בתשובה לש''ק ריש, 08/11/02 19:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי מה שאני רוצה הוא קהל של סנילים, כמוני. כך כולנו נוכל לתקשר בבורות מזהירה אודות העבר. האם זה יכול להתרחש במציאות שלכם (כלומר, של האנשים שזוכרים דברים1)? לא יודע. נחיה ונראה. בינתיים, אין ז'רגון, וכשמתייחסים לארועים בעבר, מביאים לינקים. ככה אני אוהב את זה. יש תחלופה לא קטנה של כותבים באתר, יש התווספות מתמדת של כותבים קבועים חדשים. זה משאיר את הקהל על קצות אצבעותיו בכל האמור בהסתמכות על העבר. שיח מסוים זה כל מה שאני מעוניין בו. האייל לא אמור להיות עולם ומלואו. 1 חוץ משירים של סדרות מצויירות עתיקות, אותם אני זוכר משום מה בעל-פה... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שמדובר בבעיית זיכרון. למשל, לקוראי האיל הקבועים והוותיקים (שמספרם עולה על כל הזמן) יש דובי אחד, שאותו הם מכירים, ולא צריכים לקרוא את כל כתביו הקודמים כדי לקרוא את ההודעה החדשה שלו לאורם. גם אתה לא באמת לוקה בבעיות זיכרון, בתור מי שזוכר היטב את אופן ההתנהלות של אולטינט. שלוש הערות לגופו של עניין: 1) להוותך, כבר יש ז'רגון והווי. 2) כיניתי את זה ניסוי חברתי, ולא בכדי – הניסוי לצמצם את הדיון באיל ל"שיח מסוים" הוא ניסוי חברתי מעניין. תמיד חשבתי שהשיח המסוים (ששיאו בניהול דיון בכל נושא שהוא לפי הרשימה הרשמית של כשלים לוגיים, ודאי הלינק המצוטט ביותר באיל) הוא תוצאה של אופי האנשים המתקבצים סביב מדורת האיל; הניסוי החברתי הוא לשמר את זה בכלים מערכתיים (רכים וקשים) גם כשהאוכלוסיה סוטה מההומוגניות הזו. 3) אפילו בעיתון יש תחושת קהילה. קורא ותיק מכיר היטב את הכותבים, מנהל איתם חשבון מוניטין ארוך, וקורא את דבריהם לאור מה שידוע לו עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא צריך סנילים. אתה יכול לבטל את שם הכותב ואז כולנו נהיה אלמונים וכל הודעה תישקל לגופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לעצור שם? אפשר לבטל את תוכן ההודעות וכך כל מספר הודעה חח"ע ישקל לגופו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |