בתשובה לרון בן-יעקב, 20/12/02 4:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קופים אינם "יושבים שעות ובוהים בחלל האוויר". זה כל כך יהיר לומר זאת. כן, זה יהיר לומר זאת גם בשלב הזה של התפתחות התודעה האנושית,שבו, עוד לא ניתנה לנו הזכות לייחס ריקנות תודעתית אוטיסטית או מטומטמת כפי שנרמזה כאן, ל"בהיה" כזו, שעוד לא עמדנו די על פשרה. - זכור שהמחקר בצעירותו. תודעה לעולם איננה ריקה, ואני אישית, הייתי משתוקקת לדעת באמת מה מתרחש ב"בהיה" כזו של הקופים המרתקים הללו , ומה מתרחש בחלומותיהם של הקופים הללו, וכל "בהיה" שהיא,או כל פעילות תודעתית שהיא, שמביאה אותם להיות כל כך נפלאים ויפים. ה"בהייה" הזו ידידי, איננה ריקה, חבל שאינך יודע, שגם כאשר אתה עצמך בוהה בחלל, תודעתך איננה ריקה. מבעד לבהייה זו של הקופים, נובעת הוויה שלווה , מודטת אפילו, של הכלה והרגשה אמיתית של הסביבה ההרמונית, ברגע נתון. זו ה"בהייה" הזו, שחסרה לנו כל כך על מנת להרגיש באמת ובתמים את הסדר האקולוגי, את הטבע החי, את כל מה ששכחנו. זו ה"בהייה" הזו, שחסרה לנו כל כך על מנת לחוות את החיבור האמיתי עם נפשם של שאר חברי הקבוצה, בשלווה, בהתבוננות פנימית, מנטלית, ראשונית, שכתוצאה ממנה, אף אחד מאיתנו לא יוכל עוד להיות לא מוסרי ולהפר כך את ההרמוניה שה"בהייה" הזו אפשרה לו לחוש. ה"בהייה" הזו היא שמאפשרת לקופים האלה, ולבעלי החיים בכלל, לחיות ללא כל פוטנציאל, ולו החבוי ביותר, להרוס את העולם שהם "בוהים" בו, שהם חלק ממנו. באשר לויכוח כולו: זה מאוד מעניין לבחון את המקורות האבולוציונים של אותו מוסר שאנו כל כך מתגאים בו, אבל זו נראית פעילות נרקיסיסטית, אנתרופוצנטרליסטית, הרבה יותר מאשר סקרנות אנתרופולוגית כנה. בואו ונסכים שהאדם מענה וחוטא לבעלי החיים, לעצמו ולסביבתו בכלל, באופן שבמהותו הוא התאבדותי, סדיסטי, או אדיוטי גרידא, ובוודאי שלא מוסרי, ובעלי חיים אחרים לא עושים זאת. אנחנו אולי נהנים לחשוב שבעלי החיים לא עושים זאת משום שהם פחות אינטיליגנטים מאיתנו, אבל יושם- נא לב לכך שאינטיליגנציה היא רק תכונה ביולוגית אחת, לצד תכונות אחרות כגון מהירות, כוח, רעילות או צבעוניות, שאינן עדיפות מהותית או ערכית מבחינתו של הטבע, או מבחינתה של הברירה הטבעית, היא פשוט תכונה, שעבור האדם הסתברה כיעילה לצורכי שרידה, כמו כל תכונה ביולוגית יעילה אחרת. האינטיליגנציה הזו, שבהגדרה היא היכולת ללמוד - מאפשרת לנו- למצער רב - לחשוב גם במונחים מופשטים שגויים, או להניח הנחות שגויות, כגון העובדה שהאדם מותר מן הבהמה בגלל אי אילו תכונות ביולוגיות, עד כדי כך שיש לו משום מה זכות לענות או להעביד בעלי חיים אחרים, ואפילו להגיע לרמות של סדיזם מרחיקות לכת (ראה ניסויים מיותרים במעבדות, התעללות לשמה בבעלי חיים כמו גם באנשים ועוד). תופעות עגומות אלה ואחרות אינן קיימות אצל בעלי חיים אחרים, וזו לדעתי צריכה להיות הסיבה להתעניינות מחקרית בהם ובתבניות החברתיות שלהם. ואם לחזור ל"קופי העל" ("על" מה?) - אותי דווקא מעניין לדעת מה מתרחש באותו רגע בתודעתו של אותו קוף ש"בוהה בחלל האוויר", ודי מפחיד אותי לדעת מה מתרחש בתודעתו של הומו- ספיינס שעה שהוא בוהה בחלל האוויר, לאחר, נניח, שסיים להכות את אישתו, או להטיח את ראשו של גור חתולים בקיר הלבן שעליו הוא "בוהה". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"מבעד לבהייה זו של הקופים, נובעת הוויה שלווה , מודטת אפילו, של הכלה והרגשה אמיתית של הסביבה ההרמונית, ברגע נתון" - את יכולה לאשש את הקטע הפיוטי הזה באי אילו עובדות, או שזה עניין של אמונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עניין של אמונה". הרי היצגת אתה את "אמונתך" כאן לפנינו. כפי שדקארט הציג את "אמונתו", וניטשה, והיטלר, ומנדלה, (ושיחיו ההבדלים הקטנים) והכותב המוכשר ספר בראשית. אז? לסבור שאיננו מחליפים כאן אמונות אלא "עובדות אוביקטיביות" יהיה חגיגי במיוחד, פולחני אפילו, ואז לא נותר יהיה אלא לחפש את הקורבן, הרי הוא... האינטיליגנציה שלנו. כ-ל-ו-מ-ר: דיוננו יהיה חסר משמעות אם מישהו מאיתנו היה סבור שטעוניו אינם ניבעים מחירות אנושית ייחודית הקרויה "אמונה". למעשה, לא רק דיוננו יהיה חסר משמעות אם כך, אלא גם עצם קיומנו. שאל את דקארט. אינך (מאמין?) חושב? ובדיוק זו נקודתי: אנחנו - בני האדם - דבוקים ומזיעים ונושמים ופולטים אמונות. אמונות תלויות-תרבות, תלויות תקופה, תלויות מין, גזע, מוצא, ילדות שמחה, אבות מכים, בולמיה עקתית. ואילו אצל בעלי החיים המצב הוא שונה-אך-דומה ובכל מקרה - מרתק. קריאתי התמידית היא לניסיון אנושי פשוט : לכבד אותם, ולבדוק היטב כל אמונה אנושית שבעטייה ניגרע כבוד זה ונישללות זכויותיהם של בעלי החיים לחופש, ע-ל י-ד-י-נ-ו. בתור נוברת בתחום, נהיר לי שאחת המנוסות הנפוצות ביותר מפני כבוד ל"אחר" הן הנחות ייסוד שמקורן ביהירות (=פחד). אלה הן אותן "אמונות" שעלינו לבדוק חזור והיתנפל. ומהר. לפני שיהיה מאוחר מדי. ונניח (וננשום לרווחה) שאנחנו מסכימים על כך שבאמונות עסקינן - האין השלב המתבקש הבא הוא לבחור אמונה שיש בה משום כבוד ל(יצורים ה) חיים? אז להלן אמונתי: כן, מבעד לבהייה זו של הקופים, נובעת הוויה שלווה , מודטת אפילו, של הכלה והרגשה אמיתית של הסביבה ההרמונית, ברגע נתון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בד''כ יש לי הרגשה לא נוחה כשזרים משרבבים לתוך תגובתם את התואר ''ידידי'', משום שיש בזה קמצוץ קל של שלילה. אותה ''בהייה'' עליה כתבתי מבוססת על מחקרים וספרים שקראתי בנושא, אך מכיוון שלא ענית לאימייל ששלחתי לך, אני לא יודע אם את מתבססת על ידע רחב ומקצועי יותר, או שמא ביטאת רק תחושות בטן. בכלל לא רמזתי שלקופים יש ''תודעה מטומטמת'' אלא שחסרה להם יכולות של ''קשב'', ''פוקוס'', ''זכרון הקשרי ארוך טווח'' וכיוב'. אם את יודעת דברים אחרים, אשמח לקרוא וללמוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצוי לי להזהיר מראש- מצב רוחי קרבי, והנה אודה שזהו המצב המועדף עלי לכתיבה בנושאים הנוגעים למוסר, משום שיש בכך משום וידוי מראש, צנוע אפילו, על כך שמוסר, בהגדרה ובפועל, בפיוט או בפילוסופיה, הוא אנושי, אנושי, אנושי - היינו - רגשי, נקודה. מענין ומטריד הוא המצב, שדווקא "זיכרון הקשרי ארוך טווח" אמור היה להשאיר אותנו - בני האדם האינטילגנטים - בידיעה תמידית של מקורותינו (הקופים, ועל כך נאמר: "ואדרת פני זקן" לכל הרוחות) וגם של גורלנו - חיים, ומוות. במילים אחרות, זיכרון ארוך טווח הוא אולי נקודת העיוורון הטרגית ביותר של בני האדם, בהקשרנו. חסרונו המוחלט הוא שמקרב עלינו יומיום את הסוף המר, הצפוי מראש כל כך, של הפלנטה הזו ושל אנושיותנו ה"עילאית" "ארוכת הטווח". על הבהרת הנקודה המרכזית הזו, למעשה, עלי להודות לך, ידידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על לא דבר, תרתי משמע. אני חושב שישנה אי בהירות ביננו בקשר למושג "זכרון ארוך טווח". אני לא התכוונתי לאיזה זכרונות שטבועים בגנים שלנו ושמשמרים את העץ האבולוציוני. אני גם לא התכוונתי ל"זכרון" כיופמיזם לידע המדעי שלנו שבעצם יש לנו ולקופים אב קדמון משותף ושממנו נובעת הכרה ותובנה שגורלנו שזור רו משהו דומה לזה. אני התכוונתי ליכולת "טכנית(?)" של מוח האדם, לשרשר אפיזודות חולפות לכדי סיפור רצוף, לדלות ממעמקי הזכרון, בצורה מודעת, רצף ארוך טווח. היכולת הזו כנראה חסרה לקופים משום שאין להם תשתית מספקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שמקובל לומר ''ועדרת פני זקן, (וגרפת פני זקנה) אבל אולי זה רק בקהילות פפואה - גינאה החדשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מהר מיתדרדרים (מלשון דרדר) אנשים טובים ואינטיליגנטים לסימנטיקה וצביתות, שעה שהתוכן כבר מעוקר בקרבם, והדבר מזמין את המסקנה שמלכתחילה הדיון ניצת בהם רק מתוך הצורך להרהיב חוכמה או ידע. אנא - הרחיקו מסקנה זו בכוחכם. כי אם כך, חבל, משום שבתוך מה שכולנו מכנים בדיון זה "אנושות" , או יישות חושבת (ולא בוהה, חלילה), קיימים למעשה אחוזים מעטים של בני אדם בעלי כושר חשיבה מן הסוג שכלפיו הצבענו, וכאשר אתם הכותבים נכללים בתוכו (וכך אני בהחלט סבורה) - בזבוז הוא לטפול סימנטיקות ונכון יותר לבדוק כיצד מילים נקשרות למוסר כולל ואמיץ יותר, שחובק גם ייצורים שאינם רק בני מיננו, כי ברור לנו שלמילים יש כוח, ואנחנו הרי מבקשים להשפיע על קוראנו, והאם לא ביקשנו להשפיע לטובה? ואם כך, את טובתו של מי אנחנו מבקשים? האם רק את טובתנו שלנו? (פורקן מילולי ולא יותר?) או האם אנחנו נושאים מסר במילותינו? פירושו של מוסר (כולל ואמיץ יותר), עבור אנשים חושבים כמותכם הוא, בראש ובראשונה להישמר ממסקנות (כמו רייקנות תודעתם של הקופים וכו') ובעיקר לא למסקנות שחוקות, שמרניות, שכל חריגה מהן נחשבת ל"פייטנות" נשית, מוכת רומנטיקה. אז כאמור - זעמי תמיד נחמץ יותר על אנשים אינטיליגנטיים, על שאינם משתמשים בשכלם על מנת לחדש, על מנת להיטיב את מצבו של האדם והעולם, והם סובבים במעגל סגור, שמשמר את הסדר הקיים, ובעיקר את מערכת האגו האינטלקטואלי שלהם, אשר, ביטויו החלקלק והסוציאלי ביותר הוא המריחה החמימה, המסוכנת הזו: "הו, א-נ-ח-נ-ו, בני האדם, ייצורים נעלים. אלה ש-ש-ם, כל כך אטומים ובוהים, הנה, תראה, הוא לא יכול אפילו לדבר, לזכור שלוש משמעויות ברצף או להסיק מסקנות בשפריץ לינארי. נו נו, מותר ל-נ-ו להשמיד אותו. לא. רגע, אם הוא כבר פה, בוא ננצל אותו לתועלתנו - הביאוהו למעבדה ונבדוק את הנוירונים במוח שלו, הוא בכל זאת קצת דומה לנו, אולי נוכל להסיק ממנו מסקנות מדעיות. אה ולא, אין כל צורך להישתמש בחומרי הרדמה או משככי כאבים כשאתם פותחים אותו. בוא נחסוך בעלויות. ואם אני כבר כאן: www.isav.org.il יום טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, את מנסה לקדם סדר יום אחר לגמרי מהנושא עליו נכתב המאמר. יהיו מטרותיה של "האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים" (האתר שאליו נתנת הפניה) נעלות ככל שיהיו, אני חושב שאת נובחת על העץ הלא נכון. שלא תביני אותי לא נכון, סטיות מהנושא הם לחם חוק באייל אלא שאני לא מבין כיצד עשית את הקפיצה המחשבתית מיכולות "קוגנטיביות" (סליחה על המילה המפוצצת אבל לא מצאתי מילה מתאימה יותר) של קופים, ל-"[אז] מותר לנו להשמיד אותם" (במיסגרת המאמר הנוכחי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם בהחלט עושה מעשים מזוויעים, גם לדעתי, אך האם באמת צריך לקרוא לזה נרקיסיזם ויוהרה או פשוט מערכת אקולוגית? אני חושב שזה יותר יהיר להגיד שהדם יהיר בכך שהוא מענה חיות אחרות מאשר פשוט להגיד שהאדם הוא חלק מהמערכת האקולוגית הגדולה הזו... האם ניתן להגיד שקופים מנצלים את הצמחים בכך שלוקחים את גיבעוליהם כדי להוציא נמלים? זוהי, לכל הדעות, מערכת אקולוגית אשר האורגניזם החזק נעזר בחלש ממנו... האם מה שאנו עושים הוא שונה? אני יודע שאני נשמע קר ואכזר, אך לדעתי זו יהירות לשמה להבדיל את בן-האנוש הקטן מכל אןרגניזם אחר! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. האם אתה טוען שהתבונה האנושית, במובנה הרחב, יסודה בטעות ושצריך להתעלם ממנה ולהתחשב רק ביחסים החייתיים "במערכת אקולוגית" שמתבססת רק על דחפים "עיוורים" לשיטתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הוא טוען שהחמלה האנושית יסודה בטעות ותפקידה של התבונה לספק תירוצים לזניחתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאפו על הניסוח (אם כי לטעמי חמלה צריכה לתבונה). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |