בתשובה לאביב י., 26/08/03 6:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הייתי מצפה שדווקא בויכוח הזה תתמוך בצד שמייצג אייל, אבל הפרוססור כנראה דחף לכיוון אחר. לדעתי מכירת כליות, כף שמאלית וכו' מהווה (גם עפ''י אייל) פגיעה בזולת הן בשל פגיעה באסטתיקה הכללית, וקבלת קצבת נכות מביטוח לאומי (שמגיעה ממשלם המיסים). לגבי העבדות - יגידו יהונתן אורן ודומיו שבחברה קפיטליסטית ממילא עושים זאת בכל עבודה... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אשתדל להבא להגיד את מה שאתה מצפה שאגיד ולא מה שאני חושב. אני לא מתנגד לזכות של אנשים למכור את כף ידם השמאלית בשל סיבה אמורפית כמו "פגיעה באסטתיקה הכללית"1. לגבי הפגיעה באחר, ע"י קצבת נכות מביטוח לאומי, זוהי אכן סיבה שאיל יכול לעלות, אבל היא ממש לא רלבנטית מבחינתי. אני הייתי מתנגד לזכותו של אדם למכור את כף ידו השמאלית גם אם הוא לא היה מקבל קיצבה וגם אם הוא היה תורם ח"י שקלים לטובת הכלל, כחלק מהעיסקה. אני מקווה שההבדל בין עבודה בשכר, בחברה חופשית, לבין עבדות, הוא נהיר לכולנו (ושהטענה שאין הבדל היא לא יותר מהיתממות). _____ 1 אם קראת דברים אחרים שכתבתי באייל, תדע לשייך את זה לדבר שאני קורא לו (בז'רגון האישי שלי) "מוסר של הספירות העליונות" (איזור המגורים של "מיקסום האושר", "הפחתת הסבל באשר הוא" ודומיהם). אין לי הרבה כבוד לטיעונים שכאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כיום בעולם המודרני הרבה עבדים במובן של עבד מהעולם העתיק (כמו למשל מרבית התושבים בשטחי האימפריה רומאית). אבל ההיסטוריה ממילא איננה חוזרת במדויק על עצמה, ותהא זו טעות לחפש בדיוק את אותה התופעה כיום. לדעתי ניתן בהחלט להשוות רבים מאנשי "העולם השלישי" לעבדים. אנשים מהעולם השלישי קיימים כמעט בכל מדינה, ביחסים שונים. בישראל יהיו אלו עובדים זרים או הומלסים בתל-אביב למשל, בארה"ב אלו שחורים משכונות העוני או שני מליון איש אשר עברו את מערך הכליאה האמריקאי. ב"ארצות העולם השלישי" זו רוב האוכלוסיה. גם המעמד הנמוך בישראל לא רחוק מהמצב הזה, ועלול להגיע אליו בעתיד הלא רחוק. אנשים אלו מתחלקים לשתי קבוצות בעיקר - העבדים והמיותרים. רובם המכריע מיותר לחלוטין מבחינה כלכלית, משום שבחברה מתועשת וצרכנית כשל ימינו אפילו עבודת כפיה שלהם איננה נדרשת. למשל, במתקני הכליאה החדשים והמופרטים בארה"ב (קליפורניה חלוצה בתחום) אין מעבידים עוד את האסירים, אלא פשוט מבודדים אותם ומרחיקים אותם מהחברה. הם אינם דרושים, עדיף היה לו ייעלמו לגמרי. כל שנותר הוא רק להרחיק אותם. היפים והבריאים מאותם מיותרים יכולים אולי למכור את הרכוש היחידי לו יש ביקוש, את גופם. אולם יופי ובריאות אינם נפוצים כמובן בקרב האנשים הללו. חלקם האחר עובדים, ונראה לי כי מצבם אינו שונה מעבדות. הם משתכרים מספיק כדי לאכול ולרוב אף להאכיל משפחה בארץ מוצאם (באם הם מהגרי עבודה), אולם מקומם בסדר החברתי קבוע ובלתי ניתן לשינוי (לפחות לא ע"י עבודה קשה והגונה). אין זה שונה כל כך מעבדות - גם עבד מימי קדם קיבל מספיק אוכל בכדי לחיות, וגם הוא היה יכול לבחור שלא לעבוד ולגווע ברעב. הכסף בחברה המודרנית הוא לא הכסף של החברות העתיקות. בעוד שתמיד רכוש היה חשוב, ההון הקפיטליסטי הוא תופעה מודרנית, ומהווה כיום בברור הרבה יותר מ"עושר", קרי, היכולת לרכוש מוצרי צריכה. קבוצת האחים עופר לא משתלטת על נכסים ורווחים עתידיים על מנת לקנות יותר מקלטי טלוויזיה 47' אינץ'. ההון הינו המדיום המודרני של חלוקת העוצמה, והוא מחליף במידה רבה את העוצמה של ימי קדם - אצילות, שושלות מלוכה וממשלות. כשם שהשתנו המושגים של אצילים בימינו, כך גם נוצר גלגול מודרני של תופעת העבדות. הבסיס לא השתנה - זה עדיין מאבק על חלוקה של כוח חברתי, הכוח לשלוט על רבים. זה פשוט מתגלה בימינו בצורה שונה לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם חלקים מסוימים בתגובתך (איבדתי אותך בכמה קטעים שנשמעים קצת כמו הגזמה ניאו-מרקסיסטית) אבל אני רק רוצה להזכיר שהתיחסתי למשפט של ליאור : "לגבי העבדות - יגידו יהונתן אורן ודומיו שבחברה קפיטליסטית ממילא עושים זאת ב**כל** עבודה...". להגיד שכולנו עבדים ולכן למה לנו להלין על עבדות נשים וסחר בנשים, זה עיוות לא קטן של השפה ושל המציאות. עובד הייטק, מוכר במכולת או מורה מחליף, אינם עבדים. ההשוואה בינם לבין אישה שמתיחסים אליה כאל חפץ שאפשר לסחור בו ושצריכה למכור את גופה בשביל לאכול, היא השוואה לא מוצלחת במיוחד (ויש שיאמרו שקצת מרושעת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם מתוך עניין, אילו קטעים נשמעים כהגזמה נאו-מרקסיסטית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ההון הינו המדיום המודרני של חלוקת העוצמה, והוא מחליף במידה רבה את העוצמה של ימי קדם - אצילות, שושלות מלוכה וממשלות. כשם שהשתנו המושגים של אצילים בימינו, כך גם נוצר גלגול מודרני של תופעת העבדות. הבסיס לא השתנה - זה עדיין מאבק על חלוקה של כוח חברתי, הכוח לשלוט על רבים" מי שולט על רבים? מיקרוסופט? קוקה קולה? נוקיה? וורנר? באיזה אופן ההמון נשלט ע"י אלה ובאיזה אופן להמון אין מנוס מלהיות עבד להם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארה"ב עצמה זה פחות בולט. דוגמה אפשרית היא למשל תאגידי הרכב הגדולים, אשר קנו חברות רכבות על מנת לסגור את פעילותן, מה שהפך את ארה"ב למדינה של אוטוסטרדות (לרוע מזלם של אנשים ללא רכב). הוצאת פטנטים על פיתוחים ביו-טכנולוגיים (אחת מההשלכות החשובות של NAFTA - הסכם הסחר של אמריקה הצפונית ,היא ההגנה החזקה על "קניין רוחני") מאפשר לתאגידי החקלאות והמזון הגדולים למכור במחירי היצף זרעים "עקרים", אשר מחייבים את החקלאים לקנות אותם מדי שנה מאותם תאגידים. גם "הגמשת שוק העבודה" היא כמובן הכפפה של רבים לטובתם של בעלי ההון. ככל שהראשונים משתכרים פחות, האחרונים מרוויחים יותר. ב"קטן", אתה יכול לראות את זה בכל מקום. חברות כוח האדם בישראל עושות רווח על חשבונם של עובדים מהמעמד הנמוך אשר יכולת ההשתכרות שלה נפגעה ביותר כתוצאה מאותה "הגמשה". אין לעובדים ברירה - אם לא יעבדו למען חברות כוח האדם (אשר מסוגלות לכפות עליהם תנאים גרועים בהרבה מלמשל "חברות השמה" של היי-טק לבכירים), לא תהיה להם פרנסה. בישראל של היום, קשה מאוד לחיות ככה. זה לדעתי מצב בו "אין מנוס" מלהיכנע לשיטה, לכוח הכפיה של מעטים. בעולם השלישי זה כמובן בולט הרבה יותר. אני אישית הייתי בבוליביה ופגשתי בתושבי קוצ'במבה אשר התקוממו כנגד הממשלה הבוליביאנית וכנגד התאגיד האמריקאי "בכטל" אשר קנה את מערכת המים המופרטת והקפיץ את המחירים ב 20% עד 60% (!), תוך שהוא מנתק את אלו אשר לא מסוגלים לשלם. במקביל, החוק הבוליביאני (אם כי זו תמימות לייחס אותו לאיזה אינטרס של בוליביה עצמה או תושביה) אף אסר על ניהול קהילתי של בארות ומקורות מים. נפט, יהלומים, "גידולי ייצוא" כטבק וקפה. כוח עבודה ייצרני. אלו משאבים אשר מצויים בכל העולם, ואשר בעולם השלישי נשדדים פשוטו כמשמעו מתושביהן אשר זכאים להם בדין, ומועברים למדינות הצפון העשירות (בדרך כלל תוך שיתוף פעולה של אליטה מקומית אשר נהנית מדיבידנדים). זו שליטה של מעטים על רבים. מכירת האינטרסים של הרוב המכריע לטובת מעטים אשר מרוויחים מאומללותם של הרבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הזרעים - זו זכותו של מי שרשם פטנט ויצר מוצר על בסיס הפטנט הזה, לעגן אותו בהגבלות שונות כך שיוכל להרוויח. כך עושים בכל מוצר שמבוסס על פיתוח טכנולוגי, אחרת אפשר להגיד שלום יפה לכדאיות המסחרית שבפיתוחו. בלי הגנה חזקה על קניין רוחני אף אחד לא יפתח והמוצרים לא יהיו קיימים. הבעיה כאן אינה עצם ההגבלה לשנה, אלא (נאמר) העובדה שהחברות יכלו להגמיש את התנאים הללו עבור מדינות עולם שלישי. אז גם היו מצדיקות את הרטוריקה שלהן, שלפיה שיטות ביוטכנולוגיות יסייעו לפתרון בעיית הרעב בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא לא, הבעיה היא שהן מכרו במחירי היצף, הרגו את המתחרות, ואז יכלו לפעול בתנאים של כמעט מונופול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, עלי להתנצל על מידע לא מדויק - זרעים עקרים אכן פותחו ע''י ''מונסנטו'', אולם עד כמה שאני מבין הם אינם מופצים כיום. מה שלא משנה הרבה את מה שדובי הדגיש - הורדת מכסי מגן וסובסידיות במקביל לפתיחת השוק לייבוא מאפשר לתאגידי ענק למכור במחירי היצף ולהוציא מהשוק חקלאים קטנים (כמקור לזרעים). הזרעים אכן מוגנים ע''י פטנטים, ועל החקלאים נאסר בחוק לאגור אותם או להשתמש בהם שנית (בארה''ב היו תביעות בעניין). הטכנולוגיה החדשה יכולה פשוט לפתור אותם מחקירה ותביעות. הגישה שאת מציגה לגבי זכויות קניין רוחני איננה שלמה לדעתי. זרעים מהונדסים גנטית אינם קניינם הרוחני הבלעדי של ''מונסנטו'', כי אם מבוססים על עשרות ומאות שנים של מחקר ללא מטרות רווח וידע אנושי נצבר אשר ניתן לכל דורש. הדבר נכון גם לגבי הפטנטים של מיקרוסופט - אלו בתורם מבוססים על בסיס ידע אנושי נרחב, אשר מיקרוסופט מעולם לא שילמה עליו ולו אגורה שחוקה. כך שאין זה ברור כלל וכלל כי למיקרוסופט שמורה ''הזכות'' הצודקת להגן על הפיתוח ''שלה''. ההגנות על הקניין הרוחני לא ''מאפשרות פיתוח'' - טכנולוגיה פותחה והמצאות הומצאו גם לפני שנחתמו הסכמי סחר. ההגנות הללו נועדו פשוט להגדיל את הרווחים ולהבטיח את שליטה של הגורמים הגדולים בשוק. לא שיש לי משהו נגד שיטות ביוטכנולוגיות בחקלאות (להבדיל מהשליטה הכלכלית בתחום), אולם ספק אם שיטות אלו יפתרו את בעיית הרעב, מכיוון שכבר כיום מיוצר די והותר מזון לכל אוכלוסית העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לסיפא - המזון אולי מיוצר, אבל לא מופץ וזמין לאלו שצריכים אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תפתח עכשיו מכונית שיכולה לעוף, האם תעמיד אותה בחינם לכל דורש, כיוון שמכוניות ומטוסים "מבוססים על עשרות ומאות שנים של מחקר ללא מטרות רווח"? (מאיפה ה"ללא מטרות רווח? גם אנשים בעידנים קדומים שהכליאו זרעים עשו זאת כדי להפיק יותר תועלת מהזרעים, בד"כ לשימושם האישי). למה אתה לא דורש מחברות גדולות להעמיד בחינם את הפטנטים/מוצרים שלהן בכל תחום? תחבושת הגיינית סופגת יותר, לחם דיאטטי טעים יותר, מערכת סאונד משופרת - כל אלה "מבוססים על עשרות ומאות שנים של מחקר" וגו'. עדיין, פטנט הוא פטנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא מדבר על חלוקה בחינם של מוצרים. על נפט, יהלומים, אופנה, חלק ניכר מהמזון המהיר, בנייה וחריטה והכנת צבע ומליון דברים אחרים אין יותר מדי פטנטים, ואנשים התפרנסו מכך לא רע בעבר, וגם כיום. פטנטים כיום הם פחות כדי להגן על המצאה ויותר על מנת להגביל מלכתחילה מתחרים חדשים ולשמר את ההגמוניות של קבוצות גדולות בתחום. אני לא טוען שהם מיותרים - אולם בוודאי שיש מקום לדבר על משך הזמן בו הם מספקים הגנה, ועל -היקף- ההגנה שהם מספקים. המגמה לריכוזיות הכוח והשליטה בשווקים בידיים מעטות יחסית הופכת הגנות לגיטימיות למכשירים המשמרים את הכוח בידי מעטים. בתחום הביו-טכנולוגיה למשל, ישנם מקטעים של גנים המוגנים ע"י פטנטים ובכך נמנע מחברות ואנשים אחרים לפעול על פיהם. אין לזה דבר וחצי דבר עם הגנה על קניין רוחני. הגנום האנושי הוא איננו המצאה. לומר "עדיין, פטנט הוא פטנט" זה לא יותר מלקדש את הקיים. מערכות סחר התקיימו גם לפני NAFTA, ומחקר על הגנום האנושי היה עוד לפני שחלקים ממנו הפכו מוגנים בפטנטים. אין מדובר בקריסה של הכלכלה, אלא בחלוקה הוגנת יותר של משאבים. אין צורך לשכנע אותי שפטנטים "אגרסיביים" מייצרים רווחים ניכרים לאלו אשר מחזיקים בהם - אני פשוט חושב כי אין זה צודק. זה מעוות את "השוק" לטובת החזקים. בדברי על "ללא מטרות רווח" התכוונתי יותר לכך שחברת ג'נרל מוטורס למשל משתמשת גם ברעיונות של אחד ניוטון מלפני מאות בשנים אשר חקר את נפלאות היקום שלא על מנת לממש חבילת אופציות, וחברות ביו-טכנולוגיה חייבות את קיומן לדורות של ביולוגים אשר עסקו במחקריהם מתוך סקרנות ודבקות שלא על מנת להקים תאגידי מזון בינלאומיים. אני מדבר על -ההצדקה- שלדעתי חסרה לאותן הגנות מוגזמות, לא על היבטים פרקטיים כמו אלו שאת מעלה - למשל, "אבל רק ככה ניתן לקיים מחקר וכלכלה מתפקדת". אני כופר בעיקרון שלחברת אלקטרוניקה בכלל יש את אותו "קניין רוחני". כיום פטנטים מוצאים לא על פיתוחים בקנה המידה של תורת האלקטרודינמיקה הקוונטית, אלא גם על דברים טריוויאליים בהרבה. לכל היותר יש ברשותה של אותה חברה את הצ'ופצ'יק של הקצה של חלק קטן מאותו נכס. את השאר היא לקחה חינם אין כסף מפרי יצירתם של אנשים רבים. מן הדין שלציבור יהיו אחוזים ניכרים באותם פיתוחים אשר מתבססים על עבודתו והשקעתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין רישום פטנטים על גנים לכשעצמם, כיוון שהם תגלית ולא המצאה. ניתן לרשום פטנט רק במקרים הללו: 1. אם יש שינויים שהוכנסו בדנ"א - למטרה מוגדרת, כמו יצירת מולקולה חדשה שתשמש בסיס לתרופה. 2. אם ההמצאה שנרשמה כפטנט "תהיה מועילה ושימושית בתעשייה" 1. 3. לגבי מקטעי גנים ספציפיים, "יש צורך להראות, לכל הפחות, שהמקטע הגני יוכל לשמש כסמן כרומוזומלי (מארקר), כאמצעי לחקירת גן מסוים (probe , המשמש למיפוי גנום של אורגניזם כלשהו), או כגן המקודד לחלבון". 1 ציטוט, כמו בסעיף 3, מ"ביוטכנולוגיה - משפט ומסחר" של עו"ד דורון א. בראש. לגבי דבריך על "חלשים" ו"חזקים" - גם אני מסכימה שיש להשית רגולציה יותר נאותה על הנושא. הצרה היא, שהשיח בתחום הזה תמיד נשמע מתלהם ותסלח לי, גם מטעה. "מה? פטנטים על גנים? גנבים!", מזדעק הקורא הממוצע. זה לא בדיוק ככה (ואגב, להוציא מוצר שזמן חיותו מוגבל, מדנ"א של זרע חקלאי, זה ממש לא כמו "לרשום פטנט על גן אנושי"). אבל לדבר על צורות שונות של רגולציה, על הסכמים אפשריים בין התושבים לחברות הענק, זה כבר הרבה יותר "משעמם". יותר קל לדבר על "דורות של ביולוגים". מטבעם, הגילויים של מנדל לא "שייכים לך" יותר מאשר הם "שייכים למונסנטו". הטענה על "כושר ההמצאה האנושי" ש"שייך לכולם" לא מחזיקה מים בעיני (וגם כוח המשיכה, אגב, אינו המצאה אלא גילוי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, לחצתי ''אשר'' לפני הזמן (כי חשבתי על משהו אחר פתאום). יצא קצת מבולבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי להיכנס לדוגמה הספציפית של גנים (גם אני קראתי קצת על דיני פטנטים בביו-טכנולוגיה) ואיך ההגנות על זכות הקניין בתחום הזה משמרות את כוחן של החברות הגדולות, אני חושב שההנחה הבסיסית שלך פשוט מקבלת את המצב כפשוטו כאילו מתוך הרגל - מצב אשר לא נראה לי הוגן כלל וכלל. ברור של"מונסנטו" אין פחות זכויות על עבודתו של מנדל ממני (או לפחות לאנשים שעובדים שם. "מונסנטו" זה סתם גוף משפטי), אולם אין זה הוגן שהיא לוקחת ידע קיים, משביחה אותו במעט ו"מגדרת" אותו. "כושר ההמצאה האנושי" זה לא רכוש. הידע האנושי הנצבר זה כבר הרכוש הקולקטיבי רב הערך ביותר של האנושות. אין זה הוגן ליצור משהו שמבוסס ברובו המכריע על ידע שניתן לך במתנה ע"י כלל הציבור, ואז למנוע מאחרים לעשות את אותו הדבר משום ש"זה שלך". זה בדיוק כמו מעאכרים שסוגרים לפתע מקטע של חוף ים על מנת לערוך בו מסיבה פרטית. אז נכון, הם הביאו תאורה ואבטחה וקוסם. אבל הם לא יכולים לאסור עלי להיכנס (או לפחות אסור להם) בטענה שזה "שלהם". זה לא שלהם - הם לקחו משהו ששייך גם לי ובנו עליו, כדי להרויח. אם הם רוצים לשכור את המקום, יואילו לשלם לציבור שווה ערך. ידע הוא מעין "חוף הים הקולקטיבי" של הציבור. ניוטון כבר לא חי היום ולא יכול לתבוע את ג'נרל מוטורס לשלם לו תמלוגים. אבל נראה לי שהאנושות כולה היא האפוטרופוס הלגיטימי של "נכסי ניוטון", לא בעלי המניות של GM. רוצים לעשות שימוש ולתרום את הידע הנוצר? בכיף. רוצים לשמור לעצמכם את הידע? שלמו שכירות לבעלים. אנחנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי. ומה עם קלטות פירטיות? וספרים? וסרטים? מה ההבדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט שקומם אותי ( קצת) היה זה1: <פתוח ציטוט> אין זה הוגן ליצור משהו שמבוסס ברובו המכריע על ידע שניתן לך במתנה ע"י כלל הציבור, ואז למנוע מאחרים לעשות את אותו הדבר משום ש"זה שלך". <סוף ציטוט> ואני תמה מה זה "רוב מכריע". האם יצירה מוסיקלית "שייכת" לאמן שיצר אותה? הרי ידע מוסיקלי, כמוהו כידע בביוטק, ניתן ב"מתנה" על ידי הציבור. שלא לדבר על המצאת הגיטרה. ומה עם סופר שכותב בסגנון זרם התודעה? האם היצירה שייכת לו למרות הוא לא המציא את זרם התודעה (או את האלף בית)? האם לא מגיע לו כסף ממישהו שרוצה לקרוא יצירה שלו? ועיתון? הרי האירועים החדשותיים בוודאי ניתנו במתנה על ידי הציבור. האם אינך חושב שזו חוצפה שדורשים כסף כדי לקרוא על אירוע שהציבור אחראי לו ? עכש"י אם בבעלותך פטנט אינך יכול *לאסור* את השימוש ב"רכוש האינטלקטואלי" אבל מותר לך לגבות כסף עבורו. 1 נדמה לי שעל ידי ציטוט משפט זה לא עיוותתי את רוח דבריך, אלא חידדתי אותם. בכל אופן, אתה מוזמן לתקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שחברי האנושות האלה כן עושים הוא לשווק את זרעים עם עמידות לכימיקלים מחסלי-המזיקים שלהם עצמם, אותם הם משווקים במעין עסקת חבילה. כמובן, ברגע שהמזיקים מפתחים חסינות למחסלי-המזיקים, הרי שיש להחליף את כל היבול ואת מחסלי-המזיקים לגרסה החדשה. וחוזר-חלילה. אה, כן, ואאז"נ נתבע בהצלחה אדם שגנים מייבול של מונסנטו קפצו _ללא_התערבותו_ לתוך ייבולו שלו (דרך זרעים טועים, או משהו כזה). אכן עניין ה"זכות" להגן על הפיתוח "של החברות האלה" הוא בעייתי — הפיתוחים האלה, לא די בכך שהם מבוססים על מחקר מדעי פתוח של עשרות שנים, אלא נוסף על כך הם גם ממומנים בחלק לא-מבוטל על ידי קרנות בינ"ל וממשלתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אינני כלכלן, ולכן את הדברים הנוספים אנסה לנסח בזהירות: עקב הסרת ההגבלות על מעבר הון ועבודה ממדינה למדינה, הפרטת נכסי ציבור והעברתם לידיים מעטות יחסית והורדת סובסידיות ומכסי מגן, לכסף ניתן כוח רב שלא היה לו בעבר. כאשר מדברים על ה"ציבור הישראלי" ש"מגלה אמון בתוכניתו הכלכלית של שר האוצר" זהו שיחדש. לא מדובר בי ובך כחלק מהציבור, אלא באחוזים בודדים אשר שולטים על תנועות ההון הגדולות במשק. כאשר מדובר על אמון "השווקים" מדובר על משקיעים גדולים מבחוץ. נתניהו איננו אכזר ורשע מטבעו, והוא איננו משקר כאשר הוא מייחס חשיבות למשקיעים זרים. דרוג האשראי של מדינת ישראל, "הגמשת שוק העבודה", מענקים לעידוד השקעות הון, יצירת אקלים בו משקיעים זרים יכולים לעשות רווחים קלים ומהירים - אלו כולם הופכים להיות מחויבי המציאות. ההשלכות של הגדלת הגירעון אכן עלולות להיות נוראיות, ולכן יש לשמור עליו נמוך בזמן מיתון, למרות שזה מחריף אותו. זו המדיניות של קרן המטבע העולמי בכל מדינות ה"פריפריה" (אליהן משתייכת ישראל) והעולם השלישי. בארגנטינה עשו זאת עד זוב דם, ובזמן הקריסה הבנקים (אשר הופרטו מזמן ובעצם היו סניפים של בנקים מארה"ב ואירופה) מנעו מהאזרחים למשוך את כספם על מנת לצמצם את הפסדיהם שלהם. ההון הוברח מהמדינה מתוך שעות וימים - קל לעשות את זה, והמדיניות העולמית היא לעשות את זה קל עוד יותר ככל האפשר - והועבר להשקעות במקומות יותר "ידידותיים". היכולת להעביר הון במהירות וללא הגבלות מחזקת מאוד את השפעתם של משקיעים גדולים ותאגידי ענק בינלאומיים על ממשלות מקומיות. אפילו על ארה"ב לה הכלכלה הגדולה בעולם מסוגלים ה"משקיעים" להשפיע. בזמן ממשל קלינטון פורסם ב"וול-סטריט ג'ורנל" מאמר רציני ביותר אשר "מסביר" לקלינטון מה עלול לקרות אם אכן יושקעו 20 מליארד דולר ברווחה. ההשקעה יכולה בקלות להפוך ל-עלות- של 20 מליארד עקב שינוי לא גדול במיוחד בקניה ומכירה ועקב כך בשיעורי הריבית של אגרות החוב האמריקאיות. העלאת שכר לעובדים גורמת להפסדים לטווח הקצר למשקיעים, והם יעדיפו לעבור למקום אחר. זה יכול להביא לקטסטרופה כלכלית אם זה קורה בקנה מידה גדול. בלתי אפשרי להתעלם מכך. יש עוד עובדות ופרטים רבים. אבל הכיוון הכללי הוא השפעה גוברת והולכת של מעין "ממשלת-על" פיננסית אשר מוסדותיה הם קרן המטבע, ארגון הסחר והבנק העולמי. הסכמי סחר כגון NAFTA וGATT מעקרים מתוכן פעמים רבות את הריבונות של מדינות (במקרה שהזכרתי קודם לכן כדוגמא, תאגיד "בכטל" אכן תבע את בוליביה על ביטול ההסכם והפסד רווח פוטנציאלי לבסוף), ומכפיפים אותן לחוקי-על המסדירים מסחר. לגבי אדם החי באפריקה, קרן המטבע העולמית הינה בעלת השפעה גדולה יותר על חייו אף מהחונטה השולטת במדינתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לי לבקר במכרות הכסף של פוטוסי. בגדול, המכרות לפני כמה עשרות שנים הפסיקו להיות כלכליים ונסגרו בזה אחר זה. חלקם נקנו ע"י חברות בינ"ל (ארה"ביות בד"כ) ובהם הופעלו שיטות כריה חדישות, מיכון מודרני, העובדים (המעטים יחסית - כמה עשרות בכל מכרה) עובדים בדיוק 8 שעות ביום (במשמרות) ומקבלים משכורת, פנסיה וביטוח בריאות. חלק אחר של המכרות נקנה (למעשה כמעט בחינם) ע"י האיגוד של הכורים ומופעל על ידם. במכרות האלו (שבהם ביקרתי) אין מיכון מודרני, הכורים קודחים עם פטיש ואזמל חור בקיר, מכניסים חומר נפץ, (אותו הם קונים בכספם) מדליקים את הפתיל ורצים מהר החוצה. מה שהם מוצאים, הם מוכרים למרבה במחיר. אין פנסיה, אין בטוח בריאות, אין משכורת בסיס, אין שעות עבודה מסודרות, אין אורור במכרה ואין אמצעי בטיחות. לפי המדריך (בעצמו כורה עצמאי לשעבר) תוחלת החיים של כורה היא כ10 שנים מיום תחילת הקריירה. הם מתים מתאונות וממחלות ריאה. האלמנות שלהם (גם אותן פגשתי) יושבות מחוץ למכרה ומחטטות בערימות הפסולת שהכורים זורקים החוצה, מקוות למצוא כמה גרמים של כסף. מה עדיף? אין לי מושג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא גם לי לבקר במכרות הללו (וכמיטב המסורת של מוצ'ילרים ישראלים אפילו לימדתי את המדריך לומר בעברית "אבל ב 48' ספרנו יותר" כשהוא מדגים את הדינמיט :), ותנאי העבודה שם אכן זכורים כבלתי אנושיים. לא פגשתי או דיברתי עם כורים אשר עבדו בכריה עבור חברות בינלאומיות, ואולי אכן תנאיהם משופרים באופן יוצא דופן. אם התנאים הם כפי שתארת, בהכירי את האלטרנטיבה, אין אפילו לשם מה לשאול "מה עדיף?", זה ברור לחלוטין. בכל אופן, הבעיה היא שברוב גדול של המקרים אין זה כך - ולא צריך להרחיק עד אמריקה הלטינית. אפילו בישראל עובדי חברות כוח אדם לרוב אינם מקבלים תנאים סוציאליים. ובנק הפועלים למשל, מייד לאחר פיטורי 900 העובדים, שכר עובדי חברת כוח אדם על מנת להחליפם, משום שעלותם נמוכה יותר. בוודאי שלעובדים הזרים בישראל ולרובם של מהגרי העבודה בעולם אין פנסיה וביטוח בריאות, והם אינם זוכים למשמרות של 8 שעות. באופן כללי (ומבלי להיכנס לעניין פוטוסי - שם אולי אכן מצב העניינים שונה), חברות בינלאומיות סוגרות מפעלים ומעבירות אותם למקומות זולים יותר משום שעלות העבודה נמוכה, חוקי ההגנה על עובדים זניחים או אינם נאכפים, ושוק העבודה גמיש בהרבה - ניתן לפטר עובדים ולהרע את תנאיהם, וזכות ההתארגנות נשללת מהם. פנסיה וביטוח בריאות לעובדים לרוב אינם נמצאים גבוה ברשימת האינטרסים של תאגידי ענק אלו בשעה שהם עוברים לארצות העולם השלישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא פגשתי כורים של החברות הבינ"ל, אבל לא נראה לי שלמדריך היה אינטרס לשקר, בסה"כ הוא היה בעצמו כורה עצמאי. (אמנם לפי עדותו, אבל נראה שהוא בקשרים טובים עם הכורים העצמאיים שפגשנו) דוגמא אחרת: בצ'ילה ביקרתי בעיירות הכורים של מכרות המלחת (חנקות) במדבר אטקמה. המכרות האלו הפכו לחסרי ערך עם המצאת הדשן הכימי בתחילת המאה ה20. התוצאה - ערי רפאים נטושות כמעט לחלוטין, שרק תנאי היובש הקיצוניים של מדבר אטקמה משמרים אותן כפי שהיו לפני 100 שנה. לחילופין, באותו מדבר ליד העיירה צ'וקיקמטה יש מכרה נחושת. גם הוא הפך ללא רווחי ועמד להסגר, כאשר נקנה ע"י חברה ארה"בית שיישמה בו טכניקות מודרניות יותר יעילות, שמאפשרות לו לשמור על רווחיות ולהשאיר את צ'וקיקמטה (וכן את העיר קלאמה שלידה) בחיים. אפשר להגיד שהחברה הארה"בית משגשגת על אוצרות הטבע ועל כוח האדם הזול של צ'ילה. מצד שני, בלעדיה לא היה למכרה ולעירה שלידו יכולת להתקיים. הערה: הסיור במכרה הנחושת והמידע שנמסר בו ושמובא לעיל, נתנו בחינם ע"י מחלקת יחסי הציבור של החברה הארה"בית. (שלצערי שכחתי את שמה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין עבודה עפ"י חוזה מוסכם, שבו מוגדרים כללים ומגבלות לזכויותיות של המעביד, לבין החלטה מודעת של אדם לחתום חוזה "עבדות" לזמן מוגדר, עם הגבלות אחרות? במלים פשוטות: אלו כללי בסיס *כופים* חוקי המדינה על "עבודה"? האם יש כללים שניתן ע"י חוזה לוותר על יישומם? האם זה בהכרח לא מוסרי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב רובם של חוקי העבודה הם קוגנטיים, דהיינו שאין תקפות לויתור של העובד על זכויותיו. זה נובע משתי סיבות עיקריות. אחת - מכיון שהמעסיק הוא בעל כוח רב יותר מהעובד ההנחה היא כי הויתור לא היה מרצון חופשי ממש אלא מדובר ב"הסכמה כפויה". השניה, כיון שלמדינה יש אינטרס למנוע "עבדות" על צורותיה השונות (למשל, ויתור על שעות מנוחה, ימי חופש וכו'). כך למשל על פי החוק 1 אינך יכול לצבור ימי חופשה (אלא בתנאים מסוימים ורק חלק מהחופשה) רק על מנת שלא יווצר מצב בו העובד איננו יוצא לחופשה כלל וכך מעביד עצמו לדעת. בהחלט ניתן לומר שהחברה, במקרה של דיני העבודה, מעוניינת להגן על העובד, גם מפני עצמו. 1 סעיף 7 לחוק חופשה שנתית: http://www.hilan.co.il/Moked_Yeda_Lesachar/Lawsgroup... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשפט האחרון שלך אתה מתכוון חברה במובן society ולא company. ____________________ מוגש כשרות לציבור כדי שלא יעשה אותו "אה?" שאני עשיתי ברגע הראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה, גם צודק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |