|
||||
|
||||
חבל שעוזי אורנן התעלם מהעובדה שמלבד הניקוד אין היום זכר בעברית לתנועות ארוכות ("גדולות", שמסומנות ע"י קמץ למשל) ולעיצורים כפולים (המסומנים ע"י דגש). מבחינתנו היום hammitnaggdim זהה ל-hamitnagdim, כך שזה בעצם סיבוך מיותר. |
|
||||
|
||||
אני לא מכיר את שיטתו של אורנן, אבל בכתב הכרמלי אין יצוג לתנועות ארוכות לא רק בגלל שאין להן ביטוי פונטי, אלא בגלל שהמידע הנוסף שהן מביאות, שלא כלול כבר במידע של דגשים חזקים, הוא מועט מאוד. יש רק מעט מלים ותבניות הנבדלות ביניהן ע"י תנועה ארוכה מול קצרה שלא נבדלות ביניהן גם ע"י דגשים חזקים או תנועות שונות. פשוט חבל לסבך את הכתב בשבילן. בשעת הצורך אפשר לציין תנועה ארוכה ע"י הכפלתה: talmidaa וכו' (ויש סיכוי טוב שאני טועה באורך התנועות כאן). האות Y כבר משמשת כתנועת I ארוכה שמקורה דקדוקי (myn, dyra), אני אוהב לכתוב גם U דקדוקי ארוך כ-W, ומשחק ברעיון של לכתוב גם E ארוך כ-EI, ו-O ארוך כ-AU, וכך לשמור אמונים למקורן הדיפטונגי של התנועות האלה. אבל כאמור, ספק אם יש בכך צורך... |
|
||||
|
||||
לגבי התנועות - אורנן אינו מבחין בין תנועות קצרות וארוכות. למשל, בדוגמה שהבאתי, במלה seper שתי התנועות נכתבות e, למרות שהראשונה בהן ארוכה (צירה) והשניה קצרה (סגול). ייתכן שמה שבלבל אותך הם השוואים - שאורנן בחר להתעלם מהם גם כשהם "נעים". בעיית השווא הנע היא אחת הבעיות הקשות שצריכה להתמודד אתן כל שיטת ליטון. רוב דוברי העברית מבטאים חלק מהשוואים הנעים ואינם מבטאים אחרים - ויש בעניין זה גם הבדלים בין דובר לדובר, ואפילו אצל אותו דובר עצמו, בין מלים שונות, או אפילו באותה מלה. חייבים לוותר כאן אם כן או על העקביות, או על התיאור הנאמן של צורת הדיבור המקובלת - ואורנן בחר לוותר על השני. לגבי הדגשים החזקים - אני דווקא "מסכים" באופן אינטואיטיבי עם החלטתו של אורנן להשאיר אותם, אם כי קצת קשה לי להסביר למה. אני אנסה בכל זאת: כשאני מבטא את המלה "קישור", למשל, אני מדמה בלבי שאני הוגה את הדגש ב-ש'. בפועל, אי אפשר לשמוע את ההכפלה בהגייה שלי (ושל רוב דוברי העברית) - אבל אני *יודע* שיש שם דגש (כפי שאני יודע היכן יש ע' והיכן א', היכן ת' והיכן ט', וכן הלאה - למרות שאיני מבטא את ההבדלים). כלומר, אם לסכם את הטיעון (הסובייקטיבי משהו) שלי - אני תומך בהשארת אבחנות שלא יקשו עלי במידה ניכרת את הכתיבה (כמו הדגש החזק), ומתנגד לכאלה שכן (כמו בין תנועות קצרות וארוכות). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |