בתשובה לעוזי ו., 19/06/03 20:54
בשם חוסר העקביות 153317
כולנו מנסים להיות עקביים. ההשוואה ביני לבין יגל היא בכך שכביכול העקביות של שנינו תוביל לסוף המר, אבל בשביל להראות שהעקביות שלי תוביל לסוף מר כלשהו, אתה מכניס מילים לפי:
לא הנחתי שהמצב שלנו נורמלי.
לא טענתי שיש קשר בין קיומה של מלחמה לבין האמצעים שעומדים לרשות הצד השני.
לא טענתי שאסור לפגוע באינטרסים של מדינה שכנה.
לא טענתי ש*צריך* לרדוף אחרי הצוותים.
לא טענתי שהגוף הצבאי צריך להיות גוף צבאי מסודר.
לא טענתי שהגוף הצבאי צריך שרשרת חיול וחופשות.
לא חילקתי את העולם לשחור ולבן (נסה אצל ליאור מלמעלה).
לא טענתי שכל אחד הוא "אזרח" או "לוחם".
לא טענתי שיכול להיות רק "מלחמה" או "שלום".

ובקשר למה שכן טענתי:
2. ובדיוק בגלל זה אני אומר שכדאי לשנות את המצב. בכל מקרה, כן הכלל הזה, כמו כל כלל מוסרי, תקף. למשל, אסור לגנוב, הכלל הזה תקף גם כאשר אתה עשיר, כאשר אתה עמיד וכאשר אתה עני, העני צריך לעבוד (מקביל לשינוי המצב) בשביל לאכול, העשיר יכול לוותר על העבודה, והעמיד עובד בשביל מותרות. אבל כשהעני גונב במקום לעבוד, הוא עושה דבר לא מוסרי, וכשהגניבות לא מוציאות אותו מהעוני, קשה לומר שהוא נוהג בשכל.

3. כאן אנחנו חלוקים, אני טוען שכוונתו לא מעניינת אותי, בגלל שאני עסוק בהגנה, ואין לי דרך וזמן לדעת את כוונתו, אשמח לקרוא את ההנמקה לטענתך. בכל מקרה, האם דווקא המסקנה שלי היא הלא סבירה?

ובקשר להערה, היה לי כיף להגיב באלמוניות, ולא להיות מחוייב לעקביות כלשהי. הבעיה החלה כאשר אחת הכותבות‏1 התעקשה שלא לקרוא את תגובתי, למרות שבסך הכל תיקנתי את טעותה, והבאתי אסמכתא חיצונית. התגובה שלא באלמוניות בדיון הזה נבעה מטעות, ואחזור להגיב באלמוניות בסיום הדיון. אין לי בעיה אם תניח שאני יגל, קלטי, ג'ודי או כל מגיב אחר, העיקר שתגיב לגופה של הודעה ולא לגופו של מגיב.

1 תגובה 149612
בשם חוסר העקביות 153332
חבל שתחזור לכתוב שלא בשמך. יותר כיף לקרוא שמות עקביים, ולפתח ''מערכת יחסים'' עם הפרסונות של הכותבים כפי שהן מוצגות באייל.
בשם חוסר העקביות 153338
אתה צודק במקרה שמדובר בפרסונות מעניינות, לצערי, אני אדם די משעמם.
בשם חוסר העקביות 153339
הכל יחסי.
בשם חוסר העקביות 154968
3. הנושא עלה כבר בתגובה 18983.
יוסף בן אריה הוא אמיר שני? 155075
כי אחרת אני לא מבין את הקשר בין השאלה לתשובה.
סליחה, טעות במספר 155128
צריך להיות:
3. הנושא עלה כבר בתגובה 18987.
לה לה לה 156578
אם אני מבין נכון‏1, אתה טוען שאין להרוג את הבא להורגך הלא פושע משום ש"אין להעניש ללא פשע". מכאן אפשר להסיק שמבחינתך כל פגיעה היא ענישה (אחרת, מה הבעיה בלהרוג את הבא להורגך הלא פושע, שלא כפעולת ענישה?). מתפיסה זו אפשר להסיק ש:
א. אין לפגוע/ להעניש כלל.
ב. יש לפגוע בחלק מהפושעים.
ג. יש לפגוע בכל הפושעים.
מאחר שטענת כבר שאתה מקבל את הבא להורגך השקם להורגו, אפשר להניח שלא באת לטעון בזכות א., מאחר שבאת לטעון בשם הסבירות, ומאחר שענישת כל הפושעים היא לא סבירה, אני מסיק שאתה תומך בב.

חברה שנתקלת בצבא אוייב שתוקף אותה באופן אלים, יכולה:
א. לתקוף בחזרה (כולל פגיעה בלוחמי האוייב).
ב. לא לתקוף בחזרה.
מאחר שבאת לטעון בשם הסבירות, ומאחר שחברות שנקטו בשיטה א. לא התקיימו לאורך זמן (ללא תמיכה מחברה משיטה א.), אני מניח שהיית נוקט בשיטה א.

מאחר שסיכמנו‏1 שפגיעה בלא פושעים אינה מוסרית, ושפגיעה בלוחמי אוייב היא מוסרית, המסקנה שלי היא שלפי תפיסה זו לוחמי האוייב הם פושעים מעצם היותם לוחמי אוייב.

מכך אני מסיק‏1 שתפיסה זו מובילה ל:
1. ענישה קולקטיבית (לוחם האוייב הוא פושע, גם אם הוא עצמו כלל לא פשע, אלא מעצם שיכותו לקולקטיב האוייב).
2. ענישה ללא משפט (אף אחד לא שפט את לוחם האוייב).
3. הנחת האשמה (בשום שלב לא הנחנו שלוחמי האוייב הם חפים).

כשכתבתי את הודעתי הראשונה, יצאתי בדיוק כנגד התוצאות האלה. משטרים שנוקטים בשיטות שכאלה יכולים אמנם להחזיק זמן רב, לכן אפשר לכנות תפיסה זו כסבירה. אבל גם משטרים שנוקטים בגישה ההפוכה, זו שאני מטיף לה, מחזיקים כבר זמן רב, ואני אישית מעדיף לחיות במדינה שכזו.

אולי כדאי להבהיר איפה עומדים ההבדלים ביננו‏1, הנחת המוצא שלי שונה לחלוטין משלך. אני משאיר את חיסול החשבונות המוסרי למי שנתן לנו את המוסר, ולמי שיודע את כוונותיהם ורצונותיהם של אותם אנשים. את הפגיעה באנשים אני מאפשר באופן מוסרי רק כחלק מהליך הגנתי. גם את הענישה אני מתייק כהתגוננות של החברה, ולכן אני לא אעניש על שקר (לא מוסרי) וכן אעניש על עברות חניה (מוסריות). לכן, הפגיעה בלוחמי האוייב היא לא ענישה כלל, ומכאן בטח שלא ענישה קולקטיבית. מכאן, ומהנחת חוסר הודאות המובנה, יוצא:
1. ענישה פרטנית.
2. ענישה לאחר משפט.
3. הנחת החפות.

1 מאחר שבחרת לכתוב בחידות, אני מסיק הרבה מסקנות, חלקן כנראה מוטעות, הכפתור "הגב על הערה זו" נועד לתקן טעויות שכאלה.
איפה מתחילים? 156893
לא טענתי שכל חייל אויב הוא "פושע" (בעיני מי, ומה זה משנה?); וגם לא שאם חיילי האויב אינם פושעים, אסור לפגוע בהם.
עם זאת, אני מקבל לפחות אחת מן המסקנות: אין צורך להקדים לכוחות הרגלים את פלוגות המחץ של הפרקליטות הצבאית, על-מנת שישפטו את חיילי האויב בשיפוט-מהיר.
מההתחלה לה לה לה ‏1 157481
ניסיתי להציג את המסקנות שלי בצורה לוגית. אם הם לא נכונות, יש לי טעות או בהנחות היסוד, או בדרך.

נתחיל מהנחת היסוד הראשונה, האם אתה מקבל את העקרונות "אין להעניש ללא פשע", ו"כל פגיעה היא ענישה" (אם לא, למה הפנת אותי דווקא לדיון שבו הם הוזכרו, ולאיזה חלק באותו דיון רצית שאתיחס)?

---------------
1 כנראה שהכותרת שלי לא הייתה מובנת מספיק, מצטער.
וזו תגובה שלי 157482
מההתחלה. 157776
עם "אין להעניש ללא פשע" אני מסכים (בתקווה ששנינו מתכוונים לאותם דברים במונחים "עונש", "פשע", ו(החשוב מכל) "אין ל-").

דוגמאות נגדיות ל"כל פגיעה היא ענישה":
1. האדם שנדרס במעבר החציה נפגע, ולא נענש.
2. האם-שהיא-הורה-יחיד, שהקצבאות שלה קוצצו, נפגעת - ולא נענשת.
3. הטייס הסורי שמטוסו הופל במלחמת שלום הגליל נפגע (אני מניח) ולא נענש.
4. האנשים שעמדו סמוך לרוצח רנטיסי בזמן שמסוק ירה טיל לעברו נפגעו, ולא נענשו.
מההתחלה. 158360
כיצד אפשר להתכוון לשני דברים שונים ב"אין ל-"?
אסור לשאול שאלות כאלה. 158486
"אין ל-", כאן, במשמעות "אסור". מן המלה כשלעצמה, לא ברור למי אסור (למדינה? למשטרה? למקבלי ההחלטות כממלאים תפקיד שלטוני? למקבלי ההחלטות כבני אדם? למי שהמשימה מוטלת עליו?) מה מהות האיסור (אסור כי זו עבירה על החוק, אסור מבחינה מוסרית, אסור לדעתי), וכיצד האיסור פועל על המציאות (יש הבדל בין הטלת איסור חדש לבין שמירה על מצב קיים).

כדי להבהיר את הדברים, אתן דוגמא אקטואלית.
לבן: מלך ג5, מלכה ה7; שחור: מלך ו3, פרש ג3.

ללבן אסור להסיע את המלך ל-ד5 ‏1, אסור להסיע את המלכה ל- ד6 ‏2, ואסור להסיע את המלך ל- ד4 ‏3. ב"אסור" אפשר להתכוון לשלושה דברים שונים, לפחות.

1 בגלל הפרש השחור.
2 בגלל 1. ... פ-ה4+
3 זה סתם מסע טפשי; צריך מה-ו6+

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים