 |
אי עמידה בלוחות זמנים, היא בעיניי טבעית וחסרת חשיבות עקרונית. גם כל שלבי הנסיגות בהסכמי אוסלו נעשו עם אחורים גדולים, אבל בסופו של דבר כל מה שנחתם עליו פחות או יותר בוצע.
המהלכים שקורים בימים אלה: הנסיגה מחלק מהערים ומאזורים שנתפסו בעקבות אינתיפדת אל אקצה כשהם מלווים בהסכמים פנימיים בין אירגוני הטרור והרשות, שינצלום להתחזקות ול"שיקום כל מה שנהרס" כפי שהבטיח אבו מאזן, הם בעיניי מאד משמעותיים ומצביעים על כך ששרון שש למלא את "מפת הדרכים", משום שלו לא היה זה כך לא הייתה לו שום בעייה לא לעשות זאת ולהטיל את האשמה על הצד השני שלא צעד אפילו מילימטר אחד בעניין המלחמה בטרור שהוא הסעיף הראשון והעיקרי במפת הדרכים מבחינת היתרונות שאנו מפיקים ממנה (אם כי, כפי שאמרתי פעם השאלה אם כן שש או לא שש היא שאלה לא חשובה. מה שחשוב הוא שהוא עושה מעשים כאילו הוא שש).
אני חושב שעמדה שממעיטה בערך המהלכים האלה והתעקשות על כך שהם חסרי חשיבות ושבעצם שום דבר לא זז, היא עמדה מוזרה ולא כנה, ואין לי שום כוונה לחזור בי מדברים אלה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש