בתשובה לחנה קורן, 12/04/03 19:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עם כל הכבוד לממשלות ולהחלטותיהן האומללות שהביאו אותנו למלחמות אומללות ומצבים כלכליים אומללים עם כל הכבוד לחברות ההייטק מעסיקות העבדים שנפלו בסופו של דבר על הפנים (החברות והעבדים בעיקר, הבוסים פחות) עם כל הכבוד לשרי הממשלה עם הוולוואים, חברי הכנסת שאמינותם של כה רבים מהם ויושרם הולכים ונעשים מפוקפקים מדי יום ביומו אך משכורתם ופנסייתם הולכת ומתנפחת, המנכ"לים כנ"ל שגם משגיהם, לעולם לא יביאו אותם ללשכת העבודה כדרך האדם הפשוט ששוגה, ותמיד ייבעטו אך ורק למעלה עם כל הכבוד להם, הרשי לי, גרפומן עלוב להשתמש במשפטך הגנוב מגליליאו, שאני לא מקנא בו ובדעותיו לו השתמשה האינקוויזיציה גם בשירותי גרפולוג (עם זאת, יש לומר שהאינקוויזיציה הסתדרה מצויין גם בלעדיכם, המשת"פים הגדולים של האינקוויזיציה המודרנית בעיני רבים, שהיא: מנהלי משאבי אנוש, כח אדם וכו') ולומר אותו כך: "ואף על פי כן נוע ינוע!" על הספק, על הפקפוק. שאינו משומן וממונע במכונות כסף אדירות. שאין לרשותו יחצ"נים, משפטנים שסותמים את המוח בפני כל מחשבה וכל דיון ענייני. שאין באפשרותו לשכנע את כל קהילת "הפסיכופטיזם הבטחוני" כפי שכינה כאן מישהו את הקהילה ממנה יוצאים מנהלי כח האדם ומשאבי אנוש. אף על פי כן, הספק הזה, כמו ניצוץ, הוא תמיד יבער, כל עוד האדם הוא אדם. ולעולם לא תצליחו לסתום לו את הפה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יסלח לי כבודו אם אעיר, שגם ''הספק הזה'' מצריך אמונה. ולעתים לא נדירות אמונתם של בעלי הספק היא מרה וקשה יותר מאלה של המאמינים עצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד פעם? לא נמאס מן הטיעון הרלטביסטי הזה? טוב שהוספת לפחות את ההסתיגות "לעתים לא נדירות". מדוע ספק מצריך אמונה? יכול להיות שיש כאלה שמטילים ספק בדבר אחד, על בסיס אמונה בדבר אחר - על כך אין ויכוח (רוב בני האדם הם אנשים מאמינים). אני לא מבין את הטענה שהטלת ספק באמונה מסוימת, *מחייבת* אמונה כלשהי. לשם הנוחות, אתנדב שנדבר עליי. אני לא מאמין בגרפולוגיה (למשל). לשיטתך, במה אני כן מאמין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו נדבר עליך בזמן ובמקום שאמצא לנכון, תודה 1. הספק לא מצריך אמונה - הספקנות כדרך חיים היא סוג של אמונה, וזה כל מה שאמרתי. האם מצאת את עצמך פעם מטיל ספק בספק עצמו? 1 או-הו, מה שמחכה לך בדיון על שמעון גרשון :). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבירי לי את כוונתך. למשפט שלך אין משמעות אלא אם תרחיבי אותו. האם מצאתי את עצמי פעם מטיל ספק בספק עצמו כ... מה? כדרך חיים? הספק איננו דרך חיי כך שאני לא הבנאדם לשאול אותו את השאלה הזו. האם לדעתך *כולם* בלי יוצא מן הכלל מאמינים במשהו (קריא: האמונה היא תכונה אנושית שאין מנוס ממנה)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו היתה שאלה רטורית, חצי-מבודחת, וגם אתה מסכים שלא נועדה אליך. לא אמרתי אלא זאת (שוב): ספקנות דורשת אמונה בשיטה של הטלת ספק מתמדת. אין האמונה הזו מוצגת אלא על דרך השלילה (כשספקן נדרש להתעמת עם מאמין), אבל היא מציצה מבין השיחים לפעמים. ולא, אני לא חושבת שכולם בלי יוצא מן הכלל מאמינים במשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שכן. אני חושב שהאמונה בתקפות חוקי הלוגיקה נכפית על האדם, כחלק מהארכיטקטורה של מבנה המוח שלו (אולי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה אתה מתכוון כשאתה אומר *תקפות*. על איזו לוגיקה אנחנו מדברים? לוגיקה חזקה או משהו אחר? אני אישית לא מאמין ב"תקפות" חוקי הלוגיקה. כמובן שזה לא מפריע לי להשתמש בהם כשזה נוח או נחוץ לשם מטרה מסוימת. תרבויות אנושיות שלמות (ואינספור דתות) חיו מצוין (ועדיין חיות) עם סתירות לוגיות, מבלי לסבול משמץ של דיסונאנס (תעיר להם על קיום הסתירה והם לא יבינו על מה אתה מדבר). האם אתה טוען שדרך מחשבתן הוא "לא אנושי" או מנוגד למבנה המוח? אם החשיבה הראציונלית אמורה להיות צורת חשיבה שנכפית על האדם בשל מבנה המוח שלו, אז נוצר הרושם שמישהו ממש התרשל בתיכנון מבנה המוח שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, הנה, אמרת את הביטוי הזה - "לא מאמין", או במילים אחרות, "מאמין שלילה". השתמשת בלוגיקה (כלשהיא, אני לא מדבר על לוגיקת ברזל דדוקטיבית, רק על דרך מחשבה, שנכפית עלינו, נראה לי). העניין הוא, שאתה *חייב* להשתמש בלוגיקה כדי לדבר ולחשוב. אתה מחלק פרדיקטים ל"אמת" ו"שקר" - לוגיקה. אתה מניח הנחות (שחוקי הלוגיקה תקפים, לדוגמא) - השתמשת בלוגיקה. אין כל כך דרך להשתחרר מהעסק, נראה לי. או לפחות אני לא מצליח לדמיין אחת. אני עדיין לא מנוסח היטב בנקודה הזו, ואני שוקל לחרוג ממנהגי לקרוא רק הוגים עכשוויים ולקרוא את קאנט. נקווה שזה יעבור לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן אבל אני עושה זאת לשם מטרה מסוימת (לשכנע *אותך* משום שזה הוא הלך המחשבה אליו אתה רגיל), לא משום שאני מאמין באיזו "תקפות" (משל"י). כל הסיפור הזה יושב על הדבר הפשוט שקוראים לו "רצון". על הרצון אי אפשר לכפות כלום, גם לא לוגיקה. אני בקלות מצליח לדמיין דרך להשתחרר מן העסק הזה. אני עושה זאת כל פעם כשאני מכריע לגבי שאלות ערכיות שאין להן שום בסיס לוגי. יש הבדל תהומי בין להניח הנחות ולהשתמש בהן לבין אמונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לזה כיוונתי. אביב מניח הנחה X. למה מותר לאביב להניח הנחה X? כי אביב מאמין שמותר לו להניח X. (הוא יכול להניח שמותר לו להניח, אבל אתה רואה לאן זה הולך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב משפטים סתומים. מה זאת אומרת "אביב מאמין שמותר לו להניח X"? מה הקשר ל*מותר*? אני מניח כי אני רוצה להניח ולא כי אני מניח שמותר לי להניח ועד עכשיו (כולל) אף אחד לא הצליח להפריע לי. מה הקשר לאמונה? במילים אחרות: אין לי שמץ של מושג מה אמרת כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עכשיו אני מטיל ספק בחוש ההומור שלי, אבל לא כדרך חיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. הספק הוא דבר שקיים במוח האנושי. הוא הדבר אולי הטבעי ביותר לאדם כחיה (שהיא גם) רציונלית. אי אפשר להיפטר ממנו *ממש*. אבל קל מאד לכבות אותו, להדחיק אותו ולהתכחש לו שזו מטרת כל לחץ חברתי. וכשהלחץ החברתי מגובה ב'חבריה' השונים של חנה קורן, על כל הכסף, ההשפעה והיכולת לקבוע ולהחליט החלטות, זה קל עוד יותר לאדם לומר לעצמו: 'מה אני והספקות שלי, אני סתם אפס קטן ומושתן'. נכון, שצריך ברגעים רבים של החיים להיות טיפוס לא קטן של בעל אמונה, כדי לומר: "אני, את הספק הזה, שהוא מהות עצמותי החושבת, לא מכבה, לא מתכחש לו ולא מדחיק". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |