בתשובה ליובל נוב, 09/10/19 23:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מסכים שזו הלחנה יוצאת מהכלל. השאלה שלי היא האם גרוניך יוצא מהסמבה, ואם כן לאיזה ז'אנר, לג'אז? ב"סמבה ברגל שמאל" יש קטע דומה, אבל רביץ נשארת בסמבה. כשמשווים אותו מול הקטע של גרוניך זה נשמע אנמי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון למלודיה המהירה (יחסית) בשש-עשריות ב"שומקום", כן? זה אלמנט די נפוץ בסמבה ובסגנונות קרובים, ולא הייתי קורא לזה "לצאת מהסמבה". הדוגמא ההכי ידועה שעולה בדעתי היא one note samba, והנה גם דוגמא למתקדמים של הרמטו פסקואל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. שתי הדוגמאות שלך גם מזכירות מלודית את זו של גרוניך. ולעניין אחר באותו עניין של הסמבה בתרגום שלה לישראלית. הנה שיר הנושא של הסוגה, שלנו ושלהם. יש הבדל בולט בהתייחסות לקצב: בעיבוד הישראלי הקצב מאוד מודגש, נותן בראש, בקצב מטרונום - בתופים וגם בשירה; במקור - די מרומז, בעיקר אפשר לנחש אותו מהריחוף של ז'ורז'י בן מסביבו. אני חושב שזה לא רק בשיר הזה: עוד דוגמה מאותו מופע ואלבום, "איזה פלא", בן דוד לעומת (שוב) בן ז'ור. דוגמאות לא מתורגמות: סמבה ברגל שמאל, בוא לריו; ומאידך Mas que nada. מתי כספי במטרו של אחת עשרה באמת משתדל להיות עדין, לפחות בתחילת השיר עד שנכנסים כל התופים, אבל נשאר זהיר זהיר על הקצב, לעומת אדוניראן ברבוסה, שבשירה מחוספסת, כמעט גסה, מפליא לרחף (ואצל כספי בסוף כן נכנסים התופים ונותנים בראש). הדוגמה הכי קלילה שעולה לי בראש בעברית היא אריק איינשטיין בשבחי הסמבה - הוא שר עדין, וקלפטר שומר על קלילות מופתית בגיטרה. הם עומדים במבחן העדינות, אבל לא משכילים להמריא לאלתור על הקצב. בעיני זה חוסם את השיר1 מלמצות את פוטנציאל העונג שהלחן מזמן. בפעמים הראשונות ששמעתי את המקורות הברזילאיים, הקצב חסר לי, והשירים נשמעו לי אנמיים. במידת מה, האלתור על המקצב הפריע לי לשמוע את המלודיות המופלאות. עכשיו כשהתרגלתי, הישראליים נשמעים לי גסים, במידה כמעט בלתי נסבלת. את "איזה כדורגל" זכרתי בראש הרבה יותר עדין; עכשיו שמעתי אותו לצורך התגובה, ונחרדתי מהכובד. כאילו המעבדים, או הקהל וציפיותיו, התבלבלו בין הסמבה כמוזיקה לבין הקרנבל והבטוקאדה. אני רחוק מלהיות ידען גדול בסמבה, אבל אם המבחר המצומצם שאני מכיר מעיד משהו, נדמה שהאלתור המרחף על המקצב הוא אבן יסוד של הסוגה, ובישראל החמיצו אותו לחלוטין. 1 גם למילים האומללות של איינשטיין יש בזה חלק. התחיל חלש בבית, ואז התרסק בפזמון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להערת שוליים 1, המילים כמובן של קלפטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין הפער בכדורגל גדול עשרות מונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני רחוק מלהיות ידען גדול בסמבה, אבל "איזה כדורגל" העברי נשמע לי דווקא יחסית רגוע, בלי תופים שנותנים בראש, גם בגירסת ההופעה שקישרת אליה וגם בגירסת האלבום. נזכרתי בכתבה עתיקה ב"הארץ" על הגיטריסט חגי רחביה, שעוסקת הרבה ב-feel החמקמק והנחשק של המוזיקה הברזילאית, ואיך הרבה מוזיקאים מערביים מפספסים אותו. על מתי כספי אומר רחביה שהוא "מאסטר לא פחות גדול מכל המאסטרים הברזילאים שהיו לי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, יש גרסת הופעה וגרסת אלבום... מסביר את זה. זכרתי בראש שזה ביצוע עדין ויפה, ורציתי לכתוב את זה כדוגמה חיובית, ואז מצאתי את גרסת ההופעה והתבאסתי. קשה לי לשים את האצבע למה בדיוק, התופים הם די אותם תופים, אבל משהו בגרסת ההופעה נשמע לי נורא עצי. גרסת האלבום נשמעת רכה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתכן בהכללה כדי להכריז שראוי שגרסת ההופעה של כל שיר תהיה 'פחות רכה' מגרסת האלבום. הופעה שכושלת בכך עדיף היה שתישאר באולפן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישר קפץ לי יוצא מהכלל יוצא מהכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני ישר חשבתי על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שכשאריק קלפטון הפציע על בימת הMTV בתחילת הניינטיז ואמר 'ויהי אנפלגד' - והשאר הוא היסטוריה - הוא אכן הצליח גם לייסד את הז'אנר וגם לתת גרסה ראויה בהחלט של 'ליילה'. ועדיין, עם כל ראויויותה, גרסת התקליט המונומנטלית עדיפה בעיני בהרבה, ובשתי ההופעות שראיתי שלו שמחתי מאד שהגרסה שבוצעה היתה פלאגד בריבוע. לגבי הדוגמה של יובל למטה, רגשותיי אפילו חזקים יותר והיא מבחינתי דוגמה טובה לטענה שלי. היא הרבה יותר חלשה מהמקור, ולו היתה הגרסה היחידה, לא היו אלפי גיטריסטים מתלמדים מייבלים את אצבעותיהם בשביל הסולו הלא ממש מעניין שבסופה. אולי כדאי לומר או להסתייג מהטענה שלי, כפי שהזכרתי מראש, בכך שלעיתים הביצוע המוקלט כל כך מזוהה ואינטנסיבי כשלעצמו, שקשה להתעלות עליו בהופעה חיה. כדוגמה לכך שמעתי פעם ממקור ראשון עדות של מי שעוד הספיק לראות את הנדריקס עצמו בהופעה, והוא טרח לציין שאפילו ג'ימי בכבודו ובעצמו לא הצליח להתעלות או אפילו להתחרות ב'לאורך מגדל השמירה' המוקלט שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> גרסת התקליט המונומנטלית עדיפה בעיני בהרבה בעיניי, גירסת האולפן של ליילה היא שתי דקות של רוק משובח, דקה אחת של טחינה משעממת של ריף גיטרה בודד, ואז ארבע דקות תמוהות ומיותרות של outro אינסטרומנטלי מבאס. אם אני מבין נכון, זה דוויין אולמן שמזייף שם עם הגיטרה סלייד, ואני לא מצליח להבין איך ארבע הדקות האלה לא עפו בעריכה. לגבי מלון קליפורניה - גם בעיניי גירסת האנפלאגד חלשה בהרבה מהמקור, אם כי אני מעריך את האיגלז על האומץ לבצע דווקא את הלהיט ההכי גדול שלהם בגישה שונה לגמרי. לפני כמה חודשים הגשמתי חלום וזכיתי לראות אותם בהופעה מצוינת, שבה, לשמחתי, הם ביצעו את המלון בגירסת הפלאגד. (אפילוג טרגי: למחרת, באותו אולם בדיוק, חוויתי את מפח הנפש המוזיקלי הגדול של חיי, בהופעה קטסטרופלית של סטיווי וונדר.) ולגבי הנדריקס - זה שבהופעה ספציפית אחת הוא לא התעלה על סולו ספציפי מוקלט אחד שלו, לא מעיד על הכלל. לכל מוזיקאי יש ערבים יותר טובים ופחות טובים, ולמיטב ידיעתי דווקא הנדריקס נודע בתור גיטריסט מחשמל בהופעות. אני תמיד מתבאס מהסולו הקצרצר בגירסת האולפן של Little Wing שלו, ובטח בהופעה הוא היה מפרגן לעצמו עוד כמה דקות שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני קורא שה-outro של ליילה הוקלט בכלל בסשן נפרד, כמה ימים אחרי החלק הראשון של השיר, ושני החלקים הודבקו ביחד לאחר מעשה. קלפטון שמע את המתופף של ליילה, ג'ים גורדון, מנגן את הקטע בפסנתר, והציע את החיבור. כך גורדון קיבל קרדיט של מחבר-שותף - ומן הסתם תמלוגים למכביר - על ליילה, אם כי לפי כמה מקורות הוא גנב את המנגינה מחברתו לשעבר. בהמשך גורדון לקה במחלת נפש ורצח את אמא שלו במהלומות פטיש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשית לי את הבוקר. כאילו קורט וונגוט כתב את הפוסט הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. נראה שקלפטון, נוסף לשאר מעלותיו וחסרונותיו, הצליח למצוא או למשוך אליו את המתופפים הכי פסיכיים בפלנטה, וזה מול תחרות ממש קשה1. 1 דומני שאפילו בסרט 'ספיינל טאפ' הוקדשה סצינת מחווה מיוחדת לזן הזה, שידוע לשמצה בתור הפרוע והדפוק ביותר בהיסטורית הרוקנרול2. 2 כשהדוגמה הנגדית הקלאסית היא כמובן רינגו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ראיתי את ספיינל טאפ לפני כמה חדשים וזה היה הרבה יותר מצחיק מאשר בזמנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תאהב גם את סיפור התופים הבא, שלמדתי עליו אתמול: כשהבי-גי'ז הקליטו את Stayin' Alive, המתופף שהם עבדו איתו נאלץ לעזוב את האולפן בפתאומיות לכמה ימים (ע"פ גירסה אחת כדי לסעוד את אביו החולה, וע"פ אחרת בגלל שאימו נפטרה). אחרי שניסיונות להחליף את המתופף במכונת תופים לא צלחו, הפתרון שנמצא היה לקחת את ערוץ התופים של השיר Night Fever שכבר הוקלט, לבחור שתי תיבות מוצלחות במיוחד מתוכו, ליצור לופ של סרט הקלטה שחוזר עליהן שוב ושוב, ולבנות על הלופ את כל Stayin' Alive. זה מסביר למה אין בשיר אפילו מעבר תופים אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור טוב, ובאמת לא שמתי לב שהתיפוף ב Stayin' alive כל כך מונוטוני, וברובו באמת נשמע כמו לופ. אבל: 1. לא הצלחתי למצוא את שתי התיבות האלה ב Night fever. 2. יש פה ושם מעברים מינימליסטיים, בסוף של כל פזמון, ואם היה מתופף שהוסיף אותם אז תער אוקהם שהוא כבר יתופף הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. שתי התיבות מ-Night Fever הן לא סולו תופים, אלא לקוחות מערוץ התופים שמתנגן במקביל לשאר הכלים לאורך כל השיר. תקשיב למקצב התופים בבית של השיר - נשמע לי בול כמו התופים ב-Stayin' Alive (המקצב הזה נקרא Four on the floor, כי יש בו ארבע מכות תוף בס בתיבה, אחת בכל רבע). 2. המעברים בסוף הפזמונים נשמעים לי כמו ערוץ כלי הקשה נפרד מתפקיד התופים הבסיסי. מקובל מאד להוסיף תפקידים כאלה אחרי שתפקידי הכלים הבסיסיים הוקלטו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה לא זה. ב Stain' alive יש תיבה נקיה לגמרי ותיבה עם מצילה נסגרת בסוף (ה"טספ" של הדיסקו). קשה להאמין שמישהו תופף כל כך מונוטוני, אבל לא מצאתי צמד כזה בדיוק ב Night fever. אז כנראה לקחו את זה מטייק מוקדם ולא הטייק הסופי. 2. כנראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. צודק! ב-Stayin' Alive, יש בשמינית האחרונה של כל תיבה שנייה פתיחה וסגירה של היי-הט, וגם אני לא שומע את התבנית הספציפית הזאת בשלמותה באף מקום ב-Night Fever. אז אולי באמת היו זוג תיבות כאלה בגירסה אחרת של Night Fever, או אולי הלופ הוא ספלייסינג של שני חלקים - מקצב רגיל של הבית, ואז רק פתיחה+סגירה של היי-הט (יש כאלה בשפע בפתיחה ובפזמון). ואולי כל הסיפור פשוט לא נכון ;-) אגב, לא מזמן התגלה תיעוד מצולם של איך בדיוק נוצרה השירה האיקונית ב-Staying Alive - מאד מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבדיחה בסיפא יש לה זקן של ארבעים שנה בערך... אני תוהה אם מוטו ה"קול גבוה מראה על גבריות מסורסת/מוטלת בספק" היה עובר את כללי הפי.סי. הג'נדרי הנוכחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הבדיחות החביבות עלי ביותר בילדותי היתה בת מילה אחת חוזרת- (בקול נמוך) כריש!! כריש!! (ומיד בפלצטו) כריש!! כריש!! מעניין אם הילדים של היום יצחקו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בויקיפדיה אומרים שזה בגלל שאמא שלו מתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובהמשך הטריוויה הכה וונגוטית של השיר, משם: מסתבר שמשתמשים בלהיט הזה בלימוד רופאים לעשות החייאה, כי הקצב הידוע שלו מתאים להפליא לקצב הנכון בביצוע עיסוי לב בהחייאה. אין לי ספק שגם זמזום הפזמון עוזר ומתאים ככפפה ליד למוטיבציה של התהליך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי, אבל אותו ערך באותה ויקיפדיה מביא בתור מקור את העמוד הזה באתר brothersgibb.org, בו מצוטט המפיק המוזיקלי וטכנאי האולפן של שני הקטעים הנ"ל: ... the Bee Gees drummer, Dennis Brian, had gone to England to be with his dad who was ill.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב בעובדה שהוא מתבלבל בשם ובמדינה של המתופף (לא בריאן אלא ביירון, לא אנגליה אלא ווילס) לא בלתי סביר שהוא יתבלבל בין ההורים שלו. מצד שני, ביירון עצמו זוכר שמדובר באמא שלו. לא נראה לי שזה משהו שטועים בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה! זה נראה מקור רציני, תודה. כנראה שנפתרה גם תעלומת ההיי-הט: When I went into the control room to listen to “Stayin’ Alive” for the first time, I was blown away. Barry said, “If you want to rerecord the drums or play the whole track with us, you can.” I said, “Man, I don’t want to touch that groove, but I will overdub some hi-hats.” Barry was thrilled I didn’t want to mess with the track, because he knew what they had. So the next day I went in and did some cymbal crashes and hi-hat overdubs. ולדעתי את השם שלו (Bryon) יש לבטא לא בריאן ולא ביירון, אלא בראיון.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חפרתי, וזה עוד יותר טוב מזה - לפי המפיק (והממציא) Albhy Galuten זה לופ התופים הראשון בעולם, והם השתמשו באותו לופ מתוך Night Fever (אני חושב שמצאתי1) גם עבור "More then a women" מאותו סאונדטרק, וגם עבור "Woman in love" של ברברה סטרייסנד. שלשה להיטי ענק, שניים מהם שהגיעו למקום הראשון במצעד האמריקאי, השתמשו באותו לופ! ____________ 1 <בקטע הזה https://youtu.be/-ihs-vT9T3Q?t=106> יש תיבות "נקיות" שמסתיימות בהיי-האט הנסגר. אמנם הוא נסגר פעמיים, אבל נראה לי שהפעם השניה שייכת כבר לתיבה הבאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוזן חדה יש לך! אבל אני לא חושב שזה זוג התיבות שנכנס ללופ. ה"טססספ" האופייני של הדיסקו מורכב משני אלמנטים: מכת מקל על ההיי-הט תוך כדי שהוא נפתח (כלומר תוך כדי שיחרור הלחיצה של רגל שמאל), ואז סגירה של ההיי-הט עם הרגל, בד"כ עם מכת מקל נוספת. צריך לפתוח על שמינית זוגית ולסגור על שמינית אי זוגית. הנה הדגמה טובה (השמיניות הזוגיות הן איפה שהבחור אומר "and"). במקצב דיסקו קלאסי יש פתיחה + סגירה ארבע פעמים בתיבה (פעם בכל רבע), אבל ב-Stayin' Alive זה קורה רק פעם אחת בסוף כל תיבה שנייה - פתיחה בשמינית מס' 8 של התיבה, וסגירה בסוף התיבה, כלומר על שמינית מס' 1 של התיבה הבאה. בזוג התיבות שקישרת אליהן יש בתיבה השנייה פתיחה בשמינית מס' 6, סגירה ב-7, פתיחה ב-8, וסגירה בשמינית מס' 1 של התיבה הבאה. לכן זה לא מתאים. נראה לי שפתרון התעלומה הוא מה שאמר המתופף בראיון מתגובה 710342 - הוא הקליט תפקיד היי-הט נוסף להיי-הט ששומעים מהלופ, מן הסתם בדיוק הפתיחות והסגירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתרון שלך מאד סביר - נדמה לי אפילו שבערך ב 3:18 אפשר לשמוע שני היי-הטים עוקבים, שלא כמו בשאר השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה נכון. בMore than a woman אין בכלל את הסגירות של ההיי האט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טריוויה- באיזה עוד שיר (שיצא שנה קודם) מופיע ה NYT? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמור לדעת מה זה NYT, או שזה חלק מהחידה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, ידעתי כמובן ש-NYT זה העיתון, אבל לא ראיתי איך זה קשור לפתיל שלנו. שמעתי את השיר בטח מאות פעמים וניגנתי אותו מול קהל עשרות פעמים, אבל לא טרחתי להקשיב למילים :-( לחידתך - אין לי מושג. אולי משהו של סטילי דן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניגנת Stayin' alive מול קהל עשרות פעמים? מי שר את זה (והאם היה צריך לקבל ברכיה לפני כל הופעה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר הזה היה אחד השירים הקבועים בלהקת קאברים שניגנתי איתה בימי הטכניון שלי, והזמר בשיר הספציפי הזה היה בחור מוכשר בשם גלעד הישג. אתה יכול לשמוע חומר מקורי שלו כאן. לא היה צורך בברכייה ;-) השאלה שלך באה בול בזמן - אחרי עשרים שנות הפסקה התקמבקנו, ובשבועות האחרונים הופענו פעמיים בחיפה (אם כי לא ביצענו את השיר הזה). דבר אתי בפרטי אם אתה רוצה פרטים על ההופעה הבאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשבתי לשיר שלו Hidden Flame. איזה יופי1 יש בקול שלו הידהוד לקול של רוג'ר צ'אפמן מלהקת Family. אני זוכר שהיה לי תקליט עם הופעה חיה שלהם (ביוטיוב יש הופעה חיה מ-2016).בסרטון (המגוחך) הזה הם "מנגנים" את הביצוע מהתקליט המקורי של שיר שמאד אהבתי The Weavers Answer. 1 אויש, התלבושת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לקול המיוחד. גם אהבתי את ההפקה האיכותית והנקיה. ל Hidden Flame, סליחה שאני מקלקל, הלחן הקל ביותר לעיכול כי כבר שמענו אותו קודם. פול סיימון עשה את זה יותר טוב לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כותב שירים של ביאליק", כמאמר השנינה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך ESP? היום שמענו באוטו את השיר של סיימון שלינקקת אליו ושאלתי את הבן שלי אם הוא מכיר, כי זה תקליט קלאסי שכל השירים שלו איכותיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי השיר הזה של גילי הישג נשמע מאד פול סיימוני, אבל דווקא פחות "50 דרכים"1 ויותר Something So Right או St. Judy's Comet. מזכיר לי גם את After the Thrill is Gone של האיגלז. _________________ 1. מכיר את "נ' דרכים לצאת לחופש" של נדב הולנדר? פתאום אני לא מוצא ברשת את הביצוע המלבב הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא חמשים דרכים, זה עדיין משוגע אחרי כל השנים ההן. ושתי השורות הראשונות נשמעות לי בול אותו לחן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, טעות שלי. שני השירים האלה יושבים לי במוח על אותו נוירון, אולי בגלל שהתוודעתי לשניהם דרך אותו אלבום - ההופעה של סיימון וגרפונקל בפארק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי יש לי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. סתם במזל גיליתי - זה לא שנזכרתי ולא שחיפשתי, אלא שמעתי את השיר במקרה ביוטיוב, והאזניים שלי קלטו בפוקס את המילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחד הפידים להיסטוריה של מוזיקה עלה קליפ של מתופף הג'אז מקס רואצ' מנגן על hi hat. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמאות, הוא מנגן גם על העמוד! סתם, יפה מאוד. עוד קטע של מיניליזם תופי, באדיבות הוליווד הקלאסית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> לפי המפיק (והממציא) Albhy Galuten זה לופ התופים הראשון בעולם לפי ג'ף אמריק (טכנאי האולפן של הביטלס ברוב התקופה ה"הרפתקנית" שלהם באולפן), התופים של רינגו ב-Tomorrow Never Knows - יותר מעשור לפני Stayin' Alive - הם טייפ לופ. לי זה בהחלט נשמע ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת נשמע ככה. איזה קטע, כשהשיר הסתיים ברקע, יוטיוב נתן לי את Strawberry Fields והופתעתי, כי התת מודע שלי ציפה לשיר הבא בקסטה שהיתה לי אי אז (אלינור ריגבי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז שמתי ביוטיוב את אלינור ריגבי, ואיך שהוא הסתיים ממש ציפיתי לשמוע את צלילי הפתיחה של ''קוקאין''. גירסא דינקותא לא משתכחא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אני אפילו זוכר את דברי הקישור של הקריינים שהיו מתעקשים לדבר על סוף הסולו/השיר ולקלקל את ההקלטה. חלקם הושארו לדראון עולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם היו מתעקשים בדיוק בגלל הסיבה הזו - שלא יקליטו ויפרו זכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח, אלת האירוניה ההיסטורית מתגלגלת מצחוק על מושבה. הימים שבהם קריין רדיו היה משקיע מאמץ כדי למנוע העתקה מאיכות שידור נמוכה על מדיום הקלטה מנחית-איכות, שהעתקה נוספת ממנו תנחית את אותה איכות בריבוע, כשהיום בקצה האצבע שלך אתה יכול להגיע לשעתוק מושלם של המקור, ועם יכולת שעתוק מושלמת גם כן. בדיעבד אני יכול לומר שאת רוב השירים שהקלטתי ומצאו חן בעיני, רכשתי לאחר מכן על תקליט באיכות ראויה - שלא לומר שאת חלקם עוד טרחתי ורכשתי שוב על CD. כך שזכויות היוצרים (או בעצם - היוצרים עצמם, יותר חשוב) יצאו נשכרים מהתהליך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנ"ל. בהתחלה אי אפשר היה אחרת לשמוע באיכות ראויה, עד שהפציע הווקמן. עד גיל 17 היה לי (כמו לכולם) רדיוטייפ נייד שרמקול בודד נטוע בו, והווקמן היה שדרוג אדיר בסאונד. בעצם הווקמן (ואני חושב שכבר כתבתי על כך) היה המבשר של העידן הנוכחי בו אנשים הולכים ברחוב מנותקים לגמרי מסביבתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שקיים כיום נראה אז כמדע בדיוני אם לא כפנטזיה. כשאין לך עיתון הארץ אתה נאלץ להסתפק בידיעות אחרונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, הטכנולוגיה התקדמה והשתנתה, אבל אני מדבר על היחס לטכנולוגיה והמאמצים המושקעים - והמוגזמים אולי בדיעבד - במלחמה מולה. חלק מהטיעון שלי הוא שבעידן הקלטות מנחיתות האיכות, המלחמה הזו - ודאי על ידי שדרי רדיו שבכלל לא בטוח שהם בעלי ענין בקונפליקט הזה - היתה קצת מיותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי, כמו לכולם, ברור היה שהשדרנים עושים את זה בכוונה כדי לקלקל למפירי זכויות היוצרים, אבל בקריאת תגובתך התחלתי לתהות. כמו שאתה כותב, השדרים לא היו בעלי עניין כאן. מה היה מנגנון תמסורת האינטרסים מחברת התקליטים לשדרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שהשדרים פחדו שתפוצת הקלטות תקטין את ההאזנה לרדיו ותפגע בפרנסתם. בעצם, מה מבטיח שהמאזין יחזור להאזין - ולנסות להקליט - שוב ושוב יותר מזה שהרסת לו את ההקלטה? הצד השני הוא שתחנות שלא עשו זאת (הו, רדיו רמאללה) בטח זכו לרייטינג יותר גבוה בדיוק בגלל הסיבה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בזמנו היו מאזינים לרדיו גם בשביל להכיר שירים חדשים כך שלהאזין לאותם שירים שוב ושוב לא רלבנטי כאן. 2. עוד לא נולדתי בימי רדיו רמאללה אבל ככל הידוע לי לא הייתה אז טכנולוגיית הקלטה ביתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "גם" אבל לא "רק". 2. היתה גם היתה. ידע אישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל היתה תקופה שלא דיברו מעל לשירים. אני לא זוכר מתי התחילו עם זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) גם מיכל ניב שאי אפשר לחשוד בה ששירתה אינטרסים של תאגידי תקליטים, ממש התמחתה בדיבור עד השנייה שבה הזמר נכנס. ב) מהתנסות רדיו קצרצרה אני זוכרת שהיו להם (לפחות בשנות התשעים) ספירות דיגיטליות לאחור שהראו מתי הזמר נכנס (כלומר מתי מתווסף ערוץ שירה, אני מנחשת), והיה אפשר לדבר ו/או לעשות מיקסים עד השנייה הזו. ג) מצד שני דיברו על השירים גם כמה עשורים קודם, ואני מנחשת שזה נכנס כמנהג שמתקשר לגישה פחות מעונבת ופחות "דן כנרית" להגשה רדיופונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני זוכר (אבל אני מדבר על הרבה לפני שנות התשעים, כשעוד היתה מוזיקה ששווה להקליט) התופעה המעצבנת היתה כשהקריין עלה דווקא על סוף השיר, אחרי שאתה כבר כמעט בטוח שהצלחת להקליט את השיר האחרון של קליף שהיה חסר לך בסליל. וכדי לא לעצבן את מטומטמי אלביס - בוזזזזזזזזזזזזז! - לא פעם מה שהוא היה אומר זה "ועכשיו נעבור לשיר של אלביס". טומאה בהיכל שחייבה מחיקה מיידית וחזרה למארב. מאחר שאני לא בטוח שכל העוללים כאן מבינים את חומרת הבעיה, מי שרצה ליצור סליל עם רצף שירים של זמר מסויים (קליף, נניח) היה לפעמים יושב ימים ארוכים בהיכון להשמעה של אותו שיר נכסף. ההוא של קליף כמובן, אם לא יצא לי להזכיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתעוררות כאן שתי שאלות: 1. לא היה פשוט יותר לקנות תקליט? 2. איך אפשר להעדיף את קליף על אלביס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנים ההן היו שני קווי תיחום, קליף-אלביס, יהורם-אריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ידוע. בכל אחד מהם אני מעדיף את האופציה השנייה וכנ''ל בציר ביטלס-סטונס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו בכיתה זה היה ממש מחנאות, עם פטפונים ניידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה לדמיין את מוזיקת הרחוב עם פטיפונים שמונעים עם אנרגיה מנואלית. לא ממש מסתדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז''נ, בטריות, אבל יכול להיות חשמל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיתה קורלציה בין שתי הבחירות? אני שואל בשביל חבר סטטיסטיקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכר. אצלנו המחלוקת היותר חמה היתה יהורם-אריק. ניחוש די בנאלי זה יהורם-קליף ואריק-אלביס. אבל לך תדע. אני אהבתי את יהורם ובלאק סאבאט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שה''שידוך'' בין הבריטי לאמריקאי כ''מתחרים'' היה בלעדי לישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.1 תקליטים עולים כסף. 1.2 עד שהתקליטים החדשים היו מגיעים לכתריאליבקה בה גדלתי היו עוברים במקרה הטוב כמה חודשים. 1.3 אני לא מצליח להיזכר אם היה בכלל פטיפון בבית הורי בשנים ההן. את הטייפ שלי קניתי מכספים שקיבלתי לבר-מצווה כשהורי השלימו את החסר. 2. שאלה שאינה ראויה לתשובה. תתבייש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.3 היית מקליט מהרדיו דרך האוויר (רמקול >> מיקרופון)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושאלת המשך: לפני פלישת הקסטה הקומפקטית, תקליט עלה יותר מסליל להקלטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקליטים היו מאוד יקרים. בערך 15$ לא במבצע, (הדולר של אז היה שווה יותר מכפליים מהדולר של היום) ואלבומים כפולים פשוט עלו כפול. אני חושב שסליל עלה חצי מזה, (אני כבר מדור הקסטות, אבל לדוד שלי היו סלילים) ואאז"נ החזיק יותר דקות מוזיקה מאלבום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלה הראשונה: רק במקרים נדירים מאד. היו פטפונים מסויימים שהקלטה מהם היתה יוצרת זמזום שלא הצלחנו להפטר ממנו (בתדר 50 הרץ לדעתי וככל הנראה היה מדובר בבעיות הארקה או משהו כזה). לשניה: אני לא זוכר מחירים אבל עכש"ז על סליל רגיל היה אפשר להקליט יותר מתקליט אחד. יתרון נוסף של הסליל היה השימוש החוזר שעשינו בו אחרי שנמאס לנו נניח, מג'ורג'י פיים או מניו כריסטי מיניסטרלס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכולתי להקליט בשני כיוונים. ולשאלה אחרת, הייתי מחבר חוטים מהרדיו ישירות לטייפ, לא מקליט עם רמקול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי להקלטות מהרדיו. טייפ סלילים עם רדיו בילט-אין, כמו גם רדיו עם יציאת אודיו, לא היו חזון נפרץ בציוד הביתי של אותה תקופה. לאן חובר הכבל בצד של הרדיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו אצל רון: היתה לרדיו שלנו יציאה לרמקול מרוחק (לא במקור. היא נוספה ע"י טכנאי. אגב באותה חנות בה נקנה מאוחר יותר הטייפ) - היה בבית רק רדיו אחד (וטרנזיסטור אחד באיכות גרועה) ואיך יוכלו השוטה ואחותו לריב על התחנה המועדפת אם לא יהיה להם רמקול בחדר? פרט פיקנטי: בשני ארועים שונים בהפרש זמן של כמה שנים התחשמלתי (עוד אומרים "חטפתי זרם"?) גם מהרדיו וגם מהטייפ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למזלי יכולתי לקחת רדיו ענקי מסבתא שלי. גם השתמשתי בו כרמקול חיצוני לטייפ (למעשה היו לו שני רמקולים אבל לא סטראופוני כמובן). אני זוכר שהרדיו תמיד התקשר לי לאי המטמון, כי השם שלו היה ''בן גל'', מזכיר את ''בן גאן'', למי שלא הבין... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום יש תופעה מעצבנת ששדרים/יות משחקים עם הווליום של המוזיקה כשהם מדברים יחד עם השיר. אם כבר צריך לסבול אותם מדברים, שלא יגעו במוזיקה. יכול להיות שהמשחק בווליום הוא משהו שנעשה בצורה ממוחשבת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה ויסות אוטומטי לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קשה לי להאמין ששדרי קול ישראל וגל"צ דאז ממש הרגישו תחרות מצד קלטות. מעבר לשאלה האובייקטיבית האם הקלטות היוו תחרות לרדיו, מה הם הרגישו? הם הרי היו עובדי מדינה, עם ועד עובדים חזק וכו', או לחילופין חיילי/עובדי צה"ל; לא נראה לי שהמנהלים עמדו להם על הראש עם רייטינג. אני אפילו מנחש שבמידה שהם הרגישו לחץ תחרותי ומדרוגי, זה היה (מסיבות של כבוד, יותר מכל) מול תחנות רדיו אחרות (רדיו רמאללה, גל"צ לעומת קול ישראל); עד כמה שאני יכול לדמיין, אני מדמיין שסקטור הרדיו ככללותו נראה להם איתן כסלע ומובן מאליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מנסה לטעון שזאת היתה גישה רציונלית מצידם, ואני לא ממש זוכר אם האווירה באותם ימים היתה "אוי ואבוי, הטייפ סלילים של השוטה הוא הסנונית שמבשרת את סוף הרדיו" אבל אם לשפוט לפי תחזיות אחרות מאוחרות יותר, למשל שהוידיאו יהרוג את הקולנוע, לא אתפלא אם לפחות חלק מהשדרים חשבו במונחים האלה. אבל אני מודה שההסבר הזה לא ממש משכנע, והסיבה היחידה שהצעתי אותו היא שאני לא מכיר הסבר טוב ממנו. עכשיו עולה בדעתי שאולי האוירה הציבורית באותם ימים היתה צדקנית יותר מהיום, כך שכאשר ההקלטות נתפסו כבלתי מוסריות או בלתי חוקיות, אזרחים הגונים, והשדרנים היו מן הסתם אזרחים הגונים, הרגישו חובה מוסרית להלחם בהן גם בלי שהיה להם אינטרס. אני לא מצליח להיזכר בשום שביב הרגשה או מחשבה מאותם ימים שיאוששו או יפריכו את האפשרות הזאת. עוד רעיון: היה כדאי לשדרנים לשמור על קשרים טובים עם המפיקים והיבואנים כדי לקבל כל מיני צ'ופרים מקצועיים, ואת חלקם הם הכירו אישית. בעלי חשבון פייסבוק פעיל יכולים אולי לקבל תשובה ישירות מפי אחד הסוסים, למשל גדי לבנה אם זה מספיק מעניין אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה לשאול סוס אחד רלוונטי שאני מכיר באופן אישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש תשובה סוף סוף: המקור שלי (כיום העורך המוזיקלי הראשי של תחנת רדיו שכולנו מכירים) שאל שדרן עם ותק של למעלה מ-40 שנה בגל"צ + קול ישראל + כאן, והשדרן אומר שהוא לא מכיר מדיניות של דיבורים במטרה לקלקל למקליטים מפירי זכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בטח. עוד מעט תספר לנו שגם לא נחטפו ילדים תימנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"והשדרן אמר שהוא לא מכיר מדיניות של דיבורים במטרה לקלקל למקליטים מפירי זכויות יוצרים (כשברקע מתנגן החצי השני של הסולו מ-Free Bird)". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר שבתכנית מה יש משנות ה80 ש"פזית" דיברה במהלך שיר שהושמע וארז טל אמר לה - "שקט, אנשים מקליטים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר מן ההגינות נשמע לי דווקא סביר למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוהג להקשיב מפעם לפעם לתוכנית "תקליטים באי בודד" של BBC. לפני שנים הייתי מקשיב לתוכנית ששודרה בגלים קצרים1 (וזה היה עניין של מזל אקראי). היום התוכניות, כולל כל הארכיון, זמינות כפודקסט והחיים קלים יותר. אבל, בתחילת כל פודקסט יש הודעה שבניגוד לתוכנית המשודרת, בפודקסט קטעי המוזיקה קוצרו כדי לשמור על זכויות היוצרים. זה נשמע לי קצת מגוחך בעידן של היום. למה שמישהו יטרח לשלוף קטע מוזיקלי מקובץ אודיו של תוכנת רדיו כשישנן אפשרויות קלות וטובות יותר? 1 יחד עם אחד, מנחם בגין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה דברים כאלה, לדעתי, נובעים לא מתוך כללים שגובשו במחשבה על המקרה הזה, אלא לפי חוזים וחוקים ישנים ומיושנים שטכנית עדיין בתוקף, ולאחר שהמחלקות המשפטיות עברו עליהם ופירשו אותם לחומרה, כי למה להסתבך. ומאידך, זה נשמע לי גם לא כל כך נורא: בדיוק מאותה סיבה שאף אחד לא יטרח לשלוף קטע מקובץ אודיו של תוכניות רדיו, צריך להיות קל למאזין המעוניין לזפזפ בין התוכנית המוקלטת לבין יישום המוזיקה החביב עליו ולשמוע את הקטע במלואו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם חשבתי על המאמץ של הטכנאים לערוך את התכנית המוקלטת ולחתוך קטעי מוזיקה ולהוסיף פייד-אאוט. ואת זה הם גם עושים לתוכנית ישנות מהארכיון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |