת להמשיך להתייחס לתגובותיך המתנשאות והלא רלוונטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לגמילה מלאה וסופית מכל הפנטזיות הרומנטיות שיש לך..."- אתה באמת מצפה שיתייחסו לתוכן התגובה, כשאתה משתמש בתיאורים מתנשאים כאלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת שהבטחתי שלא, אבל הייתי חייבת. אחד היוצרים המוכשרים כיום בישראל, בתחום התסריטאות והמשחק (תיאטרון וטלוויזיה) לוקח תרופות פסיכיאטריות בקביעות לאחר אשפוז פסיכיאטרי. יתר על כן, הוא גם הקים משפחה לאחר שהשתחרר מהמחלקה והוא לא היחיד שמצליח לעשות מעבר לשני עמודים בספר. פסימיות לא מובילה רחוק, אבל כנראה יש אנשים שלא נועדו לראות למרחוק. ההפסד כולו שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל צריך להבדיל בין המחלות האפקטיביות (דיכאון, מאניה דפרסיה) לבין המחלות הפסיכוטיות (סכיזופרניה בראשן). השיקום מהראשונות טוב בהרבה מאשר מהשניות. אשפוזים פסיכיאטריים יכולים להיות גם על רקע של מגוון מחלות אחרות שלא כולן חמורות כמו סכיזופרניה. לכן הנתון של לוקח תרופות פסיכיאטריות בקביעות לאחר אשפוז פסיכיאטרי לא בהכרח אומר שמדובר בחולה סכיזופרניה. גם בקרב חולי סכיזופרניה הספקטרום הוא רחב, בין חולים קשים שמאושפזים כרונית או לעתים קרובות, ואלה החולים שאורי רואה מן הסתם במחלקות, לבין החולים הקלים יותר שמצליחים להשתלב בקהילה. עם זאת סכיזופרניה היא אכן מחלה קשה מאוד שהשיקום המלא ממנה הוא נדיר. היא פוגעת לא פעם ביכולות הקוגניטיביות וגם באלמנטים אישיותיים שונים (כמו הדחף לפעול) ולכן חולה סכיזופרניה פעיל ויצרני בשורה הראשונה הוא נדיר. ברמה האישית, את ספר השירה הטוב ביותר שקראתי עד כה כתב סכיזופרן במהלך הפרודרום (טרם התקף) וההתקף הראשון של המחלה. כיום לעומת זאת עצוב לראות את אותו סכיזופרן. עולמו מתמצה בדברים קיומיים בלבד (לאכול, לישון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי רעיון שטרם התבשל עד תומו, על אודות הקשר שבין יצירתיות וסכיזופרניה. הוא מבוסס על תחושת הבטן שלי שהמוסיקה לפני רבע מאה היתה הרבה יותר טובה מאשר כיום. יתכן שאני סתם מזדקן, אבל נראה לי שמה שנוצר בסביבות 1970 מבחינה מוסיקלית היה הרבה יותר מוצלח מההמשך. ואם נוסיף לכך מקרים ידועים של יוצרים המאובחנים כסכיזופרנים ואת הטיפול התרופתי המוצלח הזמין כיום לסכיזופרנים רבים, יתכן שהטיפול פוגע ביצירתיות. אם כך - אנחנו עומדים בפני עולם שבו תחלואת הנפש הלא מטופלת תהיה נמוכה, אך היצירתיות תלך ותתרדד. אלה חדשות טובות לחולים. קצת פחות טובות לכל השאר. מישהו שמע לאחרונה יצירה טובה של יצחק קלפטר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה יוצרים יש המאובחנים כסכיזופרנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן שרק על מעטים אנחנו יודעים. יש לא מעטים שאושפזו ודבר אישפוזם פורסם, אם כי לא פורסמה האבחנה. הסכיזופרניה של יצחק קלפטר ושל שמוליק קראוס פורסמה בתקשורת. יש מספר מקרים שעליהם אני יודע שלא דרך התקשורת ועליהם לא אדבר. הרבה? מעט? אינני יודע. מובן שתיאורי מקרים, אפילו רבים, אינם מספיקים כדי לבסס את התאוריה. זו תחושת הבטן שלי ותו לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני התייחסתי לסכיזופרן שאושפז בטלביה ו(למרבה הפלא וכנגד כל הסיכויים) שוחרר. וחזרנו לנושא הדיון המקורי שעסק ביוצרים ואמנים סכיזופרנים על גבול הגאונות. עצוב יותר ופחות, התופעה קיימת ואין זו ''משאלת לב רומנטית'' שלי, כפי שהגדיר זאת אורי כמה וכמה פעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קשור: http://www.scienceblog.com/cms/children_of_bipolar_p... (כן, אני יודע שהפרעה דו-קוטבית איננה סכיזופרניה. בגלל זה כתבתי "קצת") |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |