בתשובה לדב אנשלוביץ, 28/06/03 21:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל הערה קטנה: איך אני יכול לחפש מאמר מקביל בעיתון אחר, כשאני לא יודע מה הנושא של המקורי? :) לגבי ה"תחזיות" שלך: אתה ממש נביא! כשאין פיגועים, זה כי אתה חזית שהם ירגעו כדי להתחמש בשקט, וכשיש פיגועים זה בדיוק כפי שאתה חזית ב"תרחיש הגרוע". ממש כמו פרשן ספורט אמיתי - מכסה את כל האפשרויות - ולכן לא מופתע - או שבית"ר ינצחו, או שלא. אתם רואים, אמרתי לכם... אז תחליט בבקשה: יהיה שקט להתחמשות או יתחדשו הפיגועים? תודה בכל אופן על תמצות המאמר בתגובתך הנוספת. אני חושב שהדרך בה בוצעה נסיגה זו (אם בכלל אפשר לקרוא לזה ככה - כי אנחנו עדיין אחראים על הרבה שטחים וצירים) היא דוגמה לשרון שמסרב לפעול עפ"י מתווה ה"מפה": צה"ל בשטח, ההתנחלויות בשטח, אין נסיגה טריטוריאלית מדינית אלא רק ביטחונית מותנית. שני הדברים היחידים שהמהלך הנוכחי עשה הוא בעצם הפסקת הרדיפה של ישראל אחרי מפגעי החמאס באיזור זה, והפקדת משימה זו בידי דחלאן (שנמצא עתה בתקופת מבחן), ואפשרות לפתוח שוב את הסגר ולבצע הקלות (עד שמופז יחליט לחדשו). להלן המקור שלי: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר שוב על עיקר דבריי. "מפת הדרכים" הינה חזרה מושלמת על שטות אוסלו. שטות אוסלו מאפשרת תקופות של שקט זמניות בתנאי שמפעילים את מנגנון "יתנו יקבלו. לא יתנו. לא יקבלו.", עליהן עמדתי באריכות במאמרי "לנתניהו נגמר הקסם". לכן, אם יהיה שקט זמני או לא, תלוי במעשינו העתידיים. אני חושב ששרון החל בתהליך מבלי לאמץ את הכלל הזה וזה גרם להתפרצות שלי בתגובתי ביום שבו בוצע פינוי המאחז ביצהר למרות שבבוקרו של אותו יום היה הפיגוע במכולת בבקעת בית שאן. ובכל זאת אם אתה שואל לתחזית שלי, בודאי שתהיה ירידה משמעותית בכמות הפיגועים, אבל אם ימשיך שרון לא לאמץ את הכלל שעליו דברתי יהיו מדי פעם בכל זאת פיגועים כשהצד השני טוען שתפיקידו הוא רק לעשות "מאה אחוז מאמץ", והוא לא מצליח לעצרם. אבל, לדעתי, הויכוח העיקרי לא היה לגבי תחזיות על שקט אלא לגבי מעשים ממשיים של שרון בשטח, והנסיגה שעליה מדברים היום היא מעל ומעבר למה שציפו כולם משרון, משום שהפעולה הזאת נעשית כשעל החלק הראשון במפת הדרכים: "פרוק החמס מנשקו" כבר בקושי מדברים ובמקום זה יש הסכמים בין הרשות והחמס. גם על את זאת, אגב, חזיתי, ואם תרצה אפנה אותך ללינק. גם ההפרדה שאתה עושה בין "נסיגה מדינית" לנסיגה אחרת לא רק שאינה נמצאת במפת הדרכים כשמדובר במה שנדרש מאתנו בשלבים הראשונים, אלא חסרת משמעות ומוזרה כשלעצמה. רציתי עוד לומר, וסלח לי שאיני יכול להתאפק מלומר זאת, שתגובתך הנוכחית לנוכח החדשות האחרונות מציגה התעקשות, חוסר יכולת להודות בטעות וחוסר כנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהחלטנו פעם לא לרדת לפסים אישיים... התגובה שלך קצת מזכירה לי את הויכוח בו האישה מאשימה את הבעל, עונה במקומו, וקוראת לו "שקרן". מאחר ולך ברור שהמציאות היא כפי ש*אתה* רואה אותה, אתה פשוט לא מבין איך אני לא מודה שהמציאות היא כזו, ומכאן שאני פשוט עקשן... כבר כתבתי מס' פעמים שאנחנו מסכימים לחלוטין על מהי "מפת הדרכים" ולמה אינה טובה. הבעיה היחידה נעוצה בויכוח בינינו על ההבדלים בין אז לעכשיו. שרון אינו פרס, ולכן, לדעתי, מנסה לטרפד את המפה (בעוד שפרס קידם את התוכנית התאומה-אוסלו). איך אני יודע שהוא מנסה לטרפד? 1. הוא *כל הזמן* מאמץ את הכלל של תן וקח. המפה, שאחת הבעיות העיקריות שבה היא לוח הזמנים המהווה בסיס לפעולות במקביל, לא התחילה עדיין (ולהזכירך, השלב *השני* היה כבר צריך להתחיל בתחילת יוני) - אם הכל היה קורה במקביל, כבר היינו שם. אבל לא. אנחנו בתחילת השלב הראשון, ושם נישאר. 2. המפה לא מדברת על החמס במפורש. אלא על פירוק כל העוסק בטרור ע"י המנגנון הפלסטיני החדש שיוקם. אני מנחש כאן שהנסיגה הישראלית הצפויה עתידה לשרת שתי מטרות: הסטת הלחץ מישראל כפוגעת בתהליך ע"י החיסולים (כי אנחנו תחת לחץ חיצוני, אם לא שמת לב), והעברתו לרשות, כשכשלונה בטיפול בטרור בודאי יעלה בעוד מס' ימים - כשהפסקת האש בעצם לא תהיה כזו. ולסיום, דב: גם בתגובתך האחרונה אתה מסרב להתחייב. אתה אומר ששרון אולי ינהג לפי קח ותן ואולי לא, ואז אולי יהיו ואולי לא יהיו פיגועים. אין עליך... שבוע נעים, העקשן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי עמידה בלוחות זמנים, היא בעיניי טבעית וחסרת חשיבות עקרונית. גם כל שלבי הנסיגות בהסכמי אוסלו נעשו עם אחורים גדולים, אבל בסופו של דבר כל מה שנחתם עליו פחות או יותר בוצע. המהלכים שקורים בימים אלה: הנסיגה מחלק מהערים ומאזורים שנתפסו בעקבות אינתיפדת אל אקצה כשהם מלווים בהסכמים פנימיים בין אירגוני הטרור והרשות, שינצלום להתחזקות ול"שיקום כל מה שנהרס" כפי שהבטיח אבו מאזן, הם בעיניי מאד משמעותיים ומצביעים על כך ששרון שש למלא את "מפת הדרכים", משום שלו לא היה זה כך לא הייתה לו שום בעייה לא לעשות זאת ולהטיל את האשמה על הצד השני שלא צעד אפילו מילימטר אחד בעניין המלחמה בטרור שהוא הסעיף הראשון והעיקרי במפת הדרכים מבחינת היתרונות שאנו מפיקים ממנה (אם כי, כפי שאמרתי פעם השאלה אם כן שש או לא שש היא שאלה לא חשובה. מה שחשוב הוא שהוא עושה מעשים כאילו הוא שש). אני חושב שעמדה שממעיטה בערך המהלכים האלה והתעקשות על כך שהם חסרי חשיבות ושבעצם שום דבר לא זז, היא עמדה מוזרה ולא כנה, ואין לי שום כוונה לחזור בי מדברים אלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצהרתו של מופז, אם גם יקיימה: שלא תועברנה ערים נוספות לידי הפלשתינים עד שימצאו את מבצעי הפיגוע היא מהלך חיובי ומבחינתי בלתי צפוי. אם ננהג כך לפחות נהיה כמי שמנסה להיאחז בכל מיני בליטות בקירות בור שלתוכו היפילוהו כדי להפחית את הנזק לעצמותיו עם הנחיתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת הייתה הכותרת שבחרתי לתגובתי האחרונה, אך שכחתי להכניסה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |