בתשובה לדב אנשלוביץ, 29/06/03 7:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חשבתי שהחלטנו פעם לא לרדת לפסים אישיים... התגובה שלך קצת מזכירה לי את הויכוח בו האישה מאשימה את הבעל, עונה במקומו, וקוראת לו "שקרן". מאחר ולך ברור שהמציאות היא כפי ש*אתה* רואה אותה, אתה פשוט לא מבין איך אני לא מודה שהמציאות היא כזו, ומכאן שאני פשוט עקשן... כבר כתבתי מס' פעמים שאנחנו מסכימים לחלוטין על מהי "מפת הדרכים" ולמה אינה טובה. הבעיה היחידה נעוצה בויכוח בינינו על ההבדלים בין אז לעכשיו. שרון אינו פרס, ולכן, לדעתי, מנסה לטרפד את המפה (בעוד שפרס קידם את התוכנית התאומה-אוסלו). איך אני יודע שהוא מנסה לטרפד? 1. הוא *כל הזמן* מאמץ את הכלל של תן וקח. המפה, שאחת הבעיות העיקריות שבה היא לוח הזמנים המהווה בסיס לפעולות במקביל, לא התחילה עדיין (ולהזכירך, השלב *השני* היה כבר צריך להתחיל בתחילת יוני) - אם הכל היה קורה במקביל, כבר היינו שם. אבל לא. אנחנו בתחילת השלב הראשון, ושם נישאר. 2. המפה לא מדברת על החמס במפורש. אלא על פירוק כל העוסק בטרור ע"י המנגנון הפלסטיני החדש שיוקם. אני מנחש כאן שהנסיגה הישראלית הצפויה עתידה לשרת שתי מטרות: הסטת הלחץ מישראל כפוגעת בתהליך ע"י החיסולים (כי אנחנו תחת לחץ חיצוני, אם לא שמת לב), והעברתו לרשות, כשכשלונה בטיפול בטרור בודאי יעלה בעוד מס' ימים - כשהפסקת האש בעצם לא תהיה כזו. ולסיום, דב: גם בתגובתך האחרונה אתה מסרב להתחייב. אתה אומר ששרון אולי ינהג לפי קח ותן ואולי לא, ואז אולי יהיו ואולי לא יהיו פיגועים. אין עליך... שבוע נעים, העקשן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אי עמידה בלוחות זמנים, היא בעיניי טבעית וחסרת חשיבות עקרונית. גם כל שלבי הנסיגות בהסכמי אוסלו נעשו עם אחורים גדולים, אבל בסופו של דבר כל מה שנחתם עליו פחות או יותר בוצע. המהלכים שקורים בימים אלה: הנסיגה מחלק מהערים ומאזורים שנתפסו בעקבות אינתיפדת אל אקצה כשהם מלווים בהסכמים פנימיים בין אירגוני הטרור והרשות, שינצלום להתחזקות ול"שיקום כל מה שנהרס" כפי שהבטיח אבו מאזן, הם בעיניי מאד משמעותיים ומצביעים על כך ששרון שש למלא את "מפת הדרכים", משום שלו לא היה זה כך לא הייתה לו שום בעייה לא לעשות זאת ולהטיל את האשמה על הצד השני שלא צעד אפילו מילימטר אחד בעניין המלחמה בטרור שהוא הסעיף הראשון והעיקרי במפת הדרכים מבחינת היתרונות שאנו מפיקים ממנה (אם כי, כפי שאמרתי פעם השאלה אם כן שש או לא שש היא שאלה לא חשובה. מה שחשוב הוא שהוא עושה מעשים כאילו הוא שש). אני חושב שעמדה שממעיטה בערך המהלכים האלה והתעקשות על כך שהם חסרי חשיבות ושבעצם שום דבר לא זז, היא עמדה מוזרה ולא כנה, ואין לי שום כוונה לחזור בי מדברים אלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |