|
||||
|
||||
זה נותן לי רעיון: להנדס גנטית חיות מאזוכיסטיות. אני כבר רואה בעיני רוחי את ההפגנות נגד מה שקרוי "תרנגולות חופש" עם השלטים "תנו לחיות לסבול!" |
|
||||
|
||||
הוסף לרשימה: פרות מהונדסות באופן דומה לפרות מ"המסעדה שבסוף היקום". |
|
||||
|
||||
נחמד. כמובן שתצטרך לפני כן להנדס להן תבונה, או לפחות נפש סבוכה כמו זו האנושית; אבל אני חושש שאולי תצטרך גם להנדס להן תרבות. |
|
||||
|
||||
מדוע אתה חושב שיש צורך במורכבויות האנושיות לשם הנאה מן הסבל של עצמך? נראה לי שדי בקיום צרכים מנוגדים בגוף אחד, כך שלעיתים סיפוק האחד בא על חשבון סבלו של השני. דבר זה, כידוע, מתקיים בכל ייצור חי (שלמשל צריך לאזן בין רעב ליצר המין). דוגמא משלי: בכל פעם שאני נפגע פיסית (בריצה, במילואים וכו') מציף אותי גל נעים ומרגיע של חומרים משככי כאבים שהגוף מפריש למחזור הדם. בסופו של דבר הכאב במקום הפגיעה גובר על ההנאה הנובעת מהגעת המשככים למוח (?). נוספת על זה מודעותי לנזק לטווח ארוך שיכול להגרם מפגיעות כאלו (בריאותית ואסתתטית), כך שאני מנסה להמנע מפגיעות פיסיות. אך אצל מי שאין את האיזון הזה, כלומר שאצלו השפעתם של המשככים על החלטותיו חזקה יותר מן הסבל במקום הפגיעה וכן מן השיקולים לטווח ארוך, דרכו למזוכיזם סלולה. כך שייתכן שייצור "תרנגולות סבל" אינו כה מסובך. |
|
||||
|
||||
אז זהו, שלא. בניגוד ליצורים של דוגלס אדאמס, אני לא חושב שמה שאני מציע בחצי קריצה הוא מדע בדיוני. מערכת העצבים של תרנגולות, למשל, עוצבה (הה) בצורה שאינה תואמת את חייהן בכלוב מתכת צר, ואני לא בטוח שזה נורא מסובך לשנות אותה קצת כך שהן לא תחיינה ב stress (נניח שזה המצב היום) כתוצאה מכליאתן, אם לא היום, אז בעוד עשר שנים. אני חושב שאם התרנגולות יעדיפו להדחק לכלוב גם כשהדלתות תהיינה פתוחות אל האחו הסמוך, נוכל להניח שהן אינן "סובלות" שם גם בלי להכנס לעובי הקורה של המשמעויות של כאב, סבל, תודעה ותרבות. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הממ... צודק, אני חושב. אבל זה כבר לא מזוכיזם (הנאה מסבל), זה מניעת הסבל מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
כן, גם אתה צודק. חיות מזוכיסטיות ממש הן לא דבר פרקטי, אף חקלאי לא היה רוצה תרנגולות שמנקרות את עצמן או מתחככות בסורגי הכלוב עד זוב דם וכד'. |
|
||||
|
||||
אני חוזר על הצעתי לפתרון העניין תגובה 155595. |
|
||||
|
||||
צחוק צחוק, אתה פשוט סדיסט. איך לא תפסתי. הפער הקבוע שבין מציאות ודמיון. |
|
||||
|
||||
דווקא נראה לי שהם ממשיכות לסבול, גם בפנים וגם בחוץ. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |