בתשובה לדובי קננגיסר, 30/11/02 16:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש משהו בדבריך, אבל יש בהם גם טעות בסיסית - ה"אמנות של הקו או העיגול" אינה פוסט מודרנית. היא מודרנית לחלוטין. המזרקה של דושאמפ (כדוגמה ל"רדי מייד") ואמנות קונספטואלית כבר יכולות להיכלל באמנות פוסט מודרנית. על כל השאר תרשה לי לחשוב עוד קצת (אני אחרי המון לביבות פה). כי מעבר לזה שכלל האצבע שלך נשמע מעניין, הוא גם אומר שכל ציור מופשט שיימצא בעליית הגג דינו להיזרק לפח. האומנם? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מצידי שתהיה פרימורדיאלית. לא יודע. האם כל ציור מופשט הוא בהכרח כזה שלא ברור מאליו שמדובר בציור? אני לא מספיק מבין באמנות כדי לדעת איפה מתחילה ההגדרה של "מופשט", אז קשה לי להגיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקבלת בין דגה לבין "הקו והעיגול". איפה נגמר דגה ואיפה מתחילים הקו והעיגול? נא לא לזרוק את השאלה אלי חזרה, יש לי מספיק תהיות, יאושים ומדווים משלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בעיית העמימות אפשר להכניס ל*כל* נושא דיון ולא רק לדיון על אומנות. איפה מפסיקה ערימת חול להיות ערימת חול ומתחילה להיות גרגרים בודדים? איפה בדיוק הגבול? גם לנו יש מספיק יאושים ומדווים משלנו, אנו גם מבקשים לא לזרוק אלינו שאלות מסוג זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ואבוי לי, אתה ודובי באותה חזית :-) שמע, זרקתי את השאלה חזרה אליו, כיוון שהוא ערך את האבחנה הזו. אליך, לעומת זאת, יש לי שאלות אחרות: 1. "מטא אמנות אינה אמנות" - האם גם אמנות רפלקסיבית (שמתייחסת לעצם היצירה) היא "מטא אמנות"? כי אז שייכות לקבוצה הזו, כמו שכתבתי גם רישומי האמן והמודל של פיקאסו, ויצירות קולנועיות כמו "יצרים" של אנטוניוני. האם זה לא קולנוע? 2. אתה אומר שאמנות היא "הגשמת הפרספקטיבה של האדם על העולם". הגדרה יפה - אבל האם האמנות עצמה אינה חלק מהעולם? כי אז, אפשר לתת פרספקטיבה גם עליה. 3. שאלה 2 ושאלה 1 קשורות זו לזו. 4. שאלה מספר 3 אינה שאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אנו"=כולנו (ולא רק אני ודובי). אף אחד לא יכול לענות ברצינות לשאלות ה"איפה בדיוק עובד הגבול? נסח תשובה ורק אז תחזור אלי". לא הייתה לי כוונה להכפיף את דובי תחת דעותי. לבחור יש חזית, מנומקת היטב, משלו (הוא הסתיג לפחות מחלק מתגובותי, בדיון זה, ואני לא חושב שלהכניסו ל"חזית" שלי זה הוגן כלפיו). לגבי השאלות (כולל השלישית והרביעית, שהן בעצם לא), כשיהיה לי קצת יותר זמן להרחיב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. התשובה שלי היא: בד"כ לא1 אבל לפעמים כן. אני דיברתי על ה*דיאלקט* שמתנתק מן העשיה בכללותה ומן העולם ומתחיל להתעסק בעצמו באופן רקורסיבי ובכך הופך למראה בתוך מראה בתוך מראה... ללא "פאנצ'ליין" וללא מובן אמיתי. כמו כן דיברתי על שיחה טכנית בין אמנים לבין עצמם ובין אמנים למבקרי האמנות ("דיאלקט האיך" אשר בה על חשבון ה"מה"). אין לי בעיה עם סרט אשר מדבר על קולנוע (למשל). יש לי בעיה עם סרט חסר תוכן שעשו אותו רק לשם הדיסקוס על זויות צילום, משחקי אור וצל או דרכים חדשניות ומלהיבות לצילום "boom shots". השאלה בה אנו עוסקים היא לא "האם זה לא קולנוע?" אלא היא "האם זה לא אמנות?". לא כל קולנוע (אפילו יהיה טוב ואיכותי מבחינה טכנית) יכול להחשב אמנות. לדוגמא: סרטי קולנוע דוקמנטריים. יש הבדל (גם אם לא חד וברור תמיד) בין ה-ART לבין ה-CRAFT. את "יצרים" לא ראיתי ולכן לא אוכל להתיחס (sorry). למה מרישומי האמן של פיקאסו אנו בדיוק מתיחסים (את מבינה הרבה יותר ממני בהיסטוריה של האמנות ואשמח אם תעזרי לי במיקוד השאלה - אני מבולגן מספיק גם ככה) ? 2. "הגשמת הפרספקטיבה של האדם על העולם" לא היה משפט הגדרה, אלא משפט אפיון של מטרת האמנות. אני חושב שעניתי על השאלה כבר ב-1 אבל בכל זאת... פרספקטיבה זה טוב ואפילו פרספקטיבה אנושית על הפרספקטיבה האנושית זה נחמד, אבל פרספקטיבה על הפרספקטיבה על נק' המבט לגבי הפרספקטיבה על בדיקת הגבולות של הפרספקטיבה האמנותית שהיא בעצם פרספקטיבה על הדיאלקט שהוא דיאלוג על הפרספקטיבה, משאירים אותנו מנותקים מכל משמעות אנושית מינימלית ואנו נשארים עם קו ועיגול. ENOUGH IS ENOUGH. עוד פרספקטיבה על פרספקטיבה אחת ואפילו המשולש והעיגול לא יהיו לנו. 3. גם התשובות די קשורות. 4. תשובה מספר 3 היא לא ספגטי. _______________ 1 אם כי מדובר כבר בשאלת מיקומו של הגבול שהיא שאלה חמקמקה יותר מהרעיון אותו ניסיתי להעביר: קיים גבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסות קצת מפוזרת: קולנוע דוקומנטרי אינו אמנות? אני חולקת עליך. הוא ז'אנר עם חוקים משלו, אבל ז'אנר אמנותי. חלק מרישומי האמן והמודל של פיקאסו אפשר לראות כאן: אלה רישומים נאים לכשעצמם, אבל הם "מטא-אמנות" להגדרתך, כיוון שנושאם הוא עבודת האמן בסטודיו. ואני מסכימה שיש בעיה בשיח מטא-אמנותי כשהוא מצטמצם בעצמו בלבד. עם זאת, קשה לי להוציא אותו מחוץ לגבולות האמנות. לביבה כבר אכלת היום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה נסיון להמשיך את הקו של אביב (אולי רק בערך): מטא-אמנות *יכולה* להיות אמנות, אבל היא לא בהכרח אמנות. אפשר לדבר על אמנות באמצעות מילים - מסה אקדמית; ואפשר לעסוק בה באמצעות ציורים, ואז זו אמנות שעוסקת במטא-אמנות. אם עבודות הקו והעיגול הן מטא-אמנות, אז את הטענה נגדן אפשר לנסח כך: הן לא באמת ציורים. הן אמנם אובייקט חזותי, אבל דל מכדי להעביר בעצמו רעיון מטא-אמנותי (או כל רעיון אחר, או רגש). במקום זאת, הרעיון המטא-אמנותי מובע במילים המלוות את האובייקט החזותי; וגו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומה, אבל אכן מאוד בערך. מדיום מסוים יכול להכיל יחדיו הן מטא-אמנות והן אמנות פרופר. לכן ציור (או כל סוג יצירה אמנותית אחרת) יכול להיות הן יצירת אמנות והן להעביר מסרים מטא-אמנותיים. אין הדבר אומר שניתן להגיד שהמטא-אמנות עצמה, באותו ציור, היא דבר אמנותי. אינני מסכים שהקו והעיגול אינם ציורים. הקו והעיגול הם כן ציורים. יש ציורים חסרי תוכן בכלל. יש ציורים חסרי תוכן אמנותי. יש ציורים חסרי תוכן מטא אמנותי. יש ציורים ובהם תוכן אמנותי ומטא-אמנותי (במידות שונות). יש ציורים שאין בהם מספיק אמנות בשביל לזכות בתואר זה. יש סרטי קולנוע שהם לא אמנות. יש שלטי חוצות שהם לא אמנות. אינני מקבל את: מישהו רצה להגיד או להראות משהו + מישהו צייר משהו --> מישהו יצר יצירת אמנות. ציור איננו תת קבוצה (ממש) של אמנות. הרלטביסט מפחד להגיד על משהו שהוא באמת משהו ולא משהו אחר. "הכל בעיני המתבונן", הוא יגיד ויזהר מקביעה נוספת כלשהי כמו מאש. "אי אפשר למצוא בבירור את מיקומו של הגבול, אם אפשר - מיצאו לי אותו! --> אין גבול", הוא ימשיך ויוסיף. אני די לא מסכים עם הרלטביזם ואם מישהו מציע לי לאכול חצץ (גם אם הוא ממש מקובל בחוגים הקולינרים) אני אגיד לו שחצץ זה לא אוכל, למרות (בזכות?) שלא עברתי קורס אצל מרצה הדוגל במאכלים אזוטרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרט דוקומנטרי?! הרשי לי לחלוק עלייך בחזרה. האם אין הבדל בין אָמָּנוּת ל- אֻמָּנוּת (בהנחה שאני לא טועה בניקוד - כוונתי ל-ART מול CRAFT)? האם גם כתיבת תזה לאונ', תכנות אפליקציה חדשה לאינטרנט, עיצוב לוגו חדש לקוקה קולה, כתיבת ספרות טכנית, תיעוד ארכיוני, פיתוח שבב חדש ב-INTEL (למשל: פנטיום666 - MM-emo), מחקר מדעי, פיתוח אלגוריתמים, פרסום מאמרי דיעה בעיתון ו/או כתיבת תפריטים למסעדות הם גם סוגי art שונים? על רישומי האמן אעבור בהזדמנות ראשונה ואומר את התרשמותי האישית מהם (זה המקסימום שאני יכול לעשות בעניין זה). בלביבות לא נגעתי היום (קצת אתמול), אבל ספגניות? סיפור אחר לגמרי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק גדול מהדברים המופיעים ברשימה שכתבת הם בהחלט אמנות (art). ראה גם תגובה 32911. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הדברים ברשימה הם בהחלט לא ART. אם הם כן, אז אני ממש לא מבין את משמעות המילה. כמובן שהתכנת ימהר לכנות את ה-CRAFT שלו כ-ART, אך ימהרו לעשות זאת גם הסנדלרים, מיצרי הפיאות הנוכריות, הספרים, כותבי הספרות התכנית, מהנדסי המכוניות ובעצם... מי לא? כשמילה יכולה להכיל את הכל, ההמלצה שלי היא לזרוק אותה לפח הקרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סנדלרות היא craft, אבל סנדלר יכול ליצור זוג נעליים מיוחד, שונה, ו/או חדשני במידה כזו שאין כל מניעה או פסול בלכנות זאת art. אין המסקנה שכל נעל היא יצירת אומנות, או שכל סנדלר הוא artist, אבל יש נעלים שכן, ויש סנדלרים שכן. כנ"ל לגבי יצרני פיאות נוכריות, ספרים, מהנדסי מכונות ועוד: בכל craft שאינו שבלוני לחלוטין, שיש בו מקום לגיוון, שינוי וחדשנות, יש לפעמים יצירות אומנות, ויש בעלי מלאכה שהם artists. המקרה של תכנות והנדסת תוכנה אינו שונה. אבל היות שמטבעו העבודות בו הן יותר מגוונות, ויש יותר חופש פעולה לבעלי המלאכה, המקרים בהם מופיעות בו יצירות אומנות הם נפוצים יותר. המילה art לא מכילה את הכל: היא מכילה יצירות שיש בהן מקוריות, או מעוף, או חדשנות, וכו'. אז אל תמהר לזרוק אותה לפח הקרוב. מצד שני, זכור כי לא רק כשמורחים צבע על קנווס, או תווים במעבד תמלילים, יכול להופיע משהו מקורי ובעל מעוף: לפעמים, גם הספר השכונתי יכול להפתיע, ולספר את השכנה מהבית ממול באופן מקורי, חדשני ואסתטי במיוחד; ואם נכנה את התוצאה יצירת אומנות, אין בכך משום זילות המונח. נהפוך הוא. ואם נכנה את הספר אומן (artist), גם בכך אין משום זילות המונח, שהרי לטעמי אותו ספר ראוי לתואר יותר מבוגר "בצלאל" שמעביר שנים ביצירת רישומי פחם, ולא הראה מעולם, בכל שנות עמלו, שמץ של מעוף או ניצוץ של מקוריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל ציור הוא אמנות,לא כל פסלת היא אמנית, ולא כל קובץ מילים הוא יצירת אמנות. לפעמים ציור הוא פשוט ציור, בדיוק כמו שלפעמים נעל היא רק נעל. אז זה מחזיר אותי לתהיה המקורית שלי. (וגם קצת עונה לי עליה. הרבה לילות שרפתי על זה. באמת!) אמנות היא דרך להעביר איזשהו מסר או אמירה שלא בצורה ישירה, באופן שמביא לידי ביטוי את אישיותו של האמן. (הנה, אמרתי את זה. עכשו להתחיל לחפש פאקים בהגדרה שלי.קדימה, אני יודעת שאתם רוצים!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... אני חושב שבעצם ישנן שתי הגדרות ל"אומנות" (art). כלומר, יש הרבה הגדרות שונות, אבל שני *סוגי* הגדרות, מבחינת הדיון הנוכחי: א. אומנות = (תוצאה של) פעולה יצירתית, מקורית, בעלת מעוף, מקוריות, אמירה מיוחדת, וכו'. ב. אומנות = (תוצאה של) פעולה באחד מכמה תחומים שמקובל כי בהם, בדרך-כלל, יוצרים אומנות ע"פ הגדרה א' - למשל, ציור, פיסול, שירה, כתיבה ספרותית וכו'. (להבדיל מסנדלרות, תכנות, וכו'). ע"פ א', לא כל צייר הוא אומן, ויש סנדלרים שהם אומנים. ע"פ ב', כל צייר הוא אומן, ואף סנדלר לא יכול להיות אומן, מעצם ההגדרה. הגדרה א' היא קשיחה, ולא משתנה עם הזמן או עם גילוי סוגי אומנות חדשים. הגדרה ב' היא גמישה, ומתעדכנת מדי פעם - למשל, המצאת הקולנוע, ואח"כ השימוש שנעשה בו כדי ליצור אומנות, הוביל לשינוי ההגדרה (מהות השינוי: הוספת כמה ממקצועות הקולנוע לרשימת התחומים שבהגדרה). כמובן שלא תמיד השינויים הללו מתקבלים מייד על דעת כולם (דוגמא בהמשך). הגדרה א' לא מאפשרת הכרעה אובייקטיבית בשאלה "האם אובייקט נתון הוא יצירת אומנות". למשל, אדם עשוי לטעון שזוג נעליים מסוים מהווה יצירת אומנות, וציור מסוים אינו אומנות; וחברו יכול לטעון את ההיפך בשני המקרים. הגדרה ב' מובילה להכרעה מיידית - כל ציור הוא יצירת אומנות; אף נעל אינה יצירת אומנות (אלא אם מדובר בפסל של נעל, או בפסל שאפשר לנעול). ע"פ הגדרה א', במצבים מסוימים גם משתנה רגילה (עם הכותרת "מזרקה") יכולה להיות יצירת אומנות. ע"פ הגדרה ב', משתנה רגילה (ואפילו עם הכותרת "מזרקה") אינה יצירת אומנות, אלא אם נשנה את ההגדרה ונוסיף סוג חדש של אומנות ("רדי-מייד"). וזו גם הדוגמא, שהתייחסתי אליה לפני-כן, לגבי מחלוקת אפשרית בדבר רשימת סוגי האומנות בהגדרה ב'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_______ אדון חרדון, מתכנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא, קרא את הדיון כולו. אני זה שטוען שבמקרים מסוימים, תכנות כן יכול להקרא אומנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שקראתי את הדיון כולו. מה שתמוה בעיני הוא שבחרת דווקא בדוגמה הזו. האם היית משתמש בארכיטקטורה, למשל, או בעריכה קולנועית - שני תחומים פונקציונליים שיכולים גם לקבל משמעות אסתטית? אם כן, סליחה ושלום. אם לא, לדעתי באמת אפשר להגדיר 'תחום אפור' של נושאים שהעיסוק בהם הוא פונקציונלי מטבע הגדרתו, אך יכול להיות גם אמנותי מטבע אופיו. זו הגדרה יותר ממוקדת מאשר הגדרה ב' שלך, שמדברת על כל תחום שבו ניתן, בנסיבות כלשהן, לעשות דבר מה בעל יופי אסתטי מסוג כלשהו כך שניתן להתייחס אליו כאמנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהגדרה א' לא מאפשרת לומר "אמן גרוע", "אמנות גרועה". בעצם "אמנות" הופך להיות פשוט מחמאה מסוימת. אני לא פוסל על הסף לקרוא "אמנות" גם לעיצובים מבריקים ומקוריים במיוחד של מנועי דיזל או סנדלים, אבל הייתי רוצה להדגיש קריטריון מסוים, שאתה לא מזכיר (ואולי אתה תרצה לחלוק עליו): מהי התכלית של ההברקה והמקוריות. אם התכלית היא "תכליתית": השגת ניצולת יותר יעילה למנוע, או תמיכה טובה יותר לקשת כף הרגל; ואם ההתפעלות שלנו מן היצירה נובעת מזה - אז אני אסרב לקרוא לזה "אמנות". אלא אולי כמטאפורה, כמו בשיר הפלאפל: "לעשות פלאפל זה לא פשוט, לעשות פלאפל זו ממש אמנות". די ברור לי שהמילה "אמנות" כאן היא מטאפורה, כמו "גיהנום" במשפט "הקורס חדו"א 2 מ' הוא...". איך להבחין, והאם להבחנה יש בכלל תוקף, זו שאלה קשה, וסוגיה אקטואלית בפילוסופיה של הלשון. האם תוכל לפרט מה בקוד תוכנה יגרום לך לומר עליו "אמנות"? אם יספיקו לכך מקוריות, חדשנות ומעוף, האם גם לגילויים מקוריים וחדשניים במדע או במתמטיקה תקרא "אמנות"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "שיר הפלאפל"? - "ולנו יש פלאפל"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לכל מדינה כאן בעולם מאכל לאומי המוכר לכולם וכל ילד בגן יודע כי האוכל מקרוני הוא איטלקי לאוסטרים בוינה שניצל טעים הצרפתים אוכלים צפרדעים הסינים אוכלים אורז דק ורזה הקניבלים אוכלים זה את זה ולנו יש פלאפל, פלאפל, פלאפל...'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והשורה שירדן ציטט זה בבית השני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן: "פלאפל לעשות זה לא פשוט פלאפל לעשות זאת אמנות..." ואת השאר שכחתי :-( |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ויוכל להבחין כל בן תימן בין פלפל של חובב או של אמן". מתוך הבית השלישי דווקא, שהאמת בכלל לא היכרתי אותו, אבל על סמך הגזענות שנודפת ממנו, אפשר להבין את תחושות הזעם והמרמור שפעפעו במשך שנים בקרב מגזרים מסוימים באוכלוסיה, ובסופו של דבר הביאו להקמתן של תנועות כמו "שינוי". אין לינק ישיר, להיכנס לכאן1 (http://www.shiron.net/) ולעשות חיפוש לפי שם שיר על "פלפל". 1מיץ, ראית את האתר הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתר מעניין . תודה על הלינק. ובקשר למיץ,הם כותבים שהם מחפשים מתנדב לעיצוב לוגו חדש לאתר,ומבטיחים קרדיט נכבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק חבל שהפלאפל הוא לא באמת שלנו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים גם הסינים אוכלים זה את זה. בערוץ ארבע הבריטי (אותו הערוץ ששידר את תערוכת האמנות של האגנס) יוצג אמן סיני שאוכל גופת תינוק, ואדם שישתה יין בו מושרה בולבול כרות. אל תטרחו לחפש באתר Ananova, נענע רק תרגמו את מה שהיה כתוב שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הראוי, לדעתי, לציין שהקישור לנענע מוביל למאמר שבו תמונה שעלולה לפגוע בחלק מהקוראים. הייתי שולח לך את זה בדואל, אבל לא השארת כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה התמונה פוגענית מהתמונות המלוות מאמר זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע משהו? אני חושב שאתה צודק, אולי אנחנו צריכים להוסיף אזהרה כזו לפתיח של המאמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה למשל קישור שרק קריאת הכותרת שלו יכולה לגרום לבחילה. על עשיית מעשים בגופות אדם לשם האמנות הדעות חלוקות, מסתבר - אבל קניבליזם הוא טאבו גדול הרבה יותר. כאן הרבה יותר קל להעביר קו אדום. ומצד שני, האמנות שוברת טאבואים רבים, כמו גילוי עריות למשל. למה זה פחות צורם לנו מקניבליזם? זו שאלה פתוחה (אם כי אני בכלל לא בטוחה שצריך לאכול תינוק כדי לענות עליה). אגב, שני אלה (ג"ע וקניבליזם) כבר הוצגו בקולנוע. גילוי עריות הוצג בכמה סרטים: Close my eyes , סרט בריטי מצוין, שבו אחות נשואה בגדה בבעלה עם אחיה. היה גם סרט הונגרי שאת שמו שכחתי, שהציג סיפור אמיתי של אהבה רבת שנים בין אח ואחות, ממנה גם נולדו ילדים. אני כמובן מתייחסת למקרים שבהם גילוי העריות מתבצע בין אנשים בוגרים ובהסכמה, מה שמאפשר לצופים גם להתענג אירוטית על הרעיון (בפחות רגשי אשמה מאשר היתה מעוררת תקיפה מינית של קטין, למשל). קניבליזם הוצג ב"הטבח, הגנב, אשתו ומאהבה" של גרינאווי (יוצר דקדנטי שהסרטים שלו חנוקים ומצחינים פיזית, לתחושתי). ו... לא זוכרת איפה עוד. בטח היו הרבה. יש גם ספרים שעוסקים בשני הנושאים, אבל כאן רלוונטי יותר לעסוק בהצגה פיזית-ויזואלית שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לא תגידי מצחינים פיזית על גרינווי, את שומעת?! ברצינות, אני חושב ש"הטבח, הגנב, אשתו והמאהב" כמו גם "טובעים במספרים" שלו הם מהיצירות הוויזואליות הנפלאות שראיתי מאודי, אבל אולי זה רק אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ויזואלית הוא מאוד מרשים. אבל התכוונתי לתחושת מחנק ודקדנטיות קיצונית בסרטים שלו. ב''טבח, גנב...'' כמעט אפשר היה להריח צחנה של מזון נרקב. התרשמתי, אבל זה לא אומר שנהניתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אבל זה טוב, לא? כלומר.... <ספוילר> . . . . . . . . . . . . . . . . . בסצנה בה הלן מירן והמאהב (שכחתי את שמו) נוסעים במשאית עם הזבל הדגש הוא על ההקרבה שהזוג מוכן לעבור כדי להתייחד, ולא להתפס על ידי הבל, עד כדי נסיעה במשאית בשר רקוב, מבחיל ומלא תולעים (שמירן נרתעת ממנה, בתחילה), נראה לי שגרינווי עושה כאן עבודה קולנועית מצויינת - הוא אמור ליצור אצלך, כמו אצל הזוג, את תחושת הגועל מהסיטואציה. </ספויילר> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט, לכן אני אומרת - הוא מוכשר, הוא קולנוען מחונן, הוא מעביר את המסר בצורה מושלמת. אבל המסר הזה, המסר, עושה לי בחילה. עניין של טעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קניבליזם הוצג גם בסרט על קבוצת הפוטבול שנחתה נחיתת אונס על ראש איזה הר.1 1לא זוכרת איך קוראים לסרט, איזו קבוצה זו הייתה, ועל איזה הר מדובר. אני כן זוכרת שהם באיזשהו שלב אוכלים שם את הגופות של המתים.2 2ועוד מבוסס על סיפור אמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אצלם לנפץ פרות קדושות זה סוג של אידאולוגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכלי לקרוא על כך ב"לחיות"- הספר של פ.פ.ריד (הוצאת צ'ריקובר מהדורת ידיעות אחרונות), סיפורם של ניצולי האנדים. ב-1972 טיסה ממונטווידאו של קבוצת ראגבי אורוגוואית לסאנטיאגו בצ'ילה התרסקה באנדים, סיפור אמיתי שעורר ויכוח מוסרי. במטוס הצבאי השכור היו 40 אנשים ובהם 15 הראשונים מבין חברי מועדון הראגבי "מועדון הנוצרים הקדושים" שזכה שנתיים קודם באליפות הלאומית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי להזכיר את חניבעל לקטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''מלון ניו המפשייר'', הסרט עפ''י ספרו של ג'ון אירווינג כמובן, היה סקס בין אח לאחות. ללא שמץ אירוטיקה, למיטב הבנתי, אם זה משנה משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גילוי העריות, אם אכן הוא כזה, המפורסם והעמוק ביותר הוא כמובן בין שני התאומים זיגמונד וזיגלינדה, מהאופרה Die Walkure של וואגנר. בראיה פילוסופית-אמנותית, התאומים הם למעשה הפכים אנדרוגיניים של אותה מהות בוראת. אבל הפשט של העלילה מפגיש אותם ליל יצרים לוהטים, כריתת ברית אהבה ונישואים והולדת זיגפריד, שיציל את העולם מהשרירות של אלוהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת התוצאות של התערוכה של האגנס: הוא שדד מאיתנו את האפשרות לומר שהמיצג הסיני מזעזע בלי שנצטרך להסביר (ואפילו לעצמנו) למה בדיוק. אז הנה, המיצג הסיני מזעזע, ולא אכפת לי למה בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני שואל - מאיפה לעזאזל הוא השיג תינוק מת לאכול?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו מת בנך ההיפותיטי, לא היית מוכר אותו בעבור חופן שקלים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזמן ידענו שאתה טיפוס סנטימנטלי ולא רציונלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום? אני פשוט לא מבין למה למכור אותו אם אפשר לאכול אותו בעצמי. (דובי, מתחרה בקוטג' שטראוס) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, זו עמדה להיות השאלה הבאה שלי. ברצינות - האם תתנגד לאכילת הגופה בסעודת ההבראה (בהנחה שלא מת ממחלה, חלילה)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה סעודת ההבראה? אני לא קניבל. למה? גנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרבות, לא גנים. האדם הוא יצור אוכל כל. גם את עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גנים. בני אדם לא אוכלים את עצמם מאותה סיבה ששימפנזים, בונובואים וגורילות לא אוכלים את עצמם, למרות שגם הם אוכלי כל בדיוק כמונו. קניבליזם, כשהוא קיים, הוא תמיד מאוד מצומצם, מוגבל לפרטים שנהרגו בקרב, ומלווה בהמון טקסיות. זה לא דבר שאנשים נוטים לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם אני מסכים עם המשפט האחרון שלך, עדיין אני יכול לטעון שמדובר בתרבות אשר מכתיבה את הסלידה מבשר אדם. ברגע שמתעורר צורך בחלבונים, בני האדם לא תמיד מהססים לפני שאוכלים את בשר האחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל זה נכון גם לגבי דברים אחרים. משום שההנזרות מקניבליזם היא דבר אוניברסלי אצל בני אדם, פרט למקרים קיצוניים של מחסור, אפשר להניח שמדובר פה בטאבו תרבותי שמקורו ברתיעה גנטית. כמו גילוי עריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם הזמן מגלים גנים לכל דבר... אני מניח שזה שילוב של השניים. טריגר תרבותי המניע או משכיח צו גנטי. נוסעי המטוס שהתרסק בדרום אמריקה אכלו את בשר חבריהם. עד כמה שאני יודע הגוף לא דחה את זה - כמו למשל במקרה החלב אצל כמה מחברות מזרח אסיאניות או אפריקאיות. במקרה של החלב מדובר כנראה באי הזדקקות לחלב, מה שהשפיע ברבות הזמן על הגנטיקה. לא כך המקרה של אכילת בשר אדם ומקרה גילוי העריות. הגוף לא דוחה בשר אדם ולבטח שלא דוחה סקס עם האחות. להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי איזה מנגנון יכול לדחות בשר אדם בלי לגרום לקריסת מערכות טוטאלית של הגוף. האם יש איזושהי חיה שאינה מסוגלת פיזית לאכול את בשר עצמה? הגוף אולי לא דוחה סקס עם האחות, אבל המוח דווקא כן. וגם האחות עשויה להתנגד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גנטית ישנם קבוצות אתניות שהגוף שלהם דוחה חלב. זה נקרא בעיני תופעה גנטית. זה לא המקרה של בשר אדם. בכל מקום בו היו בני אדם במצב של מחסור בחלבונים, הם אכלו בשר אדם. לעיתים היה צורך בטקסיות כדי לאפשר את זה תרבותית. לעיתים לא היה צורך בטקסיות. אותו המצב בנוגע לגילוי עריות. התופעה היא נרחבת הרבה יותר ממה שמדווח. הגוף לא דוחה גילוי עריות. להיפך. גנטית אנחנו מסוגלים ואף לעיתים חושקים האחד בשני. זה רק התרבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שכל, אבל רוב היונקים לא מסוגלים לעכל חלב בבגרותם. האדם הוא יוצא דופן בכך, וגם זה לא אצל כולם. תגובה 138600 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוחה חלב פרה, לא חלב אם. אין שום סיבה הגיונית שבני אדם כן יוכלו לעכל חלב פרה. נראה לי ש''כל מקרה'' זה קצת חזק מדי. במקומות שבהם קיים קניבליזם טקסי קבוע, כלומר לא מדובר על מקרי מחסור קיצוני, אין מדובר באכילה שיש בצידה יתרון תזונתי כלשהו. בדרך כלל מה שאוכלים זה אפר של גופות שנשרפו. גנטית אנחנו מתוכנתים שלא לחשוק בבני משפחה מדרגה ראשונה. היה לנו כבר את הדיון הזה. אחד המאמרים הראשונים שלי באייל דן בדיוק בסוגיה הזו. הייתי נותן לינק, אבל אני עצלן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 31 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתקלתי עכשיו באיזכור לקניבליזם בעת רעב במלחמת שלושים השנה. נזכרתי להגיב, אז הנה אני כאן. המקרים הרבים יכולים להצביע על מחסום תרבותי ולא גנטי. כוונתי היתה לחלב פרה. עיקרון וסטרמרק מקובל על סוציוביולוגים רבים. העניין הוא שיחסי מין בחברות פשוטות יכולים לגרום לסילוקם ההדרגתי של גנים רצסיבים מזיקים, כל זאת על ידי מוות כמובן. מהמחקר של שפר עולה (על פי המקורות שלי ובניגוד למה שכתבת) שחמישה מקרי נישואין היו בקרב בני אותו גיל, כל זאת מתוך 200 מקרי נישואין של חברי קיבוץ שחיו לפחות שש שנים ביחד באותו הקיבוץ. (מתוך יותר מאלפיים מקרי נישואין). אבל כאן כנראה נצטרך את עזרתם של ילידי קיבוץ כדי לדווח לנו על ילדותם. על חינוכם. על מאוויהם. וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את המחקר, אך נישואין של בני משק בני אותו גיל, שגדלו ביחד לא קיימים עכש''י. זוגיות בין בני גילאים שונים נפוצה יותר, ואף בין בני אותו גיל כאשר אחד מבני הזוג לא נולד בקיבוץ, אך הצטרף לאחר גיל הילדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני אומר "מחסום גנטי", אני לא מתכוון שהגוף דוחה פיזית בשר אדם. הכוונה היא שלאדם ישנה רתיעה מובנית מאכילת בשר אדם, ומדובר יהיה במוצא אחרון. מכיר את הסיפורים האלה על שועלים שנתפסו במלכודות ואז לעסו לעצמם את הרגל עד שהצליחו לקרוע אותה מהגוף ולברוח? האם תסכים איתי שלשועלים יש רתיעה טבעית מללעוס את בשרם עד לקריעת איברים מגופם? יפה. אבל הם בכל זאת עושים זאת, כאשר אין שום ברירה אחרת. אותו דבר בני אדם וקניבליזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניאנדרטלים אינם הומו ספיאנס. הם גם לא אבות קדומים של ההומו ספיאנס, אלא ענף נפרד. אין הבדל מהותי בין אדם שאוכל ניאנדרטל לאדם שאוכל שימפנזה, או שימפנזה שאוכלת קוף מקוק (ולכך יש עדויות רבות). ידוע שניאנדרטלים והומו ספיאנס חיו במקביל ואף בסמיכות. לא יפתיע אותי אם יתגלה כי הומו ספיאנס טבחו בניאנדרטלים ואכלו את בשרם (וכך אולי הביאו להכחדתם). זה לא קניבליזם. וגם אם יוכיחו כי מדובר כאן על תוצר של קניבליזם אמיתי, עדיין אפשר לטעון כי הברירה הטבעית פעלה על מקרי קיצון של רעב - שיתכן שנעשו נפוצים מאוד בתקופה מסוימת. אם כך הוא הדבר, זה רק מראה עד כמה חזקה הנטייה הגנטית נגד קניבליזם שהצליחה להיוותר על כנה אפילו כאשר האדם פיתח מנגנונים פיזיולוגיים שיאפשרו לו לאכול בשר אדם במקרים קיצוניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהניאנדרטלים נקראים "הומו סאפיאנס ניאנדרטליס" לעומת ה"הומו סאפיאנס סאפיאנס". בכל מקרה- קופים הם לא. וכשאתה אומר שאבותינו אכלו אותם, זה מזכיר לי את הבדיחה בעלת הזקן על ראש השבט האפריקני שאומר בגאווה לאורח מחו"ל: אין פה יותר קניבלים, אכלנו את האחרונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה בשעה שראש השבט קיבל את פניו של האורח. השבט התחלק בשאר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם חשבו ככה. היום לא. היום הם נקראים ''הומו ניאנדרטליס''. הם לא יהיו המין הראשון שנכחד כתוצאה מהשמדה על ידי טורפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נציג הפיגמים ביקש מהאו"ם להגן על בני עמו מפני חיילי הממשלה וגם המורדים, שצדים ואוכלים את הפיגמים כאילו הם חיות. מתברר שהקונגולזים האחרים רואים בפיגמים "תת-אדם" ומאמינים שאכילת בשרם יכולה להעניק לאוכל כוחות מאגיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע למה נטפלת לפיסקה הקטנטנה על הניאנדרטלים, מסופקני אם האינטרקציה איתם התרחשה בהיקפים שמסבירים את הנפיצות של הגן המדובר. מכל מקום, מאחר וכבר הזכרת אותם, ומאחר ואסתי מעורבת כאן, הנה משהו חדש בנוגע לשיחה קצרה שהיתה לנו פעם: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטפלתי אליה כי לא מצאתי שום מקום אחר בכתבה שדיבר על איך זה קשור לקניבליזם (שאני אינני ביולוג בהכשרתי ואני לא מבין מהחיים שלי בפריאונים, או מה שזה לא היה). מצד שני, לא קראתי אותה בעיון רב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מממ... מה ש(כתוב כאן) שהאיטלקי עשה זה להשוות דנא קרומניוני לדנא ניאנדרטלי. האם הוא השווה את הנ' גם עם האדם המודרני? כלומר אם KM לא דומה ל-N בשום פרט האם זה מצביע אוטומטית שבאדם מודרני גם כן אין שום פרט דומה ל-N ? כלומר, אולי שני הקרומניונים האלה שייכים לסוג הטהור לגמרי מהשפעות ניאדרטליות, אבל בפרטים אחרים מסוג זה, אולי מתקופה מאוחרת יותר, כן היה מתגלה משהו?... תקן אותי אם אתה מוצא אצלי כשל כלשהו (אפשרי מאוד. אני פשוט עוד לא נרגעתי מהגן הג'ינג'י, ומנסה להתאים אותו לתוך התשבץ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. CM, לא KM. 2. ההשוואה הייתה בין קרומניון מלפני כ-25000 שנה לבין ניאנדרטל מלפני 29000 שנה. אני מניח שזה התאריך האחרון ממנו יש לנו דוגמאות לניאנדרטלים - כלומר, אם זה קרה עד אז, זה לא יקרה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ששאלתי זה, האם האיטלקי השווה את הניאנדרטלים עם האדם המודרני. כלומר- זה שהCM לא דומה לN לא שולל דמיון-מה בין אדם מודרני לN. מפני שיתכן שבהתרבות בין CM ל-N משהו מהגנים של הN הסתנן אלינו, ולכן לנו יש אותו, בעוד שלCM שהיה רק צד להתרבות- כמובן אין את הגנים של שותפו לאקט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שכוונת החוקרים היא שיש דמיון בין CM לאדם המודרני, ואין דמיון בין CM לניאנדרטלים, ולכן אין דמיון בין האדם המודרני לניאנדרטלי (טרנזיטיביות של יחס הדמיון הייתי כותב כאן אלמלא חששתי להשמע פלצן, אבל הנה התגברתי על החשש. פלצן, אבל אמיץ). ביקורת חזקה יותר היא שהמחקר בדק דמיון בד.נ.א. המיטוכונדריאלי בלבד (עובדה זאת לא הופיעה בלינק שנתתי, ואני מתנצל), והד.נ.א. הזה מועבר דרך נקבות בלבד, כך שהמחקר אינו פוסל הורשה מצד הזכרים, ואם איזה ניאדרטל ג'ינג'י תפס לו שאפה קרומאניונית והעמיד איתה צאצאים מוצלחים התיאוריה החביבה עליך עומדת על תילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו הייתי רוצה להתעקש הייתי טוענת פה שדמיון אינו יחס טרנזיטיבי (לעומת זהות, שהיא כן). אבל היות שהלכת לקראתי באופן כללי, אני מוכנה להשעות [בשלב זה, ובלי שום התחיבות לעתיד] את הניג'וז :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה עוד ידיעה שמרמזת דווקא בכיוון החביב עליך: http://www.abc.net.au/science/news/stories/s952446.h... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, תודה. אם כי במאמר הזה מוזכרים גם כאלה שעדיין מתעקשים על ההפך. כך שהשאלה האם ההומו והניאנ עשו את זה או לא, ואם כן - האם נולדו להם ילדים, עודה פתוחה, ועדיין אי אפשר לנוח על זרי העצמות. מצד שני - כמה טוב שבאת הביתה ברוך הבא, ביין ונו, וולקום [ונה לכל מי ששונא שמברכים פה אנשים]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, לפחות אליבא דפרופסור ישראל הרשקוביץ מאונ' ת"א, לא זאת בלבד שהם עשו זאת, הם עשו את זה בישראל, ואם לדייק: ליד מושב מנות שבגליל! מאחר וגם עבדכם הנאמן עשה את זה פעם באותה סביבה (אם כי עם בת זוג הומו סאפיאנסית להפליא), עולה השאלה אם כבר לפני 55,000 שנה היו שם צימרים. דגדגן: "the skull indicates that modern humans met and interbred with Neanderthals in Israel, only to later pass on their genes to the rest of the world...". אור לגויים, כבר אמרנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזו דוגמא טובה, כיוון שכאן מדובר באכילת חלק מהגוף שלך. לכן אני מסכים שסביר שיש לשועלים רתיעה מלאכול לעצמם את הרגל של עצמם. בדיוק כמו הרתיעה שיש לנו לאכול את בשר עצמנו. אנחנו לא אוהבים לגרום לעצמנו נכות. זה לא דומה לאכילת בשר אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה טיעון "קל וחומר": אם ישנם תנאים מספיק קיצוניים כדי לגרום לחיה לאכול את עצמה כדי להציל את חייה, קל וחומר שיהיו תנאים מספיק קיצוניים כדי לגרום לאדם להתעלם מהדחפים הטבעיים שלו ולאכול בני אדם אחרים. זה לא משנה כהוא זה את העובדה שהדחף קיים שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכל בעלי החיים הצמחוניים לא מסוגלים (פיזית?) לאכול את בשר עצמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעודת הבראה היא הסעודה הראשונה שאוכל האבל ביום הראשון לאבלות. היא נקראת כך משום שאחרים מברים (מאכילים) את האבל, הוא אינו אוכל משלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל נעל נוחה יותר היא יצירת אומנות; כדי לזכות בתואר הנ"ל, ע"פ הגדרה א', הייחוד (מעוף, מקוריות) צריך להיות בתחום האסתטיקה, או קשור אליו; כך לפחות נדמה לי. כל זה לא עומד בסתירה עם תכליתיות, כמובן. אני לא מתייחס לאומנות כמטאפורה (גם זה קיים כמובן), אלא לאומנות ממש. אין לי כל ספק שסנדלר יכול להוציא תחת ידיו יצירת אומנות. גם במתמטיקה קיימות יצירות אומנות: הוכחות שיש בהן הברקה מסוימת. קשה לי להגדיר זאת בצורה חדה, אבל אני חושב שכל מי שאוהב מתמטיקה נתקל פעם או פעמיים לפחות בהוכחה שגרמה לו להתפעלות שאין כל דרך אחרת לתאר אותה, למעט התפעלות מאסתטיקה. במדע, לא הגילוי הוא האומנות, אבל תכנון של ניסוי, למשל, יכול לענות על ההגדרה. בשני המקרים, אגב, יש (אצלי לפחות) קישור לא מחייב, אך נפוץ, בין יופיה של הוכחה (או ניסוי) לבין המינימליזם שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"Paul Erdos liked to talk about The Book, in which God maintains the perfect, most beautiful proofs for mathematical theorems... [he] also said that you need not believe in God but, as a mathematician, you should believe in The Book"
(from the Introduction to "Proofs from THE BOOK", M.Aigner and G.M.Ziegler, 2001). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, שמעתי על הספר הזה, והוא נשמע מרתק. כדאי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מאד1. 215 עמודים ב- 32 פרקים, המכסים מגוון של תוצאות אלגנטיות במיוחד בתחומים מתמטיים שונים. כדי לעקוב אחרי רוב הפרקים מספיק רקע כללי במתמטיקה (ברמה של קורסי שנה א' במדעי הטבע). כמובן שבעלי רקע רחב יותר יפיקו ממנו יותר. 1 רוצו לקנות: http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/3540678654 . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התעלמת מהשאלה המצוינת שקולעת בדיוק לנק'. האם לא הפכת בהגדרתך את המושג "אמנות גרועה" לאוקסימורון? איך בדיוק אותה נעל, שהיא יצירת אמנות (כביכול) בשל המעוף שבה ובשל המקוריות שבה יכולה להיות יצירת אמנות גרועה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. ע"פ הגדרה ב', כל ציור גרוע הוא אומנות גרועה. ע"פ הגדרה א', אם תציג בפני נעל, או פיסת קוד בשפת C, ותטען שמדובר ביצירת אומנות, אני עשוי שלא להסכים - מכמה סיבות: או שמדובר בנעל (פיסת קוד) סתמית, או שמדובר בנעל לא מקורית, או שמדובר בנעל שאסכים כי יוצרה ניסה לחדש, לגוון, להראות מעוף - אבל נכשל, והתוצאה עלובה בעיני. האפשרות השלישית היא אומנות גרועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא עניין של מה "מקובל" אלא מה יכול להוות ב*פוטנציה* תוצר אמנותי. האמנות צריכה מדיום/כלי קיבול להעברת המסר/נק' המבט/החויה של האומן. ככל שהתוצר הוא פונקציונלי יותר הוא מגביל את האמן לפונקציות של התוצר ומרחיקות אותו ממעשה האמנות (התוצר נקבע, לפחות בחלקו המהותי, לא ע"י האמן אלא ע"י הפונקציה הרצויה). עדיין לא ראיתי יצירת אמנות תכנותית אחת במהלך חיי (ותכנות הוא משהו שאני די קרוב אליו). גם כאשר הייתי פעור פה לגבי גאוניותו ויופיו של אלגוריתם, זה או אחר, מעולם לא עברה במוחי המילה אמנות (ART). אפשר לעשות דברים מקוריים, מדהימים, גאוניים ומאוד יצירתיים בלי שנדביק להם את המושג "אמנות". מה המשיכה למילה זאת כאל מן "תואר נכסף", כנראה שלעולם לא אבין. אמנות זה לא מדליה שאנו מדביקים על מוצרים משובחים. כמו שכבר נאמר קודם, אמנות יכולה להיות גם אמנות גרועה במיוחד. אני לא מסכים, לא עם א' ולא עם ב' ולכן: - אין תוכנת מחשב שהיא אמנות (למרות שיש תוכנות מחשב שמהוות כלים ליצירת אמנות, אבל זה משהו אחר לגמרי!). - אין פיאות נוכריות שהן יצירות אמנות. - אין נעל שהיא יצירת אמנות. - לא כל ציור הוא אמנות, לא כל ספר הוא אמנות, לא כל גוש חימר הוא אמנות, לא כל קטע מוקלט של צלילים הוא אמנות, לא כל... (משום שהבד והצבעים הם רק הכלים ולא האמנות כשלעצמה). נא להפריך ע"י דוגמאות נגדיות. למשל: דוגמא לתוכנת מחשב ידועה שניתן להגדירה כיצירת אמנות (בפני עצמה ולא ככלי ליצירת יצירות אמנות). בדיחה של גיקים (תתעלמו, תתעלמו): אפשר להביא את WIN9X כדוגמא ליצירת אמנות אבסטרקטית שמזכירה קשקושים על בד. אפשר אפילו להטיל ספק בפונקציונליות של מערכת הפעלה מאותגרת זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא משום שאני קרוב מאוד לתחום, אני מעדיף שלא לתת דוגמאות מתחום התכנות דווקא. מה בדבר עיצוב כלי רכב? רוב המכוניות מעוצבות באופן די דומה ועם מעט מאוד ייחוד – ממש כמו רוב זוגות הנעליים. אבל ישנן כמה מכוניות שעיצובן הוא, לדעתי, יצירת אומנות ראויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הייתי מנסח זאת ככה, אבל אני לא רואה שום פאקים ב"הגדרה" (מדובר באפיון ולא בהגדרה). האמנות היא הדרך להגשים את החויה האנושית ואת הפרספקטיבה האנושית (שזה בעצם אותו דבר). אם אין באמת ביטוי לאמן ב*יצירה עצמה* (ולא בטררם שמסביב) אז מדובר ביצירת אמנות גרועה במקרה הטוב וב"לא אמנות" במקרה הרע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשה לדוגמאות קונקרטיות: תוכנת מחשב שהיא תוצר אמנותי, תכנת הידוע כאומן לכל דבר, זוג נעליים (פרי ידי סנדלר ולא פרי ידי פסל) שנחשבות כיצירת אמנות ותספורת ידועה שנחשבת כיצירת אמנות. אני לא אמרתי ש-ART היא מילה שמכילה את הכל ולא אמרתי שצריך לזרוק אותה לפח (המשפט היה משפט תנאי). את המילה יהיה צריך לזרוק לפח, רק כאשר הרלטביסטים ינצחו במערכה ויצליחו למרוח את המילה, עד כדי חוסר פשר, (ולקבל כל פירוש שלה כלגטימי) בדיוק כמו שהם מקבלים את זה שמורחים צבע על בדים, עד כדי חוסר פשר. תוצר איכותי ומקורי של CRAFT מסוים, איננו הופך להיות אמנות ואין כאן שום זילות של המונח CRAFT, אלא להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה הסרט ''ראש בראש'' שעסק בתחרות השנתית של מעצבי השיער בבריטניה. הסרט הוא פיקציה, ואינו תיעוד, אבל את התספורות בסרט יצרו מעצבי שיער אמיתיים, ולחלק מהם הייתי שמח לתת את הכותרת 'אמנות' (גם אם זו לא אמנות שקולעת לטעם שלי). שיא התחרות, למשל, היה בקטגוריה בשם 'המראה הטוטאלי' שבה כל מעצב נדרש להציג באמצעות הדוגמנית שבחר ''אישיות, תקופה או מושג אבסטרקטי כלהו'' באמצעות לבוש, איפור, ובעיקר - עיצוב השיער. התוצאות נשפטו בין השאר על מקוריות. מבחינתי זו אמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסרט (אם אנחנו מדברים על אותו הסרט "The big tease") הוא על תחרות בלוס אנג'לס אליה מגיע מתחרה אירי. ד"א, סרט מצויין (לחובבי המוקומנטרי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס - לא אותו הסרט. ככה זה כשמתרגמים שמות של סרטים... סליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המורים שלי בתיכון היו מסבירים לך בהתנשאות שנעל, גם אם חדשנית ומיוחדת, אינה אמנות משום שהיא עדיין נעל: מוצר שימושי הנמכר בכסף. מסיבה לא ברורה, נעל אחרת, שיוצרה בייצור המוני, כן נחשבת לאמנות מרגע שהיא במוזיאון, ואז קוראים לזה רדימייד וקושרים לזה כתרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה ברורה בהחלט: המעוף והיצירתיות שייכים לאמן שהביא אותה למוזיאון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |