 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מבקש להעיר על כמה מן התגובות שהתפרסמו על מאמרי שהמערכת נתנה לו את השם "ובחרנו בחיים". תחילה יישר כוח לרודי וגנר, שכבר הבהיר בצורה מצוינת את כוונותי במאמר תגובה 181173, תגובה 181293, תגובה 181175. גם יוסף גלילי תגובה 181603 הוסיף ממדים חדשים ואישושים חשובים לתוכן דברי. תגובות רבות דומה שנכתבו כאילו המגיב ראה סמרטוט אדום לנגד עיניו, ומרוב התרגשות לא קרא כלל כי כל מה הצעתי לא היה אלא קריאה לתת מעמד של אזרח מלא, ללא אפליות, ל*תושבי ישראל*. איך צעד כזה יביא לידי "שפיכות דמים נוראה" - נשגב מבינתי. גם טל כהן תגובה 181131 ייחס לדברי מה שאין בהם. לא דיברתי חלילה על "דיכוי תרבותי", אלא רק על הסרת הגבולות שמציב החוק בין "מיגזרים" שונים של החברה הישראלית. אדם יכול לשמור על זהותו, השקפותיו, מנהגיו ואורח חייו, כולל שפתו, כאוות נפשו, גם אם לא ימנע ממנו החוק מגורים ביישוב שהוא רחמנא ליצלן איננו מן ה"מיגזר" שלו (הבאתי לדוגמה את עאדל קעדאן מבקה אל-ע'רביה). גם תגובתו של אלכסנד מאן תגובה 181131 עירבה מין בשאינו מינו. לא דיברתי על "השטחים". אמנם ייחדתי מחשבה גם לתוצאות העתידות לבוא כתוצאה מהמעשה שנעשה אנחנו (בלי "הסכמים", "הבנות" או "קבלות רשות" מגורמים לא-ישראליים), והבעתי סברה שלהקניית אזרחות שווה לכל אזרחי ישראל (מה שהוא בגדר מובן מאליו ב*כל דמוקרטיה* ומדוע לא במה שנקרא בשם המשונה *דמוקרטיה יהודית*) - תהיה השפעה לא רק על רוגע וריפוי הפצע והשסע הקיים בתוך ישראל (מה שגם טל כהן רוצה), אלא יהיו תוצאות גם מחוץ לישראל, הן בפורום הבינלאומי הנרחב והן בחלחול החדשה המרעישה הזאת גם אל תושבי מדינות ערב, ובהן גם אל תושבי "השטחים". אינני מדבר על המנהיגים ושופרות התעמולה שלהם, אלא על התושבים. יתברר להם, לאט לאט ובמשך הזמן, שניתן לחיות בזהות ערבית כאזרחים שווי זכויות גם בישראל. וכדי להיגאל מן הסבל הנוכחי יש גם דרך אנושית שאיננה של שאהיד מתאבד הזוכה בגן-עדן. לגד תגובה 181190 אומר כי אכן ציבור קדם-דמוקרטי מתקשה להסתגל לאורח חיים דמוקרטי, אבל השלטון הדמוקרטי (בלי "מיגזרים") מאלץ גם את הבודדים האחרים לנהוג לפיו, והגורם המקשר את החברה הלאומית (המכילה את *כל* האזרחים) נוצר ומתפתח ממילא כשחיים במשטר של שוויון וכבוד הדדי. בענייני נישואים או "נישואי תערובת" (מונח דתי-גזעני) אינני חושב שמישהו מלמעלה צריך להתערב. זה בדיוק מה שקורה היום, גם אם יש דרכים יקרות ולא נוחות לעקוף את האיסור לנישואים בין-דתיים. השאירו זאת לבני הזוג ולמשפחותיהם. שאלות קשות העלו סתם איילת מארץ ישראל תגובה 181150, רבקה ירון תגובה 181221 והאייל הלאומי תגובה 181140. אכן תחום השדה הסמנטי הזה של "לאום" או "עם" ,"אומה" וכו' איננו חד משמעי, לא בעברית ולא בשפות אחרות. ציינתי בתשובתי הקודמת תגובה 181137 שהאמריקנים מחתימים בחותמת Nationality: Isrl את נושאי הדרכון הישראלי. אבל באותה ארץ רווח הסיפור על five nations בסביבות האגמים הגדולים, שהם חמישה שבטים אינדיאניים... שם הארגון הבינלאומי בעברית מציין "אומות", בעוד שקודמו נקרא בעברית "חבר הלאומים". וכבר היטיבה רבקה ירון להדגים. אוסיף עוד שז'בוטינסקי טבע סיסמה: "בראשית היה האומה", וכוונתו ברורה. אני לא לא המצאתי את השימוש הזה (וגם לא את השפה העברית). לכן, אינני מתכוון להגדיר כאן הגדרה "מדעית" את כל אחד מן המונחים. המונח "עם" אינו מבהיר מהו "לאום". "עם" הוא חבר אנשים שאפשר לייחס להם כל מיני תכונות, הרבה פעמים השימוש הוא פחות או יותר אתני, אבל בעיקרו איננו אלא "אנשים". למשל במסורת היהודית מדובר הרבה על "עם הארץ", והכוונה לאנשים הגרים בארץ ולא באו מבבל (אחר כך, מכיוון שהאנשים האלה לא היו "תלמידי חכמים" נעשה צירוף זה מבע ל"בור"). אין כל צורך להגדיר כאן "עדה" או "שבט". אבל המונח "מילאט" הוא מונח משפטי ברור, שנקבע בחוק התורכי לפני כ- 150 שנה ולרוב התמהון קיים רק בישראל מכל הארצות שהיו תחת השלטון התורכי. כדאי לציין כי בשנים הראשונות של העצמאות תורגמה בתעודת הזהות המילה "לאום" ל"מילאט" בערבית (יותר נכון, לפי הערבית ולא לפי התורכית - מילה (אולי אצליח אחר כך לרשום זאת בערבית)). ופירושה הפשוט הוא "עדה אתנית-דתית" - מתאים מאוד להגדרת "יהודי", וספק אם מתאים להגדרת "ערבי". אזכור הקולוניות של ספרד ופורטוגל באמריקה הדרומית - ממש לא לעניין. השאלה מה בין אזרחות ללאום היא שאלה חשובה מאוד. רוצה אני לומר כי אזרחות היא יותר עניין טכני, הכולל חובות של אזרח, זכויות של אזרח, אבל אין הוא מחייב הזדהות נפשית עם הארץ שאתה אזרח בה. לא כן לאום. גם אם יכולים להיות גוונים שונים לבני הלאום (במובנים שונים שכבר הוזכרו) יש עניין אחד העוטף את כולם, וזוהי אהבה לארצם, למולדתם (בלי מליצות), רצון להוסיף ולחיות בה, לגדל את ילדיהם בה, ולשאוף לשלמותה, לרווחתה ולשלומה של המדינה נושאת הלאום. הלאום אינו נוצר בהבל פיהו של מישהו, ולעיתים עשויות לעבור שנים עד שיתפתח ויגיע לבשלות של לאום. יכול גם ציבור שתחילה היה שבט להתפתח לכיוון כזה, ולכן ייתכן קיומו של ציבור שהוא קדם-לאום, למשל כי לא העמיד מדינה. אבל לא תיתכן מדינה המבקשת לשמור על שלמותה ולהתקיים לאורך דורות שלא תעמול לאחד את אזרחיה ולהעמיד לאום משותף לכולם. אפרטהייד הוא סגולה בדוקה להתפוררות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |