 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמקומו הוא במאמר זה ,והיה מוכנס אליו אילולא הופיע רק זמן רב לאחר כתיבת מאמר זה הוא "הסוד הגדול ". הספר עוסק בתקופת מסע הצלב השלישי ועוסק בחליפת מכתבים בין הרמב"ם רופאו של צאלאח ובין הפילוסף הערבי איבן רושד ואף יש בו דיון ברעיונות פילוסופיים שונים של השנים. בהחלט ספר מומלץ והוא מפתיע במיוחד , מי היה מצפה מספר פילוסופי עמוק (יחסית ) כזה מהאיש שיזכר לנצח כשחקן שגילם את שלמה במחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר"? בדרך כלל מצפים משחקנים ואנשי תקשורת סלבריטאים לאיזה ספר רדוד נוסח הספר החדש של אבישג רבינר , או ספריה של שלי יחימוביץ ועירית לינור וכו וכו' הרשימה היא אינסופית , אילי גורליצקי מפתיע לטובה.אני מקווה לעסוק בספר זה ביתר פירוט בעתיד,והוא בהחלט ראוי לכך . אבל עד כה רק בשבועון "מקור ראשון " הוא זכה שיתעסקו בו כראוי לו . שאר העיתונים מעדיפים לעסוק בספר מלא קטעי הסקס של רבינר . אבל למה לתחון שוב את מה שכבר ידוע שסקס תמיד מעורר עיניין יותר מפילוסופיה. עוד על ספר זה יש כאן : |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אלי, הספר הזה רחוק מלהיות ''ספר פילוסופי עמוק'' ולו גם באופן יחסי. רובו של הספר הוא מילוי ''אויר חם'' של סיפור דמיוני על חיי הרמב''ם ואיבן רושד, ומיעוטו הוא סקירה מרפרפת על חייו וכתביו של הרמב''ם. למי שלא יודע, כל עניין המפגש ביניהם הוא פיקטיבי לחלוטין ועד כמה שאני יודע הרמב''ם הזכיר את איבן רושד רק במקומות מועטים, המפורסם בינהם הוא איזכור במכתב למתרגם הראשון למורה הנבוכים איבן תיבון. זה ספר חמוד ותו לא. לא לחינם הוא ניכלל במדור ''פרוזה'' ולא במדור ''סיפרי עיון''. הסיפרון של לייבוביץ על הרמב''ם בהוצאת האוניברסיטה המשודרת מכיל אולי חצי או שליש עמודים מהספר של גורליצקי אבל הוא עמוק יותר, בסידרי גודל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון זהו סיפור מומצא של גורליצקי ( ו אבל אין שום עדויות שהרמב"ם ואבן רושד לא התכתבו בינהם ) , נכון זוהי רק פילוסופיה על קצה המזלג . לגיטימי לחלוטין. הקורא הממוצא שגורליצקי אולי פונה אליו מסופקני אם יכול היה להבין יותר מזה . לפעמים פופולאריזציה קלילה של רעיונות היא חשובה לא פחות ואף יותר מהצגה מפורטת ומדוייקת שלהם ,דווקא בגלל שהיא מגיעה לקהל גדול יותר שלא היה מגיע לרעיונות אלה לולא כן. אני אומר : ישר כוח לגורליצקי דווקא בגלל שבחר נושא כזה רחוק לכאורה מסדר היום , ולא כתב עוד איזה ספר על בגידה של אישה נשואה , או על חיי המין הלסביים של שחקנית מובטלת ברחוב שינקין וכו' וכו' כמקובל . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלי, בעניין החשיפה של גורליצקי. אל הספר הגעתי בעקבות ראיון שהיה איתו בטלויזיה, כך שהוא כן נחשף במדיה. אולי לא באותה כמות כמו אחרים. אבל האמת, מבחינה ספרותית הספר די משעמם כי הוא חוזר על עצמו אחרי כמה פרקים. נראה שגורליצקי התאהב יותר מדי בצורת הכתיבה הפסאודו-רבנית שהוא אימץ לספר, אם כי נראה לי שגם גורליצקי התעייף מזה ואחרי זמן מה הוא הקטין מאד את הנמלצות והערבסקות הלשוניות שבספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבישג רבינר כתבה ספר? לא, באמת! הספרות מהיום לא תיראה עוד כאשר נראתה כתמול שלשום! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת לא התכוונתי לטוס במהירות האור ולקנות את זה, אבל תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאותה רוח ספרותית ענפה: צריך להגיד לאלי: עזוב צלבנים, ההיסטוריה האמיתית קוראת עכשיו בספרות! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגברת רבינר וליופיה ולכישוריה כשחקנית ולאיכויות המדהימות של ספרה על כל הקטעים הלסביים הפורנוגרפיים שבו שמשכו את כלי התקשורת כמו כלבים מיוחמים , לא היה מזיק כלל אם אלה היו מקדישים את אותה תשומת הלב לפחות גם למר גורליצקי שגם הוא בכל זאת שחקן ידוע למדי ולספרו ושעם כל הכבוד הם מליגה אחרת לגמרי . אבל נראה שבמאבק בין השכל ( כפי שמיוצג בידי הרמב''ם והפילוסופיה ) והגוף המיוצג בידי הגברת רבינר ( עם תמונתה בעטיפת הספר ) המנצח בתיקשורת כמו שלנו הוא ברור לחלוטין. מה שמסביר למה אנחנו רואים כל הזמן כל כך הרבה ספרים כמו זה של רבינר וכל כך מעט כמו זה של גורליצקי . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש לזה הסבר (ואפילו צידוק) אבולוציוני, לתופעה האירונית-עצובה הזאת, לא? הרי אנחנו צריכים להימשך לרבינר ושות' לשם המשכת המין האנושי, ולכן הרבינריות תמיד יהיו כמה צעדים לפני הרמב"ם, אבן רושד וגורליצקי (גורליצקי שאני, מתוך נדיבות ואדיבות, מזכיר אותו כאן בנשימה אחת עם רבו למרות ההבדל המסויים בליגות). או כמו שאמרה איזו סבתא חכמה: עובדות החיים, בייבי, עובדות החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא כותבת על חשבון אילי גורליצקי, אלא לצדו. לא קראתי את הספר שלה, אבל לא נראה לי שהוא יכול להיות הרבה יותר גרוע מסדרות המיחזורים של יוכי ברנדס, ובטח פחות בלתי-משעשע מספרי יהודית קציר. דווקא מוזר שגורליצקי לא קיבל סיקור: יש פה סיפור מעניין, והאיש מוכר ואהוב בציבור הרחב. אולי זה רק עניין של זמן. ואל תשכח שיש גם מקרים הפוכים - "כשניטשה בכה", ספר אחר שעוסק בהיסטוריה אמיתית-למחצה 1, זכה להצלחה גדולה, קיבל סיקור והפך לרב מכר. 1 על סשן פגישות אנליזה של פרויד וניטשה, שככל הידוע לא הכירו זה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, אם אושיות ספרותיות (רבינר) לא יכתבו ספרים, מה יקראו נבחרי העם (גבריאלי)? כצלם העם צלם נבחריו צלם סופריו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |