 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכון, גם השפה הכתובה והמדוברת *שלי* אינה נכונה דקדוקית. עם זאת, אני בהחלט חיה בפחד מהיום בו תפתח האקדמיה ללשון את שערי השפה ולעברית תחדורנה 1 מילים כמו "הבית" (במקום "הביתה"), "אני ילך" (במקום "אני אלך"), ושאר טעויות נפוצות. קשה להסביר למה זה יפריע לי כל-כך, אבל אני יודעת שזה יפריע. עד היום כשמישהו אומר "אני ילך" אני מרגישה שאני מתכווצת לשבריר שניה. 1 לגבי "תחדורנה" - אמרו לי שהטיית נקבה-רבים-עתיד שונתה, ועכשיו גם "יחדרו" היא מילה נכונה דקדוקית בהקשר הנ"ל. אותי זה בעיקר מעציב, שכן ההטיות היפות ביותר בעברית הן הטיות נקבה-רבים-עתיד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר לך נכון. אני שותף גם לעצב שלך. תרומתי הצנועה לעניין הוא לשנות את בכל הספרים שאני עורך בהתאם לנטייה המקראית המקורית. מאידך, האוזן שלי נשחקת ואני נוטה יותר ויותר לקבל את הצורה החדשה. זה כמו שאומרים מילה פעמים רבות עד שהיא מאבדת משמעות, כך גם שמתקנים מיליון פעם. דרך אגב, האם לא צורמת לאוזך העובדה שאומרים "הבנות הלכו" כמו "הבנים הלכו" ואין צורה מיוחדת לנקבה רבות עבר? וכדי להוסיף אימתך, וודאי לא תשמחי לדעת כי הצורה המאיימת התמידית "קיויתי" (KIVETY) ואחיותיה לנטייה (גזרת נחי ל' הפועל ה' בבניין פיעל עבר גוף ראשון יחיד) - אושרו בידי האקדמיה סופית. לכן מעתה אמור: TSIPETY וכן הלאה.
SHINETY |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו באמת רע לי. זאת אומרת שמעתה ועד עולם אמשיך להירתע בכל פעם שמישהו יגיד "ציפתי" או "שינתי", למרות שלרתיעה שלי אין שום בסיס דקדוקי. למה הם אישרו את זה? אני ממש לא מבינה. האם יש בסיס דקדוקי לאישור ההטיה הזו בנוסף להטיה הנכונה הקיימת? ובנוגע לשחיקת האוזן - ייתכן ותהליך שחיקת האוזן העובר על כלל הישראלים אינו עובר עליי, כיוון שאני לא גרה בארץ. העברית שבפי היא אותה העברית שהיתה בפי לפני ארבע שנים [אם כי מבנה המשפט שלי הדרדר (התדרדר?) קשות ומדמה את המשפט האנגלי יותר ויותר]. מה שהאוזן שלך ייתכן וכבר התרגלה אליו, האוזן שלי עדיין מוצאת צורמני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בסיס במקורות לנטייה הזו. הייתי מפנה אותך לעמוד החלטות האקדמיה אבל שם זה עמוד אחד ענק וההפנייה לא תעזור הרבה. חפשי בעצמך באתר. שם גם יש כמה מראי מקום. ישנן עדויות לשימוש כזה ולרבים אחרים במקרא. אולם השאלה היא לא האם יש ביסוס לכך (כי גם יש ביסוס להרבה עיוותים אחרים), השאלה היא האם הביסוס משנה. האקדמיה לא יכולה להרשות לעצמה מצב שבו היא פוסלת את לשון המקורות ולכן היא נאלצת לאשר כל מיני עיוותים. צריך להבין כמה דברים. כאשר הוקם וועד הלשון, אביה של האקדמיה ללשון, המגמה השלטת הייתה טהרנות על פי לשון המקרא. לאחר מכן התמתנה הגישה ונפתח הפתח לצורות ממשלבים נוספים החורגים מלשון המקרא. נוסף על כך, העברית המודרנית נשענת ברובה על לשון המקרא מבחינת הלקסיקון. לכן צורות רבות שאינן מלשון המקרא נראות לנו כעיוותים (אף שצורת קיוויתי ה"פרחית" היא מקראית ואינה דוגמה פה). מאידך, האקדמיה נסוגה מן הטהרנות המקראית וכעת נאלצת לאשר כל מיני עיוותים בתר-מקראיים, ואינכם מכירים אפילו את מקצתם. בלשון הרבנית ישנן המצאות מדהימות. (משם באים העיוותים של לשון המשפט "בכדי" או "באם"). בכל מקרה, האקדמיה לא יכולה לשלול את מה שקיים במקורות ולכן חייבת לאשר כל עיוות. מה שאני טוען כל הזמן ולא מקשיבים לי, הוא שהמקרא מציג די "בשר" כדי לנסח חוקים שיפסלו גם צורות מקראיות סוטות ואין עם זה שום בעיה. רוצה אדם לצטט עיוות מן המקרא? על אחריותו. לפי החוק זה לא צריך להיות תקין. אולם האקדמיה נמצאת בין הפטיש לסדן: אם תהיה קיצונית תאבד את העם, ואם תהיה עם העם, היא תהיה חותמת גומי פתטית. לכן היא מנסה ללכת באמצע: לאשר את לשון העם על סמך איזה גמגום של הנביא ישעיהו (שממנו מגיע הקיוויתי הזה). לרתיעה שלך, נגה, יש בסיס מורפולוגי פשוט ותקין. כך צריך להיות. אולם על השפה משפיעים גורמים נוספים שאינם כה "הגיוניים" אבל נתקבעו בלשון הדורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) המשך בתיקונייך! 2) המחסור בצורה מיוחדת לרבות עבר אכן צורם. אין לאקדמיה יומרות בנושא זה? 3) אתה צוחק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאקדמיה אין יומרות בנושא כי לצורה רק שרידים אף בחלקים העתיקים של המקרא. מופיע פעם בבראשית ובעוד איזה מקום. בבראשית זה ''בנות צעדת'' (תי''ו בשווא). כאן הידע שלי נגמר אולם מהסבר שקיבלתי הבנתי שהת''יו פשוט נבלעת פה כמו שהיא תמיד נבלעת בעברית העתיקה בסוף מילה (מלכה אבל מלכתי. ה-ת' מתגלה באמצע ונעלמת בסוף). כלומר הצורה הייתה קיימת אולם תהליכים פונטיים שפשוט מתרחשים ''תמיד'' מחקו אותה. אבל גם אם לא, הצורה ''צעדת'' די עלובה. אולי ''צעדנה'' (צ' קמוצה) כמו ''תצעדנה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעתי משהו דומה באחת התגובות בדיון - ליצור את צורת הרבות על ידי הוספה של הסיומת 'נה' לצורת הרבים עבר בגוף שלישי - ''צעדונה'', ''אכלונה'', ''הלכונה'' וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר לסבך עוד יותר את ההבדלה העברית בין זכר ונקבה, שאין לה אח ורע בשפות אירופה (ואם מישהו מכיר שפה שבה יש כזו הבדלה, שיגיד) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספרדית יש הבחנה בין זכר לנקבה. ומה כל כך מסובך בהבחנה בין זכר ונקבה בעברית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספרדית אין שינוי של צורת הפועל בין זכר לנקבה. "אתה הולך" ו"את הולכת" שניהם tu 1 vas . וכך גם בזמנים אחרים וכו'. 1 אמור להיות כאן גרש מעל האות u, אבל אין לי כח לחפש איך עושים אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע על ספרדית, אבל בצרפתית ואיטלקית, אחיותיה למשפחה הרומאנית, יש הבדל בין זכר לנקבה בתארי שם, שמתגלגל להבדל בפרטיציפ עבר (כמו gone באנגלית), שמתפקד כחלק מהפועל בזמנים מורכבים. (מי שזה סינית בשבילו שיתעלם, זה לא מעניין). בשפה אירופית אחרת, רוסית, יש הבדל פשוט וחד משמעי בין זכר ונקבה בצורת העבר של הפועל. אבל לא הייתי לוקח את הרוסית כמופת של פשטות. למשל, יש שם מין דקדוקי שלישי (נייטרלי), עם צורת עבר משלו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולם בצרפתית בזמן העבר המורכב כותבים: il est alle לעומתelle est allee כאשר הe הראשונה במילה האחרונה בכל אחד מהמשפטים מסומנת באקסוט.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אם שמית. וככל הידוע לי (ולא מניסיון אישי) זוהי תכונה מאפיינת של הרבה שפות שמיות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבראשית כתוב ''בנות צעדה עלי שור'', לא ''צעדת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, זכרוני גם מתערער. בכל מקרה זו הצורה שמציעה השפה לרבות עבר, הצורה של היחידה. אבל אם אני כן זוכר משהו ממה ששאלתי (ידעתי שהיה עליי לקחת את הקורס בתורת ההגה!), ה"צעדה" הזה אין דינו כ"צעדה" של יחידה. ברבות פשוט נעלמה ה-ת' ולכן זה נראה כמו היחידה. אבל גם כאן זה צורם. העברית עושה הבדלה בנטייה בין מינים ולכן זה בעצם לא טבעי שאין נטייה מיוחדת לרבות עבר. אני ממליץ על "צעדנה" - פשוט המוספית של רבות עתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שיש ת' במקום ה' דווקא בתחילת הפסוק (''בן פורת יוסף''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצרוף עם ו' ההיפוך, קיימת במקרא צורת עבר נקבה: "ותלכנה", "ותבאנה", "ותאמרנה" וכד'. אך זה מליצי מדי לשפת ימינו, וקשה להניח שמישהו ישתמש בזה גם אם האקדמיה ללשון תחליט על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ואבוי. חיפשתי שיבוש פרֶחי במיוחד, כדי לעשות שנינת אבסורד מתבקשת ("מה השלב הבא, _____?"), אבל לא הצלחתי למצוא משהו יותר פרחי מתנועת ה-E הזו. וגם הרסו לי את ההתחכמות הקטנה: "תה טיבטי - שתֵיתי ורזֵיתי". כמו שפעם היו מתלוננים שאי אפשר לעשות בארץ סאטירה, כי המציאות אבסורדית מכל דמיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הרסו. הם התייחסו רק לבניין פיעל. ניתן למצוא בתנ''ך דוגמאות לצורה שאושרה עתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה בכל זאת: מה השלב הבא, יוֹשֵנֶת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרטית שלי התחילה מיוזמתה לספר שהיא ''יושנת'' ובמחשבה עמוקה יותר אני מניחה שהיא הבינה את זה מתוך הכללה של החוק התקף בנוגע לאוכלת, יושבת ודומיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. בשלב הראשון ילדים קולטים את כללי הדקדוק ומשעשעים אותנו בכך שהם מחילים אותם *תמיד*. (אשה - אישות וכד'). רק בשלב מאוחר יותר הם קולטים את יוצאי הדופן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לשעשוע שבעניין (ואגב, היא כבר קלטה את יוצאי הדופן ורק נהנית לשבש בכוונה) התהליך של קליטת שפה אצל ילדים מרתק כשלעצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר נחמד על קצה המזלג על רכישת שפה ועוד - |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מורה לעברית ידוע סיפר פעם שבזמן מלחמת המפרץ כל פעם שהיה שומע ברדיו את הסיסמה "נחש צפע", הית מתחלחל, עד שכמעט פרחה נשמתו. אמרו לו: בכך אינך שונה מכולנו. כולנו היינו מתחלחלים. אבל זה לא היה בגלל שפחדתי מהטילים, השיב, אלא בגלל שהגו את המילה נחש בפתח במקום בשווא, למרות שמדובר בסמיכות. . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, שוין - בהתחשב בנזק, שלא גרמו הטילים ההם - באמת, מוצדק הרבה יותר היה להזדעזע מהיעדר-הדיוק בצורת-הסמיכות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תופעה מוזרה: הפמיניסטיות טוענות בלהט ששימוש בלשון רבים זכר היא אפליה ולכן הן תאמרנה "אתן מבינות" (כפי שאמרה מרצה שלי) גם כשיש גבר בקהל. אולם כשהשפה מאפשרת צורה מיוחדת לרבות עתיד, בדרך כלל גם הפמיניסטיות השרופות ביותר לא תעשינה בה שימוש. מוזר, לא? ואם כבר מדברים. העברית לא עושה שיקולים שוביניסטיים. צורת הרבים זכר היא צורת הסתמי וטובה גם לזכר וגם לנקבה. להפך, הנקבה קיבלה *גם* צורה משלה, נוסף על הצורה הכללית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה מעיד על אותה צורת מחשבה לפיה גניקולוג הינו "רופא נשים" (1), ואילו אורולוג איננו "רופא גברים". ____ (1) נחסוך את ההלצה השוביניסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעיד על קנטרנות, קטנוניות ורצון לריב. המריבה הזו דופקת את הצלילות הלשונית, מפנה תשומת לב לשפה ומקשה על התקשורת. עכשיו כשאני קורא הודעות על מלגות לחוג ללימודי נשים שכתובות בלשון נקבה אני לא יודע אם זה מכוון רק לנשים או גם לגברים והם סתם עושים דווקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לומדים בלימודי נשים? האם מי שסיים את המסלול יכול לומר שהוא יודע נשים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק את מה שלומדים בלימודי שחורים, רק עם ציצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי מתרגל שנוהג לכתוב במין נקבה, אפילו שרוב הסטודנטים בקורס הם גברים. שוביניסט נשי שכמותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה LOL? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרגום העברי המחליא משהו של LOL הוא "חחחחח" (קרי: חה-חה-חה). אף אחד לא באמת צוחק ככה, ולי אישית זה תמיד יוצר את הרושם שיש לבנאדם משהו לא נעים בגרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חחחח" הוא התרגום העברי התקני? האקדמיה קבעה זאת? עדיף באמת התרגום של שרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמיד דגלתי ב''פחחח'' - נשמע יותר טוב מסתם ''חחח''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''פחחחח'' מסמן זלזול (''פחחח, הצחקת אותי''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק בעל פה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני כותב תסריט שגיבוריו הם ישראלים בני עשרים וקצת, קשה לי פשוט לכתוב את השורה 'אני אלך' כמשהו שאחד הגיבורים אומר. כנ''ל אם אני כותב סיפור קצר שבו מצוטט אחד הגיבורים כאומר זאת, או אפילו חושב כך (בסיפור הכתוב בגוף ראשון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השגיאה "אני ילך" נובעת, כמה פשוט, מהעובדה שבדיבור, ה-א' נבלעת אל תוך החיריק שקודם לה, וזה נשמע כמו "אני ילך". מי שאינו מודע לצורה הנכונה1, עלול לטעות ולחשוב ש"אני ילך" היא הצורה בה נעשה שימוש. בכל אופן, אין בעיה לכתוב "אני אלך" בתסריט, משום שבדיבור זה בכל מקרה ישמע כמו "אני ילך". ואחרי כל זאת, אני, אישית, מקפיד על צורת גוף ראשון עתיד נכונה גם בדיבור, וישנם עוד רבים כמוני. 1 ואני ארשה לעצמי במקרה זה לכנות אותה נכונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצביע לשמאל, ויש עוד רבים כמוני. איך ייתכן שהעם רצה שרון? כמות האנשים שאומרים 'אלך' היא לא גבוהה. אם אשים את המילה הזו בפי מישהו, מייד יהיה ברור שהוא שייך לחלק האינטלגינטי או טהרני של דוברי העברית. אם אינני מעוניין לאפיין אותו כך, 'אלך' יצרום בבירור. אני לא מסכים אתך לגבי זה שיאמרו 'אני ילך' בכל מקרה. אפשר להבחין בבירור בין 'אלך' ל'ילך' בדיבור, ואם בתסריט יהיה כתוב 'אלך', השחקן יאמר 'אלך' ולא ילך', ואז, אם תסלח לי על משחק המלים, זה פשוט לא ילך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא עובד במשפט שלילה: "אני לא אלך". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. במקרים כאלו, כמו גם בכתב, מתגלה ההבדל בין אלו שבולעים הברות בדיבור, לבין מי שקיבל את הטעות כאמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כ''כ הרבה אנשים מסביבי כותבים את ה-י' הזאת במקום א', שלאחרונה התחלתי לתהות אם השגיאה היא אצלי... הפגתם את חששותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. גם כשהיינו בני עשרים וקצת, איש ממכריי לא היה אומר ''אני ילך'' - היחידים ששמעתי אומרים ''ילך'' היו זרים גמורים ברחוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ילך. יש להניח שאבותינו דוברי העברית היו מתכווצים אף הם לו שמעו אותנו אומרים "אני אלך". עפ"י ניתוח בלשני מסויים ה-א' באלך כבר מסמנת שמדובר בגוף ראשון,יחיד, עתיד. לכן זה כביכול רדונדנטי לחזור על כך במילה "אני". כנ"ל לגבי תלך - אתה תלך. כיוון שמילים אלו הפסיקו להיות שקופות סמנטית, הוספנו את כינוי הגוף. יתכן שהמשך התהליך יניב את הצורות הבאות: "אנ' אלך" או "ני אלך" (כפי שבעצם כבר אומרים היום), ובהמשך "נלך" לציון גוף ראשון, יחיד, עתיד, ללא כינוי גוף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |