 |
|
 |
||
|
||||
 |
ישנה נטיה לטעון שהיהדות איננה ומעולם לא הייתה דת מסיונרית. אני מוכן לקבל את הטענה שהיא איננה, כרגע, ולא הייתה מסיונרית ב-1800 השנים האחרונות, לערך; אבל לפני כן היא הייתה דת מסיונרית מצליחה במיוחד. חוקרים הגיעו למסקנה שאין שום דרך להסביר את התפוצצות האוכלוסין היהודית בעולם הקלאסי, אלא בדרך של גיור מסיבי. היו לכך יתרונות חומריים רבים: פטור מגיוס, פטור ממיסים כל יום שביעי, פטור ממיסים חקלאיים כל שנה שביעית, ועוד. כל אלה נקבעו על ידי אלכסנדר הגדול, שנחשב בחלקים רבים של המזרח היווני לאלוהות מינורית. כמובן, כל אלה גם הביאו אנטישמיות, אבל בואו נעזוב את זה לרגע. עם קריסת הפוליתאיזם הישן (מאה ראשונה לפנה"ס-מאה ראשונה לספירה) נוצר מעמד של "ידידי אלוהים", לא יהודים שהתעניינו מאד ביהדות, שמספרם היה כה גדול עד כי ברוב ארצות המזרח היה להם חלק מיוחד בבתי הכנסת. האנשים האלה לא התגיירו, בעיקר בגלל החשש מברית המילה, אבל הם התעניינו מאד ביהדות. ואז באה הנצרות, ויתרה על כל מיני דברים שוליים כמו ברית המילה, אמרה לחברים הטובים, שהצטערו על לידתם לעם זר, שאין להם במה להתבייש, שכן הם "ישראל שברוח ולא ישראל שבבשר", ושאר הדברים הרי הם כתובים על ספר דברי הימים. היהדות הפכה, לפתע, לדת לא אטרקטיבית. עד כדי כך לא אטרקטיבית, שכאשר אנטונינוס פיוס אוסר על היהודים (סביבות שנת 160) לקבל גרים, לא מושמעת מחאה על כך, ויחסם של הרבנים, שבעבר היו "חוצים ימים כדי לקרב גר אחד", הופך ל"גרים קשים לישראל כספחת". ובמאה הרביעית, מחליט מיעוט גדול - אם לא רוב - היהודים שהגיע הזמן לשדרוג, והם עוברים אל הנצרות - בדיוק באותו זמן, ראוי לציין, שהנצרות הופכת לדת הקיסרות. אח"כ באים ימי הביניים, ובהם באמת לא כדאי לגייר אנשים. זה מביא רק צרות. ומכאן עד ימינו אנו. בקצרה - היהדות איננה כיום, ולא הייתה במשך מאות בשנים, דת מסיונרית, אבל בתקופת בית המקדש השני, היא הייתה הדת המסיונרית המצליחה ביותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר הוא מעניין . הבעייה שלי איתו ( ואין לה כל קשר לכוונתו של המחבר בכתיבתו) היא שהוא מצטרף לשורה של פירסומים שניתן לראות כעת השכם והערב שלמדינה אין יותר סיכוי יותר.שנגזר עלינו להיחרב , שאין לנו עתיד וכו' כאשר אנשים רואים מבול כזה של הודעות שחורות שאליהם מצטרף כל פוליטיקאי עם נבואות הזעם התורניות וכל בדרן ( אני חושב במיוחד על דודו טופז , אחד האחראים הראשיים להתבהמות חיי התרבות בארץ הזאת , שמקונן על כך בכל ראיון איתו) שמצהיר את אותו הדבר שאין לנו סיכוי ושהכל היה שגיאה אחת גדולה וכו' וכו' . כי אז נוצר הלך רוח כללי שיוודא מעבר לכל ספק שאכן לא יהיה כל סיכוי . הקץ עדיין לא היגיע . לא של הדמוקרטיה ,לא של ישראל , לא של המזרח התיכון ,לא של העם היהודי , לא של המין האנושי, ולא של כדור הארץ . ייתכן מאוד כמובן שהקץ הזה יגיע מתי שהוא , אז מה ? במקום לשבת ולקונן על מה שהיה וכבר אי אפשר לשנותו , עדיף להפשיל את השרוולים ולנסות לתקן ולשפר כבר עכשיו את מה שניתן לתקן , . ייתכן שכבר לא ניתן . מצד שני ייתכן שאפשר ורק צריך להתאמץ מאוד , אם הקץ (מסוג כלשהוא ) יגיע אני אלך אליו בהרגשה טובה יותר בידיעה שעשיתי את כל מה שאפשר היה לעשות . . בכנות : נמאס לי כבר לשמוע את כל חוזי השחורות ונביאי הזעם ,במקום להשקיע את האנרגיה שלכם בקינות , נסו לעשות משהו חיובי של תיקון ובנייה , גם אתם עצמכם תרגישו אז טוב יותר. . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכרתי פעם בחור שהיה חבר בתנועה ששמה "פיזיקל אימורטליטי" ועיקרה בתפיסה שאם אדם מנהל את חייו בצורה נכונה, אין למעשה שום סיבה שימות אי פעם. אמנם אין בין חברי התנועה אנשים בעלי גיל מופלג באופן יוצא דופן (שיהוו הוכחה לטענה הכל-כך מזמינת גיחוך הזאת) אך עדיין מאמינים רבבות חבריה שיש ממש בתפיסה הנ"ל והם משנים את אורחות חייהם באופנים שונים שכולם מכוונים לכאורה למטרה מוגדרת היטב - לחיות לנצח. עד שהכרתי את הבחור הייתי משוכנע שמדובר בחבורת תמהונים סהרורית וזניחה. עם זאת, מדובר היה באיש רציני, פיקח ושקול, שממש לא התאים לסטריאוטיפ של חסיד שוטה שיאמין בשטויות. באחת משיחות הסלון שלנו, הוא זרק פתאום את הטיעון הבא: "תראה אסף," הוא אמר לי, "מאז שהצטרפתי לפיזיקל, החיים שלי פשוט יותר טובים. אני אוכל טוב יותר, אני ישן טוב יותר, אני מנהל חיי זוגיות טובים יותר, ואני מכיר המון אנשים נפלאים. כן, אנחנו מאמינים שנחיה לנצח ואתה מאמין שאנחנו לא, אבל גם אם אתה הצודק ואני אמות בעוד עשרים או שלושים שנה, עדיין אחיה את שארית חיי באופן טוב יותר בעליל מאשר הדרך בה חייתי לפני שהצטרפתי לתנועה." בנקודה הזאת אני פשוט השתתקתי, וזה לא דבר שקורה לי לעתים קרובות. לא שהטיעון היה מספיק חזק להביא אותי בפועל למפגשי הפיזיקל אימורטליטי, וגם אין לי שום כוונה לסנגר על עמדתם בנושא חיי הנצח או בכלל להביע עליה דיעה, אבל הרציונל מאחורי הטענה שלו (וכנראה גם שלך) הוא מה שלקחתי לעצמי מהשיחה ההיא: עדיף שנחיה את חיי היום-יום שלנו כאילו שאנו יודעים - בוודאות - שהעתיד יהיה טוב יותר. גם אם בדיעבד יסתבר לנו שטעינו, עדיין נדע בהכרח שניהלנו את חיינו בצורה בריאה יותר ונכונה יותר מכל אלטרנטיבה לפיה מהות החיים בהווה היא המתנה והתכוננות תמידית לקראת אסון אפוקליפטי בלתי-נמנע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לחלוטין עם הפרשנות שלך. וזאת גם אחת הסיבות העיקריות מדוע הנצרות הקתולית, ששמה דגש על הצורך לחיות את חיי היום יום בלי לחכות לקץ , גברה תמיד על הכתות האפוקליפטיות והגנוסטיות השונות שתמיד ניבאו שהנה הנה סוף העולם עומד בפינה וחורבן האנושות כבר מגיע. כפי שהבינו הזרמים הדומיננטיים בדתות הגדולות כבר לפני אלפי שנים התפיסה הזאת של פסימיזם אפוקליפטי רק מביאה לחורבן עצמי . . שים לב מיהם האנשים שמדברים תמיד על בוא המשיח והאפוקליפסה . אלה הם האלמנטים ההרסניים והמטורפים של החברה , אלה שהאלמנטים הבריאים והרציונליים יותר צריכים תמיד לנקות אחריהם את ההריסות ואגב האם כת הפיסיקאל אימרמוטאליטי עדיין קיימת ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתשובה לשאלתך לגבי קיום הכת - אין לי מושג. השיחה שתיארתי התקיימה לפני כשמונה שנים. חודשים ספורים לאחר מכן עבר אותו בחור לגור בחווה המרכזית של התנועה בארה''ב (בפנסילווניה או אולי אריזונה, אני כבר לא זוכר) ומאז ניתק הקשר בינינו. אני מניח, עם זאת, שבאינטרנט יש טונות של חומר בנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר עמית היקר, מזלך שחברך משתייך לתנועת ניו-אייג' קיקיונית, ולא לקבוצת מחזירים בתשובה מקצוענית, היות ואם באמת עמדת נפעם לנוכח טיעוני ידידך בדבר הדברים ה'טובים' (מה זה?) הקורים לו, הרי כיצד היית מגיב לעסקת חבילה הכוללת 'טוב אלוהי' בעולם הזה ובעולם הבא? עצתי לך - אל תשתתק אף פעם, ואל תחפש את הראציונאל בערכים. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי מר מאן, נשגב מבינתי כיצד על בסיס תיאור נקודתי של שיחה אחת בתוך מכלול של אירועים שלא היית שותף להם, מצאת לנכון לשפוט את התנהגותי דאז, לקבוע - בהתנשאות שמקורה לא ברור - שהסיבה שאינני חבר בכת מסוג שתואר למעלה היא "מזלי" (ולא, נניח, תוצאה של אישיותי המורכבת שכאמור אינך מכיר), ולהשיא לי עצות. במהלך חיי היו לי חברים רבים שעברו לנגד עיני שינויים רדיקליים באורחות חייהם כתוצאה מהצטרפותם לכת, חזרה בתשובה, או סתם סדנת "שיפור אישיות" כזו או אחרת. עם זאת אני עצמי לא בחרתי ללכת בעקבותיהם גם אם משמעות הדבר במקרים מסוימים היתה ניתוק מוחלט של הקשר בינינו. כך או כך, אני לא הייתי נושא הסיפור ואין לי רצון להפוך לכזה גם עכשיו. המסר שלי עוסק בשתי תפיסות עולם שביטוי להן ניתן למצוא גם בפוליטיקה הישראלית. זו מתחלקת, אם תרצה, למחנה של שוטים ונאיבים שיאמין בריאליזם של הסכם שלום בר-קיימא בין שני העמים גם לנגד גל הגופות ההולך וגדל, מול מחנה של מטורפים ועובדי אלילים שמקדשים את האדמה ושמוות על החרב נתפס אצלם כפסגת החיים. כל צד רשאי להמשיך ולנסות לשכנע את הצד השני בצדקת דרכו ad nauseum, אך בסופו של היום, אם נסלק לרגע את האמונה, נישאר עם שתי צורות לנהל את חיי ההווה: האחת, זו של הימין הפוליטי, מכתיבה בעיקר את מילוי שקי החול, רענון המקלטים וניקוי הנשק, בעוד זו של השמאל מעדיפה את מאמצי ההידברות גם אם הצד השני רק יורק בפרצופך. התחושה שלי היא שהדרך השניה עדיפה עשרות מונים על הראשונה, שכן גם אם המדינה הזאת אכן נידונה לחורבן וכליה, אני מעדיף לבלות את הזמן שנותר בעשייה למען עתיד נורמלי שלעולם לא יגיע מאשר בהתכוננות אובססיבית לקראת אסון בלתי נמנע. שלך, אסף עמית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף, ראשית 3 התנצלויות: א. תגובתי אינה נוגעת לנושא המאמר. ב. נוגעת רק במשפט אחד ממכלול דבריך. ג. דברי הבאים נאמרו באייל בגירסה זו או אחרת לפחות חמש פעמים. אתה כותב: "(הגישה) של השמאל מעדיפה את מאמצי ההידברות גם אם הצד השני רק יורק בפרצופך". אני שייך לשמאל כביכול אבל לא ביריקות עסקינן אלא במטעני חבלה באוטובוסים, בפיגועי ירי ויריות על אוכלוסייה אזרחית. כנראה שחלק נכבד ממחנה השמאל, ואתה בתוכו, לא קלט שהשתנה דבר מה מהותי עם פרוץ "אנתיפדת אל-אקצה" (וגם השם מטעה). פקח עיניים, לא יורקים עלינו אלא יורים עלינו. ועוד הערה, שאלת שני המחנות, ימין ושמאל, מורכבת ביותר. חשוב, למשל, במונחים של שני קטבים מסוג קצת שונה: תומכי הגלובליזציה מול מתנגדיה. המפלגות החרדיות הן מתנגדות גלובליזיה במובהק אולם מפלגות הליכוד וישראל בעלייה לוקות בסכיזופרניה בעניין זה. כלומר, לא כל הימין עובד אלילים מקדש אדמה, כפי שיכול להשתמע מתאורך, חלקו אתאיסטי למהדרין אלא שהוא מאמין בתפיסת "קיר הברזל" כריאל- פוליטיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שבאייל לא משנה מה נושא המאמר, בסופו של דבר הדיון שיתפתח בעקבותיו יהיה תמיד על אותו נושא. :-) אז טוב, לעניין. אני לא מוצא בדבריך שום סתירה או טיעון נגד לטענה שניסיתי להביע. כאשר תיארתי את אותה "יריקה בפרצופנו", התייחסתי לעמדת הפלסטינאים במשא ומתן המדיני ולא על הפיגועים ומעשי האלימות מצידם. כשמאלן לא מהיום, אינני שותף לראייה החד-צדדית הנהוגה במקומותנו לפיה הצד הישראלי משדר רק מסרים של שלום ואחווה בעוד הצד השני רק יורה. בראייתו של פלסטינאי ממוצע, שחי כבר עשרות שנים בסביבה עתירת חיילים ומתנחלים עוינים, לא הפלסטינאים הם אלה שהציתו את האש. בראייתם, שקשה לשפוט עד שנהיה אנחנו במקומם, הפיגועים הם הצעד היחיד שהצליח לזעזע באופן אפקטיבי את מורל אזרחי ישראל ולכן הם נתפסים כמעשי גבורה ושחרור ולא כאלימות חד-צדדית מול מדינה שוחרת שלום. התקשורת הישראלית, מצידה, מציגה ראייה הפוכה כאילו פיגועי הטרור הם רעם ביום בהיר ואינם תוצאה צפויה של כל כיבוש שנמשך עשרות שנים. האמת שלי היא אי שם באמצע, ואינה מפרידה קטגורית בין "הפעולות הצבאיות" שלנו לבין "הפיגועים המרושעים" שלהם. גם אלה וגם אלה הם מעשים נפשעים המופנים כנגד אוכלוסיה אזרחית, והצגת הדברים באופן מעוות וחד-צדדי אינה תורמת דבר להפסקת מעגל האלימות. ואף על פי כן ולמרות הכל, ובמיוחד לאור זה ששני הצדדים נאחזים בכוח בעמדותיהם ומסרבים להביט על המציאות בראייתו של האחר, אני מעדיף להמשיך בנאיביות קדימה במאמצי ההידברות גם כשהפגזים שורקים ברקע, על פני האלטרנטיבה של היכנעות ליצר הנקמה ונקיטת פעולות שתוצאתם היא בהכרח הסלמת המצב והרחקת השלום המיוחל עוד יותר. גם אם יעמוד מולי חוזה עתידות מדופלם שישכנע אותי באמת ובתמים שלעולם לא יהיה פה שלום אמיתי, אמשיך לאחוז בעמדתי זו, שכן, וזו היתה כל הפואנטה שלי, השאיפה לשלום איננה רק אסטרטגיה ארוכת-טווח ואינה רק אמונה, היא גם דרך חיים יומיומית שאני לא מוכן להחליף בחיים שעיקרם צחצוח חרבות לקראת מלחמת גוג ומגוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם העדפתך בהינתן שתי הברירות דנן, אך כמובן שהן לאו דווקא שני הקטבים של דיכוטומיה. ובכובע הנוקדן שלי, אציין כי הביטוי הלאטיני נכתב כך: ad nauseam, ולא כפי שכתבת. צורה זו היא צורת המושא הישיר, המתאימה לביטוי. הצורה בה השתמשת היא צורת סמיכות. הטעות נפוצה מאוד (גם בפרסומים אקדמיים, למרבה הצער), ועל-כן אני מעיר על כך, להשכלת קוראי האייל. (למדו לאטינית בהמוניכם!) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |