 |
מזה כמה ימים טובים עוסקת התקשורת כולה בעניין אחד בלבד והוא "הסכם שוויץ". הגדיל לעשות ממלא מקום ראש הממשלה ואמר כי "מעולם לא פעלה אופוזיציה ברמה כזאת של חתרנות". נניח לרגע בצד את הנושאים שנידונים בו אלא רק את עצם העיסוק בו ומידת הלגיטימיות שלו.
דבר ראשון הוא הטענה כי "בכירי השמאל" מנהלים מו"מ בלתי מורשה עם הפלשתינים.
עצם השימוש בביטוי זה הוא חלק ממסע ההטעיה של התקשורת, מכיוון שיוסי ביילין הוא כעת איש פרטי ללא משרה ציבורית ואינו חבר כנסת מטעם אף מפלגה אלא רק לשעבר, אבל לעומתו ישנה אישה פרטית ושמה נחמה רונן שהיא לשעבר חברת כנסת מטעם הליכוד ולכן אפשר לטעון באותה מידה ש"בכירי הימין" משתתפים באותו מו"מ בדיוק.
כדי להגיב על טענה זו אפשר להציג את חברי הכנסת מהאופוזיציה, בורג ומצנע, אבל לעומתם ניתן להציג את חברי הכנסת מממפלגה חשובה בקואליציה שאינה משויכת אוטומטית לשמאל והיא שינוי והמדובר בחברי הכנסת ליבוביץ' ולבני. האם גם הם "בכירי השמאל" כאשר הם חברים בקואליציה או שהביטוי "בכירים בימין" הולם אותם יותר?
דבר שני הוא שאין הרבה חדש בנושאים אשר נידונו בשוויץ ולראיה אותו "מפקד לאומי" המנהלים עמי איילון וסרי נוסייבה ואף זכה לקמפיין מתוקשר, אבל ההבדל הוא שלא קל להתנפל על עמי איילון אשר מוכר בציבור כאיש ישר וזוכה להילה ביטחוניסטית מובהקת עקב היותו מפקד השייטת, מפקד חיל הים וראש השב"כ גם יחד, ולכן מתנפלים על ביילין "חביב הקהל" שאכן זורק לימין כדור להנחתה בתקופה שמצבו בסקרים קצת דועך אעפס.
דבר שלישי הוא ההאשמה שיש כאן חתירה תחת ממשלה נבחרת. אם נניח שאכן במדינה דמוקרטית דבר זה הוא אכן חתירה הרי שאם הדברים היו הפוכים הרי שדינם הוא אחיד, כלומר אם בזמן ממשלה שמאלית היו גורמים מהאופוזיצה מנהלים פגישות עם פלשתינים הרי שגם זו חתירה תחת ממשלה נבחרת, ואכן למרבה הפלא כבר התפרסם בהקשר אחר לגמרי כי בזמן ממשלתו של אהוד ברק ובסמוך לוועידת קמפ-דייוויד ניהלו אביגדור ליברמן ועמרי שרון, בתיווך דב וייסגלס, היום ראש לשכת שרון וידידו מרטין שלאף, מבעלי הקזינו ביריחו, פגישות עם מוחמד ראשיד, האיש שהיה שר האוצר האישי של ערפאת.
ראש הממשלה דאז, ברק, אכן טען כי בפגישות אלו ליברמן ביקש מהפלשתינים להמתין עד להיבחרה של ממשלה ימנית ואז יוכלו לסגור דיל טוב יותר.
למרבה הפלא נושא זה לא זכה לאותה התייחסות תקשורתית נלהמת למרות שבבסיס העניין אין שום הבדל ואפילו היה זה חמור עוד יותר כיוון שכל הנוגעים בדבר ידעו כי עמרי שרון אינו מייצג את עצמו אלא הוא שליח אישי של ראש האופוזיציה דאז, חבר הכנסת אריאל שרון ומי שאכן ניבחר זמן קצר מאד אחרי כן לראשות ממשלת ישראל.
לפיכך המסקנה היחידה מכל אלה היא שלימין בישראל יש לגיטימציה לעשות דברים מסוימים מבלי לחשוש מגל תקשורתי כנגדו כי אי אפשר למכור עיתון על חתרנותם של גורמים בימין כיוון שהם מראש זוכים ל"הכשר הבד"ץ" והוא הביטוי "בכירים בימין".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש