בתשובה להאייל האלמוני, 05/10/03 22:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"עניין של אמונה". הרי היצגת אתה את "אמונתך" כאן לפנינו. כפי שדקארט הציג את "אמונתו", וניטשה, והיטלר, ומנדלה, (ושיחיו ההבדלים הקטנים) והכותב המוכשר ספר בראשית. אז? לסבור שאיננו מחליפים כאן אמונות אלא "עובדות אוביקטיביות" יהיה חגיגי במיוחד, פולחני אפילו, ואז לא נותר יהיה אלא לחפש את הקורבן, הרי הוא... האינטיליגנציה שלנו. כ-ל-ו-מ-ר: דיוננו יהיה חסר משמעות אם מישהו מאיתנו היה סבור שטעוניו אינם ניבעים מחירות אנושית ייחודית הקרויה "אמונה". למעשה, לא רק דיוננו יהיה חסר משמעות אם כך, אלא גם עצם קיומנו. שאל את דקארט. אינך (מאמין?) חושב? ובדיוק זו נקודתי: אנחנו - בני האדם - דבוקים ומזיעים ונושמים ופולטים אמונות. אמונות תלויות-תרבות, תלויות תקופה, תלויות מין, גזע, מוצא, ילדות שמחה, אבות מכים, בולמיה עקתית. ואילו אצל בעלי החיים המצב הוא שונה-אך-דומה ובכל מקרה - מרתק. קריאתי התמידית היא לניסיון אנושי פשוט : לכבד אותם, ולבדוק היטב כל אמונה אנושית שבעטייה ניגרע כבוד זה ונישללות זכויותיהם של בעלי החיים לחופש, ע-ל י-ד-י-נ-ו. בתור נוברת בתחום, נהיר לי שאחת המנוסות הנפוצות ביותר מפני כבוד ל"אחר" הן הנחות ייסוד שמקורן ביהירות (=פחד). אלה הן אותן "אמונות" שעלינו לבדוק חזור והיתנפל. ומהר. לפני שיהיה מאוחר מדי. ונניח (וננשום לרווחה) שאנחנו מסכימים על כך שבאמונות עסקינן - האין השלב המתבקש הבא הוא לבחור אמונה שיש בה משום כבוד ל(יצורים ה) חיים? אז להלן אמונתי: כן, מבעד לבהייה זו של הקופים, נובעת הוויה שלווה , מודטת אפילו, של הכלה והרגשה אמיתית של הסביבה ההרמונית, ברגע נתון. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |