בתשובה לאלון לוי, 11/12/99 21:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין שום סיבה להניח שהמוסר הוא לא יותר מהסכם ג'נטלמני בין בני אדם, לפעמים מגובה בכח החוק (כלומר בכח פיזי). בני אדם, אחרי הכל, התפתחו מחיות. תסתכל על קופים ותראה שיש להם מוסר. יש להם כללים עליהם הם מקפידים - מכיוון שהאבולוציה "לימדה" אותם ששמירה על הכללים האלו ע"י כל פרט, תשפר באופן סטטיסטי את סיכויי השרידה שלו. אין שום הבדל כשמגיעים למוסר אנושי. האיסור על גילוי עריות נובע מחשש מפגמים גנטים. האיסור על רצח נובע מחשש שארצח בעצמי. הטאבו על מעשי התעללות נובע מהחשש שאהיה לקורבן התעללות בעצמי. בני אדם ירצחו אם יאלצו, יגנבו אם יאלצו ויאנסו, אם יאלצו. ההסטוריה לימדה אותנו את זה פעמים רבות. ההבדל בין אדם "מוסרי" ללא "מוסרי", בראיית החברה, הוא האם הוא מוכן לשבור את הקודים המקובלים כטאבו בשל סיבות פרוזאיות או לשם מטרות "נעלות", כשמירה על חייו או רעיון כלשהו. לדוגמא - הבט ב"שאהידים", אבירי הצלב, הקנאים או למעשה כל קבוצה רצחנית קיצונית על רקע דתי שהיא. בתקופתם נחשבו אבירי הצלב, לדוגמא, מוסריים ביותר בארופה, על-אף שרצחו, אנס, בזזו והתעללו קשות באוכלוסייות כבושות (גם נוצריות, הידעת?). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סתם כהערת אגב, לי אף-פעם לה היה נח עם ההסבר הזה על האיסור גילוי עריות. במשך מאות ואלפי שנים אנשים חשבו שמחלות נגרמות ע"י שדונים קטנים או קללות. אני חושב שההשלכה הזו, מגילוי עריות לבעיות גופניות, היא מורכבת מדי לידע הרפואי דאז. מה עוד שלמיטב ידיעתי (הלא לגמרי מבוססת, אבל גם לא לגמרי מופרכת) צאצא של קרובי משפחה בקרבה ראשונה לא סביר שיסבול מפגמים כלשהם יותר מכל ילד אחר. רק לאחר מס' דורות של Inbreeding הם עלולים להופיע. (שוב, לקחת בערבון מוגבל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי על כך מאמר באייל די מזמן - כתובת המאמר היא: דיון 31 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מפספס טיפה את הנקודה. אין ספק שאני ואתה יכולים לעשות הכל. החל מרצח ואונס, דרך ביזה וכלה באכילת בשר. ואכן, גם זה הוא חלק מהטבע שלנו. אבל האדם, הוא בטבעו, דואלי. קיימים בו שני קצוות. קצה אחד המאפשר לו להיות חייתי כלביאה, טורף כאריה ובוגדני כעורב, וחלק שני המאפשר לו להתעלות על עצמו, ולשאוף (ולפעמים גם להגיע) למקומות אחרים, מקומות של יופי. אפילו אם תתייחס למרבית הדתות רק כגחמה פילוסופית (וגם זה ויכוח בפני עצמו), הרי שבתנ"ך מתואר, מיד לאחר הריגת הבל בידיו של קין, הקונפליט : (לא ציטוט מדויק) : 'ושמתיו לפתח דלתך... ובחרת בטוב". כלומר שהמאבק הפנימי הזה באדם בין שתי הקצוות - זאת היצרית מחד, השטנית לפעמים, החשוכה והאפלה וכנגד קצה "האור", הקצה שמוביל לסיפוק ולאושר, והדחף (וקיים דחף כזה) לאהוב בצורה לא-אינטרסנטית - הרצון להעניק. שתי הדברים הללו מתנגשים באדם שוב ושוב. אתה יכול אומנם להסתכל על פלוני אלמוני שתורם מידי יום אוכל לעניים כאדם שעושה זאת למען האגו שלו, למען הרגשה ש"יש תכלית בחייו", ולעתים אכן זה נכון. אבל ישנם אילו העושים דברים באמת בלי כוונות שכליות מוגדרות, אלא משום שזהו טבעם. ברגע שהם בחרו לשרת את המטרה המסויימת, הם הופכים מסורים, והעונג שלהם מסיפוק מטרה זו אכן עולה, אבל לא מסתתרות מאחוריו סיבות אינטרסנטיות יצריות. הייתה תקופה בחיי, בה הייתי בטוח שכאשר אני אקלף את כל מעשיו של אדם, אמצא בתחתית את אותו השד - יצר האגו, החשיבות העצמית, שנובע ישירות מתוך הצורך בייחוד, בהתבלטות, בהתרבות כדרכו של דארווין. זאת הייתה תפיסת עולמי משך זמן רב. תפיסה זו השתנתה כאשר הבנתי שהיצריות הזאת אכן קיימת בכולנו, אבל היא אינה השלם. היא העול שאנו, בתור בני אדם, נושאים עלינו. הפרקטיקה של העניין חשובה הרבה פחות. אם אתה אוכל בשר בשם היצר, הרי שנכנעת לקצה אחד של תודעתך. ואפילו אם אין בתפיסת עולמך דבר רע בזה, טוב שתהה מודע לכך. התפיסה המערבית בכלל היא בעייתית שכן היא מתעלמת מחלקים רבים ממהותו של האדם. אם תסתכל על ההיסטוריה האנושית, תראה כי בעבר אונס וביזה, היו תופעות נפוצות הרבה יותר - ויותר מכך, היית יכול לעשותן (בייחוד אם היה בידך כוח) ללא שום ענישה, או הסתכנות. בצורה דומה אני רואה את עניין אכילת הבשר. לא כעניין שיש בו פשע, או עבירה על חוק, אלא כעניין שהוא בלתי נכון מבחינה מוסרית, ובחירה באי-אכילת בשר, או לפחות באכילה מכובדת ולא מתוך התייחסות פלסטית לחיי הפרה, היא התקדמות מוסרית, ובחירה בקצה המואר שבנפש האדם. הנקודה היא שאיש-ראציו מובהק, לא מכיר בקיום כל תכלית מעבר לבשר הזה שמקיף אותו. לכן, לא יכול להיות בעיניו שום יופי, או מוסר, או צדק הגבוה יותר מתאי הבשר המרכיבים את מכלול אבריו. הוא מתייחס לאדם ולפרה, כאל מוצר פלסטי. אולי מתוחכם יותר, אולי פחות. אולי בעל תודעה, וכישורים חברתיים (שהובילו למוסר) ואולי בהמה שרוצה רק בונזו, אבל לא יותר מאשר שק בשר ומים. זאת תפיסה אומללה, שעצב בצידה, וריקנות במרכזה. [הערה נוספת : בקשר לעובדה, לכאורה, שהצגת בהינף יד : כי האדם התפתח מהחיה. אין לזה חשיבות כלל. האדם הינו, על פי תפיסתי ועל פי תפיסת מרבית הפילוסופיות הלא-חומריות, היחיד בחוליה שקיימת בו זכות הבחירה. הכלבה שלי אינה יכולה לבחור, היא כלואה בתור רצונות גופה. אתה יכול להתנגד להם, להלחם בהם, לבחור בערכים נעלים יותר. זאת כמובן, בחירתך שלך. ובחרת בטוב, או שמא, ובחרת ברע. שהרי חיה, שהינה חיה, אין בה טוב או רע. היא הינה מה שהיא, אבל אתה שיכול להיות חנון, מלא חמלה ואהבה יכול גם להיות שטני ומרושע. הבחירה היא שלך] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר אתה כותב "משום שזהו טבעם", בהקשר לאנשים "טובים" (ע"פ אמות המוסר של החברה בה אתה חי), אתה מפספס, לדעתי, נקודה חשובה. טבעם של אנשים התפתח במקור (אם תקבל את תאוריית האבולוציה) כפי שהתפתח טבעם של בעלי חי אחרים - מי שנקט בפעולות הנכונות שרד, בממוצע, יותר ממי שנקט בפעולות מוטעות, מי שהיו לו נתונים פיזיים טובים יותר שרד, בממוצע, יותר ממי שהיו לו נתונים פחות תומכי שרידה. עד כאן הכל ברור ומוכר. הנקודה הפחות מוכרת (ולדיון נרחב בה אמליץ על קריאה בספר "הגן האנוכי" של דוקינס) היא שגם מעשים שנראים לכאורה "אלטרואיסטים", כשמתבוננים בהם מנקודת מבט של ה*פרט* הם אגואיסטיים במובהק כאשר מסתכלים בהם ברמת ה*גנים*. האבולוציה לא היתה אבולוציה של פרטים, או מינים - היא הייתה ועודנה, אבולוציה של גנים. מותר האדם מהבהמה הוא שבאדם, מתוקף יכולותיו השכליות מתקיימת, אולי, אבולוציה נוספת על זו הפיזית - אבולוציה של רעיונות. דוקינס קורא להם "ממים"(mem), מלשון זכרונות. אבולוציה זו היא שמאפשרת לאדם להתקדם בקצב גבוהה כפי שהוא מתקדם, להגיע להתנהגויות מורכבות הרבה יותר משל בעלי החיים ומאשר היו לאדם בתחילת היותו "אדם". גם באבולוציה זו תופס כלל ה"מתאים שורד" - רעיונות שלא התאימו לזמנם או למציאות (כמו קומוניזם לדוגמא ואינני נכנס לשאלה האם לא התאים לזמן, לאנשים או למציאות...), נכחדו. רעיונות שמוכיחים את עצמם, באופן סטטיסטי, שורדים. הרעיון שיש לעקור התנהגויות אלימות הוא רעיון נכון מבחינה אבולוציונית, כאשר מדובר באלימות בתוך המין. לכן, אני סבור, שרדו והתפתחו חברות אשר דגלו בו. תפיסתי את העולם היא רציונלית עד כמה שאני מסוגל. אני מסוגל לחוות, ליצור ולהנות מיופי. אני מסוגל לפעמים לעצור באמצע הליכה ברחוב ולהתפעם מסתם עלה ירוק שתלוי בקצה ענף. אני ממש לא מבין איך הרציונליות של תפיסתי את העולם אמורה למנוע ממני את תפיסת היופי. נהפוך הוא - הבנת המורכבות העצומה אשר מאפשרת את כל זה, את כל העולם המגוון, רק מעצימה את תחושת הפליאה והיופי. ועד כאן השתפכות להלילה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנים שונים בחיי, חשבתי בדיוק בצורה דומה נורא לצורה אותה אתה מציג : תפיסה דארווניסטית בה כל מעשה, אינו נעשה אלה בשם "הגנים" והאינסיקטים המניעים אותנו. כלומר - אם אני נותן לעני שקל, איני עושה זאת בשבילו, אלא כעיוות חברתי מסויים של הצורך שלי להרגיש טוב עם עצמי, ובסופו של דבר להפוך את עצמי בעל זוג "מוצלח" יותר, גנטית, לזיווג. אבל החשיבה הזאת, עד כמה שהיא מורכבת ויפה - במידותיה היא - חסר בה משהו מרכזי. אילו הייתי מאמין היום שהחמלה בליבי הינה תוצר לוואי של הצורך שלי להתבלטות חברתית, כסוג של השלכה יצרית מסויימת, היה זה אפשרי מבחינתי לאכול בשר, בטענות שונות ומשונות. אבל אני מסתכל על הדברים אחרת. התורה הדארווניסטית לוקה בחסר. אני טוען _שיש_ באדם צורך בסיסי לחמלה ואהבה, לצד יצר חייתי לאונס ורצח, שקיים בו ה"נגיעה האלוהית" לצד "הטירוף החייתי". זאת, כמובן, מתוך תפיסת עולם הוליסטית, ולא מתוך חישוב דארווניסטי מדוייק. לכן, כן נכון - מבחינתי - המושג "טוב", שכן בעיני ישנם טוב ורע מוחלטים, שגווני האפור שבהם מתאפיינים בבחירה שלנו עצמה. מבחינה זאת, אני יכול גם לומר שאני מאמין במידה מלאה לתורתו של דארווין (בכוונה לא רציתי להעלות את הנושא, כי העיסוק בו כבר מוגזם). --- בקשר למושג היופי שהזכרת בסוף. אני מסכים, כמובן, שיש יופי רב במורכבות הטבע והאדם. אבל המורכבות הזאת, היא כמו התלהבות מטכניקה כשמתעסקים בגרפיקה. ישנם אפקטים נפלאים, מורכבים, מדהימים. אבל גם האפקט הנפלא ביותר הקיים יכול להיות חלול מתוכן. באותה מידה, ישנו יופי "טכני" בעולם, אבל היופי האמיתי נמצא כאשר יוצאים מתוך היופי הטכני, אל המהות המקסימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שאתה מבסס את טיעוניך על ''תחושה'' הרי שאנחנו גולשים לתחום האמונה. עם חסידים אין לי דרך להתוכח, אדם באמונתו יחיה ואין שום סיכוי שאני אצליח להזיז אותו משם... מכיוון שלא הצגת אף טיעון רציונלי לתמוך בדעתך, הרי שאין אתה יכול לשכנע אותי ומכיוון ששום טיעון רציונלי לא יעביר אדם מאמין על דתו, אני חושב שהדיון הזה הפך חסר טעם. בברכת אושר רב וחיים מאושרים, רות סוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למוסר אין, ולא צריך להיות ערך אסתטי אלא ערך פרקטי, לגבי הקבוצה המקבלת אותו, בלבד. הסנטימנטליות הנוטפת מהודעותך מקורה בדרך בה נאכפים הכללים המוסרים, והיא יצירת התניה בין כלל, שרירותי (נסיעה בשבת) או חיוני (רצח), לבין רגש (שהרי אין זה מעשי להניח כי הכל יחשבו על כל פעולה וינתחו את השלכותיה באופן רציונלי). אתה ושכמותך, הצלחות ברורות של כפיה זו (לא, אין זה ביטוי גנאי) הרחבתם את האיסור על רצח לגבי כל יצור שאתם תופסים כחי, ולכן מחזיקים בתפיסה כי אכילת בשר אינה צודקת ומתרצים זאת ב"התעלות רוחנית ומוסרית", בעוד שלמעשה צמחונות, ככלל מוסרי, היא נטולת כל ערך. *מובן* שאכילת בשר, ככל צעד אקטיבי, נעשת בעקבות הרווח (בדמות הנאה) המופק מכך. מלבד לכך שאין זה "בלתי מוסרי", היה הדבר מפליא אם הסיבות היו אחרות. אם נצא מנקודת ההנחה כי אין כל השלכות פיזיות שליליות לאכילת בשר, הרי שההנאה המופקת מכך בצירוף העובדה כי אין נפגעים, אשר הייתי יכול להיות במקומם, כתוצאה מהמעשה מהווים סיבות מצויינות לשלול את הצמחונות. אם אתה יוצא מהנחת היסוד כי יש דברים שמעבר להגיון, כגון מוסר שנקבע בידי שמיים, כפי שנראה כי אתה אכן עושה, אל לך לנסות ולהביא הסברים רציונליים-לכאורה לדעותיך. ובבקשה אל תשתמשו במשפט זה נגדי :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום עומר. ישנם כמה נקודות בהודעה שלך. ישנן כמה דרכים לקבלת ידע : חושים, למידה, הארות או הבנות (או, לצורך העניין - מסקנות לוגיות). אכן, תפיסתי את העולם לא קשורה זה זמן רב רק לעולם החושים, או לעולם הלוגי-הטהור. מסקנות לוגיות בסיסיות הביאו אותי לדרך חיים מסויימת, וזאת בזמנה "האירה" לי פינות לוגיות פחות, שקיבלו, מאוחר יותר, אישור מחודש לנכונותם (שכלית, רגשית ואינטואיטיבת). כבסיס, אני יכול לומר לך שאני מאמין בלב שלם בקיום מהותי יותר מן הקיום הפיזי. כלומר, אני מבין שהחושים שלי מוגבלים לתפוס את המציאות, ומכיר בכך שישנם דברים מעבר אליהם, שניתן לתפוס רק מתוך זיכוך ותודעה מסויימת. --- בקשר להסברים שלי - אני לא בא ואומר לך, כיפה נפש מלוקק, ש"זה איכסה לאכול חיות". זהו רגש אימפולסיבי בלתי מתורץ. אבל אני חושב שזה כן לגיטמי, ולא רגשני כלל, לתרץ אי אכילת חיות באמונה שלי שלחיות, בדיוק כמו לנו, יש קיום מעבר למימד הפיזי הנראה. הויכוח על קיומה של הנשמה, זהה לויכוח על קיומך עצמך. כאשר אמו של תינוק בן שנה יוצאת לרגע משדה הראייה שלו, היא חדלה להתקיים באותו הרגע. מה שהוא אינו רואה בצורה ישירה, אינו קיים. באותה מידה, יכול אני להוכיח, שמבחינתי - דבר בעולם לא קיים מלבד עצמי. כלומר, הסיבה שאני טוען שאתה קיים, היא מתוך הנחה לוגית (או חושית) שאם אתה מדבר, עונה, חושב, משתין, מחרבן, מדמם, כועס וצוחק בדיוק כמוני, סביר להניח שגם התודעה והמחשבה שלך, דומות במידת מה, לשלי. באותה מידה אני עושה את ההשלכה הזאת לחיות. אני יודע בוודאות שפרה כואבת, שפרה חושבת (גם אם לא ברמה הזהה לשלנו), שפרה מדממת, שפרה סובלת, שפרה מחרבנת, שפרה כועסת ולכן אני מניח ומאמין, שלפרה יש גם תודעה, ולכן יש לה קיום מעבר להיותה שק בשר, שמיועד עבורי. --- בקשר לנקודה הנוספת שהעלית : איני כופה, ואיני רוצה לכפות עליך דבר. אם ברצונך לאכול בשר - תאכל. אני כן מעוניין, עם זאת, שתהא מודע למחיר אותו אתה משלם. חורה לי ההתייחסות שלך ושל דובי, אלי בתור "צמחוני מיוסר" ("אתה, ושכמותך..."). נכון לעכשיו יש יותר אנשים פה לצידך, מאשר לצידי. אבל אין זה חשוב כלל. אני מדבר אומנם מהלב, אבל לא בבורות המחשבה. האדם הינו יצור מורכב עד מאוד, זאת טיפשות "לבטל" במחי יד כל רגש, או תחושה אינטואיטיבית ולהתמסר לשכלתניות עד הסוף. זה אחד הפגמים של החברה המודרנית. --- לגבי המוסר - אני יכול להבין כיצד, אדם שמאמין שכל קיומו נעוץ בשבעים קילו בשר, מבטל במחי יד את קיום המוסר כלפי השונה ממנו. אם תקצין את המחשבה הזאת, הרי שביטול המוסר כלפי כל קבוצה שאין ביכולתה להגיב הינו מוסרי. נניח שהערבים הם קבוצות מיעוט בלתי נחשבת, ולא נסתכן כהוא זה באם נרצח את כולם - האם זה "מוסרי" לעשות כן ? זוהי תפיסה מעוותת. יש הבדל בין סנטימנטליות לבין ראית היופי בעולם. אני אולי חוטא ברגשנות מידי פעם, אבל דבר זה עדיף בהחלט על אטימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זו טיפשות לבטל את האינטואציה, שמושפעת הרי ממזג האויר, אוכל ויוצא בזאת. למה זה פגם להשתמש רק בשכל?? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה לגבי ההומוסקסואליות? פעם היא הייתה נורמה (ביוון העתיקה לא לקיים יחסים הומוסקאוליים היה מוזר), אחר-כך היא הפכה לטאבו מוחלט, ועכשיו היא עושה לאט לאט את דרכה חזרה לאמצע - דבר שמקבלים אותו כדרך חיים של מיעוט. מי, אם כן, עשה את הצעד הנכון ביותר לכיוון ה"אור"? אתה טוען שלאדם יש בחירה בדרך שלו, ואז קובע א-פריורי שהדרך שלך היא היחידה שהיא נכונה - שמתקרבת יותר אל "האור". על מה, בכלל, אתה מבסס את הבטחון העצמי המופרז הזה בנכונות דרכך? הגישה שלי נותנת בחירה אמיתית לאדם - עשה מה שאתה רואה לנכון. הגישה שלך, לעומת זאת, קרובה יותר לגישה הדתית - אתה *יכול* לעשות מה שאתה רוצה, אבל אוי-ואבוי לך אם הבחירה החופשית שלך תוביל אותך בדרך הלא נכונה. כלומר - אין בחירה אמיתית. אבל בעוד שהיהדות ודתות אחרות מבססות את ה"אוי-ואבוי" שלהן על איזה אל שאתה אמור להאמין לו מסיבות שונות, הרי שאתה מבסס את האיום שלך על דמעות מדומיינות של פרה, ועל "הוליזם" שמשמעותו לא ברורה לאיש מלבדך. אגב, איך הטענה שלך לגבי חוסר היכולת של החיות לבחור בעצמן משתלבת עם הסיפור הנפלא שלך על הפר העקשן שלא זז ממקומו כי "הוא ידע" שיובילו אותו לשחיטה? ועוד יותר - איך היא משתלבת עם הטענה שלך כי לחיות יש קיום מעבר למימד הפיזי? האם לנו יש "יותר" קיום במימד האחר הזה, ולכן לנו יש זכות בחירה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, אתה לא שומע. אתה קורא, אולי אפילו מקשיב, אבל אתה לא שומע. הבטחון העצמי שלך בתפיסות העולם הראציונאליות לא פחות חזק מבטחוני העצמי, אני מבין אותך ומקבל את דרכך כדרך לגיטימית. אני חושב שהיא שגויה, אבל היא בהחלט לגטימית. יותר קרדיט ממה שאתה מוכן לתת עבורי. ברור שאני חושב שהדרך שלי היא הנכונה, אין דבר טבעי ואנושי מזה. עם זאת, אינני חושב שהיא היחידה, ובהחלט אינני מאמין בשטות הזאת שאמרת - שהגישה שלי מונעת חופש בחירה, בשם ה''אוי ואבוי''. לא נכון. לך, ולי, יש את הזכות לבחור בין טוב לבין רע. זכות זהה. באותה מידה קיימת בנו הזכות לקבוע את הטוב והרע הללו. אני חושב ומאמין בלב שלם שאכילת בשר היא רע. לא רע באותה מידה כמו דברים אחרים, אומנם, ורע שניתן להבין אותו מסיבות שונות ומשונות (כולל אלא שאתה טוען לגביהן), אבל עדיין - רע. זאת היא תפסתי. ההסבר הקלישאתי שלך על דתות ועל היהדות, מראה עד כמה קטנה הבנתך את רוח הדת האמיתית. איני אדם דתי, מעולם לא הייתי ומעולם לא אהיה. אבל אני בהחלט אדם מאמין. ויש הבדל עצום בין השניים. איני מבסס את תפיסת העולם של על דמעותיה של הפרה. למעשה, סבלה של הפרה הוא רק חלק (אם כי מרכזי) בבחירה שלי לא לאכול אותה. יש לך את הזכות ללכת לאן שתרצה. כך או כך, אתה משלם מחיר (וגם אני). ועל שנינו להיות מודעים לכך. אני משלם מחיר מסויים על היותי צמחוני, והוא לא בהכרח קל. באותה מידה אני משלם מחיר על היותי עקשן ופרפקציוניסט לעתים, ואני עושה זאת בלב שלם, שמח ומודע. אבל אני בהחלט מודע לאובדן שקיים בכל בחירה. ובקשר לסיפור על הפר - אתה, ומרבית הקוראים, ניתקתם אותו מהקשרו. ירדן ניר ואני דנו בהאם יש לפרות מודעות לסבל שעובר עליהם, האם הן סובלות מתהליך ''השבי''. אני בהחלט חושב שלפר יש בחירה, אבל היא אינה מתקרבת לבחירה האנושית. לך יש את הבחירה לקבוע טוב מרע, וללכת אחר אמונתך. הפר הוא פר. הוא אולי מפחד, אולי מתרגש, אבל ייעודו בחיים אינו זהה ליעודך. בקשר לקיום מעבר לפיזי - אני מאמין שגם לנו וגם לחיות יש קיום כזה, והקיום הזה, או הנשמה, אם תרצה לקרוא לה כך, הוא זהה. אם כי התודעה המכסה אותו שונה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |