בתשובה לאפופידס, 18/07/03 14:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מניח שאני לא יכול לבקר אותך יותר מדי על כך, משום שאני התחלתי. ובכל זאת - אתה מסיט את הדיון מהמציאות היום-יומית בשטחים הכבושים בהם הצבא הישראלי מגן על האינטרסים של קלגסים ישראלים (כמו גם על ביטחונם של ילדים קטנים וסתם אוהבי איכות חיים משוללי יכולת חשיבה פוליטית או מוסרית), אשר בתורם אינם אלא זרוע פרועה ולכאורה "איננה נשמעת למרות" אשר מקדמת באמצעים אחרים את מדיניות ממשלת ישראל. אינני מאמין כי יכולה להיות לקורבן "תרבות" כלשהיא אשר מצדיקה את הפעילות הפושעת והמעוולת של ממשלת ישראל. אתה בוחר לדאות לעניינים ארציים מעט פחות - דיון בסגנון "מלחמת הציוויליזציות" על נחיתותה המוסרית של התרבות הערבית מול התרבות המערבית הלבנה. ניחא. אני חוזר ואומר כי גם אם אתה צודק בכל מילה (ואתה לא, כמובן :), עדיין הגזלנים והמדכאים הם הרעים בסיפור הזה, והקורבנות של הגזל והדיכוי - תהא תרבותם אשר תהא - הם הטובים. ויש להאבק למען הצדק, לא למען העוול. התרבות האנושית איננה נישאת בגנים, וכל התאוריות על התרבות הערבית לא מצדיקות ילד אחד אשר מורעב בכוונה תחילה ע"י ממשלתנו, ולא חייל אחד אשר מביט במתנחלים אשר מפליאים מכותיהם בילדים ואינו נוקף אצבע. ולעניין, אני מסכים לגמרי לכך שהתרבות הערבית הינה פרימיטיבית יחסית לתרבות המערבית האירופאית, אשר התפשטה בגירסה זו או אחרת למדינות "המערב". המדע המודרני, יסודות הכלכלה, עיקר הפילוסופיה החשובה, והחשוב מכל - המחשבה המדינית, כולם התפתחו באירופה. גם ההומניזם, כנגזרת של התפתחות המחשבה המדינית המודרנית, מקורו בתרבות האירופאית. לא ידוע לי על שום דבר בתרבות הערבית אשר מקביל למפנים הכבירים במערב ביחס שבין אדם לחברה ולעצמו - המהפכה הצרפתית, מלחמת העצמאות ומלחמת האזרחים בארה"ב, הולדת הקפיטליזם באנגליה, ועוד מספר מועט של ארועים המעצבים את החברה המערבית כפי שהיא כיום. התרבות הערבית איננה יוצאת דופן מבחינה זו, דרך אגב. מהיכרותי עם התרבות ברוב מדינות אמריקה הלטינית, גם שם התרבות הינה פרימיטיבית באופן דומה (במידה שלא הועתקה מאירופה). לא תימצא הגות הומניסטית בקרב שבטי הקצ'ואה שבהרי האנדים. אני לא יודע בוודאות לגבי תרבויות אחרות, אבל נראה לי שגם סין עם תרבותה המפוארת מעולם לא התעלתה למחשבה הפוליטית המערבית, וכך הדבר לגבי רוב העמים והתרבויות מלבד באירופה. דא עקה, ההיסטוריה מלמדת אותנו שאין קשר הכרחי בין ההגות של יחידי סגולה וה"פרימיטיביות" היחסית של תרבות לאיכותה המוסרית -במציאות הריאלית-. כמו רבים מבני עמנו, אני חי וכותב כאן משום שסבי וסבתי היו ברי מזל. שלא כמו רבים אחרים, הם שרדו את התופת הנוראה והגיעו הנה לבנות מחדש את חייהם. לא אשכח לעולם את הסיפורים על מה שעוללו להם בני האומה האדירה אשר הוציאה מתוכה את הפילוסוף אבי תורת המוסר המודרנית, את גטה ואת שופנהאואר, ותרומתה למדע המודרני לא תסולא בפז. אומה אשר בתקופה לא קצרה כאילו הגדירה את המושג "תרבות", אומה אדירה, חרוצה וגאונית, אשר כאילו הוציאה מאי אילו מקורות חבויים בתוכה את גילויי הרשע הטהור מהגרועים המוכרים בתולדות האדם. מה ניתן ללמוד מכך? כפי שאמר פעם ליבוביץ' ז"ל, ההיסטוריה איננה מלמדת אותנו דבר. היא איננה אלא אוסף עובדות אשר כל אדם לומד ממנו את אשר הוא רוצה. אם כך, אסביר מה אני חושב. כפי שראינו באחד-עשר לספטמבר, קשה להתכחש לעובדה כי באיסלאם המיליטנטי (ואולי אף באיסלאם בכלל) טמונים זרעים של טרוף. האיסלאם איננו בהכרח רוע צרוף, אולם יש אשר מסיקים זאת ממנו. לכשעצמי, נראה לי כי אין זה יוצא דופן - זרעי הטרוף והאימה טמונים ברוב האומות וברוב האנשים. עובדי אדמה פרימיטיביים כברוקרים מוול-סטריט השוחים בשווקים הגלובליים, פקידים מפרוסיה, סוחרי סמים קולומביאנים, בחורים טובים במסוקי אפאצ'י אשר ידם לעולם איננה רועדת, אנשי מפלגה בולשביקים, מיליציות טוטסי, איפה לא. את הטרוף האנושי ניתן לדלות ממקורות רבים - אני קורא (נו, לפחות מרפרף) עכשיו את ה"קפיטל" של מרקס, ולא ניתן להתעלם מהעובדה שגם ממחשבתו ומטיעוניו של הוגה חשוב זה הגיעו אנשים למשטר טרור אכזרי אולי לא פחות מזה שאליו נפלו קורבן בני עמנו. התנ"ך גם הוא יכול לשמש מקור שכזה, או זו לפחות דעתי. שוב, אין אנו למדים מכך הרבה. בגרמניה הנאצית משטר הטרוף עלה ודרס מוסדות דמוקרטיים (אומנם בעלי חולשה ממסדית, אולם אין ממסד או תעלולים משפטיים, אין איזונים ובלמים אשר יצילו אומה המהווה קרקע פוריה לפאשיזם מקריסת משטרה הדמוקרטי - גם לא בישראל), ברוסיה הוא עיוות מהפכה אשר לכאורה היתה בעלת מניעים נעלים. לא עושה רושם כי ניתן לחזות מראש אילו אלמנטים באיזו תרבות יצמיחו את המשטר האפל הבא, את הקטסטרופה הבאה. אני מסכים כי כיום האיסלאם יכול להוות איום שכזה (לא בשל מדינת לאום ספציפית, אלא יותר משום כלי הנשק הקטלניים אשר קיימים כיום). ישנם רבים אשר חושבים כי מקור הרעה העתידית הוא דווקא המשטר הקפיטליסטי הגלובלי המתרחב והולך ללא הפסק, מאכל את כל מה שעומד בדרכו ללא הגיון וללא מטרה מלבד "מיקסום הרווחים", מכלה את משאבי העולם ופוגע פגיעה בלתי הפיכה בעתיד הדורות הבאים. ומה אני מסיק מכל זה לגבי המציאות בזמננו ובמקומנו? ראשית, כעמדה עקבית אני מייחס חשיבות יתרה למה שמתרחש במציאות הריאלית על פני הצהרות, הגיגים, וכוונות טהורות. אומנם שרון מדבר על "וויתורים כואבים" ואבו-מאזן דורש את ירושלים, אבל במישור המעשים ישראל ממשיכה לגזול ולדכא, מתוך כוונה מסודרת ועקבית. אני מודה - לא איכפת לי מה חושב הקורבן על המדינה האידיאלית של אפלטון. ראשית דבר יש להילחם כנגד הסבל והעוול. לאחר שישראל תפסיק לדכא את קורבנותיה - אני אהיה בין הראשונים להתווכח עימם ב"אייל הקורא מרמאללה" על המוסר הקאנטיאני ועל תרבותם הפרימיטיבית. הדבר נכון גם לחלק אחר של דבריך (במקום אחר) על הפרימיטיביות של העולם השלישי. אני אישית אינני לוקה ברלטוויזם הרואה בתרבות כפרית פרימיטיבית כשוות ערך לתרבות המערב. אולם ראשית מוטל על המערב להפסיק ולעשוק את מדינות העולם השלישי, ורק אז להתחיל להטיף להן. עם כל הפרימיטיביות שלהן, המדינות הללו עדיין נעשות עניות יותר והחיים בהן קשים יותר - וזאת בהתמדה מאז שנות השישים. זה איננו מקרה, הן לא הפכו פרימיטיביות יותר כך לפתע פתאום. הטעות שלך נעוצה בעובדה שאתה מייחס להתנהגות "המערב" או ישראל ( תלוי בהקשר) אלפי שנות אתיקה ופילוסופיה מוסרית, בעוד שראייה נכונה יותר של פני הדברים מייחסת להם רק את הגותו של איש פלורנס בן המאה ה-15. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בתיק ''תגובות מוצלחות שיש לזכור את הלינק שלהם'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יאומן, אבל אנחנו מסכימים על משהו :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק רציתי לומר כי אני נהנה מאוד מתגובותיך בכלל, ומזו בפרט. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השקפת העולם שלך קשה לי מאוד לקבל. מאחר ואני רוצה להעיר לגבי כמה פרטים בתגובה שלך וכדי שתגובתי לא תהפוך לויכוח לשם ויכוח, אסביר תחילה מה כל כך מפריע לי בהם. אני חושב שאתה תופס את המצב (הישראלי-פלשתיני) כמעין קונפליקט בין מבוגר לילד. המבוגר הוא כל כך נעלה על הילד (הבנה, השכלה, מוסריות, אחריות) שהוא מחוייב לוותר וללכת את רוב הדרך אל הילד, מפני שעם ילד (פרימיטיבי, גחמן, קורבן, לא אחראי למעשיו) אי אפשר להתוכח. תפיסה כזו היתה הליבה של מדיניות רבין-פרס שנכשלה כשלון כואב כל כך. בגלל "ההתנשאות התרבותית" ויתרה ישראל על אינטרסים רבים שלה. הרי כמה דברים שישראל היתה צריכה לעמוד עליהם לדעתי: שחרור אסירים בטפטוף איטי מאוד ובצמוד לרגיעה מוחלטת, אחריות מלאה של האוטונומיה באזורי שליטתה לגביית מסים, לתעסוקה, לטיפול בריאותי וסביבתי, לבטחון (כמובן לפי יכולתה, אך כאשר ברור שאין ישראל מחוייבת להעסיק את מובטלי הרשות ולטפל בחוליה), פתרון בעיית הפליטים ברמה העקרונית, ופתרונות סבירים של בעיות האגן הקדוש (הר הבית וכו') תוך התחשבות גם בדרישות לא רציונליות של הדתיים היהודים ולא רק המוסלמים. בסופו של דבר הויתור מתוך התנשאות על דרישות סבירות, לפחות לא הועיל לאף צד. ולדבריך עצמם: 1) המתנחלים - "קלגסים ישראלים". לביטוי זה אין בסיס מלבד הפרובוקציה. ברור שבקבוצה גדולה כל כך יש לא מעט רמות של התנהגות אנושית והתיחסות כוללנית היא בודאי לא במקום. חלק גדול מהם פשוט רוצים לגור במה שהם רואים כנחלת אבות שנרכשה/הושגה ע"פ החוק הנוהג במדינת ישראל, חלק קטן או גדול מוכן לדו קיום עם שכניהם וחלק אף מוכן להתפנות (החלטת רוב "יהודי", פיצויים וכו'). הרוב הגדול שלהם מכיר בתקפות של התנהגות "הגונה" אל "הגר" (ולעניין זה אין זה משנה אם הוא גר או לא). מדוע הם קלגסים פושעים ומנוולים גדולים יותר משכניהם שאפילו אצל המעולים שבהם קשה לעתים למצוא הערכה מוסרית של התנהגות כלפי אוייב (אחד הלינקים בתגובות כאן מפנה לאתר של סרי נוסייבה. במאמר שלם המסביר את הרציונל והנימוקים של עמדתו אין אפילו רמז של הסתייגות מוסרית ממעשי טבח של אזרחים שתוצאתם היחידה היא סבב נוסף של מעגל הדמים). 2) "פעילות פושעת ומעוולת של ממשלת ישראל" - אם מדיניות ממשלת ישראל היא שרק התנחלויות וכרסום בשטח המחיה של הפלשתינים יכולה להכריח אותם להתפשר עם המציאות ולשבת לשולחן הדיונים, האם זו מדיניות פושעת ומנוולת. אני מניח שלמדינות דמוקרטיות בד"כ אין בכלל מדיניות קונסיסטנטית ואני מניח שרבים מתנגדים למדיניות הזאת ורבים יותר מגיעים אליה רק תחת לחץ, אבל האם אין זה סיכום לא רע של מעשי ישראל ב-36 השנים האחרונות (ראה התבטאויות שרון האחרונות). 3)"נחיתות תרבותית" אינה מצדיקה "חייל(ים) אשר מביט במתנחלים" המבצעים פוגרום, אבל העובדה שחיילים אלו הם היחידים שיש לנו אולי כן. צה"ל לא חשוב מה יעשה אינו יכול להתבסס על תמיכת הפלשתינאים אלא רק על תמיכת היהודים כולל המתנחלים ולכן יכולתו לפעול נגדם מוגבלת. נניח שנפרק (נפגע) את מג"ב וצה"ל בגלל בלתי מספיק במשמעת ומוסר, מי יגן על שלומינו? "בצלם"? "הצלב האדום"? 4) "התרבות הערבית היא פרימיטיבית יחסית לתרבות האירופית המערבית" - למעשה אתה שותף של אפופידס בתפיסה שהחברה האנושית היא תחרות מלכת היופי של תרבויות המסודרות לפי ניקוד, מי עליון ומי תחתון. בתחרות מופלאה זו חובה להתעלם לגמרי מן העבר. מאות השנים בהן היתה התרבות הערבית הגשר בין העולם הקלאסי לאירופה המודרנית והתרומה הערבית האדירה למדעים ולפילוסופיה של המערב, כל אלה הם עתיקות לא רלאבנטיות. מדינות אירופה+ארה"ב נהנות ב-400 השנים האחרונות מיתרון עוצמה ולכן עליונות התרבות שלהן היא בודאי סוד כוחן. QED. האם יתכן שיש שרשרת של נתונים אובייקטיבים שנתנו "פור" לאירופאים? לא מה פתאום [נא לעיין בספר האם יתכן שהסינים, היפנים, ההודים, הערבים, ילידי אמריקה ואחרים תרמו חלקים לא מבוטלים לתרבות העולמית הנוכחית? זה סתם רלאטיביזם. כיפק לנו ולעליונות הקדושה שלנו! ואם אנחנו כבר בשוונג, למה להתפס לקטנות: "לערבים אין מקבילות למהפכות החברתיות של המערב" - שלילת המלחמה והשוויון בין גזעים ומעמדות, זה רק בתוך האיסלם ולכן לא נחשב. "בתרבות הסינית אין פילוסופיה פוליטית" - מי אלו לאו-טסה, סון-טסה וקונפוציוס, לנו יש את גתה שופנהאואר וניטשה ("האלוהים מת ואל תשכחו את השוט"). דרך אגב, האם זה סופי וסגור שהאירופאים והאמריקנים רואים בנו חלק מתרבות המערב? ולענין זה האם כל האירופאים והאמריקנים שייכים לתרבות המערב? 5) כל כך התלהבנו מהיתרונות המוסריים והתרבותיים של המערב הקפיטליסטי שעכשיו לשם איזון אפשר להציג אותו בתור ה"רשע הגלובלי, מכלה את משאבי העולם, פוגע בעתיד הדורות הבאים, עושק את העולם השלישי, ללא הגיון וללא מטרה". לאירופה-ארה"ב אין כל מיני אינטרסים (למשל שמירה על רמת החיים) שהם מנסים לשמור. הם פשוט רשעים. ארה"ב היא התורמת העיקרית לבנק העולמי ולאו"ם על ארגוני הסיוע שלו, בזמן שיש כנראה לא מעט נזקקים גם אצלה. אך זה לא יכול לכפר על סירובה הפושע להצמד לעקרונות המוסר המוחלטים. 6) "ישראל ממשיכה לגזול ולדכא את קורבנותיה" - בחייך, מכל הדברים, דוקא כאן אתה רואה כוונה מסודרת ועקביות? בתאור שלך, הגורמים השליטים בישראל יושבים וחושבים יומם ולילה איך לדכא את הפלשתינאים. האם התפיסה הרוצה לרופף את חבל הטבור הכורך וחונק את שני העמים אינה אלא עוד צורה מתוחכמת (הפוך על הפוך) של הרצון שלנו לדבוק ולשלוט ולדכא? 7) אם הבנתי נכון אתה מבטל את מה ששרון אומר ודורש ממנו "מעשים", בזמן שלאבו-מאזן אתה מוותר אפילו על ה"דיבורים" (טוב, "נחותים" אמרנו כבר). 8) "הגותו של איש פלורנס בן המאה ה-15" מלמדת אותנו שהעולם אינו מקום של אידאות וצוים מוסריים מוחלטים אלא מקומם של בני אדם שיש להם צרכים ואינטרסים, ושזכות הקיום אינה הזכות הפחותה מבין זכויות האדם. לסיכום, קשה לי להבין איך אתה מסביר את הצורך להגיע להסכמים וויתורים עם יריב "נחות" כל כך, אלא אם אתה רואה בכך מעין מעשה צדקה וחסד (או הוכחה של "עליונות מוסרית") שגומלת האומה האדירה של 5 מיליון יהודים למיעוט הנרדף והסובל של 250 מיליון ערבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי התפיסה הכללית אשר אתה מייחס לי, אינני חושב כי היא אכן משקפת את דעותי. ברוב הודעותי הקודמות עמדתי על כך שאינני רואה יתרון מוסרי בצד הישראלי של הסכסוך (בכך אף נפתח הדיון אם אני לא טועה), ולגבי שני האחרים - רמת ההשכלה בישראל גבוהה יותר, אולם זו עובדה ולא דעה. אני אכן מאמין כי על הצד הישראלי מוטלת אחריות גדולה יותר, וזאת משום שלו נתון הכוח, ולכן גם יכולת ההשפעה. האחריות מתלווה בדרך כלל ליכולת להשפיע על המציאות. לא ניכנס כעת לדיון מורכב כמו "הסיבות לכישלון תהליך אוסלו" או למידת אחריותה של ישראל ל"מובטלי הרשות הפלסתינית" לאחר שלושים שנות כיבוש ודיכוי כלכלי, אולם אני מוצא לנכון לציין את הסתייגותי - אינני חושב כי הסיבה לכישלון האמור הינה "התנשאות תרבותית". 1. למינוח הזה ישנם ביסוסים רבים, כפי שיודע כל חייל מילואים אשר לא עושה שקר בנפשו, כל מי שקרא ולו פעם אחת את גדעון לוי, או כל מי שיודע מה קורה בשטחים הכבושים ממקור ראשון. בוודאי שלא כל מתנחל הוא כזה - אולם מדי יום ביומו מתרחשים מעשי קלגסות. כאשר אדם כותב באייל כתבה על התנחלות בה קצין הביטחון (כמדומני) "מספר בגאווה על נסיונות ההתרחבות של יישובו", מדובר כמובן על גזל אדמות מלווה באלימות, בגיבוי הצבא. קלגסות איננה כל התנהגות אלימה או פושעת, אלא בדרך כלל אלימות מלווה באדנות ובגיבוי הכוח השליט העיקרי. אין ספק כי גם בין הפלסתינים ישנם אנשים אלימים ומנוולים, אולם הם אינם זוכים לגיבוי ממשלתי, או של הכוח האלים הדומיננטי. למיטב ידיעתי לא נרשמו מעולם מקרים של פלסתינים אשר מכריחים מתנחלים לשיר את המנון גדודי אל-אקצא, או שגילחו את ראשם של מתנחלים במספרה יהודית כאמצעי בידור. אני שוב חוזר ומדגיש - אין אלו מעשים יוצאי דופן. התקשורת הישראלית כלל איננה מתעניינת בכך כמובן, אולם ארגונים אשר פעילים בשטחים (ישראלים או בינלאומיים) מקבלים דיווחים על מעשים דומים מדי יום ביומו. 2. אפשר כמובן לטעון כי נסיונה הבלתי פוסק של ישראל לקבוע מלכתחילה את גורלו של כל משא ומתן אינו אלא נסיון "לשכנע את הפלסתינים להיות הגיוניים". "צריבה תודעתית", יעני. אפשר, אולם זה יהיה שקר. ישראל מעולם לא הפסיקה את נסיונות ההשתלטות והגזל, ולמען האמת אף הרחיבה אותם בשעה שנראה היה כי הפלסתינים הופכים הגיוניים לפתע פתאום (בשנות אוסלו הוכפל מספר המתנחלים בגדה המערבית, וגדל ב 70% בהתנחלויות עוטפות ירושלים, לפי דו"חות "בצלם"). אפשר לקרוא להכאת ילדים קטנים על מנת להשתלט על הדרך בה הם צועדים לבית ספרם "מדיניות" או כל שם מכובס ומכובד אחר, אולם הריח לא משתנה, תקרא לזה איך שתקרא. "כרסום בשטח המחיה" משמעותו בפועל היא שרפת עצים וציוד חקלאי, השתנה לתוך בתיהם של אנשים, הרעבה ומניעת טיפול רפואי, פוגרומים מזדמנים, ועוד מעשי קלגסות. 3. צה"ל איננו מתבסס על "תמיכת המתנחלים". זהו איננו צבא גרילה אשר זקוק לתמיכת האוכלוסיה המקומית. טיעון דומה יביא אותנו למסקנה שאסור למשטרה לפגוע בכנופיות מכיוון שהיא מתבססת על "תמיכת האזרחים". אינני מבין מה הקשר בין דברי לבין "פרוק צה"ל או מג"ב". 4. אין ספק כי לתרבות האנושית תרמו רבים, ואני מודע לעובדה שבזמנים שונים מרכז הכובד התרבותי לא היה בבוסטון. אפופידס דיבר על ההיסטוריה הקרובה, ועל כך עניתי. ניתן לדון בכך מבחינה ערכית, ואז אני אשמח לנמק מדוע אני רואה באירופה ובהישגים האירופאים את ההתגלמות העליונה של המדע, המשטר, והתרבות האנושית כיום. התרבות החלה להתפתח לאורך הנילוס, הכתב אצל הפיניקים (?), והאלגברה אצל הערבים, אבל לא בכך היה מדובר. כמו כן, אכן נראה לי רק הגיוני שישנם גורמים וסיבות אובייקטיביות אשר בשלן אירופה היתה ב"פור". לכל דבר יש סיבה. אני יודע כי היו פילוסופים ערבים, וסינים.אולם מבחינה מעשית, במדינות "המערב" הבשילה הפילוסופיה והמחשבה המדינית לכדי מציאות. לא התכוונתי בדברי לדיון על פילוסוף זה או אחר. 5. בדרך כלל בביקורת הגלובליזציה אין מציגים את הקפיטליזם כ"רשע", אלא יותר כגולם הקם על יוצרו. הקפיטליזם הוא מכשיר מכוון "מיקסום רווחים" -מדיד-, ובשל כך התכנון הוא בדרך כלל קצר-טווח. בתור דוגמא באמת כללית ביותר, ג'נרל מוטורס (התאגיד הגדול בעולם, דרך אגב) לא כוללים במחירה של מכונית את הנזק לכדה"א אשר היא תגרום, ולא את עלות הטיפול בזיהום. הם אינם עושים זאת לא בשל רשעות, אלא פשוט משום שאין זה נמדד כ"הפסד" במדע הכלכלה כיום, ולכן איננו מובא כמעט בחשבון. יהא זה תמים לצפות שקפיטליסטים ימירו רווחים מדידים בערכים אבסטרקטיים ללא ערך כלכלי. מנהל נמדד במאזן, לא בערכים. הון קפיטליסטי מדיד נושא ריבית, עץ באמאזונס איננו מניב ריבית. מבחינה כלכלית טהורה, עדיף לכרות אותו עכשיו ולשים את הרווח בבנק מלכרות אותו בעוד עשרים שנה. ההפסד למגוון מיני הצמחים ובעלי החיים איננו נושא תג מחיר כלכלי, ולכן פשוט איננו מובא בחשבון. נושא הכלכלה הגלובלי הינו מורכב, אני אינני מבין אותו בכללותו, ויהא זה יומרני לסכם אותו במספר משפטים. "שמירה על רמת החיים" ללא ציון רמת החיים של -מי- היא חסרת מובן. למשל, ניתן להצדיק או לפסול כך את התוכנית הכלכלית החדשה בישראל, על סמך אותו הטיעון בדיוק. הבנק העולמי מניב רווח נאה לארה"ב (או יותר נכון לתאגידים הגדולים בארה"ב) על כל דולר שמושקע בו, וקפיטליסטים גדולים מאז ומעולם השקיעו אחוזים ספורים מהרווחים העצומים שזרמו אליהם בצדקה. בדר"כ זה השתלם להם, וזה גם פטור ממס. בקיצור, לא נראה לי שהובנתי נכון בנושא זה, וחבל להתווכח לריק. 6. אם לשפוט עפ"י מה שקורה בשטח, מדיניות ישראל אכן עקבית למדי בנושא זה. אני לא יודע על מה חושבים אנשים יומם ולילה (מלבד אנשים רעבים. אצלם אני יכול לנחש), ואישית זה גם לא כל כך מעניין אותי. מעניין אותי מה קורה במציאות. בוודאי שישנם אנשים הגונים בישראל (כמו בכל מקום) אשר נאבקים למען הצדק, אולם למרבה הצער ידם אינה על העליונה. 7. לא הבנת נכון. לא דרשתי דבר מאף אחד. 8. שוב, לדעתי אין זה קשור . אינני רואה כיצד זכות הקיום של אדם כלשהוא קשורה לגזילת אדמתו של איכר אשר התפרנס ממנה שנים על גבי שנים, על מנת להקים עליה תחנת דלק של "פז" לשרות יהודים בלבד. (טוב, יש קשר - המעשה הזה פוגע לא מעט בזכותו של אותו אדם להתקיים). הסיכום שלך לחלוטין נשגב מבינתי. לתיקון עוול אני אכן קורא "צדק", ואת זאת יש לרדוף ללא קשר למספרים או עליונות מוסרית. משטר הכיבוש והדיכוי הישראלי הינו עוול מתמשך, ויש להביא אותו לסיומו. אני מסכים שזה לא פשוט כלל ועיקר. לעומת זאת, להבין מי הטובים ומי הרעים כאשר בריונים יהודים מנשלים באלימות איכרים פלסתינים, זה כבר נראה לי פשוט הרבה יותר, ואפילו אני מסוגל לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה לך על התגובה המפורטת ואני דוקא חושב שויכוח גם אם אינו משנה דבר , לכל הפחות תורם לחידוד ושכלול העמדות. אני חושב שיש אי-הבנות הראויות להבהרה לאורך כל נקודות המחלוקת, אבל הפעם אתיחס רק ל-2 נקודות ולא החשובות ביותר, כיון ששתי הנקודות הנ"ל קשורות למחלוקת העיקרית המשתרעת לכל אורך ורוחב הויכוח ביננו. 1) "אחריותה של ישראל למובטלי הרשות הפלסטינית" - נניח שנבחרת כלכלנים הוכיחה ללא צל של ספק כי הכיבוש הוא הגורם הישיר לרעב והעוני בשטחים, עדיין אין שום דרך לגרום לחברה שאינה מורכבת ממלאכי עליון המצויידים ברציונל אין קץ להקצות משאבים כלכליים (ע"ח מצוקותיה) לתיקון העוול ולקימום הכלכלה הפלסטינית. אשמים או לא, לא תוכל לשכנע את הישראלים לקחת משאבים כלכליים מהנזקקים שלהם ולהעביר אותם לקרוביהם של "גיבורי" החמאס הגיהאד והפתח. לא תוכל אפילו לשכנע אותם לותר על תמיכות אמריקניות לטובתם. 2) אחת המהפכות המחשבתיות החשובות של הפילוסופיה המדינית המערבית היתה עבודתו של מקיאבלי. מקיאבלי לימד כי פעולות השליטים אינן יכולות להשפט ע"י סולם ערכים מוחלט של "טוב ורע" (כפי שנקבע למשל ע" הכנסיה הקתולית) אלא צריכות להשפט בעיקר ע"פ מטרותיהן ותוצאותיהם. ההסתיגות שמעוררת תפיסת "המטרה מקדשת את האמצעים" צריכה להיות מאוזנת ע"י הסכנה של "הדרך לגהנום רצופה בכוונות טובות". התוצאה היחידה של סולם הערכים המוחלט (ע"ע עוול וצדק) היא הצביעות. גם המתנחלים (הקלגסים הישראלים שלך) וגם "גיבורי" האינתיפאדה אינם אומרים "תראו, מעשינו מתועבים אבל אנו חייבים לעשותם למען עמנו בתינו וערי אלוהינו" אלא "אנחנו הקדושים והטהורים והמובחרים הממלאים את מצוות ספר התורה/קוראן". לדעתי רוב אנשי מדע המדינה מתיחסים למקיאבלי כאל אחד המייסדים של מדע המדינה ולא כאל "התגלמות השטן". ההנחה כי מקיאבלי היה "מקיאבליסט" שטני מסמנת בד"כ אנשים שלא כל כך קראו אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיכום שלי באמת היה לא ברור ולא מוצלח. אנסה שוב: אם אנחנו כל כך עדיפים על שכנינו הרי שהמוטיבציה היחידה לויתורים מרחיקי לכת כלפיהם היא "מוסרית" (תיקון עוול). ואז מן הראוי לשאול מה גודל העוול שיכול העם היהודי לגרום לאומה הערבית (תפיסת שטחי מחיה וגרוש) או ליתר דיוק מהו חלקה של האומה הערבית הגדולה בעוול שנגרם לעם הפלשתיני הקטן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עניין עדיפות זו או אחרת לכאן? אם אתה רוצה לדעת מה גודל העוול שיכולה מדינת ישראל (ל"עם היהודי" אין קשר לכאן) לגרום לפרטים מסוימים ב"אומה הערבית", תקרא את "אזור הדימדומים" של מוסף הארץ מהיום על ילדי חבורת הזבל של יטא, ואולי תקבל איזשהוא מושג. תפקח עיניים בפעם הבאה שאתה עושה מילואים, ואם יש בך איזה חוש מוסרי בסיסי לא תוכל להחמיץ. מעבר ל"מוטיבציה מוסרית" ישנו כמובן הדיון החשוב והארוך על השפעת הכיבוש על סיכויי השרידה של מדינת ישראל, ודעתי האישית היא כי המשך ההאחזות בהתנחלויות במתכונתו הנוכחית יוביל לחורבן המדינה כפי שאנו מכירים אותה כיום. אולם זה דיון אחר לגמרי, אשר נערך מעל דפי האייל כבר פעמים רבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני אינני מבין אם אנו מדברים על הרצוי או המצוי. אני טוען כמובן כי לישראל ישנה אחריות מוסרית ברורה גם לפרנסתם של אנשים אשר היו תחת שלטונה ונחת זרועה במשך עשרות שנים, עד שמצאה לנכון להתנער מהם. במישור המעשי, אתה לא צריך לשכנע אותי שישראל לא תעשה הרבה, גם אם לא מהסיבות שאותן אתה מציג. למשל, אני די בטוח שישראל תקדם בברכה צעדים אשר יאפשרו בעתיד לפועלים פלסתינם זולים לתפוס מקומות עבודה של ישראלים, או תתמוך בהעברת מפעלי ייצור לקנטונים הפלסתינים על חשבון מקומות העבודה של פועלים בישראל. 2. תראה, אני לא איש מדע המדינה, ולמען האמת הדיון התאורטי על מקיאבלי כבר מצליח לבלבל אותי. הזכרתי אותו בתגובתי לאפופידס על מנת להסביר את דעתי - אף אם התרבות המערבית הינה כור מחצבתו של ההומניזם, המחשבה הפוליטית המודרנית, ערכי חופש ושוויון ועוד, זו היא תמימות לייחס אלפי שנות הגות ופילוסופיה (בעלי ערך נאצל באמת!) לדרכו המדינית של ג'ורג' שולץ למשל, מי שיצא מהתאגיד הפרטי "בכטל" אל ממשל רייגן, חזר אליו, והטיף לא מזמן למלחמה בעיראק ו"לבנייתה מחדש" ("בכטל" הינו תאגיד שעיסוקו בבניית ביצורים, תחנות כוח ומבני תשתית נרחבים. הגיב על כך במשפט קולע בוב הרברט במאמר בניו-יורק טיימס: "Gee, I wonder which company he thought might lead that effort"). יש להבדיל כמובן בין "נסיכים" בכל מדינה כלשהיא, לבין סתם בריונים. אינני מייחס כוונות "מקיאבליסטיות" לבריוני המתנחלים או לגיבורים הזוטרים של האינתיפאדה. אולם שוב לצערי אינני מבין מה עניין צביעות לכאן. אינני מתיימר לפתור את הבעיה הפילוסופית של מוסר אבסולוטי בהודעה באייל, ומסתבר לי מפעולותי ומהרגשתי שהעובדה שאני או אחר עוד לא פתרנו את הבעיה הזו איננה מונעת ממני לשפוט את המציאות ולהחליט כי הגזל והדיכוי הינם רעים, ויש לנסות ולעזור לקורבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיחסותי למובטלי השטחים ומקיאבלי, נועדה להדגים מה נראה לי שגוי בהשקפת עולמך. אנסה כעת להסביר ללא הדגמות. אתה טוען: ישראל (היהודים) גרמה וגורמת עוול "מוסרי" לפלשתינאים. מדינות ועמים צריכים לפעול ע"פ הכלל ה"מוסרי": גרמת עוול, תקן אותו (בטל מיד מה שעשית והחזר המצב לקדמותו או לחילופין פצה על הנזק). מכאן שחובה על ישראל לפייס את הפלשתינאים. טענתי: מדינות אינן פועלות ואינן צריכות לפעול לפי כללי מוסר. מדינות צריכות לפעול קודם כל כדי לשפר את מצבן ואח"כ כדי לשפר את מצבם של אנשים רבים ככל האפשר. אם היית בא ואומר (ואתה אכן אומר זאת) כי מטעמים אנוכיים של ישראל יש לסגת מן השטחים ולאפשר בית לאומי לפלשתינאים, הייתי מסכים אתך. אבל אתה בא ואומר, ישראל גרמה לגרוש פלשתינאים מביתם, זהו עוול, צריך לתקנו ומכאן ישראל חייבת להסכים לזכות השיבה. ההליכה על קו של תיקון עוולות או אפילו של המנעות מפגיעה בזולת (עוול) עשויה להביא לעוול גדול עוד יותר ובכך לסתור את מטרת המעשה. זכות שיבה בנוסח גוש שלום (אני חושב שהם מציעים זאת רק משום שהם בטוחים שהצעתם לא תתקבל) עשויה להביא ליצירת לבנון נוספת, רק ענייה יותר, מטורפת יותר ו"מתפוצצת" מכלי נשק. האם תיקון העוול כאן יטיב אתנו או עם שכנינו? אם הרציונל שלנו הוא הגינות ומוסריות, באיזה זכות אנו תובעים מהבית הפלשתינאי פירוז ופרוק נשק, דבר שאיננו מסכימים לעשות בעצמנו? אם הרציונל הוא טובתינו, הרי דרישות אלו הגיוניות, שכן מימושן יהיה לטובת עתידנו (וגם לטובת עתידם). "גדר" בין ישראל ופלשתין תפגע בלא מעט אנשים (בין היתר ב"יקיריך" המתנחלים), אבל היא עשוייה להפחית את הפגיעות בישראלים ולשפר את נכונותם לבוא לקראת יריביהם. האם אין זה מקדש אמצעי לא סימפטי זה? "עניי עירך קודמים" אינה מצווה מוסרית. זהו גם תאור התנהגותם הטבעית של בני אדם וגם אזהרה לא לפעול בצדקנות יתר. גם אם העניים שמעבר לגדר עניים לאין ערוך יותר מענייך, וגם אם זה באשמתך, הדרך היחידה ליצור הסכמה כללית להעברת סיוע מעבר לגדר היא להוכיח כי הדבר הוא גם לטובת יושבי העיר. רעבונם ואסונם של זרים איננו ולעולם לא יהיה סיבה מספקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תחזור לתחילת שרשרת התגובות הזו תגלה כי הדיון החל בשאלת המוסריות של צד מן הצדדים, גילויי אמפטיה או חסרונם, והסיבות לכך (סיבות כלכליות, חברתיות, כאלו שנובעות מחוסר הסימטריה שבמצב, או בנחיתות הטבעית שבתרבות זו או אחרת). לא התייחסתי במילה אחת (מלבד אולי במקומות אליהם הובלת אותי) למדוע על ישראל לצאת מהשטחים, לזכות השיבה, או לכלל הדיון המוכר הזה של "לצאת מהשטחים או לא לצאת: בעד ונגד, ניתוח גיאו-אסטרטגי מקיף.". אומנם יש אומרים שכל סופר מספר רק סיפור אחד שוב ושוב, אבל זה בכל זאת נראה לי מוגזם להגיע לאותו הדיון בדיוק, ולא משנה במה התחלנו. בקיצור, אלא אם הוויכוח הקיומי על האם צריכה ישראל לצאת מהשטחים בוער בעצמותיך ברגעים אלו ממש, אני מציע שנשאיר אותו למקום בו הוא יעלה באופן טבעי יותר. הוא פשוט מתיש מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי לחשוב איך להגיב על כל סעיף וסעיף בצורה ברורה ומלאה "דבר דבור על אופניו" ונראה לי שיכול לצאת לי מזה ספר. כדי לנסות, כמנהג המקום לתמצת וגם למצות, כדאי שאתרכז רק בנקודת המחלוקת הראשונה ("הקלגסים הישראלים" וגו'). אני מאמין כי בשטחים נעשים לא מעט דברים המתאימים לתארים פוגרומים והתעללויות ולכן צריך לשאוף לפתרון סביר המכיל סיום של השליטה הישראלית על הפלסטינאים. עד כאן אין ויכוח. הבעיה שלי היא עם ראיית הדברים החד-צדדית שלך המתבטאת גם במה שאתה טוען כאן. אתה מגדיר קלגסות "אלימות מלווה באדנות ובגיבוי הכח השליט". גם הגדרה זו שנתפרה במיוחד למידותיהם של המתנחלים וצבא ה"כיבוש", אפשר די בקלות להפוך על פיה. האם עראפאת והרשות לא מימנו חגורות נפץ וטילי קסאם? כך לפחות נכתב בעיתונות (אין כוונתי ל"נקודה"). אני איני בטוח שאלו עובדות, אבל האם יש לך הוכחה שאלו השמצות? לגבי האדנות, האם "ההתנגדות הפלשתינית" בחסות תמיכה מלאה של כל העולם השלישי ותמיכה חלקית של ה"צדיקים" האירופיים אינה סוג של אלימות מתוך אדנות וביטול הזולת? אתה מנסה בהצגת דבריך לצייר תמונה שאינך רוצה להגיד אותה במפורש כיון שאתה יודע שאינה נכונה. התמונה היא של מעשי דיכוי וביריונות הנעשים על ימין ועל שמאל, בכל אתר ואתר ובכל רגע ורגע, תוך תמיכה אוהדת ומלאה של הממשלה ופיקוד הצבא. אני איני רואה תמיכה עקבית ושיטתית של השלטונות הישראליים בהתפרעויות של מתנחלים וחיילים. מדי פעם חלקם אף מועמדים לדין ומורשעים. דוקא השבוע הכרחתי את עצמי לקרוא את גדעון לוי. אני רוצה להגיד לך שגדעון לוי ("הפלשתינים כל כך צודקים ואתם הישראלים כל כך לא") עושה את החיים מאד קלים לאלו שאינם רוצים לראות את העוולות בשטחים. השבוע הוא כתב על חיילי צה"ל שהרגו צעיר פלשתיני ופצעו את אחיו ואשתו. דו"צ טען שלשני האחים היה עבר בטחוני. גדעון לוי כתב שבני משפחתם אמרו שלשניהם לא היה עבר בטחוני. כאן העסק אינו עניין של השקפה. או שהיה להם או שלא. אתה וגדעון לוי טוענים שמעשים כאלו מתרחשים מדי יום ביומו. האם לא כדאי במקרה זה לעכב את פרסום הכתבה ולצור על דו"צ במשך שבוע-שבועיים עד שיתברר סופית האם השניים הם פעילי חמאס או שדו"צ טעה לא רק בשמם אלא גם בזהותם? אם בטוחים שצה"ל ושולחיו הם מנוולים, אז זה באמת מיותר. שים לב, גדעון לוי אינו כותב שלשניים אין עבר אלא רק ש"משפחותיהם טוענות שלא היה להם עבר בטחוני". לא שמאל יש כאן ולא ימין. סתם עצלנות טיפוסית של עיתונאים. למה לטרוח ולבדוק (ולהסתכן בכך שהפלשתינאים יסלקו אותך), בוא נגיד ש"השכנים אמרו". מה אתם רוצים ממני? אני עיתונאי, לא בלש. אם הפלשתינאים כל כך יפים וצודקים, מדוע אני, גדעון לוי, צריך להפריע להם להשיג את מאויהם הנאצלים בעבודה עיתונאית קשה ולא מתגמלת של ברור עובדות? כדי ששוב לא אובן לא נכון, אני איני טוען שמה שגדעון לוי כותב בודאות אינו נכון ודו"צ הוא נשמת אפה של האמת לאמיתה. אני מניח גם שהעובדה שהוא ממשיך לכתוב בעיתונו מעידה על כך שעורכיו (שאינם שותפים להשקפותיו על חלוקת העולם לטובים ורעים) מעידה לזכותו, אבל האם מי שרוצה לתלות על צוארנו מעשים איומים ונוראים אינו צריך להתאמץ קצת יותר בהבאת הוכחות ולא להסתפק בהבאת דברים בשם אומרם. אם דו"צ באופן עקבי מחפה ומכחיש טעויות ועוולות של צה"ל, האם אין זה ראוי להוכחה חותכת (נוסח מוטי גילת) ולא להפרחת טענות הנותרות באויר ומוחלפות ע"י טענות אחרות של הגליון הבא? הערה אחרונה וחשובה: לעובדה המצערת שזכות הקיום והרווחה שלנו היא לעיתים באופן בלתי נמנע באה על חשבון זכות הקיום והרווחה של שכננו, תורמות יותר מכל השוביניזם והסרבנות להכיר בקיומנו של חוגים מאוד רחבים וחזקים באומה הערבית (וכן, גם המשפט ההפוך הוא נכון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לשימוש במילה ''קלגס'', אני משתמש בה במובן העכשווי שלה. אם אני לא טוען במובן המקורי המילה פשוט מציינת ''חייל'', וללא כל קונוטציה שלילית. אולם כיום המילה איבדה מובן זה, והיא מציינת בדרך כלל את מה שתארתי. באופן אירוני, הסיבה שההגדרה נראית כ''תפורה'' בדיוק למתנחלים (לחלקם, לפי טענתי) ולצבא הכיבוש היא שהיא שימשה לרוב לתאור יחס של גויים ליהודים - והיהודים כמעט מעולם לא היו בעלי הכוח והשליטה. אני אינני יודע זאת ממקור ראשון, אולם נראה לי הגיוני לחלוטין ש''ערפאת'' (כהדגשת מערכת הביטחון הישראלית) והרשות ממנו אמצעי לחימה וטרור. כמו כן, כלל לא נראה לי שהטענה כי צד בסכסוך אלים פועל להשגת נשק היא ''השמצה'', אבל ניחא. הטענה שהפלסתינים הינם ''קלגסים'' בתמיכת מדינות העולם השלישי ואירופה הינה (תסלח לי על הביטוי, הוא מכוון לרעיון ולא לכותב) כמובן טמטום מוחלט. דומה הדבר לכינוי הפרטיזנים הפולנים או המורדים מגטו ורשה ''קלגסים'' משום שהמעצמה האדירה שמעבר לאוקיאנוס תמכה במאבקם כנגד מעצמות הציר, והרי כולנו יודעים מי היה חזק יותר בסיכומו של עניין. בקשר ל''תמונה הכוללת'', קשה לי להגיב. אני אינני נמצא בכל מקום בשטחים הכבושים ובכל זמן נתון. אני קורא הרבה על מה שקורה שם, זכורים לי רשמים משרות מילואים ברמאללה וטול-כרם לפני שצה''ל יצא משם, אבט''שים בהתנחלויות שונות (מהן הקיצוניות ביותר), שיחות עם פעילים באירגונים שונים המעורים במתרחש בשטחים, וביקורים שלי עצמי בשטחים במסגרות שונות. לא מדובר על ''מעשי דיכוי ובריונות על ימין ועל שמאל, בכל אתר ואתר ובכל רגע ורגע'', אולם בהחלט מדובר על מציאות מתמשכת ומכוונת של דיכוי. אני מתנצל מראש על כך שאינני מתכוון להתווכח יותר מדי על תפיסת המציאות הזו - יש לי מעט מאוד סבלנות לדיונים אינטלקטואליים האם אדם אשר אדמותיו נגזלו וביתו נהרס (ואותו אני מכיר באופן אישי) הינו מתחזה או שרלטן, או האם התמונות שלו מהוות הוכחה ניצחת או עבירת סוב-יודיצה. במהלך השרות הראשון שלי ברמאללה חוויתי סוג של מהפך בתפיסת המציאות שלי - בפעם הראשונה בחיי ראיתי במו עיני מה משמעות הסיסמאות והוויכוחים בטלוויזיה (אפילו כתבתי בזמנו מאמר על זה ב''אייל הקורא'' של פעם, רשת אולטינט כמדומני), והבנתי עד כמה הייתי מנותק מהמציאות. לקח לי זמן לעכל את זה, אבל מאז פחתה בהרבה היכולת שלי להתווכח על דברים שכבר נראים לי כמובנים מאליהם. אם אתה ממש מעוניין, אתה יכול לכתוב לי אי-מייל.ניתן פשוט להביט בדברים בעינייך שלך ולשמוע אותם במו אוזניך במקום לקרוא עליהם ב''ידיעות'' (או אצל גדעון לוי פעם בשבוע). לאחר מכן ייקל עליך לשפוט את הדברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני כי השימוש שאתה עושה במושג 'קלגס' היא אגיטאציה (תועמלנות) לשמה, תוך התממות מרומזת שהמינוח שווה ערך למינוח 'חייל', וזאת למרות שאני מסכים איתך לחלוטין על השימוש היהודי המוגבר במינוחים ובתארי לוואי שנועדו לעורר רחמים ותחושת נרדפות, כמו שאני מסכים גם עם הרעיון שיש לסגת לאלתר וללא דיחוי משטחי כיבושי 67. אתה מבין, ברגע שאתה מגדיר את חיילי צה"ל כקלגסים, הרי שאתה מבצע בהם במידה רבה דה-הומניזציה ישירה, ואולי אף מתיר את דמם. יכול להיות, כמובן, שפעילותם שנוייה במחלוקת ושבקירבם מצוי אחוז סדיסטי ביחס רלבנטי להמצאות אחוז זה בכל קבוצת אנשים במצב נתון, אולם השימוש במושג זה הוא בדיוק הצורה שהפלסטינאים היו משתמשים במושג, ואולי בצדק לשיטתם, אך כמובן באופן חד צדדי המתעלם מכל שרשרת האירועים שגורמים לצה"ל להישאר בשטחים. במילים אחרות: העובדה שאתה בוחר בטרמינולוגיה זו אינה עושה אותה לנכונה יותר, אלא רק לממוקדת יותר מבחינת הזדהותך עם טיעוני הצד הפלסטינאי; הדבר דומה לכך לו הייתי נוקט בטרמינולוגיה ספציפית שהיתה מעידה על חיבתי למיפעל ההתנחלויות וזריקת האשמה כולה, לכאורה, לפתחי 'האכזריות הפלסטינאית', אולם זה כמובן אינו רציני בעיניי, וכפי שאמרתי בתחילה - נושא אופי אגיטטורי. זו גם הבעייה הכללית במיפגש תפישת עולם שמאלנית-הומאנית שמבקשת לשים את הדגש על האדם באשר הוא ולבקר את החברה בה איש השמאל עצמו גר וחי (ולו מטעם עליונות ערכי זכויות האדם על המדינה כמכשיר), עם חברה פטריאכלית ובלתי דמוקרטית, שכלל אינה מסוגלת לביקורת עצמית אלא לפרוייקציות (השלכות) אל ה'אחר' המיתולוגי בכל האמור לאשמתו הבלעדית במצבה. דומה כי בנקודה זו נפגש איש העולם השלישי שמטיח את ההאשמה במערב ובגרורותיו בלבד עם איש השמאל המערבי שמאמץ הגדרה זו בחום, כאישוש לצידקת טיעוניו. אני, לדוגמא, חושב שהיה טוב ואולי אפילו טוב מאוד אם צה"ל היה נסוג לפי החלטת ממשלת ישראל כבר מחר מהשטחים, אולם אינני מאמין שזו היא הבעייה המרכזית, היות וזו קשורה להבנת הפלסטינאים והערבים את הדלוזיה שיצרו בכל הדברים המתקשרים ל'זכות השיבה הקדושה' מבחינתם ולשיטתם, בזאת בנוסף לאתוס של 'הכל או לא כלום' המלווה את תפישת עולמם מזה תקופה ארוכה. הרשה לי גם להפנותך לראיון מעניין שערכתי עם ידידי ד"ר ק. וילקה, גרמני לא-יהודי שאינו חשוד באהדת ישראל, בכל האמור לגבי המשוואה שתיארתי בפיסקה הלפני אחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי פרוש המלה הטרחתי עצמי למילון אבן שושן, ואכן הפרוש המילולי המקורי שלה הוא ''איש-צבא, איש-מלחמה, חייל'', ללא קונוטציות שליליות. עם זאת אם תחזור ותקרא את דבריו של שוקי ואת תגובתי, תגלה כי לא התכוונתי להיתמם ולטעון כי זה המובן המקובל של המילה כיום, וממילא לא כיניתי את חיילי צה''ל בכינוי זה. דברי כוונו לאנשים ומעשים ספציפיים עליהם אני יודע - למשל, מנהג אנשי אחת מההתנחלויות בדרום הר חברון להכות ילדים בגיל בית-ספר יסודי על מנת להשתלט על דרך העפר בה הם הולכים לבית ספרם. אם יש לך כינוי מוצלח יותר לאנשים שכאלו ולא בגרמנית, כולי אוזן. בקשר ל''בעיה העיקרית של הפלסתינים'', זהו נושא מורכב למדי, ואני מודה שאולי אני אינני האדם המוכשר ביותר להבין אותה. טענתי היא שאני עדיין מסוגל לתת ניחוש מלומד לגבי בעייתו העיקרית של אדם אשר מרבית אדמתו נגזלה ע''י ממשלת ישראל וכעת מתנחלי קריית ארבע מונעים ממנו באלימות לעבד את מה שנותר ממנה, בעוד צבא ההגנה לישראל מגבה אותם בחוסר מעש או במעש (למשל, הוצאת צו ''שטח צבאי סגור'' בכל פעם בו תוקפים המתנחלים, לכאורה מחשש ל''הפרת הסדר''). קראתי את הראיון והוא אכן מעניין, גם אם נקודות ההשקה בינו לבין הדיון הנוכחי מעטות למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשי ההתנחלויות הם לא חיילים, מה להם ולקלגסים מהמילון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגיב בזמן ובמקום שאבחר ובכל העוצמה! סתאאאם. אקרא שוב כשאהיה במלוא צלילותי, אחשוב ואגיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התגובה המושקעת! לכבוד הוא לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1)באשר להסטת הדיון: כל אחד מאיתנו מנסה מצידו למקם את טיעוניו במקום בו הוא מזהה את הבעייה האמיתית ורואה השני כמי שנוהג כבת יענה, המטאטאת את הבעייה האמיתית מתחת לשטיח 1. אני מניח שאתה רואה את השלטון הישראלי בשטחים כמקור ועיקר הבעייה ולכן מנסה אתה למקד את הדיון שם. אני לעומת זאת, רואה את שפיכות הדמים של שלוש השנים האחרונות כחלק מזו של 100 השנים שקדמו להן ובעצם כחלק מתמונה גדולה יותר של המאבק אליו מובלים ומובילים העמים המוסלמיים כנגד שאר העולם, מאבק שהוא עצמו תוצאה של תרבות, ולא של נסיבות מקומיות כלשהן. את עיקר מחשבותיי וכן מחשבות אחרים ונתונים בעניין תמצא בתגובה 56142 2, בתגובה 56464 בתגובה 157199 בתגובה 81573 (ובהמשך הפתיל), ב http://mann.journal.lab.co.il/story_13 ובתגובה 128337 זה לא שאני רואה בתרבות/במנטליות הערבית הצדקה אוטומטית או תירוץ למשהו מצידנו, אך היא גורם מרכזי בסכסכוך וככזו, יש לקחתה בחשבון בהבנת התהליכים ובנסיונות לשיפור המצב. 2) באשר לטוב, לרע ולמכוער: כפי שכבר כתבתי באייל (תגובה 114686 פסקה לפני אחרונה), איני מקבל אקסיומות 'פוסטיות' כמו זָכּוּתם האוטומטית של קורבנות ואשמתם האוטומטית של כובשים / עשירים / לבנים / גברים וכו'. כל מקרה לגופו. את דעתי על המתנחלים כבר הבעתי בתגובה 128340 וב תגובה 129611 עדיין, למרות ניזקם הגדול, אין אני רואה בהם אחראים למצב הנוכחי, אותו דווקא הצד השני דואג יותר מכל לשמר. עתה נחש מי לדעתי הטוב, מי הרע ומי הצד המכוער שלנו. 3) באשר לייחודה של התרבות הערבית: היא אכן מיוחדת גם בקרב תרבויות העולם השלישי. מאחר ולא אחדש כאן דבר, אקדים לכך פרובוקציה (זולה) כדי לא לאבד את הקהל היגע: http://www.wind.dk/highlight.010.html לאחר שהסמקנו קצת נמשיך: ובכן, זה לא רק שהתרבות/המנטליות הערבית אינה מתקדמת – היא גם *שוללת* את הקידמה, ולא רק עבורה, אלא גם עבור שאר העולם. ולא רק שוללת במילים, אלא שואפת להשמיד את העולם הלא מוסלמי ובחלקה גם את זה שאינו מוסלמי באופן "הנכון". בארצות ערב הקיצונים אינם השוליים, הם הזרם המרכזי. התמיכה הגורפת שם בבין לאדן היא רק אינדיקציה אחת לכך. ואני לא מדבר רק על העניים והבורים. גם המשכילים שם, כמעט כולם, *בניגוד לאלו של העולם השלישי*, שותפים בחגיגה זו. זאת, במקום לדחוף לשיחרור עמיהם מגזל המשאבים ע"י מתי מעט ומן הדיכוי הפנימי, ובמקום לקדם הבנה בין תרבויות וכו'. המחסור בחריגים שם בנושא זה, גם הוא יוצא דופן. היכן מפגיני טייננמן של הערבים? היכן המפגינים נגד מלחמת וייטנאם שלהם? היכן המתנקשים בהיטלר? היכן הקומוניסטים של הימים שקדמו למלחמת העולם הראשונה באירופה? ועוד ועוד.... אפילו מיליוני הערבים החופשיים ו/או העשירים ו/או המשכילים שבמערב נמנעים מביקורת ישירה ואפקטיבית על כור מחצבתם, בניגוד ללא מעט משכילי תרבויות "מאותגרות" אחרות. אפשר גם להזכיר את המעמד הגבוה שם, הטובל בעושר אגדי, זאת במקום לייצר בארצו כלכלה מפותחת, השכלה, מחקר, אליטות אינטלקטואליות וכו'. אני אפילו לא מצפה מהם לעשות משהו ישירות למען ההמונים, ואין מה לדבר על פעילות צדקה בינ"ל – למשל מלחמה באיידס באפריקה או משהו למען הלוויתנים בסהרה או אני לא יודע מה. במקום זאת, מעדיפים אמידי ועשירי ערב להשקיע את העושר שגזלו הם מן ההמונים בתענוגות אישיים, בצבירת עוד כח ובמסע להחרבת העולם החופשי/הנוצרי/הלא וואהבי וכו' באמצעות מלגות (גם באוניסרסיטאות המערב, כבר עשרות שנים), הדרכה, נשק ואידאולוגיה. אין מה לדבר שם גם על בורגנות, שבאירופה היתה הבסיס לכלכלה ורעיונות הקידמה ואילו במדינות ערב... בקיצור: אז ההמונים עוד לא עברו את המהפכות שהמערב השיג (בדם!). אך מה עם מאות אלפי המשכילים שלכאורה כן? היכן הם? תן לי רגע להרגע מן ההיפר-וונטילציה... זהו. אנסה למשוך עוד קצת: 4) באשר לדירוג תרבויות: אכן, היכולת הטכנולוגית באירופה, בשילוב התקפי טירוף, טיפשות ורוע לאומניים, פאציפיסטיים/בדלניים וקומוניסטיים ייצרו את 4 הזוועות הגדולות ביותר שהמיטה האנושות על עצמה – שתי מלחמות העולם, השואה היהודית וזו הסטליניסטית. אז מדוע אם כן מדרג אני את התרבות הערבית במיץ של התחתית? אגב, לא רק אני. ראה את המחקר על מצבו של העולם הערבי בכל המדדים החשובים, כפי שפורסם לפני כמה זמן ע"י חוקרים מן האו"ם, שעויין זה שנים את העולם הערבי. הסיבה הראשונה היא שאירופה גם הביאה דמוקרטיה, הומניזם, השכלה וטכנולוגיה לעולם. לעומת זאת, ביחד עם הרע הערבי לא בא לעולם שום דבר טוב, מלבד אולי הזהב השחור, וגם הוא זכה למגע מידאס הפוך מיד התרבות בה הוא הופיע ורק דירדר אותה עוד יותר. הסיבה השנייה היא שגם בתקופות הכי קשות באירופה היה מיעוט שהיה מוכן לקחת סיכון אישי ולהתנגד לרע. בעולם הערבי ויוצאיו, גם ללא כל סיכון, אין שני אנשים שמוכנים להשתין אל הבִּיצה ממנה הם באו, כדי להופכה לגן פורח 3. אך איני בית-משפט הסטורי. אולי רק בית דין שדה מקומי, ובעצם גם זה לא. אני שופט תרבויות על פי מצבן הנוכחי ולא לפי מה שהיה לפני חצי אלף, או אפילו לא לפני חצי מאה, במאה בה השתנה כה הרבה, לפחות במערב. אבל בעצם גם חלוקת הציונים אינה העניין כאן. העניין הוא שצריך להחליט מה טוב ואותו להעתיק (או במקרה של אירופה, היה זה ליצור יש מאין). אני שמח שלפחות על זה, כלומר, על מה טוב, אנו מסכימים. 5) תאוריה ומעשה: אני מסכים איתך שכמעט בכל תרבות ודת קיימים זרעי פורענות. אפשר אפילו לציין כאן את תורתנו שהעניקה לאנושות את רעיון המונותיאיזם, שיצר לראשונה את בסיס למלחמות דת. היא גם נתנה לעולם את הפתרון הסופי כאופצייה (השמדת עמי הארץ בתקופת יהושע), אך גם את היסוד לפלורליזם שב"מחלוקת לשם שמיים". בפועל, איני רואה כיצד שני העניינים האחרונים אכן השפיעו על אומות העולם. וזהו העניין, לא מה שטמון בתורות למיניהן, למן הקומוניזם ועד תורת ישראל, אלא מה קורה עם זה בפועל. אילו חלקים מן התאוריה בוחרים בני האדם לממש וכיצד. לעיתים קרובות זה תלוי בתרבות שקדמה לדת/אידאולוגיה והיא שמעצבת (או מעוותת) אותה מתוך צרכיה וחולשותיה. (תגובה 117559) . עם האיסלאם, נדמה לי שהמצב די ברור - הוא כבר יצא מזמן מגדר של "יכול להוות איום", כדבריך. הוא איום שכבר החל מזמן להתממש - טירור חובק עולם, ועיקרו עוד לפנינו - נשק השמדה המוני. בעניין הקפיטליזם המתפשט ומאכל את כל אשר בדרכו, נדמה לי שאנו חלוקים. אך אם תכתוב מאמר בנושא, אשמח לקרוא ולבדוק את הנושא מחדש ולהגיב. בכל מקרה, גם אם היה זה נכון, אני רואה בבעייה זו דבר הרבה פחות נורא מסכנות הקומוניזם בזמנו וכן מסכנות האיסלאם דהיום, שמנסה להשמיד, לכבוש ולשעבד - יותר מן הגרוע שבקפיטליסטים. 6) לגבי שרון וכוונותיו: צריך לזכור מי, במאמצים רבים ולמרות שאיפת השלום המדהימה של העם הזה, הוריד ממשלות שמאל מן השלטון בישראל או מנע בחירתן של כאלה, פעם אחר פעם וטירפד ללא הפסקה, מאז הגיעו לשטחים ובתמיכת עמו - את תמיכת העם בישראל ונבחריו בדרך הוויתורים והשלום. אני יכול להסכים אתך שאין פניו של שרון לויתורים "כואבים", כלשונו, אך גם איני רואה כיצד מעשה זה או אחר של כל מי שיעמוד בראשות ממשלת ישראל, יביא לתחילת השינוי המיוחל בצד הפלשתינאי, בו אני מחזיק כאשם המלא בהמשך הסיכסוך שלנו עימו ובכל תוצאותיו. עדיין, למען הלכידות הפנימית, מיתון הלחץ החיצוני ועוד סיבות, ראוי היה לעשות יותר משעושה ראש ממשלתנו בכיוון מימוש מפת הדרכים. באשר לעושק העולם השלישי, איני סבור כי זוהי בעיתו העיקרית. ראה למשל תגובה 115681 ותגובה 89817 , פסקה לפני אחרונה. ואם עדיין חולק אתה על דעתי, אין זאת אלא שנצטרך לפתור את זה במפגש ביום א', כמו גברים, מחוץ לבית של גידי! ( תגובה 159656). והכל כמובן, כמאמר אלתרמן (לא ההוא, השני), בידידוּוּוּ. בונוס לקוראי האייל) וכדי שלא תחשוב שהפכתי חלילה לימני, דע לך שביום ה', בעוד מטוס מנסה לנחות בשדה התעופה בן-גוריון ללא גלגל, עשיתי מעשה שאך בקושי דילג את משוכות מצפוני, אך אולי ישמח אותך. אספתי משם, באיחור מתבקש, צעירה מארה"ב, שבאה להשחיר את שם ישראל בגויים, או כדבריה, לצלם "Children throwing stones at tanks" לתערוכה הקרובה שלה. האמת היא שבסתר ליבי קיוויתי שיעצרו אותה בכניסה לארץ, לאחר שהיא כבר עוקבה בביקור קודם. אך משפסעה מעדנות בת ערלים זו ברחבת קבלות הפנים, נתקיים בי הפסוק: 4 "Then I saw her face, now I'm a believer" ואמרתי לעצמי, לעזאזל המדינה, אתה רק בנאדם בשר ודם! ובהשראת מאמריהם של הדר (דיון 1521) ושמעון (דיון 1530), מצוייד בדפי עוזי 5 , אותם הכינותי מראש, נשאר לי רק לחכות שהיא תשאל אותי לדעתי על כל העניין. בסופו של דבר השיחה הייתה חוייה מרתקת ונעימה. אני מניח שזה קשור לתרבות השיחה שלה, שכה שונה ממה שאני מכיר. גם אם הסיכוי לכך מזערי, אני מקווה שהיא תבין שלמרות שתמונת ילד הזורק אבן על טנק היא אמיתית, תמונת המציאות שהיא יוצרת בראש הצופה, אינה בהכרח כזו.עתה הגיע זמן מימוש זכות השינה. לילה טוב! __ 1 לטובת ינוקות האייל: זוהי הדגמה של שימוש אלגנטי במטאפורות מעורבות. 2 אגב, מצאתי לפני כמה זמן את מכתב הסירוב והוא מסוף 91', ולא כפי שניתן להבין מן התגובה. 3 אלגנטיות+היגיון. חשוב מאוד! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |