 |
|
 |
||
|
||||
 |
כך כותב עמוס עוז בידיעות אחרונות בסופשבוע זה: "ניתן היה לשער שהימין הניצי ייצא נגד המסמך הזה כשהוא מזה-קצף, לא מפני תוכנו אלא מפני עצם קיומו: מי שעיצב את כל זהותו, כל ימי חייו, סביב החוויה של חיים עם הגב אל הקיר, אין פלא שהוא מאבד את שיווי-משקלו כאשר באים ומסלקים לו פתאום את הקיר. מי שסידר תמיד את העולם סביב העיקרון שאין ולא יהיה לנו עם מי לדבר, אין ולא יהיה לנו על מה לדבר, הרי הם לעולם לא יסכימו, הים אותו ים והערבים אותם ערבים - רק טבעי שמי שחי בתוך סד נפשי כזה ייצא מכליו כשמראים לו שאפשר גם אחרת: יש עם מי, ויש על מה, ויש גם איך, אם גם במחיר צורב. צורב לשני הצדדים. אבל בלא חלוקת הארץ יהיה העם היהודי, תוך שנים מועטות, למיעוט בארץ ישראל שבין הים והירדן. כדאי להתחיל להפנים את העובדה הזאת. היא מותירה לנו שלוש אפשרויות: או שנחיה כמיעוט במדינה ערבית, או שנכפה בדרכי דיכוי ועריצות את שלטון המיעוט היהודי על הרוב הלא-יהודי, ובכך נהפוך למדינה מנודה ומצורעת, או שנוותר בשלום על שליטתנו באזורים הפלשתיניים. אם אכן נבחר בדרך הלא-התאבדותית, להסתלק מן השליטה על עם אחר, שוב פתוחה בפנינו הבחירה: להסתלק באורח חד-צדדי, בלא הסכם (שאז נוכל לשמר בינתיים בידינו קצת שטחים בפאתי הגדה, אבל לא נביא קץ לאלימות ולטרור), או לחלק את הארץ בשלום, על-פי הסכם כולל, תוך הסתלקות פלשתינית מכל תביעה נוספת בעתיד. אלה ורק אלה הן האפשרויות הפתוחות בפנינו. זוהי, בעצם, "מפת הדרכים" הלאומית שישראל צריכה לנווט בתוכה. ומה מציע לנו הימין הניצי (מלבד להוקיע את אנשי יוזמת השלום)? הוא מציע לנו שוב ושוב אותה הצעה אכולת חלודה שהציע לנו לפני עשר שנים, ולפני 20, ו50, וגם 70 שנה: בואו ניקח שוב ושוב מקל עוד יותר גדול, ונרביץ להם שוב ושוב עוד יותר חזק, עד שהם יעשו מה שאנחנו מכתיבים להם. כלום לא השתנה, וכלום לא התחדש אצל הימין הניצי מאז שנות ה50, למשל, שאז היו נציגיו מציעים בכנסת מדי שבועיים-שלושה, כתרופה לחרם הערבי או כתגובה על תקריות בגבול, שישראל תפתח במלחמה. יש משהו מדכדך בזיווג הקבוע הזה, מקל גדול וראש קטן. כלום לא השתנה גם במסורת העבודה של ציידי הבוגדים המתלהמים, לשטוף כל מי שלא חושב כמותם בביב-שופכין של חרפות והסתה פרועה: מי הם, בעצם, אלה המרעישים עכשיו עולמות של "פגיעה במעמדה הריבוני של ממשלה נבחרת ולגיטימית"? הלא אלה הם אותם אנשים שציפצפו צפצוף ארוך על כל לגיטימיות של כל ממשלה נבחרת בישראל, מאז ימי סבסטיה ועד היום, ועשו זאת לא במסמכים ולא במפגשים כי אם בהקמת התנחלויות לא-חוקיות, בהשתלטות פיראטית על גבעות, בעימותים כוחניים עם הצבא והמשטרה, בהסתה גלויה (ומוצלחת) לרצח ראש-ממשלה, במרד אלים נגד ממשלת בגין בעת פינוי ימית ואף ברמיסה של ממשלת שרון ברגלי בריוני הגבעות." ודרך אגב, אמרתי לכם? - תגובה 112001 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה כי "בלא חלוקת הארץ יהיה העם היהודי, תוך שנים מועטות, למיעוט בארץ ישראל שבין הים והירדן" הינה טענה טפשית ביותר, משום שזה יקרה עם או בלי חלוקת ארץ ישראל. וההבדל יהיה, שאותו חלק של הערבים שיושם ב'מכלאה' (כלשונו הצודקת של הכותב 'אור') יוכל לתכנן את הפיגועים בנו בתנאים משופרים בהרבה מאלה הנוכחיים. ובכל מקרה 'הסכם ז'נבה' הגאוני אינו פותר כלל את בעיית אותו חלק של הערבים, הקרוי כיום 'ערביי ישראל'. אבל צריך להודות בטענה אחת של מר עוז: ה'ימין'- פרט לתומכי הטרנספר הבזויים בעיניו - אינו מציע פתרון של ממש לסכנה הדמוגרפית. לדעתי, אגב, תומכי הטרנספר בזויים בעיני מר עוז וחבר מרעיו משום שהם מציעים את הפתרון *היחידי*. וכדי להימנע מהתמודדות עניינית עם רעיון הטרנספר הם פוסלים את מוסריותו, שהרי עם רעיון פסול מוסרית אין צורך להתמודד ... אבל לא יעזור לך, מר עוז, ולכם חבר מרעיו. גם אתם תגלו בסופו של דבר, כי הפתרון הטבעי, ההגיוני, המוסרי והיחידי לסכנה הדמוגרפית ולסכסוך היהודי-ערבי בכללותו הינו העתקת כל הערבים בארץ ישראל - כולל ערביי ישראל - לירדן מדינתם. חג שמח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכדאי עוד להוסיף הוא כי ממשלתנו כיום אכן חותרת לנסיגה מן השטחים. מדבריו של עוז יכול להשתמע כאילו אינה עושה כך. מה שהיא לא עושה, או לפחות מנסה לא לעשות, הוא לעשות את זה מהר מדי תוך יצירת ואקום. נסיגה מהירה מדי או חד צדדית תהיה בעייתית. הבעיה של הממשלה עם ההסכם אינה חוסר הנכונות לסגת(לצערי) אלא אופן הנסיגה. והעובדה שההסכם נחתם עם איזו קבוצת פלשתינים שוחרת שלום שאינה חלק מן השלטון רק מוכיחה כי הבעיה היא בשלטון שם. יש גבול לכמה שממשלת ישראל יכולה להתקפל ולהיחבט. מעניין מה נעשה כאשר יצא טרור מתוך המדינה-מכלאה הפלסטינית. תהיה לנו לגיטימציה לרסק אותם ממטוסים אבל לא נעשה את זה. ומה נעשה אז? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על סמך מה אתה קובע שמגמת הממשלה היא יציאה מהשטחים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת על סמך מה? על סמך הפעולות שנעשו בשנים האחרונות. אפשר שהדבר נעשה באי רצון אבל אי אפשר להכחיש את השיחות עם הפלסטינים, כאשר אלה כן התנהלו. טוב היו עושים מחברי ההסכם הזה אם תחת להציע ויתורים הולכים וגדלים היו לוחצים על ממשלתם לבצע הסכמים שכבר נחתמו. הרי הבעיה (מבחינת שוחרי הנסיגה) אינה כמה ניסוג אלא העובדה שלא נסוגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. השיחות אכן נעשו באי רצון ומגמתם היתה לעכב ולקבור כל התקדמות מדינית ולא לזרז ולקדם. ב. בהחלט חשובה גם כמות הנסיגה, כי נסיגה שלא תתבסס על קוי יוני '67 (כפי שברק ניסה לעשות בקמפ-דיוויד) לא תביא לפתרון אמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש האומרים, כי נסיגה שלא תתבסס על קווי 48' לא תביא לפתרון האמיתי. ויש המחמירים ואומרים, כי לשם הבטחת פתרון אמיתי של ממש רצוי מאד למסור את הארץ לידי הערבים לאלתר ביחד עם התנצלות על 50 שנות כיבוש ובצירוף פיצויים מלאים על עוגמת הנפש שגרמנו להם. מה משניהם נראה לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה ומתי שמעת אנשים האומרים אחד משני הדברים האלה? זה מה שנקרא בפסואדו-לוגיקה 'גישת המדרון התלול'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק "כך" אפשר להבין את אמירת ראש ממשלתנו, כי חזרתנו לחלק ממולדתנו הינה בגדר 'כיבוש' מזיק. יש לך רעיון אחר לפירוש הדברים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריק שרון מעונין במקסימום שטח עם מינימום פלסטינים, ולכן אמר מה שאמר למען בסיס והצדקה של נסיגה מדינית פוטנציאלית בעתיד. אלא שעל פי מדיניות ממשלתו הנוכחית, גם זה רק ברירת מחדל בשבילו והוא מעדיף בהמשך המצב הקיים ולכן ממשיך בהפצצות, חיסולים וטירפוד כל נסיון מדיני. (אם היה מעונין בכך, אבו-מאזן היה נשאר על כנו.) לכן לו הייתי במקומך, לא הייתי דואג (עד שהעם היה מועיל להתעורר ולהעיף את ממשלת הדמים הזו לכל הרוחות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אם גם במצב שבו הפלסטינים כובשים אותנו ומחליטים לבצע טרנספר תתכחשי לאי המוסריות של הענין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לאור תגובה 82949 תסכים לקביעה כי שהמו"מ של אנשי הרש"פ עם פוליטיקאי-אופוזיציה ישראלים הוא נסיון להפוך את ממשלת ישראל לבלתי רלוונטית ולהשתלט על ישראל בעזרת משת"פים (כמו "שח"ר") ובכך להרוס כל סיכוי לחזרה למו"מ ולהשמיד את מדינת ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך יכול להיות דבר כזה? האם הפלסטינים שולטים עלינו? האם ממשלת שמאל היא משת"פית של הפלסטינים כפי שטוענת התעמולה הימנית, או שמא היא פועלת לפי ראותה את האינטרסים הישראלים ש"במקרה" חופפים לאינטרסים הפלסטינים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, רק תן להם זמן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני מבין שהצטרפת לשורות הימין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא תמיד היה שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הצטרפתי לשום שורה. רק רציתי להראות שאתה לא עקבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט עקבי אך לא דוגמטי. צריך להבחין בהבדלים ובשוני בין כל מקרה למקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזה כמה ימים טובים עוסקת התקשורת כולה בעניין אחד בלבד והוא "הסכם שוויץ". הגדיל לעשות ממלא מקום ראש הממשלה ואמר כי "מעולם לא פעלה אופוזיציה ברמה כזאת של חתרנות". נניח לרגע בצד את הנושאים שנידונים בו אלא רק את עצם העיסוק בו ומידת הלגיטימיות שלו. דבר ראשון הוא הטענה כי "בכירי השמאל" מנהלים מו"מ בלתי מורשה עם הפלשתינים. עצם השימוש בביטוי זה הוא חלק ממסע ההטעיה של התקשורת, מכיוון שיוסי ביילין הוא כעת איש פרטי ללא משרה ציבורית ואינו חבר כנסת מטעם אף מפלגה אלא רק לשעבר, אבל לעומתו ישנה אישה פרטית ושמה נחמה רונן שהיא לשעבר חברת כנסת מטעם הליכוד ולכן אפשר לטעון באותה מידה ש"בכירי הימין" משתתפים באותו מו"מ בדיוק. כדי להגיב על טענה זו אפשר להציג את חברי הכנסת מהאופוזיציה, בורג ומצנע, אבל לעומתם ניתן להציג את חברי הכנסת מממפלגה חשובה בקואליציה שאינה משויכת אוטומטית לשמאל והיא שינוי והמדובר בחברי הכנסת ליבוביץ' ולבני. האם גם הם "בכירי השמאל" כאשר הם חברים בקואליציה או שהביטוי "בכירים בימין" הולם אותם יותר? דבר שני הוא שאין הרבה חדש בנושאים אשר נידונו בשוויץ ולראיה אותו "מפקד לאומי" המנהלים עמי איילון וסרי נוסייבה ואף זכה לקמפיין מתוקשר, אבל ההבדל הוא שלא קל להתנפל על עמי איילון אשר מוכר בציבור כאיש ישר וזוכה להילה ביטחוניסטית מובהקת עקב היותו מפקד השייטת, מפקד חיל הים וראש השב"כ גם יחד, ולכן מתנפלים על ביילין "חביב הקהל" שאכן זורק לימין כדור להנחתה בתקופה שמצבו בסקרים קצת דועך אעפס. דבר שלישי הוא ההאשמה שיש כאן חתירה תחת ממשלה נבחרת. אם נניח שאכן במדינה דמוקרטית דבר זה הוא אכן חתירה הרי שאם הדברים היו הפוכים הרי שדינם הוא אחיד, כלומר אם בזמן ממשלה שמאלית היו גורמים מהאופוזיצה מנהלים פגישות עם פלשתינים הרי שגם זו חתירה תחת ממשלה נבחרת, ואכן למרבה הפלא כבר התפרסם בהקשר אחר לגמרי כי בזמן ממשלתו של אהוד ברק ובסמוך לוועידת קמפ-דייוויד ניהלו אביגדור ליברמן ועמרי שרון, בתיווך דב וייסגלס, היום ראש לשכת שרון וידידו מרטין שלאף, מבעלי הקזינו ביריחו, פגישות עם מוחמד ראשיד, האיש שהיה שר האוצר האישי של ערפאת. ראש הממשלה דאז, ברק, אכן טען כי בפגישות אלו ליברמן ביקש מהפלשתינים להמתין עד להיבחרה של ממשלה ימנית ואז יוכלו לסגור דיל טוב יותר. למרבה הפלא נושא זה לא זכה לאותה התייחסות תקשורתית נלהמת למרות שבבסיס העניין אין שום הבדל ואפילו היה זה חמור עוד יותר כיוון שכל הנוגעים בדבר ידעו כי עמרי שרון אינו מייצג את עצמו אלא הוא שליח אישי של ראש האופוזיציה דאז, חבר הכנסת אריאל שרון ומי שאכן ניבחר זמן קצר מאד אחרי כן לראשות ממשלת ישראל. לפיכך המסקנה היחידה מכל אלה היא שלימין בישראל יש לגיטימציה לעשות דברים מסוימים מבלי לחשוש מגל תקשורתי כנגדו כי אי אפשר למכור עיתון על חתרנותם של גורמים בימין כיוון שהם מראש זוכים ל"הכשר הבד"ץ" והוא הביטוי "בכירים בימין". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך כותב אורי אליצור ב ynet בסופשבוע זה: במדינה דמוקרטית אין חוק נגד טיפשות. לאשה מוכה מותר על-פי החוק לחזור שוב ושוב אל הבעל המכה, ולהיות מאושרת כאשר הוא מבטיח לה בפעם העשירית שיותר הוא לא יכה אותה. ומותר גם ליוסי ביילין לרוץ אל מי שכבר רימה אותו וכבר הפר את כל הבטחותיו, כדי לקבל ממנו עוד הבטחה ועוד מכות. זה לא בלתי חוקי, רק בלתי הגיוני. אין גם חוק נגד חתרנות. על-פי החוק מותר לאזרח לחבל במדיניות החוץ של ממשלתו. מותר לאזרחים של מדינה חופשית לשחק בנדמה לי, לנסוע בעולם כאילו היו שרי חוץ, לנהל מו"מ עם שליחי מדינות ואינטרסים זרים, ואפילו לשרת את התעמולה הבינלאומית נגד המדינה שלהם. זה מותר אבל זה לא יקרה בשום מדינה דמוקרטית. אי אפשר לדמיין שאיזשהו איש ציבור אמריקני או בריטי ינהל באופן פרטי מו"מ מדיני עם שליחיו של סדאם חוסיין. גם גדול המתנגדים למדיניות בוש או בלייר לא יעלה בדעתו לעשות דבר כזה. רק בישראל זה יכול לקרות. אבל גם זה לא בלתי חוקי. רק בלתי נסבל. ממציא הפל-קל חוזר גם אין חוק שמחייב אדם לקבל רשיון לעסק בפוליטיקה. רופא, או מהנדס, או נהג משאית, צריכים ללמוד את המקצוע ולעבור מבחנים כדי להבטיח לציבור שהבניינים לא יפלו והחולים לא יורעלו. בפוליטיקה יכול לעסוק כל אחד. זו הדמוקרטיה. עקרונית אין צורך בשום תעודה ושום מבחן, ואסור שיהיה. המנגנון שמבטיח לאזרחיה של מדינה דמוקרטית מינימום של הגנה מפני שגיאות של פוליטיקאים, הוא מבחן הקלפי והביצוע: עשית טוב יבחרו בך שוב, עשית רע תלך הביתה. ולכן בכל מדינה דמוקרטית מלבד ישראל, פוליטיקאי שכבר נכשל במחדל ענק, מחפש לו מקצוע אחר. ואם הוא מנסה לשוב לפעילות, התקשורת תהיה הראשונה ללעוג לו. פה ושם יש מחדלטור עקשן במיוחד, שכמה שנים אחרי מחדלו הגדול בכל זאת רץ שוב לפוליטיקה. איש כזה יודע שלפני הכל הוא צריך לעמול קשה מאוד כדי לשכנע את הציבור שהוא למד את לקחי ההתמוטטות, השתנה, ופנה לדרך חדשה לגמרי. רק בישראל יכול יוסי ביילין, ממציא שיטת הפל-קל שהתמוטט וקבר תחתיו מאות אנשים חפים מפשע, לחזור לזירה באמצעות הרעיון לבנות שוב את אותו בניין באותו פל-קל. גם זה לא בלתי חוקי. רק מגוחך, כמעט מביש. איך זה קורה לנו? האם אנחנו הטיפשה שבאומות? התשובה היא לא. אנחנו לא כל-כך טיפשים, אלא לוקים בהפרעת "חייב להאמין". "אם שתיים ועוד שתיים הן ארבע", אומר לעצמו בעל העסק הבעייתי, "הרי התוצאה היא שאני פושט רגל. לכן אני חייב להאמין ששתיים ועוד שתיים הן לפחות אחת עשרה". הלוקה בהפרעת "חייב להאמין" הוא דווקא זריז מחשבה. הוא עושה חשבון מהר מכולם, הלוך וחזור, ויודע במהירות הבזק לא רק מהי תוצאת החישוב, אלא גם מהי המסקנה העולה מזה. ואם המסקנה לא טובה בעיניו, הוא דוחה את העובדות ואת כל החישוב. בהיגיון רב הוא יכול להראות לך מדוע הוא חייב להאמין שהעובדות הן אחרות. אבל לעובדות בכלל לא אכפת מה אתה חייב להאמין. שתיים ועוד שתיים הן ארבע, גם אם המסקנה היא שצריך לקפוץ מהגג. חייבים להאמין אנחנו חייבים להאמין שככל שיפחת השלטון שלנו על הפלסטינים כן תפחת השנאה ויירד המתח. אנחנו חייבים להאמין שמו"מ עם מנהיגות פלסטינית מוביל להפרדה בשלום בינינו לבינם. אנחנו חייבים, כי אם לא נאמין בזה מה נעשה? ואם כל העובדות וכל החישובים מראים שזו אמונת הבל, אין לנו ברירה אלא לדחות את העובדות. ולהלן רשימה חלקית של עובדות דחויות: לפני אוסלו מצבנו היה הרבה יותר טוב. ישראל היתה במצב של כיבוש מלא - משלנו בכל הערים הפלסטיניות כולל עזה, שכם, ג'נין ורפיח. בניין המוקטעה ברמאללה היה בית הממשל הישראלי. דגל ישראל התנופף עליו ודגל פלסטין היה בלתי חוקי - ומצבנו הביטחוני היה טוב לאין ערוך. גם מצבנו הכלכלי. מעמדנו הבינלאומי היה הרבה יותר טוב, יחסינו עם ערביי ישראל היו הרבה יותר טובים, אמונתם של ישראלים בעתיד מדינתם היתה איתנה יותר, ואת יחסה של התקשורת העולמית אלינו אי אפשר בכלל להשוות: הוא נעשה גרוע פי מאה מאז שהתחלנו להפסיק את הכיבוש ולנהל תהליך מדיני. כל מה ש"חייב" להשתפר בעקבות תהליך מדיני, נעשה הרבה יותר רע. אלה העובדות. מו"מ מדיני עם המנהיגות הפלסטינית לא מוביל לא לשלום, לא להפרדה, ולא לשיפור בשום תחום. ככל שהוא מתקדם מצבנו נעשה רע יותר, וכלל לא אכפת להם, לעובדות ולמצבנו, אם אנחנו מאמינים בהם או "חייבים להאמין" בהיפוכם. (ויש גם מאמר של של עוזי לנדאו מלפני כמה ימים כנגד מעשי ביילין ומריעיו, אותו מאמר שכבר הזכרתיו, שניתן אף הוא להעתקה ולהדבקה באייל ללא שום בעייה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר המקורי: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2795239,00.h... והמאמר של עוזי לנדאו: http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-2479-2790679,00.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנו הסיפור המקראי על משה שהביא לפרעה את אהרון וזה הפך את מקלו לנחש. כתגובה הביא פרעה את חרטומיו שידעו אף הם להפוך את מקלותיהם לנחשים. אלא מה ? הנחש "שלנו" היה נחש משהו. והוא בלע את את כל הנחשים החלשלושים של חרטומי פרעה . . . פעולת ההעתקה וההדבקה שלי הייתה, בעצם פעולה שתכליתה הייתה לבקר את מעשהו של ארז. אם יש למישהו משהו לומר, שיאמר (אם עמוס עוז רוצה להגיב באייל, תפאדל. אקרא את דבריו ואנסה להשיב). לא נראה לי שכל אחד יביא את חרטומיו, ואלה יתחרו ביניהם עד שכולנו נחזה בנצחונם של החרטומים המעולים יותר. . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, את מאמרו של אליצור שאותו הדבקתי כאן קראתי מאד ברפרוף. הנחתי שאסכים לרוב, הדברים, ודווקא זה הוציא ממני את החשק לקראו בעיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארז, למיטב ידיעתי, בניגוד לך, לא העתיק את המאמר במלואו אלא רק מספר פסקאות ממנו, כמו גם שלמיטב ידיעתי המאמר שהוא הביא לא נמצא בגירסה מקוונת, בניגוד למאמר שאתה העתקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מביא לפעמים דברים של אחרים בקישורית או בציטוט. אבל תמיד אני עושה זאת כשיש לי משהו להעיר בקשר אליהם, כלומר הטקסט מכיל ציטוט או קישור, והתייחסות שלי. אצל ארז אין שום התייחסות חוץ מזה שהדברים ראויים לקריאה. יש בטח המון דברים שראויים לקריאה, אז זה אומר שצריך להציף את המדיה בכל הדברים שראוים לקריאה ? זאת דעתי ואני מבין שדעתך אחרת. איני חושב שיש טעם להמשיך להתווכח בקשר לכך. אתה הבוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוויכוח הזה נראה לי קטנוני, ונראה לי שאתה מפספס את הנקודה. הקישור היה בידך, יכולת לצרפו, ולא עשית כן. אם מישהו בYnet היה מעתיק במלואו או בחלקו מאמר או תגובה מהאייל בלי לתת קישור למאמר המקורי זה בהחלט היה מעצבן אותי. לי אישית, ולא כחבר מערכת, הנוהג הזה של "ענה כסיל באיוולתו" (מקווה שלא טעיתי בציטוט) נראה טיפשי ומוביל לדיונים "לא מעניינים" - "מלחמת חרטומים" כלשונך, אבל זו רק דעתי, והיא לא מחייבת אף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הייתי צריך לצרף קישור ? בכלל לא הייתה לי כוונה להביא את המאמר. איני מעתיק או מזכיר מאמרים אם אין לי שום דבר להוסיף בקשר לתוכנם. העתקתי אותו הפעם כדי להעלות נקודה אחרת שכלל לא קשורה בתוכן המאמר, וגם לא התכוונתי לפתוח באיזה דיון. באמת עדיין לא הבנת ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אליצור צודק כמובן אבל כדאי להוסיף שני דברים שאינם קשורים זה לזה לדבריו. 1. אליצור ואורבך הם שני מבטאי דעות הימין בידיעות אחרונות. אליצור, יותר מאורבך, מתבטא בבהירות, אבל שניהם טובים מאוד בביקורת ורעים מאוד בהצעות. זאת אחת הבעיות של הימין. אם מישהו ייכנס לאתר של מולדת או יבקש שישלחו לו חומר, כפי שעשיתי אני, ייתקל בבליל של סיסמאות ריקות מתוכן ודמגוגיה זולה. אין להם פתרון מסודר ולכן אין פלא שהשמאל קובר ראשו באדמה. אנשים מחפשים פתרון ויילכו על הפתרון הגרוע אם אין אחר. 2. אליצור שב וטוען לאורך שנים שלפני אוסלו היה המצב טוב יותר ולכן עדיף היה לא לבצע אותו. פה אני חולק עליו. אוסלו ומהומות אוקטובר היו הטעות הגדולה של הערבים: אם הם היו מזדיינים בסבלנות (תרתי משמע) חמישים-שישים שנה הם היו מוחקים אותנו ולא היינו אפילו יכולים לצייץ. עבורנו אוסלו הוא אות האזהרה ולבסוף נפעל בהתאם, נקווה רק שזה לא יהיה מאוחר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם כמו ביילין צריך לעמוד לדין לפשעים נגד ישראל. בושה וחרפה שאדם כושל כזה ילך מאחורי גב הממשלה ויחתום על הסכם אדיוטי כזה: ויתור על זכות השיבה: 50 שנה הם נלחמים איתנו על זה פתאום הם יוותרו עליו? אזה שטיות. הכרה באנו כמדינה:בטח בטח. ויתור על שלוש תרבע י-ם:בושה בושה ליהודי לוותר עליה. ופירוק התנחליות: הרי על מה אנחנו רבים איתם? אז בא אדם כושל, קם בבוקר ומחליט שהוא מוותר על ההתנחליות. ביילין? למה מי אתה? תחזור מיד לחור שממנו באתה. בושה וחרפה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם משהו יכול להרחיב בנושא העיסקה החשאית שהמתמודדים הרפובליקאים רייגן/בוש, עשו עם האירנים לפני הבחירות של 1980. ההסכם אמור היה לדחות את שיחרור בני הערובה האמריקאים בטהרן עד לאחר הבחירות בנובמבר, כדי למנוע הישג ראשון במעלה מהנשיא הדמוקרטי המכהן קרטר. החשד עלה כשהאירנים הסכימו לשחרר את בני הערובה, לפי כתבה בני"ט "חמש דקות", אחרי השבעתו של ריגן. חשד נוסף עלה לאחר התפוצצות פרשת אירנגייט שהתברר שימים אחדים לאחר השבעתו של ריגן, התחילו משלוחי הנשק האמריקאים לאירן (בשיתוף ישראל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זכרוני אינו מטעני לא שמשתי באותם הימים (ובעצם מעולם לא), לא סוכן של איראן, ולא סוכן של קבוצה פוליטית אמריקאית כזו או אחרת, ואפילו לא סוכן של ישראל, ולמען האמת זו הפעם הראשונה שאני שומע על פרשיה כזאת ועל חשדות כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני זוכר משהו בנדון, אבל אין לי מה להוסיף על מה שכתבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאור באורך של חצי עמוד מופיע בספרם של ביכלר וניצן שכבר הזכרתי, אולם לצערי הוא לא נמצא בידי כרגע. ברשת אפשר לקרוא 1 על המעורבים בפרשה מצד האמריקאים - הפגישה הראשונה היתה בברצלונה ביולי 1980, בהשתתפותם של קייסי אשר מונה מאוחר יותר בידי רייגן לראש ה CIA, ומקפרלן אשר מונה ליועץ לביטחון לאומי. שלושה חודשים מאוחר יותר ב 19 באוקטובר נערכה פגישה בפריס, בה ככל הנראה השתתף גם בוש. כמו ברבות מהפעולות הלגיטימיות למחצה או לא לגיטימיות לחלוטין היה גם לישראל תפקיד בעניין, והרסיסים של פרשת איראנגייט (למי שטורח לעקוב) מגיעים לרבים וטובים - מאנשים אשר יושבים בבית המשפט העליון עד לאבירי השלום וטייקוני התקשורת, ממנהיגי המדינה ועד לגיסתה של הבורוביצ'ים, מי שהביאה לנו את מיה מה"מורדים". 1 אני לא יודע עד כמה האתר הספציפי הזה אמין. ישנם מאות מקורות מידע על הרשת, ועל הפרטים הבסיסיים עושה רושם שכולם מסכימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבות כבר נכתב ובמיוחד נאמר על אותו הסכם שנחתם על-ידי ממשלת ישראל והפלשתינים וקרוי בשם הסכם אוסלו. רבים בעם קוראים לחקור את עצם חתימת ההסכם שנעשתה על-ידי ממשלה שנבחרה בצורה דמוקרטית, ויש רבים אף יותר אשר מכנים את ההסכם "פשע אוסלו" וקוראים בסלוגן הכה ידוע "פושעי אוסלו לדין". בעצם ימים אלו, כאשר רוחות חדשות-ישנות החלו מנשבות מעל אזור המזרח התיכון ועולים באוויר שמות שונים ומשונים כגון "מפת הדרכים" או "נאום הנשיא בוש", יש צורך לשים על השולחן מספר עובדות בנוגע לתהליכים שהיו בינינו לבין שכנינו הפלשתינים בגדה וברצועה מאז מלחמת ששת הימים ועד אינתיפאדת אל-אקצא. ראשית, בימי ממשלת מפא"י בראשות גולדה מאיר אשר סירבה בכל תוקף להכיר בזכויות העם הפלשתיני מהסיבה הפשוטה ביותר והיא, שלטענתה "אין דבר כזה עם פלשתיני". השלב הבא ביחסינו עם הפלשתינים הוא ועידת קמפ דייוויד אשר בה נקבע התקדים של "שלום תמורת שטחים" אשר יהיה רשום (לדיראון עולם) על שם ראש ממשלת הליכוד, מנחם בגין, ועל שם תנועת החירות לדורותיה. הנקודה החשובה באמת היא ששם הסכים בגין לאפשר סוג של אוטונומיה לפלשתינים וכך למעשה היה ראש הממשלה הישראלי הראשון שהכיר בדבר קיום העם הפלשתיני וחשוב מכך, הוא הכיר בזכויות ההגדרה העצמית שלהם לראשונה. השלב הבא וכנראה החשוב ביותר בנושא ההכרה המדינית של ישראל בזכויות העם הפלשתיני התקיים באותה ועידה שכה מעט דנים בה ובחשיבותה והיא ועידת מדריד. בוועידה זו שוב קבעה ממשלת הליכוד ותנועת החירות, הפעם בראשות יצחק שמיר, תקדים היסטורי שבמסגרתו מתנהל מפגש פנים אל פנים בין מנהיגי מדינת ישראל ומנהיגי העם הפלשתיני. נציגי ישראל אמנם דרשו כי המשלחת הפלשתינית תהיה רק חלק ממסגרת מדינית רחבה יותר שנקראה "המשלחת הירדנית-פלשתינית", וכמובן שכל איזכור לאש"ף ויאסר ערפאת היה כביכול אמור לגרום לחברי המשלחת הישראלית לארוז את חפציהם. חבר מעניין במיוחד שהיסב עימם לאותו שולחן הוא לא אחר מאשר סאיב עריקאת, ראש צוות המשא ומתן הפלשתני, שהוא בשר מבשרו של ארגון אש"ף ואף היום הוא נחשב למינוי של ערפאת ולא של אבו-מאזן. הוא אף לא התאמץ במיוחד להסתיר זאת על-ידי כך שבימי הוועידה הוא הופיע חבוש בכאפיה הזהה לזו של ערפאת, אשר אופן חבישתה לא הותיר מקום לספק באשר לכוונותיו של סאיב עריקאת ואת מי הוא למעשה מייצג. למרבה הפלא חברי המשלחת הישראלית לא הגיבו על הפרובוקציה השקופה וחשוב לציין שהיו בה מיטב חברי "המשפחה הלוחמת" ובהם רה"מ יצחק שמיר, בנימין נתניהו, שהבליח ככוכב לתודעה הישראלית וגם עוזי לנדאו, מחריפי המתנגדים לאוסלו, מפת הדרכים ולכל דבר בעצם. וכך מגיעים למסקנה שמי שהכירה לראשונה, דה-פאקטו, בארגון אש"ף כנציג העם הפלשתיני היא ממשלת הליכוד בראשות יצחק שמיר וגם זה רשום (אם ירצו או לא) על שם תנועת החירות. לפיכך הנני קורא לכל אלו הקוראים להקמת ועידת חקירה ממלכתית לחקירת "פשע" אוסלו להתמיד בדרישתם עד אשר תענה, אך הם עלולים להיות מופתעים מרשימת המזומנים לחקירה באזהרה! (לשם גילוי נאות המאמר פורסם על ידי באתרים Start וגם NFC) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |