 |
|
 |
||
|
||||
 |
דבר אחד לא הבנתי - איך, נגיד, אמורות האוניברסיטאות לברור בין המועמדים ללימודים אצלן, אם אין ציונים ברי-השוואה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה שהמורים לא יתנו לתלמיד תעודת הערכה על פועלו בכיתה? משהו בסגנון קורות חיים או ביוגרפיה מקוצרת? למשל: מורה לביולוגיה יכתוב על התלמיד שתפישת החומר שלו גבוהה ביותר אך העמידה שלו בלו"ז גרועה וכו'... משהו שיביע את החסרונות והיתרונות של התלמיד בהתאמה למקצוע אותו הוא מבקש ללמוד באוניברסיטה. זה לא כאילו אנשים לא משפרים ציונים גם אחרי בית הספר בכדי להגיע לתחום אותו הם רוצים ללמוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על רוב המורים שלי לא הייתי סומך שיעריכו נכונה את היכולת שלי לספור עד שלוש, בוודאי שלא הייתי רוצה שטיפוסים מפוקפקים כאלו יוסמכו לכתוב ביוגרפיה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במוסדות חינוך שבאים לאחר בית הספר הסטודנטים המשלמים על לימודיהם דואגים גם שרמת המורים תהיה גבוהה וטובה ושיעבירו את החומר בצורה טובה. אני יכול לומר לפחות על שתי כיתות נפרדות שלומדות נושאים שונים שכאשר אחד המורים לימד בצורה גרועה או התנכל בכוונה למס' תלמידים, התלמידים דאגו להחליפו. אינני רואה כל סיבה שלא להנחיל זאת בבתי הספר, למה שלא יהיה גם מדד מגבה של התלמידים עצמם המעיד על המורים? הרי אם כבר חינוך לחיים אז שיהיה מקצועי עד הסוף. ואל תחשוב שאם יש לך ציונים גבוהים ומרצה בעל השפעה לא מחבב אותך, בכל זאת תתקבל לעבודה בתחום. כבר היו מקרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיוני, קשה לי להסכים. במוסד להשכלה גבוהה שבו למדתי אני, לקו מרצים רבים בחסרים בולטים.דוגמא אחת היא חוסר עדכון (במקצוע רפואי, מרצה שאינו מעודכן בתוצאות מחקרים רלונטיים הוא דבר נלעג עד הרה אסון). דוגמא נוספת היא הערכה לקויה של תלמידים שבאים מרקע תרבותי אחר (שפיטת תלמיד בעל קשיי התבטאות בשל עברית לקויה כבעל אינטליגנציה נמוכה, למשל). וישנן דוגמאות נוספות. העובדה ששילמנו על לימודינו לא שינתה דבר ברמתם, וגם תלונות ספציפיות לא עזרו. גם לא דפי ההערכה שממלאים בסיום כל קורס. מקום לימודי הוא אמנם חריג קיצוני יחסית, אבל מידידים אני מבינה שהדברים קיימים גם במקומות אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אתה כן סומך עליהם(המורים) בעיניים עצומות שהם יבדקו לך את המבחנים בצורה מהימנה, אובייקטיבית. דהיינו שהם לא יפלו בין פלוני לאלמוני. וכמו שנאמר במאמר, "שהמורים דרגו את אותו מבחן בצורה שונה" דבר זה נובע לדעתי מכך שהתכונות האנושיות של המורה גורמות לה להעדיף/לאהוב תלמיד אחד על פני אחר מה שגורם לה (במודע או לא במודע) לגשת למבחן עם גישה מסויימת. אני נתקלתי בכמה וכמה מקרים שלתלמידה- (שלא היתה לה כימיה טובה עם המורה)-המורה הורידה נקודות על אייזה קטע שהיא(התלמידה) העתיקה ממני ולי היא(המורה) נתנה את מלוא הנקודות. אז מה מונע ממך לסמוך על מורה שת/יעביר לאוניברסיטאות ביוגרפיה שלך אבל כשזה נוגע לבדיקת המבחנים שלך אתה כן סומך עליהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. כלומר, אם המורה שלי לא אוהבת אותי, נדפקתי, ואם המורה של הכוסית של הכיתה הוא חרמן היסטרי, אז היא תתקבל לרפואה? לא נראה לי אמין במיוחד. מה גם שהשיטה שלך פוגעת בהכרח באלו הביישנים יותר, שאינם משתתפים כל כך בכיתה אבל הם בעלי יכולת אינטלקטואלית גבוהה. לא חסרים כאלה. בקיצור, סליחה, אבל אני לא סומך על מורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. אבל זה רק רעיון אחד, גם אם לא מושלם.. מערכת הציונים הנוכחית פוגעת גם בביישנים שאותם ציינת. למשל, האם לא היה אצלך בכיתה איזה ילד אחד שכולם ידעו שהוא יודע את החומר על בוריו ובדרך כלל היו הולכים אליו להסברים ותשובות אך בכל זאת הציונים שלו לא היו בשמיים? גם בבגרויות? הוא אומנם לא היה נכשל אך הציון לא היה מספיק גבוה בכדי לעזור לו בקבלה לאוניברסיטה או למכללה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא היה לי אחד כזה בכיתה. מה הקשר בין ביישנות לבין ציונים במבחנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר הוא שהבנאדם הזה היה שותק ולא אומר דבר, לא מתלונן אפילו אם היה חושב שהציון לא הוגן ולא מבקש עזרה בבדיקה מה לא בסדר בדיוק. אם זו לא הגדרתך לביישנות, סלח לי מראש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מניח מראש שהוא יקבל ציונים לא הוגנים. אם הוא מכיר את החומר על בוריו, אינני רואה סיבה לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב.. תתפלא, לפעמים מה שחסר הוא עוד 20 עמודים של בילבולי מוח ולפעמים בגלל הכתב הלא ברור ולפעמים סתם הוא לא מחבב אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם 20% מהציון על השתתפות בכיתה שמורים כ"כ אוהבים ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתב לא ברור, חוסר יכולת למרוח ומורה שלא אוהב אותך, כולם לא קשורים לביישנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שם לב למה שכתבנו עד עכשיו בכלל? ביישן לא ניגש ומעיר על זה למורה או לסמכות מעליו, הוא לא מערער על התוצאה והא לא מנסה להראות למה התשובה מלאה. ביישן זה לא שקט בכיתה ולא משתתף, ביישן זה אחד שנרתע ונמנע מלומר את דעתו בנושא אלא אם הוא חייב בתגובה. אחרים למשל היו באים, מתווכחים ורבים על הציון. האם יש לך הגדרה אחרת לביישן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לביישן יש הורים שישמחו להתווכח עם המורה שלו, אגב. אני יודע. מנסיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני יודע מנסיון, ביישן לא אומר את זה להורים שלו. ביישן לא אוהב להיכנס למצבים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קרה, ההורים של הביישן לא יכולים לעקוב אחרי הציונים של הילד שלהם? ילד שמתבייש מה*הורים שלו* הוא ילד עם בעיות הרבה יותר גדולות מאשר ביישנות, ניימלי - ההורים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה שיעקבו אחרי ציונים של תלמיד טוב? הריי הוא לא נכשל, הוא מקבל ציונים סבירים, עושה שיעורים ואינטיליגנט. למה שיחשבו שיש בעיה? מה? הם יתחילו לרדת על הילד בגלל שהוא לא מקבל 90 ומעלה??! שוב, תקרא הודעות קודמות לפני.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההורים שלי עקבו אחרי הציונים שלי, אישית, למרות שעד לתיכון הציונים שלי היו גבוהים מאוד, רוב הזמן. ולהתעניין בציוניו של ילד לא נחשב ''לרדת'' עליו. אני לא יודע מה ההורים שלך עשו לך כשהיית ילד, אבל אם זה היחס שלך, אני ממליץ לך להתכונן טוב טוב למבחנים לקבלת רשיון ילודה. אה, אין. שכחתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפסיק עם הספוילרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרד מההורים שלי ומהר, ההורים שלי עקבו אחרי הציונים ויחסית לאחיי האחרים, אני הייתי בטופ. ועל האחים שלי הם נלחמו על כל נקודה ונקודה. האם לאדוני יש עוד הערות מכוערות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז להורים של מי התכוונת כשאמרת ש"גם אני יודע מנסיון, ביישן לא אומר את זה להורים שלו"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב אתה מחמיץ, הרי ציינתי: 113352 הציונים סבירים אך בהחלט ניתנים להעלאה ב-10 ואף 20 נקודות אם רק הייתי ניגש למורים ועובר על המבחן איתם.ז"א- קיבלתי 70 אך יכולתי לקבל(בדוק) עוד 15 נק' על שאלה. זאת דוגמא אחת. על 70 בתיכון אין כל כך מה להתלונן.., זה היה בתנ"ך ומבדיקה עם חברים התברר שכתבתי נכון גם ללא הרחבה, לא הרגשתי שבכלל יש לי מה ללכת למורה בגלל שלא הרגשתי נוח עם זה. ולפני שתגיד משהו, במקרה אחר במבחן במתמטיקה חבר שלי לקח את המבחן שלי למורה והעלה לי את הציון למעל תשעים. דברים קטנים שדורשים פשוט לציין את נכונותם. עכשיו בוא נגמור פה, הרי התווכחנו בנושא אחר והסכמתי איתך לגביו, אמרתי שצדקת. מקובל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אבל אם בגיל 17 מישהו צריך עדיין שההורים שלו ילכו להתווכח על המורים על בדיקה חוזרת של המבחן, זו בהחלט בעיה שלו. ההורים שלי שיננו לי דבר מאד פשוט- קודם כל אני צריכה ללחום את המלחמות שלי. אם אני לא אצליח, הם תמיד תמיד יגבו אותי.1 מה, בגיל 20 אני גם אבקש מאמא שתסדר לי עבודה? בגיל 30 אני אתקשר הביתה כדי שהם יבקשו בשבילי העלאה במשכורת? 1 ועם כזאת הרגשת ביטחון, בדרך כלל לא הייתה לי שום בעיה להסתדר לבד. וחוצמזה, למדתי מהטובה ביותר2... 2אתם ממש לא רוצים שאמא-של-עפרונית תסביר לכם למה אתם טועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואי נבהיר מס' דברים: א. אני לא ניגשתי להוריי ולא ביקשתי מהם עזרה. באם הייתי מבקש עזרה הם היו בודקים במה מדובר והיו בודקים מה הם יכולים לעשות בכדי לעזור לי ועושים את זה. מה זה מלחמות? במי את נלחמת פה? בנושא הספציפי הזה? אם את מדברת על אחיי, ובכן.. הסברי לעיל תופס מהם, ולפעמים הוריי אכן נלחמו את מלחמותיהם של אחיי לאורך שנות הלימוד שלהם, מכיוון שמה שיכל לקרות אילולא היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. וד"א- מצב אחיי כרגע מצויין. ב. אם אמא שלי הייתה יכולה לסדר לי עבודה בגיל 20 והייתה רואה שאני מחפש עבודה ולא מוצא, היא הייתה ניגשת לבד ומציעה. ג. אני שמח שיש לך אמא נפלאה (-: ובסך הכל את צודקת, את המלחמות שלנו אנחנו צריכים להילחם לבד אבל תמיכה תמיד תעזור. ד. צריך לקחת שיקולים נוספים רבים בנוגע לרמת התערבות, ופה אינני מדבר על משפחתי. צריך לקחת שיקול של מצב כספי, בעיות מיוחדות(דיסלקציה, היפראקטיביות, נכות וכו'..),מידת השפעה חברתית, פילוח חברתי וכו'.. אין שיטת קסם שאומרת כך וכך צריך להתערב וטו לא. ה. אני חושב שסיימתי לדון בחיי האישיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א.1. לא דיברתי עלייך. לא מכירה אותך ולא את האחים שלך. א.2. איזה מלחמות? טוב, לפעמים הוויכוחים האינסופים עם המורה על דחיית מבחן כזה או אחר1 נדמו לי כמלחמות. אתה יודע מה? מיני-קרב. ב. התכוונתי לזה, שנראה לי דבילי לשלוח את אמא לחפש לי עבודה, להרים טלפון למנהלת ולשאול אם צריכים מורה מחליפה, או לעשות ראיון עבודה במקומי. כמובן שמעולם לא התנגדתי שאם מישהו חושב על עבודה שיכולה להתאים לי, הוא לא יעשה כלום בנידון ויתעלם מזה. ג.גם אני שמחה. ד.לא הבנתי. ה. א.1 1"נו, אז מה אם זאת הפעם הרביעית שאנחנו מבקשות לדחות מבחן השנה? אנחנו מאד פעילות! חשבנו שהבית ספר הזה מעודד התנדבות! ופעילות קהילתית! וערכים! ו..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט ראיתי שהתגובה הייתה אלי, אז הנחתי שהתכוונת אליי. עניתי לך לפי הנוסח שהתנהל ביני לבין דובי, בהנחה שעקבת אחרי השיחה. ד' כבר לא כל כך רלוונטי. בקיצור, קבלי את התנצלותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי אליך, אבל לא דיברתי עלייך. כמובן שעקבתי אחרי השיחה, איך אתה חושב ההודעה שלי צצה שם? בכל זאת הייתי מעוניינת לקבל הסבר לד'. דברים לא מובנים לי מטרידים אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, כידוע לכולם, ילד א' שהבעיה שלו היא שילד ב' מתאכזר אליו, א' לא ילחם את המלחמה שלו וההורים יעודדו אותו מאחור ויתמכו בו. אם הילד ב' סתם מציק לו ולא מתאכזר אליו בכוונה, ואין לו כוונת זדון אך ילד א' בכל זאת לוקח ללב, הפתרון שונה. וכו'.. אני יודע שההסבר לא הכי טוב, אבל זה די בכיוון. אולי בבוקר אני אכתוב אחד יותר טוב.. כשאני אהיה יותר חד. אם הבנת, אז תגידי.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל עצום בין ילד פגוע, שקשה לו להתמודד עם הצקות של ילדים אחרים, שסובל ושרע לו, לבין ילד (נער?) שרוצה להעלות את הציון שלו בכמה נקודות. אני מניחה שאם מישהו היה מציק להיפו 1, אז הייתי מנסה לתת לה את כל הכלים כדי לפתור את זה לבד,ואם זה גם לא היה עוזר, הייתי מתערבת. אחושילנג מתערבת. בדיוק באותו האופן, אם הייתי חושבת שיש מורה שמתנכל לה, הייתי מוודאת שהיא מטפלת בזה לבד, ואם זה לא היה עוזר- מתחילה לנבוח עליו בעצמי. מה אני מנסה לומר? ברור שאין נוסחת פלא ל"מתי הורים צריכים להתערב, איך וכמה".2 אבל זה לא עונה לי על השאלה שלי. 1בתי ההיפוטטית. 2אבל כשיפרסמו את "המדריך השלם להורות מושלמת" אני משוכנעת שיבקשו ממר ו. לחשב אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אמרתי שהתשובה לא הכי טובה.. אני אישית ב-ד' הגבתי לגבי תגובתך ב תגובה 113969 בהנחה שמשפטך הוא כוללני ולא קשור רק לציונים אלא למידת התערבות הנכונה של הורה. בעצם הגבתי את דעתי להערתך- " ההורים שלי שיננו לי דבר מאד פשוט- קודם כל אני צריכה ללחום את המלחמות שלי. אם אני לא אצליח, הם תמיד תמיד יגבו אותי" ולתת- הערתך- "ועם כזאת הרגשת ביטחון, בדרך כלל לא הייתה לי שום בעיה להסתדר לבד." 1 בעצם מה שאמרתי היא שיש מידה של התערבות ויש מידה 2, וזה תלוי בהרבה גורמים, ולא תמיד יודעים, או בכלל יש את הכלים לעשות את הדבר הנכון. או בקיצור, במילותייך שלך: ברור שאין נוסחת פלא ל"מתי הורים צריכים להתערב, איך וכמה". 1- הבעיה שלי עם הערה זו היא שיש ילדים שהבעיה שלהם היא חוסר בטחון עצמי, ללא קשר לתימרוץ ועידוד ההורים. 2- הפירוט שניתן ב-ד' הוא בכדי להראות גורמים אפשריים המשפיעים על הדרך בה יתערבו ההורים. התכוונתי להרחיב, אך מתגובתך הנוכחית הבנתי שדיברת על התערבות ההורים בציון התלמיד ולא באופן כללי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 מוזר, הייתי בטוח שהיפו היא החתולה שלך. אולי בגלל שהיפו מזכיר היפופוטם ושהיפופוטם הוא לא חיית מחמד מקובלת אבל שם שמתאים לחתול שמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, זו באמת בעיה שיש לו. על זה בדיוק אנחנו מדברים, עלמה, על זה שיש אנשים שיש להם בעיה של ביישנות. זה שאת לא מבינה את זה, לא ברור לך איזה מן בן-אדם דפוק יפריע לו לגשת למורה ולהתווכח איתה - נו, גם לי לא ברור איזה מין בן אדם יפריע לו שאומרים לו שהוא רזה כל הזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, בעיות צריך לפתור, לא? אני מבינה את זה טוב מאד, אבל מתעקשת להמשיך לחשוב שהתפקיד של ההורים 1 זה לתת לילד את הכלים לפתור את הבעיות שלו (מסכימה לחלוטין שביישנות מופרזת היא בעיה, בדיוק כמו רזון מופרז, בדיוק כמו כל מופרזות אחרת) ולא לפתור אותם באופן קבוע בעצמם. אפילו אם זה קל יותר. קוראים לזה חינוך. 1מתוקף היותם מחנכים ומעצבים את דמותו של הילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל בעיה אפשר לפתור, ובטח שלא כל פתרון הוא בהישג ידם של הורים. בעיקר משום שביישנות אינה נחשבת בעיה ''לגיטימית''. היא לא נתפסת כבעיה נפשית, שזה מה שהיא, אלא כסתם דפיקות של הבן-אדם, שהוא לא מתאמץ מספיק, שהוא מתנשא, שהוא מיזנטרופ. הורים מנסים להכריח את הילדים שלהם להפגש עם ילדים מהכיתה בשעות אחר הצהריים, למרות שהילדים הללו ביישנים וחשים חוסר נעימות קיצוני בחברת אנשים אחרים. זה לא עניין של הקניית כלים. זה לא שאין לי הבנה תיאורטית של הכללים הנהוגים באינטראקציה חברתית - זה שאני לא מסוגל ליישם את הידע הזה, משום שהתפיסה האינטואיטיבית שלי כל-כך אנטיתטית לידע הזה, שהוא מנוטרל לגמרי. בנימה אישית יותר, אציין שהתנהגותם של אנשים מסויימים בנסיבות חברתיות, לא ממש עוזרות לי מהבחינה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל היא לא ''בעיה'' - היא תכונת אופי, כמו תוקפנות, תככנות, אטימות ועוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיה, בעיה. הביישנות, פעמים רבות, מונעת מאנשים לבצע את מה שהם *רוצים* לעשות. לכן, זו בעיה. אין הבדל בין המגבלה הרגשית הזאת לבין מגבלות פיזיות מסוימות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אטימות חברתית, או חוסר רגישות זו בעיה.1 חוסר רגישות, פעמים רבות, גורם לאנשים לעשות דברים שהם לא מתכוונים להם.לכן, זו בעיה. אין הבדל בין המגבלה הרגשית הזאת לבין מגבלות רגשיות אחרות. 1דהההה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין דבר מה שגורם לאנשים לפעול בצורה שאצל אחרים מתפרשת אחרת ממה שהתכוונו, לבין דבר שגורם לאנשים לא לעשות משהו שהם יודעים שהם רוצים לעשות, יש הבדל מהותי. לצערי, אני לא חושב שכישורי בפרוזה יאפשרו לי לתאר לאשורם את המאבקים הפנימיים שמתחוללים בקרבי כל אימת שאני שוקל להתחיל עם בחורה, למשל - או אפילו במצבים הרבה יותר פשוטים, למשל האם להדחק במעבר הצר בין העמוד למעקה במסדרון של האוניברסיטה, או לעבור מצידו השני של העמוד ולהסתכן במגע מביך עם אנשים אחרים שחולפים שם, ומה יחשבו אנשים אם אני אעבור שם או שם ומה ומה ומה... בעיה, כאמור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כישורי שלי לא יצליחו לתאר את תשוקתי העזה לעסוק בספורט אתגרי, בכל פעם שאני צופה בטלויזיה במטפסי הרים, קופצי באנג'י, צנחנים, צוללים או שומע חויות של רוכבי אופניים, מחליקי גלגשות, גולשי גלים או משיטי סירות באגם המלאכותי שבפארק הלאומי ברמת גן אני נתקף כולי קינאה עזה. עשרות פעמים טיפסתי למגלשת המים של המימדיון אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לרדת בדרך המקובלת ונאלצתי לסבול את לעגם של עשרות הילדים שעה שירדתי חזרה במדרגות. היעדר מוחלט של עוז רוח ואומץ לב מונעים ממני לעשות דברים שאני בפירוש רוצה לעשות. עם נשים דוקא אין לי בעיה להתחיל, הבעיה שלי היא יותר בכיוון של הגמירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאה, אבל השאלה היא לגבי היכולת לבצע פעולות קצת יותר יומיומיות. במשחק התפקידים Ars Magica אתה נדרש לבחור עבור הדמות שלך מספר מגרעות לפי "מחירון" של כל מגרעה, שתשלים "עלות" מינימלית. פוביה מדברים נדירים (נגיד, פוביה מאנקונדות עבור אירופאי) שווה פחות נקודות-מגרעת מאשר פחד מדברים נפוצים (אבנים, נגיד). הסיבה היא ברורה. פחד שמונע ממך לעשות דברים נועזים למדי אינו מגרעה נוראית. פחד שגורם לך להמנע מלעשות דברים אלמנטריים (לצאת מהבית, למשל) הוא בעיה שיש לטפל בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, פוביות? כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכבר אמרתי מספיק פעמים קודם,2 יש הבדל בין ילד ביישן, לבין ילד ביישן בצורה חריגה, לבין ילד שסובל מפוביות חברתיות. אתה זוכר איך הדיון הזה התחיל? ילד שמתבייש לפנות למורה שלו. מה לזה ולהתנשאות? אני לא מכירה הרבה ילדים (לא בבית הספר היסודי לפחות) שמתנשאים על המורה שלהם, או שנחשדים בהתנשאות כזו. מה לזה ולחשש לעבור מקום ברכבת?3 1נו באמת. 2ואם לא, זה רק בגלל שזה נראה לי מובן מאליו. 3 או הדוגמא שנתת שם. ________ העלמה עפרונית, ואימייל ששוב פתח בשביתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם מדובר באמת בפוביה חברתית שהיא עניין פתולוגי וניתנת לטיפול ע''י תרופות מסוימות או שמדובר בבעיה התנהגותית ואז רק תרפיה ארוכה אצל פסיכולוג מוצלח או שבועיים של הסתובבות בנוכחותי יכולים לעזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתן הכותרת המפוארת "היעדר מחולט של..." הוא תירוץ מאד נוח; אדם לו יש תשוקה עזה ניחן באש, בכוח יצירה, והוא גם זה שייתן מעוף לעוז הרוח ולאומץ הלב. עלייך להכיר בעובדה פשוטה: לא בכך שנולדת חסר אומץ ובכך נושלת בחוסר הגינות משווע מכמיהותייך העיקריות, אלא בכך שחי אתה עם דימוי מוטעה שלך כאדם בעל תשוקה וחסר אומץ.. תשוקתך העזה היא אולי בלבלום את עצמך מלקפוץ מעבר לצוק. אינך קרבן של נסיבות מצערות, אלא של החלטות שעשית בינך לבין עצמך , איתן אתה מסרב להתמודד. איני מנסה להתפלפל או להתנגד לדברייך, אלא רק להראות לך שאנחנו הרבה יותר בשליטה ממה שאנחנו חושבים ושהכל בידינו. שאל את עצמך מדוע אתה יורד במדרגות במקום במגלשה.. אם היית באמת רוצה להתגלש, דבר לא היה עוצר בעדך.. זו האמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, לחילופין, כמה מתסכל זה לעמוד מול דלת סגורה, ולפחד לדפוק בדלת, אפילו כשאתה אמור, כי רצית לבדוק אם הפורפסור נמצא בחדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל, זאת הנקודה. זה שקיימת בעייה רגשית זו אל מול בעיות רגשיות אחרות, שכל אחת עומדת בפני עצמה. ודובי תיאר זאת מצויין. את לא יכולה אפילו להתקרב להבין מה עובר על בן אדם שלא יכול להתחיל עם בחורה, למשל, או לפתוח בדיון מסויים.. ולא מבין למה. שמריץ אלפי סיבות ושאלות אבל בסופו של דבר ההרצות האלה בראש עוברות,בד''כ, לאחר המעשה שלא נעשה. ואני מדבר פה על ביישנות אך זה קיים בעוד מגוון של מגבלות רגשיות. הייתי אומר פוביה מלבד שאתה לא מרגיש פחד, אלא יותר מחסום כלשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, אני משער שזו דרך ישירה יותר להגיד את זה.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה קצת פירוט על היחס המורכב בין בתי"ס אלטרנטיביים לקולג'ים: עם זאת, כותבת הקטע שייכת לתנועת בתיה"ס האלטרנטיביים, כך שהיא בבירור משוחדת ומנסה להציג תמונה ורודה ככל האפשר. בשום מקום, למשל, היא לא מספרת האם תלמידי המערכת האלטרנטיבית מתקשים במיוחד בבחינה הפסיכומטרית (SAT) האמריקאית, וגם לא מציינת האם הקולג'ים שהסכימו לוותר על גליון ציונים, הסכימו לוותר גם על ה-SAT לתלמידים האלטרנטיביים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכניסה לשנה ראשונה ואו קורס ראשון תהיה לכלל מי שמעוניין ללמוד ומוכן לשלם על כך כסף. מי שיעבור בציון רף כל שהוא יהיה ראשי להמשיך ללמוד מי שלא יכול לנסות שוב מהתחלה. היתרון של השיטה אומר שאם לא רצית מסיבה זו או אחרת להשקיע בלימודים בגיל צעיר , יש לך הזדמנות להתחיל עכשיו. הציונים שלי מבית הספר מעולם לא הראו יכולת שלי כייון שמעולם לא בחרתי להקיע בלימודים הללו. מיבחנים שעשיתי אחרי הצבא הראו שינוי משמעותי ויכולות גבוהות הרבה יותר. (כיוון שבחרתי ללמוד ולא חויבתי ללמוד, דברים שכן עיניינו אותי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון המוצע ע"י רועי נכשל טוטאלית - הן ב"קדם משפטים" באונ' ת"א (נפסק ב-1990) והן בכלכלה (אונ' ת"א עד לפני 5-7 שנים, ואולי אונ' אחרות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאותה סיבה שנכשלה שיטת הציונים: השיטה מאפשרת למורה/מרצה להשקיע דקות מעטות בלבד בהערכת יכולתו של התלמיד/סטודנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיטת הציונים נכשלה?! לא מספרים לי כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שנכשל כמובן, זו הקבלה הלא סלקטיבית לשנה א' ועריכת הסלקציה לקראת המעבר לשנה ב'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת לפי מה נכשל? אני לא מכיר את המקרים האם ניתן לפרט בנושא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכירה את המקרה של החוג למשפטים בת''א. אם הבנתי נכון (אין לי מקורות מוסמכים, רק מישהו שסיפר לי על זה פעם), התחרותיות בין הסטודנטים הגיעה לממדים מטורפים, והוחלט להפסיק את הניסוי. סטודנטים התנכלו זה לזה, ספרים נעלמו מהספריה, והאווירה בכלל היתה בלתי נסבלת. אני מקווה שקיימת אינפורמציה רשמית על הניסוי ולמה הוא הופסק, מעבר למה שסיפרתי כאן. גם אותי זה מאוד מעניין, אם למישהו יש יותר מידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זאת באמת היתה היתה הסיבה להפסקת הנסוי, הרי שהוא הצליח מעבר למשוער, ולא נכשל. לפקולטות למשפטים נרשמים (בעיקר) אנשים שמעוניינים להיות עוכרי דין1 או עסקנים, ונדיר למצוא אנשים המעונינים במחקר משפטי אקדמי. האוירה המתוארת על ידך מתאימה בדיוק לברירת אנשים אלו. ____ 1 לא טעות הקלדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדתי עם בוגרי המחזור האחרון של "קדם משפטים" באונ' ת"א (1990).תשובתי מתבססת על שיחות עם אנשים אלה ואינה ממקור ראשון. שמעתי מהם את אותם horror stories המוזכרים ע"י נוגה למעלה. לא מפתיע, בהתחשב בכך שכולם ידעו מהיום הראשון ש-70 המדורגים הראשונים (מתוך בערך 300, למיטב זכרוני) "יעפילו" לשנה א' משפטים. שום אמצעי (כמעט...)לא היה פסול ע"מ להעניק יתרון במרוץ, לרבות החבאת ספרים, תלישת דפים וכו'. הסטודנטים למדו 8-10 קורסים, מיעוטן קשור לתחום (תורת משפט) ורובם לא. יש לציין שגם להתקבל לקדם משפטים לא היה קל, אך בודאי מחסום עביר יותר משנה א' משפטים, שם דרשו (ב 1990) בגרות משוקללת בסביבות 10.0 ופסכומטרי 700+. במה הוא נכשל? מנק' מבט של האונ' הענין לא נכשל - האונ' אהבה מאוד את הסידור - שכ"ל מלא ששולם על קורסים של "לוח וגיר". את הסטודנטים הנואשים ששילמו שכ"ל מלא (פי 3-4 מתשלום על קורס פסיכומטרי באותה תקופה), נדרשו בנוסף לבגרות ופסיכומטרי, ונקרעו בשנה לא אנושית - ממילא לא שאלו. אני טוען שהמסלול נכשל כי לא הניב סטודנטים טובים יותר (התרשמות אישית, אין לי מידע בדוק), וגם (לאחר ביטול המסלול) לא נטען מעולם אחרת. אבל בעיקר הוא נכשל כי היה שנוא על הסטודנטים (ולמיטב ידיעתי, גם על המרצים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראישת תודה על התובה. אולם מה שהראת הוא שהישראלי המכוער הוא שהיה פה. במידה ולכל סטודנט היה אופציה להשיג את חומר הלימוד האם אז השיטה הייתה עובדת? זה ש8-10 קורסים ברובם לא היו קשורים לתחום מתחיל להראות את הבעיה, כיוון שחלק מהרעיון הוא גם שסטודנט שמגיע למסקנה כי החומר לא מעניין אותו בנושא הלימוד יפרוש מרצון ולא יצתרך להמתין לחומר האמיתי. בסופו של דבר גם לקיחת סכום כסף שווה אינה דבר שלדעתי האוניברסיטה הייתה צריה לעשות. בל מקרה ניתן לקבוע לא ש70 המדורגים ראשונים עולים אלא שמי שמקבל ממוצע מעל 90 למשל או נימצא בממוצע של ה80 אחוז ומעלה ה עליונים הוא שימשיך, השיטה תמשיך גם לשנה ב כאשר תלמיד שלא יגיע לרף מסויים יצטרך לעשות את שנה ב פעם נוספת. מה שיתן הזדמנות לל מי שבוחר בפעם הראשונה בחייו ללמוד, ובוחן את היכולת האישית שלו בנושא הלימוד המדובר. אגב באוניברסיטה הפתוחה יש שיטה דומה שמחייבת לעבור קורסים מסויימים על מנת להמשיך לקורסים אחרים, ושם אין העלמת חומר וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האוניברסיטה הפתוחה דורשת, כמו כל אוניברסיטה, מעבר של קורסים מסויימים כדי להמשיך בתואר, אך אינה מגבילה את מספר התלמידים שיוכלו לעבור את הקורסים הללו. הבעיה בשיטה שנוסתה באונ' ת"א היא שהאוניברסיטה לא יכלה להכיל את כל הסטודנטים בשנה השניה של התואר, ולא משנה באיזה אופן תסנן אותם, חייב היה להתבצע סינון קטלני. אם קיימים, לפי הדוגמא שהבאת, 70 מקומות בשנה השניה, הרי שאכן 70 הראשונים ימלאו אותם. אם תאפשר לכל מי שמקבל מעל 90 להתקדם לשנה הבאה, עוד תמצא עצמה האוניברסיטה עם הרבה יותר מדי תלמידי שנה ב'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב - מישהו כתב כאן לפני יומיים-שלושה על כך שהתחרות שגורמים לה הציונים היא בריאה ומעודדת למידה. בהתחשב בתוצאות הניסוי הנ"ל, האם אתם עדיין חושבים כך? לדעתי הניסוי מראה כמה תחרות היא מצב לא-בריא שבעצם לא מעודד למידה (ואני לא אכתוב "מעודד העתקה", למרות שבקולג'ים בארה"ב ההעתקה במבחנים היא מכה שממדיה מבהילים ממש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תחרות גורמת העתקה, והעתקה היא רעה בעינינו, האם יש לבטל את התחרות או לחנך ללימוד נכון והגון? אם רכב כלשהו נורא מפתה גנבים, צריך לטפל בהם או להפסיק לייצר אותו? והאם שיטה שאינה תחרותית לא תעודד רמאויות? חסרים אנשים שצריכים לרמות גם בשביל להישאר בינוניים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטאפורה רעה. צריכה היית לשאול אותי אם לולא תחרות היינו בכלל מגיעים למכוניות של ימינו, או שהיינו עדיין נוהגים ברכבים כמו אלה שלפני 50 שנה. ז"א, הטענה האמיתית נגד אנשים כמוני היא שבלי תחרותיות לא יהיו לנו תלמידים יוצאי דופן שיגלו אח"כ תרופות לסרטן ולאיידס. אני חושבת שהתחרות היא-היא שמוציאה מאיתנו את החשק ללמידה ולידע שמאפיין אותנו כילדים קטנים (וכבר היה כאן פתיל שלם על "זה יהיה במבחן?"). כשאני רואה ילדים מקבלים חזרה מבחנים ומיד מתחילים לשאול אחד את השני "כמה קיבלת?", נהיה לי ממש רע. איך זה שלפני גיל בי"ס אנחנו פשוט רוצים לדעת כדי לדעת, ובבי"ס פתאום הידע הוא שולי לדירוג שלי מול שאר הילדים? מתי התחרות נעלמת לגמרי שוב? במהלך עבודת המחקר לדוקטורט. ז"א, שיא הקריירה האקדמית, והנה אנשים יוצרים את היצירה האקדמית החשובה ביותר שלהם מזה 22 שנה (כתה א'-סיום דוקטורט), ולא זקוקים לתחרות כדי להצטיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שאת יודעת על מה את מדברת, כי את מרצה.אבל בתור דוקטורונטית לעתיד הנראה לעין, התחרות שם היא עצומה.גם בדוקטורט (בעיקר, למעשה) צריך להצטיין,וגם שם אתה מושווה לאחרים ועבודתם. שלא לדבר על זה, שרק אם נמצאת ראוי ודורגת טוב מספיק תזכה לכתוב בכלל עבודה כזו, וקשה לבודד את הפרמטר הזה או לבטלו. היית רוצה לאפשר לכולם לכתוב דוקטורט? למה זה רע לשאול "כמה קיבלת"? זה יופי. מי שלומד יותר מקבל ציון טוב יותר. אתה מקנא בי? תלמד גם. האם בתור ילדה דרגת את עצמך לפי ציוניך וציוני אחרים? אני נותנת לך קרדיט שלא. היה מי שטוב בחשבון, מי שכותב חיבורים הכי יפים ומי שמעולה ב"מחניים". הרצון לדעת לא סותר ולא ניזוק, וילדים הם לא פסיכים. הרצון לדעת+הרצון להצטיין=הצלחה. שלא לדבר על זה, שילדים סקרנים בעיקר לגבי טלויזיה ולשחק בחוץ, כך שעל הנייר זה יופי לפתח את נטייתם הטבעית אבל בפועל בלי בחינות לא ילמדו מעבר למה שמוזרק להם לווריד, פנים מול פנים. כמה ילדים לפני, תוך כדי ואחרי בית הספר מתעניינים באופן טבעי בחומר המרכיב את תכנית הלימודים? מעטים כל כך. חייבים להכריח אותם לרכוש את הידע הזה, כדי שיוכלו ליצור לעצמם תחומי עניין. איך להכריח? מבחן, כמובן. המטאפורה, אם כך, היא טובה. את רואה בתחרות הבעיה עצמה, ומוכיחה זאת ע"י סימפטומים שלה. אני רואה בתחרות אמצעי יעיל, וכופרת בקורלציה בין תחרות להעתקה\חוסר סקרנות. הסימפטומים הם רעים, וצריך לטפל בהם. ציונים במבחן הם לא שורש הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לדוקטורט: לא, אני לא מושווית לאחרים (למי?). ההצטיינות היחידה שלי היא מול עצמי והיועץ שלי. "רק אם נמצאת ראוי" - זה לא בדיוק ככה. הרבה ממחזיקי התארים השניים יכולים להתקבל ללימודי דוקטורט, אבל הם לא מעוניינים בזה, או לא חושבים שהם מסוגלים לבצע מחקר בהיקף שכזה. כבר כתבתי קודם שאני בספק גדול אם לציוני התואר השני שלי היה משקל בקבלה לדוקטורט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה לא קשור. גם הרבה מהם רצו ולא התקבלו. ע''מ לכתוב דוקטורט את חייבת ממוצע ציונים מסויים, וטוב שכך.אני תוהה איך ואיפה למדת, בכל האוניברסטאות בארץ ההרשמה לדוקטורט מותנית בציוני תואר שני. ב.עבודת הדוקטורט שלך מושווית לעבודות נוספות באותו התחום. את חייבת לחדש, את חייבת להתעלות, אחרת היא תוגדר ''בינונית'' (אם בכלל) ותחסום את המשך דרכך האקדמית. יש דוקטורנטים מצטיינים, והם עבדו קשה ומגיע להם. האוניברסיטה היא תחרותית, ומי שמבריק (טוב, או עם קשרים אבל לא הכל מושלם) מתוגמל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. NYU ב. כמובן שהיא חייבת לחדש - מה הטעם במחקר אם אני לא מחדשת כלום? כתבתי על החוויה האישית שלי. אולי דוקטורנטים אחרים מרגישים שהם בתחרות מתמדת. אני לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים הם לא פסיכים, אבל יש להם לעיתים נטיה להתאכזר לחריגים. וחריגים בכל תחום. גם הגאון של הכתה הוא חריג. ילד שמצטיין בלי כל קושי הוא חריג. ובתור שכזה הוא יכול לסבול סבל רב. לדוגמה, ילד כזה עשוי להדחות ע"י חבריו כשירצה ללמוד עמם למבחן, כי "אתה לא צריך ללמוד" או "אתה מהיר מדי בשבילנו". או לחילופין, הוא עשוי להיות מופצץ בתחינות מצד ילדים רבים מדי ללמוד עימם, בהכרח עליו לסרב למישהו ובהכרח מישהו יפגע. גם זו סוג של התמודדות והצלחתה תלויה בילד הספציפי, הוריו ותכונותיו. "אתה מקנא בי - תלמד גם" הוא המשפט האחרון שילד כזה יכול להגיד, אם הוא רוצה להמנע מהסתבכויות חברתיות. ואגב, לא רק ילדים. לדוגמא, אני מכירה אחות שכולם היו כל כך בטוחים שתעבור את הבחינה הממשלתית של סיום הלימודים, עד שכשבאמת עברה אף אחד לא התייחס. אני יכולה לתאר לעצמי את ההרגשה, להשקיע ארבע שנים מחייך ואז כשאתה מודיע לכולם את הדבר השמח ביותר שקרה לך - עברת - כולם רק אומרים "ברור, מה ציפית?" ועוברים נושא. למה לא לשאול על ציונים - זו בעיני הסיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים חריגים, מקבלים יחס חריג. נכון. גם מהמערכת עצמה. לא רק מהילדים בכיתה. אבל מה, בחיים ה"אמיתיים" זה לא ככה? התפקיד של הורה (או של כל דמות מחנכת אחרת) הוא בין השאר לתת לילד שלו כלים איך להתמודד עם קשיים. ולא משנה אם מדובר בביישנות, או בילדים מציקים או בעיוורון. _________ העלמה עפרונית, שאף פעם לא קיבלה אופניים בגלל הציונים שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ממחזרת תשובות?? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
________ העלמה עפרונית, ממחזרת בקבוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה יעשו הילדה הכי יפה, הילד הכי שמן, הספורטאי הכי מהיר והבת של עשירי הרחוב? ואם יהיו קריטריונים, כמו שהוצע פה, של חיבור שהמורה כותבת על כמה הילד סקרן ובעל פוטנציאל, האם הילד העצלן לא יהיה חריג באופן בולט? את שוב מעלה בעיה חינוכית כללית- אז צריך לחנך ילדים לדעת להתייחס לחריגים. אין צורך לבטל ציונים מסיבה זו ממש כשם שאין צורך לכער את הילדה הכי יפה כדי שלא תהיה חריגה. רגשות קנאה תמיד יהיו, וצריך ללמוד לתעל אותם. גם יחסים עם חברים צריך ללמוד לנהל. אגב, אצלנו לא הייתה "גאונית" אחת, היו כמה תלמידות טובות מאד, ולא זכור לי שמישהו התאכזר אליהן אלא להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה. כוונתי היתה בדיוק לזה, איני חושבת שיש לבטל ציונים. מה שבעייתי בעיני זו האמירה ''אתה רוצה - תלמד גם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי קטע שקרה לי פעם. במהלך התיכון הייתי תלמידה בינונית, ומעולם לא הפגנתי יכולות זכרון יוצאות-דופן. שנה אחרי סיום התיכון ביליתי חודשיים בקורס השלמה לקמב"ציות בח"א. היינו בערך 10 בנות, והקורס היה קורס עיוני רציני - הרבה שעות לימוד יומיות ומבחנים שהתבססו אך ורק על שינון ואשר נערכו פעם-פעמיים בשבוע. היתה זו הפעם היחידה בחיי בה תוייגתי כבעלת זכרון יוצא-דופן: הצטיינתי בכל המבחנים בקורס בלי ללמוד לאף אחד מהם. שאר הבנות פיתחו כל מיני תיאוריות על "זכרון פנומנלי" ושאר ירקות, ולא עזרו לי ההסברים והטענות. הייתי מציעה, למשל, שנלך בערב למועדון שבבסיס, והתשובה היתה לרוב "את בטח לא מבינה את זה, אבל *אנחנו* צריכות ללמוד למבחן בעוד יומיים, אז אנחנו לא יכולות לבלות כל ערב". אין לי, כמובן, זכרון פנומנלי, ואפילו לא סתם זכרון טוב. החומר פשוט עניין אותי, כך שגיליתי שאני זוכרת את מה שלמדנו בכתה גם בלי לרשום במחברת (במילא שרפו לנו את המחברות בסוף הקורס) ובלי לשנן. אם יכלתי לעשות את זה בצבא, איך זה ששום דבר במהלך כל שנות התיכון לא עניין אותי מספיק כדי שאזכור אותו? לזה כיוונתי כשכתבתי על הסקרנות הטבעית שלנו שנעלמת במהלך שנות ביה"ס. בקורס המדובר היו מבחנים בדיוק כמו בביה"ס, אבל הוא היה קורס שבחרתי ושעניין אותי. משהו במערכת הבית-ספרית גורם לנו לפתח אנטגוניזם ללמידה, ואני חושבת שכשהלמידה היא בשביל הציון, היא פחות אפקטיבית. לא היה לי ממש אכפת איזה ציונים אוציא באותו קורס צבאי, והלמידה שלי נבעה מעניין פנימי, בעוד שאר הקורסיסטיות למדו בשביל המבחנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. בתיכון בו למדתי הופעלה תכנית מיוחדת בה יכלו תלמידים לבחור בין לימודי הנושא הרגילים לבין לימוד אותו נושא, עם מורה אחרת, יותר לעומק יותר מעניין והרבה יותר מקיף, כמות גדולה יותר של חומר ובגרות קשה יותר, ומספר שעות רב יותר. הבחירה היתה של התלמידים בלבד. מתוך מחזור של שישים, כעשרים וחמש בחרו בתכנית הזו. כולל אותי. ואכן, כמו שאת מספרת, פתאום תלמידים שהיו בינוניים מינוס התגלו כבעלי יכולת מפליאה, קיבלו ציונים טובים, התמידו בנוכחות בשעורים וכו' - אין לי הסבר אחר לכך חוץ מאשר רמת עניין אישי בנושא שדחפה אותם. (גם המורה במסלול הרגיל היה מורה מעולה ואהוב על התלמידים, כך שקשה לי לתלות בו את ההבדל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחרות דורשת שאיפה להצטיינות מעבר להסגים של אחרים. זה שהישראלי המכוער בחר לפעול בצורה מכוערת אומר שיש למצוא פיתרון שהוא לא יעשה כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שטען כי גברים מצליחים יותר בתנאי תחרות, בעוד נשים כושלות בתנאים אלו. תמיד ידעתי שההבדל הקטן הזה מאפשר לי להתמודד טוב יותר עם הלחצים היומיומיים במקום עבודתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחרות יכולה להיות טובה, אבל תלוי עד כמה היא קריטית. כלומר - בתחרות על ציונים כפי שהיא בד''כ, התמורה על ''נצחון'' היא פשוט הרגשה טובה, והעונש על כשלון (או כשלון בינוני - נגיד, לקבל ציון ממוצע) הוא אפסי. אבל כשהעונש על כשלון הוא איום (זורקים אותך מהאוניברסיטה) והתמורה לנצחון היא כל-כך קריטית, התחרות עלולה להעביר אנשים על דעתם ולגרום לתופעות מכוערות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאלת השאלה במידה ויש היום 70 מקומות פנויים בשיטה הרגילה אבל יש 300 איש שמביאים איתם נתוניים שאמורים לקבל אותם ללימודים איך הם ניבחרים? באותה צורה גם פה יפעלו. לא על ידי ציוני בית ספר אלא על ידי מי שהגיע ראשון לדוגמה, אופציה להרשם לשנה הבאה לפני אחרים שהיצליחו בשנה הבאה או דברים דומים אחרים. (להיות חבר מרכז בליכוד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב הזה אינו סביר, אם יש 7-8 קורסים, בכל אחד מבחן ובחלקם בחנים. זה נותן 10 עד 15 נקודות בדיקה, תמיד אפשר לכייל את רמת הקושי של המבחנים במהלך הסמסטר כך שלא תיווצר הבעיה הזו ולא בעיה הפוכה (שזה כבר שיקול אחר, האם להוריד את רמת המתקבלים כדי למלא כיתות). השיטה הזו, למרות שהיא דומה במידה מסויימת לשיטה המקורית (קביעת מספר העוברים במקום רף המעבר) עובדת בכמה מסלולים באוניברסיטת ת"א ללא בעיות מהסוג שתואר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, סליחה, זה מה לא שמתואר במאמר - אתה מדבר על אדם שבא מתרבות של מבחנים, וממשיך לעבור מבחנים. אבל איך אדם שלא עבר מבחן עם ציון בחייו אמור פתאום להסתגל (ועוד יותר טוב מחבריו לכיתה) לנוהל של ציונים שיקבע, תוך שנה אחת, אם הוא יכול להמשיך או לא? זו פגיעה איומה בסטודנט המסכן. השיטה הנוכחית היא שאם לא למדת בתיכון, אתה יכול להשלים בגרויות במכינה למשך שנה אחת, ואז להמשיך ללמוד באוניברסיטה אם הציון שלך מספיק טוב. אני חושב שזה הרבה יותר סביר ממה שאתה תיארת, במיוחד אם בוחנים את המשאבים שעומדים לרשות האוניברסיטאות בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר אתה לומד במינה אתה לומד דברים שיכולים להיות חשובים בשביל הידעה האישית שלך או הרצון של המדינה י תהיה רמה מסויימת למי שלומד באוניברסיטה, אבל השאלה החשובה היא האם כל מה שאתה לומד במינה הינו חובה על מנת ללמוד את המקצוע שאתה הולך ללמוד באוניברסיטה. במידה והוא אכן חובה כי אחרת לא תבין את החומר הנילמד באוניברסיטה אני מקבל. במידה ואני לומד מקצוע שלימודי המינה אינם יותר מאשר קשורים אליו בצורה רופפת אני לא רואה את היתרון של השיטה. אני מעדיף שהתלמיד לא יבזבז שנה בלימוד דברים שא. לא ממש מעניינים אותו וב. לא ממש קשורים ואו מחויבי המציאות לגבי מה שהוא הולך ללמוד. אני ממש לא יודע בדיוק מה הם המקצועות שלומדים במינה, אולם אם מדובר במקצוע כמו למשל גאוגרפיה ואו ספרות כאשר האדם הולך למוד מדעי המחשב אני מעדיך לתת לו את האופציה לנסות שנה א. לבד ואז אם לא יצליח יפרוש, ואם כן יצליח יהיה אדם אם תואר במגעי המחשב אולם ללא ידיעת הארץ בצורה מספקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה לעזאזל "מינה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה היה פעם אחת, הייתי מנחש כמוך. אבל הוא חזר על המילה הזו מספר פעמים, מה שמלמד שלא מדובר פה בשגיאה סטנדרטית. אז חשבתי שאולי אני מפספס פה משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק אבל הפעם זו אינה הדיסגרפיה , הפעם זו המקלדת שלי שבוחרת להשמית את האות כ מידי פעם. אני מתנצל ומקווה להחליף את המקלדת במהירות. אגב הניחוש נכון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להשמיד אפס זה בדיוק אותו דבר כמו לשים אותו במכנה. בלתי אפשרי. מה שנשאר זה לחנך את הילדים למה שלא כל הוריהם הצליחו — להתעלם מהאלמוני עד שיתפוגג לו, כהד בודד במדבר. את תופעת האלמוני לא ניתן למגר, אך ניתן לשים אותה במקומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפעם אני בהחלט יכול להאשים את הדיסגרפיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג. מישהו פה למד במכינה? אגב, אני עדיין חשוב שיש רמה בסיסית כלשהי של ידע כללי שכל אדם, בכל תחום, צריך שיהיה לו - אם המכינה מקנה גם את הידע הזה, אני בעד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מקנה... אני למדתי במכינה. המקום בעיקר נועד לפתיחת השער לאקדמיה ולא לשם הקניית ידע (משחקים ''נדמה לי שאני בבית הספר'' למשך שנה בשביל מי שפספס את המשחק קודם - משחק שמכניס כמובן כסף לאונ' ולכן הציונים בד''כ גבוהים לרוב האנשים). למכינה יש את היתרון שהתלמידים הם אנשים מבוגרים ומתיחסים אליהם בהתאם (לא מחנכים אותם), אך זהו היתרון היחידי (כל השאר - בית ספר לכל דבר ולא במובן החיובי). אבל כל האמור מגיע ממני, מי שמפתח שנאה עזה לכל מה שקשור לאקדמיה, אז לא לסמוך על מה שאני אומר אפילו במילימטר. דרך אגב, אני לא מדבר על המכינה בטכניון. המכינה שם היא סיפור אחר לגמרי. שם כן דוחפים לך כמויות של חומר, אבל המטרה שם הוא הקניית חומר בסיסי ספציפי, בניגוד למכינות הכלליות של האונ'. שם גם הרבה יותר קל להכשל וליפול בדרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני למדתי במכינה (של הטכניון), Scond chance למי שבגיל תיכון היו לו דברים חשובים יותר בחיים, ואכן היא הקנתה לי את הידע הספציפי וההכרחי להמשך הלימודים. בערך 40% מתמטיקה, 40% פיזיקה, כ 15% אנגלית (בדגש חזק על אנגלית טכנית, מה שהעניק לי בהמשך פטור מלמודי אנגלית), והיתרה, כימיה, אשר מעבר בקורס מעל ציון מסוים (אני לא זוכר איזה, בכל זאת עברו למעלה מ20 שנה), העניק פטור מהקורס הטכניוני כימיה 1. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתייחס לעתים קרובות ל''נחיצות'' של קורסים שונים ללימודי התואר, ומציין שלא כל החומר הנלמד בהם הוא רלוונטי לנושא הנלמד. בכל מקצוע אקדמי (למעט, אולי, מחקר), אפשר לבנות רשימה של נושאים שבהם יש להתמחות, ולוותר על כל דבר שאינו ברשימה. אלא שחלק מהותי מהלמודים באקדמיה הוא הרחבת האופקים. השאלה הנצחית, ''בשביל מה צריך את זה'', אינה במקומה - סביב החלקים המהותיים של המקצוע יש מספיק תחומי מעטפת, ואם הסטודנט אינו מסתפק בתואר של ''טכנאי הוראה'', ''טכנאי עריכת דין'' או ''טכנאי תכנות'' אלא מבקש להיות מורה, או עורך-דין או מתכנת - הוא צריך ללמוד גם קצת מעבר לשלד היבש של המקצוע שלו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |