בתשובה להאייל האלמוני, 27/05/03 13:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מודע לזה שגם ישראלים אנטי ציונים וישראלים תומכי טרור פלסטיני מאמינים שמעשיהם הם לטובת הכלל? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רוב האנשים, מאמינים שמעשיהם הם לטובת הכלל (כולל שרון, מצנע, הקו-קלוקס-קלאן, אמא טרזה, היטלר וסטאלין), לכן, לעניות דעתי, בחירת בסיס ההשוואה דווקא כאמונה שהמעשים הם לטובת הכלל לא משרת את מטרת הבוחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למושג ''טובת הכלל'' אין קשר ל''טוב'' ו''רע''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל, נהוג לומר שטוב ורע הם מושגים סובייקטיבים, כך שהייתי אמור לומר לך שאולי לדעתך אין קשר, אבל יש מי שיחלוק עליך. במקרה הזה, המושג "טובת הכלל" מכיל בתוכו את המושג "טוב" (אם זה עוזר לך, קרא לאט יותר "*טוב*ת הכלל", פירושו ה*טוב* של הכלל), כך שברור שיש קשר ביניהם. "רע" הוא ההיפך מטוב, כך שגם קיום הקשר כאן ברור. אבל, בין "טובת הכלל" לבין "מעשים לטובת הכלל" לבין "מעשים שמקדמים את טובת הכלל לאמונתי" יש פער תהומי, כשאת האחרון עושה קבוצה גדולה שכוללת בתוכה את ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טובת הכלל היא מושג ריק ממשמעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנתן הגדרה מוסכמת של המושג ''טוב'', המושג ''טובת הכלל'' מוגדר באופן ישיר ע''י סכימה של טובת כל הפרטים שמרכיבים את הכלל. אתה יכול לומר שאין למושג חשיבות (לדעתך) אבל לא שאין לו משמעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אבל צריך לזכור גם שבין ''מעשים לטובת הכלל הרחב'' לבין ''מעשים לטובת הכלל הלא רחב לאמונתי בלבד'' לבין ''מעשים שמקדמים את טובת הכלל הלא רחב לאמונת הכלל המתרחב מערכתית'' יש פער תהומי, כשאת האחרון עושה קבוצה גדולה של שמפנזים בגן החיות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו אמר שטובת הכלל היא לנקות את העולם מגזעי אדם נחותים הרי זוהי טובת הכלל של כלל האדם, והארץ תחתם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו ביבי נתניהו מאמין שמעשיו הם לטובת הכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדרדרים את הדיון לתגובות שלא קשורות זו לזו, אולי עדיף לכיוון של http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנבואות על קריסתה ונפילתה של התרבות המערבית היו מוקדמות במאה שנה. כיום הן מתחילות להתגשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת כלל לא המסקנה של כותב המאמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אפשר להסיק אותה מקריאת הדברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב לציין, שבפעם הראשונה שהזמינו את גדי טאוב לתוכנית דיונים, חשבתי שהדבר מבוסס על היותו מנחה תוכניות ילדים בטלויזיה. אבל לאחרונה אני מוצא עניין רב בתוכן דבריו, כנראה יש לאדם מה לומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוש, הכלם וקרא אותו http://www.forum2.org/dubi/books/rebel.html . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי כבר את הסקירה הזו. אז זהו. למי יש זמן לקרוא? כל הזמן האייל, הלימודים, ו[מסווג]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבקש מקונדוליסה שתעשה לי תקציר ותקריא לי אותו, אולי בטיסה לעקבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גבי ניצן מגיב 1 במוסף של היום, "מי הזיז את הבאדולינה שלי?", http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... 1 תגובה שנונה וכתובה היטב, שמזכירה שלפני שניצן הפך לעכו"ם מחורפן הוא היה כותב שנון בעל יכולות רטוריות מבריקות. פעם ראשונה מאז שהוא חזר לארץ, שאני קורא טקסט שלו שמזכיר קצת את ניצן מ"כותרת ראשית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם איכות הכתיבה היתה זוכה לציון גבוה אצל המבקר הנכבד האלמוני המקורי (מהדיון ההוא), אבל מבחינת התוכן, למרות ההכחשות שלו, זוהי הטפה לאידיאולוגית ניו-אייג' שאינה אנטי-חברתית במהותה, אבל מובילה למצב של איש איש לעצמו המשחקת לידיהם של הנתניהוים והתאצ'רים למינהם. כמו כן, הטיעון בתחילת המאמר על בחירת הצרכן אינו מחזיק מים. הרב-ערוציות היא דרכם של התאגידים לשלוט בצרכנים ע''י קליעה למיגוון של טעמים. לכן אין כאן מצב של ''צרכן נבון ואקטיווי'' אלא דווקא ''עבד פסיווי של תאגידים''. (וצריך גם להגיד לכותב המוכשר ששימוש בב' יפה יותר לעין משימוש בשני וו'.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מטעם ההרגל זה נשאר עם הווים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאו דווקא לכותב - נדמה לי שזה הכתיב הנהוג אצל משכתבי "הארץ" בכלל. ואגב, הוא עשה תרגיל די שקוף - לקח הגדרה רעה של טאוב לניו אייג' (יחפנות וכו') והלעיג עליה, מה שמאוד קל. אבל הוא לא הצליח לשחרר את עצמו מהניו אייג', למרות טענתו שמדובר באולד אייג'. טיעון כמו "זה מושג שמעולם לא הבנתי", בהחלט אינו מספיק כאן. דווקא חשבתי שטאוב דייק מאוד בעניין האהבה החופשית כ"נעים בגב". הוא הבחין שבתוך הזרם הזה, נוטים לרומם ולפאר את הנפש, ויחד עם זאת לעשות רדוקציה לביטויים החושיים שלה. לפי ה"הרמוניסטים" האלה, צריך לעבוד על הנפש כמה שיותר, לתת לה את כל המקום, אבל מצד שני לחוות חוויות חושיות בצורה סיטונית, רחבה, שאינה מותירה משקעים. במילים אחרות, לנתק בין העיסוק בנפש לעיסוק בגוף. הלזה ייקרא הוליזם? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |