|
||||
|
||||
אני לא. אני יודע שלתולעת אין תודעה, ואז אני מסביר את זה. גודל המוח הוא לא הוכחה, הוא הסבר. |
|
||||
|
||||
גם אני מניח שאין לתולעת תודעה, אבל אני לא באמת יודע. אבל האמת? למי אכפת. היא בדרך שלי אז אני אדרוך עליה. אני הולך לדוג? אתקע בה קרס אימתני ואשתמש בה כמזון דגים. נראה אותה מתלוננת, התולעת. |
|
||||
|
||||
אני מניח שאתה יודע שאין לתולעת ולתרנגולת תודעה, לפי מבחן הזיהוי העצמי. מצטער, המבחן הזה לא נראה לי בכלל. אני מזהה תודעה עם מודעות, עם יכולת לחוות. אני בהחלט יכול לדמיין תודעה ללא יכולת לזיהוי עצמי. נראה לי אפילו סביר שיש לתרנגולת מושג של "עצמי", גם בלי יכולת לזיהוי עצמי: אני מניח שזיהוי עצמי פירושו זיהוי של *יצוג* של עצמי, נניח בתמונה או בראי; זו משימה נכבדה הרבה יותר. גם אני מאוד בטוח שלתולעת אין תודעה, אבל אצלי הסיבה העיקרית לבטחון הזה היא שהמוח שלה קטן ופשוט (אאל"ט, בכלל לא מוח, רק כמה נוירונים). כמטריאליסט אדוק, אני מניח שצריך איזשהו מוח מינימלי בשביל תודעה. מכיוון שלתרנגולת יש בוודאי מוח הרבה יותר גדול מלתולעת (יש לה *מוח*), אני לא מסיק, כפי שהסקתי עבור התולעת, שאין לה תודעה; מכיוון שההתנהגות שלה מורכבת מספיק, אני נוטה לנחש שכן יש לה תודעה. ולפני שתקפצו עם תוכנות מחשב שמתנהגות יותר מורכב מתרנגולת: מורכבות ההתנהגות היא לא תנאי מספיק בשבילי כדי לנחש תודעה. זה הצירוף עם מוח דומה (רק הרבה יותר בקטן ובפשוט) לזה שלנו. |
|
||||
|
||||
1. אבל מהי תודעה ללא מודעות עצמית? בעצם, מהי מודעות ללא מודעות עצמית? איך אתה יכול להיות מודע למשהו, בלי שתהיה מודע לכך שיש "אתה"? 2. מה פתאום אתה מסיק משהו מההתנהגות? תרנוגולות בלי ראש (ובטח בלי מודעות) רצות במעגלים, חתולים עם מוח מנותק עדיין יכולים ללכת (אם תדחוף אותם קדימה). אין סוף למורכבות התנועה הרפלקסיבית לגמרי, בלי שידרש שום מוח מפקח, ולכן שום מודעות. אז איך התנהגות זו אמת מידה? |
|
||||
|
||||
1. הגדרתי "תודעה" כ"יכולת לחוות" (הגדרה שגובלת במעגליות, אבל יותר מזה אין לי, למעט המונח הטכני qualia בפילסופיה של הנפש, שגם הוא לא נותן יותר, הוא רק טכני). אני בהחלט יכול לדמיין יכולת לחוות בלי מודעות לעצמי שחווה. *יש* עצמי שחווה - אנחנו במבט מבחוץ יכולים לדבר עליו - אבל אני לא רואה למה העצמי הזה בהכרח מודע לקיומו. ממילא, כפי שאמרתי קודם, המבחן שדובי מדבר עליו הוא עוד שלב אחד הלאה: יכולת לזהות ייצוג של העצמי שנפרד מהעצמי. מה שכן, אם נחזיר את הדיון להקשר של זכויות בע"ח, יש נקודה שאת תשומת הלב לה אני חייב לעוזי, אי שם בשני הדיונים היותר-גדולים-עדיין: לאור הפסקה הראשונה כאן, אני מניח שייתכן שחיה תסבול גם בלי שהיא תהיה מודעת לכך ש"*אני* סובלת". אבל אז אני בהחלט עשוי לייחס לסבל הזה פחות ערך שלילי. כלומר, במובן מסוים, הסבל הזה "יותר קטן", פחות משמעותי. אבל התחומים האלו כל כך מופשטים ומעורפלים, שאני מרגיש כאן על קרקע מאוד לא מוצקה. ממילא אין לי מושג איך לדעת, או אפילו לנחש (ר' 2), האם לתרנגולת יש מודעות עצמית: המבחן של דובי לא עוזר לי. 2. ה"הסקה" הזו היא לא גרירה לוגית או אמפירית; היא יוריסטיקה. יענו, ניחוש מושכל-קצת, בהעדר משהו יותר טוב. ככזו, היא לא נופלת בגלל דוגמאות נגדיות בודדות. אבל אם אלו הדוגמאות הנגדיות הכי טובות שלך, אז מצבה של היוריסטיקה הזו טוב: ריצה במעגלים, או הליכה כאשר דוחפים אותך, היא התנהגות פשוטה עד גיחוך, פשוטה אפילו יותר מאשר התנהגות של תולעת, נדמה לי. אני מדבר על תגובות מגוונות לסביבה משתנה; תראה לי דבר *כזה* אצל חיה בלי מוח מפקח. |
|
||||
|
||||
1. אני חושב שמבחן המראה הוא טוב משתי סיבות: א. הוא תנאי מספיק, לדעתי, וזה כבר משהו. ב. אם מתאימים אותו מספיק טוב לחושים של הנבדק, אפשר לקרב מאד בין "זיהוי ייצוג של עצמי" ובין "זיהוי עצמי", כך שהוא יכול לבחון מה שלדעתי חשוב - מודעות עצמית. (ב"התאמה לחושי הנבדק" אני מתכוון לדוגמא למבחן המראה שנכשל עם שימפנזות, אך הצליח אחרי שהגדילו את המראה. באופן דומה אפשר לעשות "מבחן מראה" לריח, נאמר. דיברנו על הנושא ב תגובה 91018) 2. טוב, תגובות רפלקסיביות לסביבה משתנה יש לי: ראה תגובה 141153 , לדוגמא. או הרתיעה הרפלקסיבית מחום. אבל אני מסכים שאלו לא תגובות *מגוונות*. נו, מטיבו של רפלקס. בנוסף, אני רוצה לחדד את הדוגמא עם החתול: מספיק שתדחוף אותו רק בהתחלה, והוא כבר ממשיך ללכת לבד, לא צריך לדחוף אותו כל הזמן (ממשיך, עד שנתקע בקיר). |
|
||||
|
||||
אסף עמית העיר על המבחן הזה בתגובה 80601. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |