בתשובה למינקפופ, 06/04/03 13:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא בדיוק מעצמה גרפולוגית, אלא מעצמה איבחונית - השימוש במבדקי גרפולוגיה הוא רק חלק (קטן יותר או פחות) מהשימוש האובססיבי-כמעט שנעשה בארצנו במבדקים שונים לקראת קבלה במסגרות שונות. למי שמתקשה להיכנס ללינק, הנה פסקאות רלוונטיות (כתבה מ"גלובס", אוקטובר 2000): "אולי בגלל אובדן האמון בכלים הבלתי מדידים ובלתי ניתנים לכימות הנקראים התרשמות, תחושות בטן, אינטואיציה, ואולי סתם מתוך מורשת המיון ההמוני הצבאית, הפכה ישראל לאחת המדינות המובילות בעולם בהיקף השימוש במבחנים פסיכולוגיים למיון עובדים למקומות עבודה. ממשחקי תפקידים ("נראה איך הוא מתפקד תחת לחץ") ועד מבדקי איי קיו, מציורים ועד השלמת משפטים. אין כמעט מקום עבודה גדול בארץ שלא ישתמש באמצעי זה או אחר של מבדקי התאמה - מכוני אבחון, בדיקות פוליגרף, בדיקות גרפולוגיות". ..... ,אומר אלי חוטר, מנכ"ל קבוצת מל"ם, פסיכולוג, לשעבר סמנכ"ל כוח אדם של הקבוצה ומי שעסק בצבא בתפקידי מיון: "המבחנים נוצרו בצבא, כדי למיין כמויות גדולות של מועמדים לגיוס, ומשם הם עברו גם לשוק האזרחי. כולנו עברנו מבחנים בצבא, וגדלנו עם התחושה שזהו כלי שצריך להשתמש בו. אבל צבא, שעובד על מאסות גדולות, יכול להרשות לעצמו לפספס כמה מועמדים, דבר שגוף עסקי לא יכול להרשות לעצמו". שורה תחתונה - ההתמקדות הגרפולוגית היא חלק מתופעה רחבה יותר, של צורך במיון ושליטה, ואולי גם מסיבות היסטוריות, נטייה של ארגונים להעביר את האחריות על גיוס כוח אדם חדש אל גורמים חיצוניים (OutSourcing). לפעמים זה נובע סתם מביקוש יתר למשרה: אם יש פה יוצאות שירות לקוחות בסלקום/פלאפון, שיספרו על מבדקי האימה והדינמיקה הקבוצתית שעורכים להן (אני לא התקבלתי, ובצדק). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, המיונים המדוברים הם הגזמה פראית. מדובר ביום אבחונים ארוך, שמתחיל במבחנים ממוחשבים. לאחריו נערכת אקציה, חלק לימין, חלק לשמאל. השורדים מועברים בקבוצות של כשלושים איש לחדר גדול, ועוברים מבחנים נוספים, שכוללים דינמיקה קבוצתית לסוגיה, סימולציות, ועוד. כל תת מבחן כזה אורך כשעה, בתומו יוצאים המאבחנים מן החדר, וכשהם חוזרים, מתבצעת אקציה חוזרת ומנופים עוד חמישה שישה אנשים. מדובר בכשבע שעות ברוטו של מבחנים, בסופם נותרים שלושה עד ארבעה מועמדים, שניגשים לראיון אישי מול נציג מהמחלקה העתידה לקבל אותם (לאחר קורס, מבחן, וחפיפה, כמובן). הסיבה להגזמה הזו? יותר זול להם לערוך מבחנים המוניים דרקוניים מאשר לשלם לאנשים לא מתאימים לאורך קורס מלא ואז להכשיל אותם בבחינת הסיום. (וגם מתוך בוגרי הקורס, שיעור הנשירה בחודשים הראשונים מגיע לכארבעים אחוזים, שהם כמובן הפסד של לא מעט כסף לחברה ששילמה להם משכורת לאורך הקורס) ואת כמובן לא היחידה, אני מכירה הרבה מאוד אנשים אינטיליגנטיים, ביניהם כמה מחברותי, שלא עברו. אני עברתי, ואין לי מושג למה, בחיי. לדעתי זה בעיקר עניין של מזל. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע. אנחנו מדברים כאן על שירות לקוחות? אלו המיונים לעבודה שכוללת מענה לטלפונים? ויש קורס?? וואו. איפה עובדים כל אלה שלא מצליח להם בגיבושון-שירות-לקוחות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלותיך: כן, כן1, וכן. 1 העניין הוא, שאחרי שלב המענה הטלפוני מגיע גם שלב מקצועי, ובו, מה לעשות, את צריכה להתמצא. רוב הלקוחות לא מסתפקים בזה שאומרים להם בוקר טוב בנחמדות. :-) אלה שלא מצליח להם בגיבושון, נאלצים ללכת וללמוד עריכת דין או מקצוע מוצלח אחר. :-)) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עברתי גיבושון שכזה די בקלות, אך מצאתי את עצמי בלתי מתאים בעליל לעבודה הסיוטית הזאת, לאחר ארבעת החודשים הנוראיים בחיי (פיטרתי את עצמי, או במילים אחרות - התפטרתי עם חיוך גדול של הקלה על הפנים). אין שום קשר בין הגיבושון הזה לבין התאמה למקום העבודה. זה סתם משחק אקראי שכזה. שיזרקו קוביה במקום, לדעתי הם יזכו לתוצאות אמינות יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאין כל קשר. אבל ככה החברה כנראה מרגישה יותר טוב בקשר לעצמה, שעשתה את המקסימום להבטיח שכמה שפחות אנשים ינשרו אחרי הקורס. בקשר לסיוטיות שלה - תלוי מה ותלוי איפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם תלוי למי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיאוריה קונספירטיבית למחצה, שלא נשמעת לי סבירה במיוחד, אבל מה אכפת לי: אולי הגיבושון הוא נסיון להעלות את יוקרת העבודה בעיני העובדים החדשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא נשמע לי יותר מסביר. מתאים לאופיו של הישראלי כמו שידרוג למידרוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. הנה למה זה לא נשמע לי סביר: האקפט שיכול להיות לגיבושון על תדמית העבודה לא ישרוד היטב, אני מנחש, את שלושת ימי העבודה הראשונים. את הכסף שהחברה משיקיעה בתהליך המיון הם היו יכולים להשקיע בתוספת למשכורת, והאפקט על תדמית העבודה היה יותר משמעותי. או, אם להיות קצת פחות ציני, להשקיע את הכסף בפעולות גיבוש לעובדים (שכבר עובדים) בנוסח ימי הזוהר של ההייטק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח בכך. נכון שהעובדים ידעו מה בדיוק שווה העבודה שלהם תוך זמן קצר וזניח, אבל סמל הסטטוס שמתלווה לעבודה מקורו באותם אנשים שלא התקבלו. תגובות נוסח ''וואו, שמעתי שממש קשה להתקבל לשם. אפילו הדודה שלי, ברכה, לא הצליחה - והיא ממש חכמה'' עשויים, כך נדמה לי, להפוך את המקום ליוקרתי יותר, או לפחות למביך פחות - עם קשר מיקרי בלבד לערכו הממשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם סוג שלישי, של אנשים לא התקבלו בגלל שהיו פאתטיים מספיק לחשוב שהם צריכים להבליט את חוכמתם הייחודית בשלב הסינון הראשון. או במילים פשוטות: כנראה שהעיפו אותי כי כבר בשאלה הראשונה צעקתי "אובג'קשן!". | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |