בתשובה לברקת, 13/04/03 15:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הסבירי לי את כוונתך. למשפט שלך אין משמעות אלא אם תרחיבי אותו. האם מצאתי את עצמי פעם מטיל ספק בספק עצמו כ... מה? כדרך חיים? הספק איננו דרך חיי כך שאני לא הבנאדם לשאול אותו את השאלה הזו. האם לדעתך *כולם* בלי יוצא מן הכלל מאמינים במשהו (קריא: האמונה היא תכונה אנושית שאין מנוס ממנה)? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זו היתה שאלה רטורית, חצי-מבודחת, וגם אתה מסכים שלא נועדה אליך. לא אמרתי אלא זאת (שוב): ספקנות דורשת אמונה בשיטה של הטלת ספק מתמדת. אין האמונה הזו מוצגת אלא על דרך השלילה (כשספקן נדרש להתעמת עם מאמין), אבל היא מציצה מבין השיחים לפעמים. ולא, אני לא חושבת שכולם בלי יוצא מן הכלל מאמינים במשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שכן. אני חושב שהאמונה בתקפות חוקי הלוגיקה נכפית על האדם, כחלק מהארכיטקטורה של מבנה המוח שלו (אולי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה אתה מתכוון כשאתה אומר *תקפות*. על איזו לוגיקה אנחנו מדברים? לוגיקה חזקה או משהו אחר? אני אישית לא מאמין ב"תקפות" חוקי הלוגיקה. כמובן שזה לא מפריע לי להשתמש בהם כשזה נוח או נחוץ לשם מטרה מסוימת. תרבויות אנושיות שלמות (ואינספור דתות) חיו מצוין (ועדיין חיות) עם סתירות לוגיות, מבלי לסבול משמץ של דיסונאנס (תעיר להם על קיום הסתירה והם לא יבינו על מה אתה מדבר). האם אתה טוען שדרך מחשבתן הוא "לא אנושי" או מנוגד למבנה המוח? אם החשיבה הראציונלית אמורה להיות צורת חשיבה שנכפית על האדם בשל מבנה המוח שלו, אז נוצר הרושם שמישהו ממש התרשל בתיכנון מבנה המוח שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, הנה, אמרת את הביטוי הזה - "לא מאמין", או במילים אחרות, "מאמין שלילה". השתמשת בלוגיקה (כלשהיא, אני לא מדבר על לוגיקת ברזל דדוקטיבית, רק על דרך מחשבה, שנכפית עלינו, נראה לי). העניין הוא, שאתה *חייב* להשתמש בלוגיקה כדי לדבר ולחשוב. אתה מחלק פרדיקטים ל"אמת" ו"שקר" - לוגיקה. אתה מניח הנחות (שחוקי הלוגיקה תקפים, לדוגמא) - השתמשת בלוגיקה. אין כל כך דרך להשתחרר מהעסק, נראה לי. או לפחות אני לא מצליח לדמיין אחת. אני עדיין לא מנוסח היטב בנקודה הזו, ואני שוקל לחרוג ממנהגי לקרוא רק הוגים עכשוויים ולקרוא את קאנט. נקווה שזה יעבור לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן אבל אני עושה זאת לשם מטרה מסוימת (לשכנע *אותך* משום שזה הוא הלך המחשבה אליו אתה רגיל), לא משום שאני מאמין באיזו "תקפות" (משל"י). כל הסיפור הזה יושב על הדבר הפשוט שקוראים לו "רצון". על הרצון אי אפשר לכפות כלום, גם לא לוגיקה. אני בקלות מצליח לדמיין דרך להשתחרר מן העסק הזה. אני עושה זאת כל פעם כשאני מכריע לגבי שאלות ערכיות שאין להן שום בסיס לוגי. יש הבדל תהומי בין להניח הנחות ולהשתמש בהן לבין אמונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לזה כיוונתי. אביב מניח הנחה X. למה מותר לאביב להניח הנחה X? כי אביב מאמין שמותר לו להניח X. (הוא יכול להניח שמותר לו להניח, אבל אתה רואה לאן זה הולך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב משפטים סתומים. מה זאת אומרת "אביב מאמין שמותר לו להניח X"? מה הקשר ל*מותר*? אני מניח כי אני רוצה להניח ולא כי אני מניח שמותר לי להניח ועד עכשיו (כולל) אף אחד לא הצליח להפריע לי. מה הקשר לאמונה? במילים אחרות: אין לי שמץ של מושג מה אמרת כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עכשיו אני מטיל ספק בחוש ההומור שלי, אבל לא כדרך חיים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |