בתשובה לLG, 17/01/01 16:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עד כמה שאני מבין את דה-טוקוויל, החברה הדמוקרטית בחתירתה לשיוויון מטשטשת את ההבדלים בין אדם לאדם. למרות שהוא דיבר על הקטנת החשיבות האישית כנגד ההסתכלות של החברה על קבוצות אנשים ולא אזרחים בודדים, דבר הגורם להמעטת חשיבותו של האינדיבידואל, אוסיף שאופי החיים המודרניים עם השלטון הכמעט טוטליטרי של אמצעי התקשורת והחברות והגופים הפוליטיים השולטים בהם ,עם השעבוד הכמעט בלתי נמנע למרוץ לפרנסה אצל גופים גדלים והולכים, דבר המקטין עוד יותר את חשיבות האזרח הקטן, לפחות בעיני הגופים שקיומם הכלכלי/פוליטי תלוי במניפולציה של אותו אדם. אותו אדם מתרגל לחשוב ולחפש פתרונות על כוללים כמו שהדמוקרטיה אמורה לתת כביכול מענה כולל כל .אך מערכת פתרונות כזו שוב נוגדת ומחבלת בעצם האינדיבידום תוך סימום המחשבה. המערכה כנגד סיסטמות עונות-כל, פנתאיזם לפי דה-טוקוויל או דת לפי אחרים היא חלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה, בריחה מהדת אל תחליף מסוכן אחר. מכאן הפחד של היהדות האורתודוכסית על איבוד השליטה על ההיסטוריה של ציבור האנשים המחשיב עצמו כיהודים והקושי הבלתי אפשרי מצדה לדמיין סיטואציה עתידית שבה פשוט אין יותר יהודים הילכתיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם כן, מדובר על שני סוגי קולקטיביזם בחשיבה: האחד, עליו שאלתי למעלה, מתייחס להסתכלות על תהליכים בעולם במונחים של פעולות של ציבורים ולא של יחידים הטרוגניים או יוצאי דופן. השני, שטוען שהכל קשור להכל ואי אפשר לפרק את המציאות למערכות נפרדות - כגון כלכלה, דמוקרטיה, אמנות - ולבחון כל אחת לחוד. האם לכך הכוונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין אותך נכון, המחשבה על פתרונות חובקי כל משמעה שיש פתרון אחד שיהיה טוב לכולם, כמו הדמוקרטיה. כיון שהיום כולם חושבים שהם חכמים מספיק כדי לבחור את דרכם בעצמם, הם לא מוצאים בדת הממוסדת את הגמישות והיכולת להתאמה אישית. הדת היא לא מספיק הטרוגנית כדי לספק את צרכיהם של אנשים שמרגישים מאד שונים זה מזה. אם מקבלים את נקודת ההשקפה הזו, דהיינו שאי אפשר שאדם אחד יתכנן מערכת שלטון או מערכת מוסר עבור אדם אחר, איך בכל זאת ניתן לייצר ביחד מערכת חברתית טובה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דה-טוקוויל התבסס על מסעו באמריקה ועל נסיונו מהשלטון הצרפתי ,והסתמך גם על כתבי מונטסקייה שבחן את התמורות הפוליטיות-חברתיות בצרפת . אני חושב שהאבחנות שהבאתי מתיחסות יותר לאופי התחברה הדמוקרטית בפנימיותה מאשר לתיאוריה של השיטה. הדמוקרטיה על פיו היא היתאגדות שקושרת אנשים דרך רציונל חברתי-כלכלי-רווחתי ונוגד את הקשר הישן שהתבסס על שבטיות הסטורית, ואם תרצה דתית. ההתאגדות הזו מרופפת את קשרי הגזע והאומה ומחזקת את האוניברסליות . הכח המוסרי של החברה הזו לא בא מגורם חיצוני או מה שמונסקייה קרא לו וירטו=המידה הטובה, אלא מהאינטרס של הפרט לא להפר את זכותו של האחר. החברה הדמוקרטית מאששת את עצמה על ידי הרוב, הריבון, ולא דרך גורם חיצוני אחר .אתה רואה את ההקשר למצב היהדות בחברה דמוקרטית? כל הפרטים בחברה דמוקרטית מתגמדים מכח השיויון הכללי, המדינה ככל מתעצמת, ותמונת הפרט נעלמת בתמונת ההמון .לכן אנשים נוטים לקבל הסברים כוללים, כי כך התרגלו בחברה שכל אחד דומה לשני. כאן דם הסכנה שהתממשה בימינו של השתלטות כוחות כלכליים ופוליטיים (יש הבדל?) על המניפולציה של דעת הקהל בגלל שהרוב הדמוקרטי קיבל למעשה על עצמו לספק לפרטים תשובות ודעות מוכנות. לא צריך לחשוב לבד .פן נוסף של סכנה לממסד הדתי. הוא גם הראה מדוע הממסד הדתי הצליח להתקיים באמריקה. משום הצורך הבילתי נמנע להסבר דוגמתי וזה הדתית לא ניתן לנטוש אך אמונה חופשית לא מאפשרת חופש פוליטי, ולהפך .הממסד הדתי משחק לפי חוקי הדמוקרטיה אך לא משתתף בפוליטיקה, רוצים להשפיע על האזרחים אך לא מוציאים עצמם מהכלל ולכן דעת הקהל שהיא היא הריבונית לא עוינת להם. בקיצור, ממש לקוח מהמצע של מרצ. אלן דרשוביץ, פרופסור למשפט מהרוורד שזכור כאחד מעורכי דינו של או ג'י סימפסון, אמר בדיון בנושא דת ומדינה שאין לא שום דבר כנגד מי שמאמין אך הוא לא רוצה לשלם עבור הדעות הקדומות, חוסר הסובלנות והצביעות שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גם הראה מדוע הממסד הדתי הצליח להתקיים באמריקה .משום הצורך הבילתי נמנע להסבר דוגמתי והדת היא הדוגמה שאנשים תמיד יחפשו ולכן תמיד תתקיים. אך אמונה חופשית לא מאפשרת חופש פוליטי, ולהפך. הממסד הדתי משחק לפי חוקי הדמוקרטיה אך לא משתתף בפוליטיקה, מנסה להשפיע על האזרחים אך לא מוציא את עצמו מהכלל ולכן דעת הקהל שהיא היא הריבונית לא עוינת להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלפני דה-טקוויל היתה מציאות שונה משל היום. מציאות דמוקרטית שונה. בנוסף, לא עמדו לפניו כל הנתונים הקיימים היום, על הגוונים השונים של בני האנוש. החברה האמריקאית היא בעלת חינוך לעצמאות. יש דגש חזק על האני העצמאי. אתה יכול להשיג כל דבר - ובידך הדבר. הניצחון הוא ערך. האנתרופולוג קולין טרנבול כתב : "אפילו רוח הצוות, שכולם מדברים בשבחה (במגרשי האתלטיקה של בתי הספר. א.ש.) אינה אלא צורה מוגבלת של שיתוף פעולה שכל תכליתו 'לדפוק' מספר גדול יותר של אנשים בדרך יעילה יותר". החינוך הדמוקרטי-קפיטליסטי אפילו לא מתיימר לדבר על שיוויון. המעטת חשיבות האינדיבידואל דווקא קיימת בחברות שקיים בהם חקלאות לצריכה עצמית, שבהם יש כמה יחידות של בעל-אשה-ילדים במשק אחד. יש חינוך לתלות כדי שחברי הקבוצה יקבלו את מרות הקבוצה. נעשה על ידי ענישה ותמיכה גם יחד. (תמיכה - פינוק מופרז, הנקה עד גיל מאוחר וכו) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |