בתשובה לגילית, 01/06/03 15:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שיש כאן שתי שאלות - אחת של חוק, כפי שהתייחס האלמוני מעלי, ואחת של אתיקה. מבחינת החוק, אני באמת לא יודע לומר - אולי אליהו יכול לעזור, או כל מיץ שיודע לקשר לציטוטים מהחוק עצמו. מבחינה אתית, אני מסכים שזה בגבול האפור של העניין. הרי מה באנו למנוע? באנו למנוע השפעה לא הוגנת על הצבעה של אנשים. זכורה לי התבטאות מהבחירות של 96', שכחתי של איזה רב, שהסביר שמי ששם נתניהו יש לו זכות בעולם הבא, ומי שלא שם, גם חוטא (אני לא חושב שהוא אמר חוטא במפורש, אבל זו הייתה רוח הדברים) וגם יתהפך לו הפתק בפנים - יהפוך מפרס לנתניהו. מה שתארתי כאן וודאי תסכימי שפסול אתית במובהק - מי שמאמין בך חייב, לוגית, לשים נתניהו. דווקא את זה חוק איסור קמעות לא מונע (למרות שיש חוק אחר שקשור, ואני זוכר ששולמית אלוני דיברה על זה בזמנו), אבל אני חושב שזו רוח הדברים שלא היינו רוצים לראות. האם המפד"ל עשו פסול דומה? בערך. מצד אחד, אני מוצא טעם לפגם בקשירה של הצבעה למפד"ל ומזל טוב. ואת לא יכולה להגיד שהחמסה היא סתם סמל אוניברסלי כמו עיגול, משולש או תלתן מרובע עלים. אפילו דובר המפד"ל קשר את החמסה ליהדות, ויהודים זה בדיוק קהל היעד של המפד"ל. (האמת, לי הקישור הזה קצת מוזר, אבל שוין) מצד שני, יש את עניין החולשה כפי שהצגת - אף אחד לא מאמין שצריך דווקא את החמסה של המפד"ל, או שיקרה לו משהו אם הוא לא יקח את החמסה הזו - אם הוא אדם מאמין, אז כבר יש לו מספיק חמסות/שיני שום/אבני קריסטל שיגנו עליו. ככה שבסופו של דבר, אני לא יודע (אבל ביותר מילים). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נסכים לא להביא אסמכתות של אלמונים, בסדר? א. חוקית, אין לך מה "לא לדעת"- השופטת קבעה שהחוק אוסר על המפד"ל לחלק חמסות, כך שזה לא חוקי כרגע. ב.האם הפרשנות של השופטת את החוק היא נבונה וראויה? זו הנקודה שקראת לה "אתית". אני טוענת כך: 1.אנשים לא מאמינים שהחמסה תביא להם מזל טוב. השופטת לא יודעת את זה, כי היא לא מכירה את הלך החשיבה הדתי ולה עצמה אין חמסה בסלון. קצת מתנשא לקבוע שמי שתולה חמסה הוא פרימיטבי שמאמין בקמיעות, מדובר בנורמה, אופנה חברתית, סמל מוסכם על הרובד שהשופטת אינה נמנית עמו, קרי הציבור הרחב. 2. ודאי שאני יכולה לקבוע שמדובר במקבילה המדויקת של תלתן עם ארבע עלים. זה שזו אמונה מקומית לא הופך אותה לדתית, מיתית או הרסנית יותר. החמסה *איננה* סימן דתי בשום פנים ואופן! עכשיו, תבין שאילו הייתה השופטת אוסרת לחלק את תפילת הדרך גופא, למשל, בטענה שיש אנשים שמאמינים שאם לא אומרים את התפילה יאונה להם רע, הרי גם אז אין סיבה שאנשים יתעקשו דווקא על תפילת הדרך של המפד"ל, אבל אז אני מניחה שבמפד"ל היו נלחמים יותר על זכותם לחלק אותה. למה? כי זה באמת עניין דתי, ואז זה היה ויכוח עקרוני על ההבדל בין תפילה לקמע, ועל הזכות לחלק תפילה במדינת ישראל. אבל על החמסה אף אחד לא מתווכח, כי זה באמת טיפשי וקטנוני מכדי להיות ראוי לדיון. אז יהיה עיגול, או משולש או דג. למי אכפת. ולמה אני כן מבזבזת ל זה מלים וזמן? כי זה לא החמסה, זו הבעיה המצטברת של שופטי ישראל. צריך להיות באמת בור בענייני דת כדי להגיד שחמסה זה קמע. האם אני מוכנה שאלו יהיו האנשים ששופטים אותי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה רע בקישור שהאלמוני הביא? הוא מוכיח שהשופטת לא מנותקת מהעם (או לפחות שאת לא יכולה לבחון את המנותקות שלה לפי פס"ד הזה) כי כבר יש תקדים, והיא מחוייבת לו. 2. ובכך את חולקת על דעתו של המפד"לניק מהידיעה - הוא כן חושב שלחמסה יש "ניחוח של יהדות". אני לא בטוח למה - ובכך אני מסכים איתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה לא הקישור, זה האלמוני. אלמונים נוטים להודעות תמוהות (טו טו טו רכבת?!)ומתשלחות, ודאי תבין את חוסר הרצון שלי לקרוא את כולם. 2.אני לא הבנתי מדבריו לשחמסה יש ניחוח של יהדות, אלא שלמפד"ל יש ניחוח כזה, או לתפילת הדרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי שאלתך לענין חלוקת קמעות בחוק 1 לא ראיתי את החלטת השופטת 2 כמו גם החלטות אחרות בעניין קמעות לפיכך אני מתקשה לתת תשובה לשאלה שמעסיקה את רוב המגיבים כאן, כמדומני, מה הוא הבסיס העובדתי (אם בכלל היה כזה) לקביעה כי "חמסה" היא בגדר קמע. דווקא ביחס למה שאמרת בקשר עם דברי הרב על נתניהו נפלה לידי החלטה של השופט חשין בתפקידו כיו"ר ו. הבחירות. באותו מקרה נטען כי ש"ס מחלקת קונטרסים ובו הוראה כי על בוחרי ש"ס לציית לדברי מרן הרב עובדיה יוסף מכוח "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". נטען, כי הוראה זו מפרה את סעיף 122 לחוק הבחירות שכן הדבר מהווה שידול אסור להצביע לש"ס. מדוע אסור? שכן בהמשך הפסוק שצוטט 4 נאמר, כי מי שלא ישמע בזדון – "ומת האיש ההוא וביערת הרע מקרבך". השופט חשין קבע מספר קביעות חשובות לענייננו5. 1. כל תעמולה היא מותרת למעט זו האסורה בחוק6. 2. השימוש בדת לצרכים פוליטים איננו אסור. מה שאסור הוא ניצול הדת לצורך השפעה לא הוגנת. מבחינה זו מנהיג דתי = מנהיג פוליטי וכפי שמנהיג פוליטי רשאי לקרוא לתומכיו להצביע עבור מאן דהוא, כך גם מנהיג דתי. 3. עצם העובדה שהשומעים מסיקים מסקנות מהדברים (למשל כי יאונה להם רע אם לא יבצעו את ההוראה) איננה הופכת אותם, רק בשל כך, לאסורים. ככל הנראה – והדבר לדעתי עולה הן מלשון החוק והן מהצורך לצמצם את ההגבלה על חופש הביטוי– יש צורך בהיות הדברים עצמם משום "קללה נידוי חרם וכו"' ולא די כי מאן דהוא יפרש את זה כך7. _________ 1 הקישור בתגובה 149606 מפנה לסעיף בחוק הבחירות של הכנסת. קיים סעיף בנוסח זהה (סעיף 88) גם בחוק הבחירות של הרשויות המקומיות. 2 מישהו יכול להפנות?3 3 מישהו בכלל קרא את ההחלטה או שכולם מסתמכים על הידיעה העיתונאית? 4 דברים יז 11-13. 5 יש לזכור שני דברים. האחד, כי החלטה לא עסקה בקמעות אלא בשידול אסור על פי הסעיף. השני, כי ההחלטה איננה תקדים מחייב, אם כי משקלה איננה מבוטל כלל וכלל. 6 עקרון זה הוא עקרון ידוע ובמיוחד השופט חשין חזר עליו לא פעם, למשל כאשר התיר תעמולה באמצעות האינטרנט, שאינו נמנה על האמצעים המוגבלים בתעמולה, כמו עיתון רדיו וטלויזיה. 7 ושוב אזהיר – הדברים נאמרו בהקשר של שידול אסור ולא של קמעות. לכשעצמי אני סבור כי משהוחלט כי חפץ הוא קמע8 חזקה היא כי המשדל התכוון לנצל שלא כהוגן את כוחו (הרוחני?)של הקמע. 8 עדין, משלא ראיתי החלטות בענין קמעות, אני מתקשה לומר כיצד הוחלט כי חפץ פלוני הינו קמע ומה המבחנים שנקבעו בעניין זה. בהקשר זה אומר, כי לדעתי בהחלט יש טעם לשקול האם לחפץ פלוני יש שימושים נוספים מלבד היותו גם "קמע" וכי מהותו כ"קמע" טפל לשימוש העיקרי של החפץ (למשל כמו מחזיק מפתחות), שאז יש מקום לשקול האם לא לראותו כ"קמע". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
8 אם יש לחפץ שימוש אחר, האם אין לפסול אותו משום היותו שווה כסף? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |