בתשובה לדובי קננגיסר, 24/07/03 11:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התגובה שלך (ושל רבים אחרים המביאים השוואות שונות ומשונות) מביאה אותי לספר סיפור שאני תמיד מזדעזעת מחדש כשאני חושבת עליו. לפני שנתיים שלוש סיפרו בחדשות שילדה קטנה נפטרה בחדר מיון של בי"ח הדסה בזרועות אביה מהתייבשות. הילדה סבלה משילשולים הקאות, וכיון שלא טופלה בזמן, היא מתה. כיון שאני מכירה את "התפאורה" במקום- (ביליתי בו כמה לילות עם זעזועי מוח שהילדים שלי התמחו בהם בעבר..) אני מדמיינת לעצמי שוב ושוב את הסיטואציה, כאשר במקום הסוף הנורא, אני (המשחקת את תפקיד האב) קמה ועושה שערוריה על יד הדלפק של האחיות ווצועקת שלא מעניין אותי! אני רוצה שהרופא יבוא עכשיו!! לבדוק את הילדה שלי. האחות מנסה להרגיע אותי בנימוס "שזה בסדר גברת, הרופא תכף יבוא", ואחר כך בצורה קצת בוטה היא אומרת שיש מקרים דחופים יותר, ואחר כך היא קוראת לאיש הביטחון שמנסה לומר לי שאסור לי לצעוק ושהוא יוציא אותי החוצה. זה כמובן לא עוזר להם ואני נאחזת בשולחן וצועקת שהרופא יבוא עכשיו! אם לא, אני אמשיך לצעוק ואפריע לכל חדר המיון. תוך כדי זה אני רואה את האנשים הממתינים בחדר מסתכלים אחד על השני, מנידים בראשם ונאנחים על האלימות הפושה בארצנו. כך עד שהעסק נמאס לכולם. האחות קוראת לרופא, הוא דוחף אינפוזיה לילדה, ולמחרת היא חוזרת הביתה לשחק, לצחוק ולחיות את החיים הכל כך מובנים מאליהם. ברור לי שכל המצויים שם באותו יום יחשבו שאני אלימה ואולי מעורערת בנפשי, אבל אני, ואולי גם הרופא המטפל, נדע שהצלתי את הילדה שלי. זה מאוד נכון שיש הרבה אלימים בחדר מיון שעושים את זה רק בשביל הקטע, או בגלל שהם חושבים שמגיע להם, או בגלל שהם באמת מופרעים. ובודאי יהיו הרבה שיבלבלו בין ההתנהגות שלי לשלהם. אולם אני, שידעתי את מצבה של בתי, וידעתי שרק על ידי צעקות ושערוריה אוכל להכריח את הרופא להגיע, יודעת שההתנהגות הזאת היתה הדבר המוסרי והנכון ביותר בהקשר ההוא. אני לא מוכנה להקריב את הילדה שלי, רק כדי שהאנשים בחדר המיון ימשיכו לחשוב שאני אישה מהוגנת. כל זה כמובן בדמיון. הסוף האמיתי היה הרי הפוך. נראה לי שהנמשל ברור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אותו רופא שהכרחת לעזור לבתך היה באותו רגע עסוק ברישום התרופות היומיות לילדים במחלקה. לאחר שהוא סיים להציל את בתך, הוא שכח להמשיך ברישום. למחרת מתו ונפגעו כך וכך ילדים במחלקה בגלל אי נטילת התרופות. אך מאחר ומחלקת הילדים היתה בירושליים, הרי סביר להניח שרוב המתים היו ערבים ויצא שכרך בשכר גדול עוד יותר לכל ישראל ואמרו אמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרת סדר במקום ציבורי עדיין אינה אלימות של ממש. האנלוגיה המתאימה יותר היא זו, שבה היית מתחילה לפצוע ולהרוג את החולים בחדר המיון, חולה אחרי חולה, כאולטימטום - עד שהרופא יגיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה לא נכונה. האלימות של הליגה להגנה יהודית בעניין יהודי רוסיה כללה פיצוץ (במובן המטפורי) של הופעות תרבות רוסיים, הפגנות סוערות ללא התחשבות בחוק שעות עבודה ומנוחה ליד השגריריות וכו'. היו גם איומים לרצוח דיפלומטים רוסיים אם בריה''מ תוציא להורג שני יהודים- שלא הוצאו להורג עקב איום זה. כל זה הציל עשרות ומאות אלפי יהודים מהדיכוי בו היו שרויים, ולא גרמו למות של אף אחד אחר. (המזכירה שנהרגה ממשלוח מעטפת נפץ נהרגה הרבה אחרי שהרב כהנא עזב את הליגה והוא כלל לא נחקר בעניין על אף שחזר לארה''ב פעמים רבות).כך שלא מדובר על להרוג מישהו על מנת להציל את הבת שלי. הנקודה המרכזית בטיעון היא שיש מצבים בהם אסור לך להיות ''בסדר''. אני חושבת שאין לאף אחד ספק שבמקרה של אותו אב, בדיעבד הוא היה ממש לא בסדר בבסדריות שלו. נכון שיש סכנה שכל אחד יעשה שבת לעצמו ויחליט שלא בא לו להיות בסדר. אולם בשביל זה יש את המנגנונים החברתיים ששומרים על חוק וסדר שמאזנים את זה. ורק מי שהעניין בוער בו עד כדי שהוא מוכן לשלם את המחיר החברתי המיידי של להיות מוקצה בחברה הסובבת אותו, נוקט בשיטות אלו. במקרים אלו, רק ההיסטוריה שופטת האם האדם חש נכון את המציאות, ופעל נכון, או שהיה סתם חוליגן פרוע. (גם זה סיכון שאדם כזה לוקח על עצמו, הרי ייתכן שאפילו ההסטוריה לא תטה לו חסד). רק אדם שהאמת בו בוערת וברורה מאוד, יקח על עצמו את הסיכון. במקרה של הרב כהנא בעניין יהודי רוסיה ההסטוריה כבר אמרה את דברה, והיום יודעים שהוא צדק בפעילותו, והוא, על ידי ניתוח נכון של המצב, מסירות נפש, ומוכנות לקחת סיכונים גדולים שלו ושל אנשיו, הצליח להסיט את כיוון התנהלותן של המעצמות הגדולות בעולם, לכיוון של שחרור אחיו היהודים מהדיכוי הסובייטי. שם הסיפור נגמר הרבה יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
John Q, שבו אב חוטף חדר מיון כדי לדאוג לבנו להשתלה, או משהו כזה. ואם כבר אנחנו בעניין, שיטת הפעולה הזו היא *לא* לגיטימית, טבל היא *מובנת* כאשר מדובר באדם יחיד המקושר רגשית למקרה, ומגיב כך באופן ספונטני. אחרת (כמו במק'רה הככניקי) היא גם לא "מובנת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הרופא לא היה עסוק באותה שעה בקריאת עיתון, אלא בטיפול במקרים דחופים, הרי שהאנוכיות שלך ראויה לכל גינוי. מעבר לכך, את כותבת ''בגלל שהם חושבים שמגיע להם'' ולא כוללת את עצמך בקבוצה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לה כבר מטר שמונים וחמש לסיבה הזאת, ועוד היד נטויה.... אני לא יודעת אם אתה מכיר את ההוי בחדר מיון. ומכל מקום, במקרה שאני מתארת הטיפול בילדה היה דחוף מכל דחוף, הרי הילדה מתה מחוסר טיפול. אבל הסיפור הוא משל, והנמשל הוא יהדות רוסיה שהיתה על סף אובדן מהעם היהודי בלחץ השלטון. אם אני לא טועה, לא היו ''מקרים דחופים'' בעולם שהצלת יהדות רוסיה באה על חשבונם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל כך ברור לך שהניתוח שלך של המציאות הוא נכון, שקשה לך להעלות בדעתך שמישהו מבין אותה אחרת ממך. לכן את מסיקה שההתנגדות לטרנספר נובעת מהתיפיפות, מניסיון למצוא חן ולהיות נחמד. האמת היא הראיה שלך את הערבים היא פשטנית, ובמידה רבה היא בבחינת נבואה המגשימה את עצמה. תורתו של כהנא לא מותירה לערבים שום ברירה חוץ מלהיות אויב. את משולה לא לאמא המנסה להציל את בתה ממוות, אלא לרופאת אליל המתעקשת לתת לילדתה ''תרופת פלא'' רעילה, שסופה להרוג גם את הילדה וגם את השכנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך טעות בהבנת הנקרא. אני חושבת שההתנגדות לטרנספר נובעת לא מהתייפייפות אלא מההתנגדות לכך שתהיה כאן מדינה יהודית. לא ראיתי שהערבים אהבו אותנו לפני שהרב כהנא עלה לארץ. למען האמת אני אפילו זוכרת מלחמה אחת או שתיים. אני מסכימה אתך שבמקרה של היחס ליהודים וערבים בארץ הילדה שאני רוצה להציל, היא דווקא זו שאתה רוצה לקבור, אולם את הדיון הזה כדאי לנהל במאמר הבא. לגבי חילוץ יהודי רוסיה מהדיכוי הסובייטי, אני חושבת שאתה מסכים שתרופת האליל דווקא רפאה את הילדה (וגם את השכנים, לדעתי מאבק זה היה נדבך בתהליך שהביא לקריסתה של ברית המועצות ולשחרור כל העמים מעולה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרשי לי לצטט אותך: נו באמת. הרוב המכריע של המתנגדים לטרנספר בין היהודים בארץ תומכים במדינה יהודית בכל ליבם, אחרת כבר מזמן היתה בארץ מדינה דו-לאומית. המחלוקת היא על מה זו יהדות, מהי מדינה יהודית, וכמה עוול מותר לגרום ללא יהודים על מנת להקים ולקיים מדינה כזו. אבל על כך באמת יותר מתאים לדון תחת המאמר הבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הקביעה הנחרצת והמשונה הזו, כאילו פעילות כהנא הייתה *ה*סיבה להתפוררות הגוש הסובייטי, היפתחותו למערב, ושחרור היהודים ממנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כן, התכוונתי. כתבתי אמש תגובה ולחצתי ''אשר'' פעם אחת, ואז ויתרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות בהודעה שהגבת עליה ניצה טוענת רק שמאבקו של כהנא היה *נדבך* אחד וגו', לא *ה*סיבה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |