בתשובה לאריק, 05/12/19 10:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז שמתי ביוטיוב את אלינור ריגבי, ואיך שהוא הסתיים ממש ציפיתי לשמוע את צלילי הפתיחה של ''קוקאין''. גירסא דינקותא לא משתכחא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אני אפילו זוכר את דברי הקישור של הקריינים שהיו מתעקשים לדבר על סוף הסולו/השיר ולקלקל את ההקלטה. חלקם הושארו לדראון עולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם היו מתעקשים בדיוק בגלל הסיבה הזו - שלא יקליטו ויפרו זכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח, אלת האירוניה ההיסטורית מתגלגלת מצחוק על מושבה. הימים שבהם קריין רדיו היה משקיע מאמץ כדי למנוע העתקה מאיכות שידור נמוכה על מדיום הקלטה מנחית-איכות, שהעתקה נוספת ממנו תנחית את אותה איכות בריבוע, כשהיום בקצה האצבע שלך אתה יכול להגיע לשעתוק מושלם של המקור, ועם יכולת שעתוק מושלמת גם כן. בדיעבד אני יכול לומר שאת רוב השירים שהקלטתי ומצאו חן בעיני, רכשתי לאחר מכן על תקליט באיכות ראויה - שלא לומר שאת חלקם עוד טרחתי ורכשתי שוב על CD. כך שזכויות היוצרים (או בעצם - היוצרים עצמם, יותר חשוב) יצאו נשכרים מהתהליך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנ"ל. בהתחלה אי אפשר היה אחרת לשמוע באיכות ראויה, עד שהפציע הווקמן. עד גיל 17 היה לי (כמו לכולם) רדיוטייפ נייד שרמקול בודד נטוע בו, והווקמן היה שדרוג אדיר בסאונד. בעצם הווקמן (ואני חושב שכבר כתבתי על כך) היה המבשר של העידן הנוכחי בו אנשים הולכים ברחוב מנותקים לגמרי מסביבתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שקיים כיום נראה אז כמדע בדיוני אם לא כפנטזיה. כשאין לך עיתון הארץ אתה נאלץ להסתפק בידיעות אחרונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, הטכנולוגיה התקדמה והשתנתה, אבל אני מדבר על היחס לטכנולוגיה והמאמצים המושקעים - והמוגזמים אולי בדיעבד - במלחמה מולה. חלק מהטיעון שלי הוא שבעידן הקלטות מנחיתות האיכות, המלחמה הזו - ודאי על ידי שדרי רדיו שבכלל לא בטוח שהם בעלי ענין בקונפליקט הזה - היתה קצת מיותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי, כמו לכולם, ברור היה שהשדרנים עושים את זה בכוונה כדי לקלקל למפירי זכויות היוצרים, אבל בקריאת תגובתך התחלתי לתהות. כמו שאתה כותב, השדרים לא היו בעלי עניין כאן. מה היה מנגנון תמסורת האינטרסים מחברת התקליטים לשדרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שהשדרים פחדו שתפוצת הקלטות תקטין את ההאזנה לרדיו ותפגע בפרנסתם. בעצם, מה מבטיח שהמאזין יחזור להאזין - ולנסות להקליט - שוב ושוב יותר מזה שהרסת לו את ההקלטה? הצד השני הוא שתחנות שלא עשו זאת (הו, רדיו רמאללה) בטח זכו לרייטינג יותר גבוה בדיוק בגלל הסיבה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בזמנו היו מאזינים לרדיו גם בשביל להכיר שירים חדשים כך שלהאזין לאותם שירים שוב ושוב לא רלבנטי כאן. 2. עוד לא נולדתי בימי רדיו רמאללה אבל ככל הידוע לי לא הייתה אז טכנולוגיית הקלטה ביתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "גם" אבל לא "רק". 2. היתה גם היתה. ידע אישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל היתה תקופה שלא דיברו מעל לשירים. אני לא זוכר מתי התחילו עם זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) גם מיכל ניב שאי אפשר לחשוד בה ששירתה אינטרסים של תאגידי תקליטים, ממש התמחתה בדיבור עד השנייה שבה הזמר נכנס. ב) מהתנסות רדיו קצרצרה אני זוכרת שהיו להם (לפחות בשנות התשעים) ספירות דיגיטליות לאחור שהראו מתי הזמר נכנס (כלומר מתי מתווסף ערוץ שירה, אני מנחשת), והיה אפשר לדבר ו/או לעשות מיקסים עד השנייה הזו. ג) מצד שני דיברו על השירים גם כמה עשורים קודם, ואני מנחשת שזה נכנס כמנהג שמתקשר לגישה פחות מעונבת ופחות "דן כנרית" להגשה רדיופונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני זוכר (אבל אני מדבר על הרבה לפני שנות התשעים, כשעוד היתה מוזיקה ששווה להקליט) התופעה המעצבנת היתה כשהקריין עלה דווקא על סוף השיר, אחרי שאתה כבר כמעט בטוח שהצלחת להקליט את השיר האחרון של קליף שהיה חסר לך בסליל. וכדי לא לעצבן את מטומטמי אלביס - בוזזזזזזזזזזזזז! - לא פעם מה שהוא היה אומר זה "ועכשיו נעבור לשיר של אלביס". טומאה בהיכל שחייבה מחיקה מיידית וחזרה למארב. מאחר שאני לא בטוח שכל העוללים כאן מבינים את חומרת הבעיה, מי שרצה ליצור סליל עם רצף שירים של זמר מסויים (קליף, נניח) היה לפעמים יושב ימים ארוכים בהיכון להשמעה של אותו שיר נכסף. ההוא של קליף כמובן, אם לא יצא לי להזכיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתעוררות כאן שתי שאלות: 1. לא היה פשוט יותר לקנות תקליט? 2. איך אפשר להעדיף את קליף על אלביס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנים ההן היו שני קווי תיחום, קליף-אלביס, יהורם-אריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ידוע. בכל אחד מהם אני מעדיף את האופציה השנייה וכנ''ל בציר ביטלס-סטונס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו בכיתה זה היה ממש מחנאות, עם פטפונים ניידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה לדמיין את מוזיקת הרחוב עם פטיפונים שמונעים עם אנרגיה מנואלית. לא ממש מסתדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז''נ, בטריות, אבל יכול להיות חשמל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיתה קורלציה בין שתי הבחירות? אני שואל בשביל חבר סטטיסטיקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכר. אצלנו המחלוקת היותר חמה היתה יהורם-אריק. ניחוש די בנאלי זה יהורם-קליף ואריק-אלביס. אבל לך תדע. אני אהבתי את יהורם ובלאק סאבאט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שה''שידוך'' בין הבריטי לאמריקאי כ''מתחרים'' היה בלעדי לישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.1 תקליטים עולים כסף. 1.2 עד שהתקליטים החדשים היו מגיעים לכתריאליבקה בה גדלתי היו עוברים במקרה הטוב כמה חודשים. 1.3 אני לא מצליח להיזכר אם היה בכלל פטיפון בבית הורי בשנים ההן. את הטייפ שלי קניתי מכספים שקיבלתי לבר-מצווה כשהורי השלימו את החסר. 2. שאלה שאינה ראויה לתשובה. תתבייש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.3 היית מקליט מהרדיו דרך האוויר (רמקול >> מיקרופון)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושאלת המשך: לפני פלישת הקסטה הקומפקטית, תקליט עלה יותר מסליל להקלטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקליטים היו מאוד יקרים. בערך 15$ לא במבצע, (הדולר של אז היה שווה יותר מכפליים מהדולר של היום) ואלבומים כפולים פשוט עלו כפול. אני חושב שסליל עלה חצי מזה, (אני כבר מדור הקסטות, אבל לדוד שלי היו סלילים) ואאז"נ החזיק יותר דקות מוזיקה מאלבום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלה הראשונה: רק במקרים נדירים מאד. היו פטפונים מסויימים שהקלטה מהם היתה יוצרת זמזום שלא הצלחנו להפטר ממנו (בתדר 50 הרץ לדעתי וככל הנראה היה מדובר בבעיות הארקה או משהו כזה). לשניה: אני לא זוכר מחירים אבל עכש"ז על סליל רגיל היה אפשר להקליט יותר מתקליט אחד. יתרון נוסף של הסליל היה השימוש החוזר שעשינו בו אחרי שנמאס לנו נניח, מג'ורג'י פיים או מניו כריסטי מיניסטרלס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכולתי להקליט בשני כיוונים. ולשאלה אחרת, הייתי מחבר חוטים מהרדיו ישירות לטייפ, לא מקליט עם רמקול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי להקלטות מהרדיו. טייפ סלילים עם רדיו בילט-אין, כמו גם רדיו עם יציאת אודיו, לא היו חזון נפרץ בציוד הביתי של אותה תקופה. לאן חובר הכבל בצד של הרדיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו אצל רון: היתה לרדיו שלנו יציאה לרמקול מרוחק (לא במקור. היא נוספה ע"י טכנאי. אגב באותה חנות בה נקנה מאוחר יותר הטייפ) - היה בבית רק רדיו אחד (וטרנזיסטור אחד באיכות גרועה) ואיך יוכלו השוטה ואחותו לריב על התחנה המועדפת אם לא יהיה להם רמקול בחדר? פרט פיקנטי: בשני ארועים שונים בהפרש זמן של כמה שנים התחשמלתי (עוד אומרים "חטפתי זרם"?) גם מהרדיו וגם מהטייפ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למזלי יכולתי לקחת רדיו ענקי מסבתא שלי. גם השתמשתי בו כרמקול חיצוני לטייפ (למעשה היו לו שני רמקולים אבל לא סטראופוני כמובן). אני זוכר שהרדיו תמיד התקשר לי לאי המטמון, כי השם שלו היה ''בן גל'', מזכיר את ''בן גאן'', למי שלא הבין... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום יש תופעה מעצבנת ששדרים/יות משחקים עם הווליום של המוזיקה כשהם מדברים יחד עם השיר. אם כבר צריך לסבול אותם מדברים, שלא יגעו במוזיקה. יכול להיות שהמשחק בווליום הוא משהו שנעשה בצורה ממוחשבת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה ויסות אוטומטי לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קשה לי להאמין ששדרי קול ישראל וגל"צ דאז ממש הרגישו תחרות מצד קלטות. מעבר לשאלה האובייקטיבית האם הקלטות היוו תחרות לרדיו, מה הם הרגישו? הם הרי היו עובדי מדינה, עם ועד עובדים חזק וכו', או לחילופין חיילי/עובדי צה"ל; לא נראה לי שהמנהלים עמדו להם על הראש עם רייטינג. אני אפילו מנחש שבמידה שהם הרגישו לחץ תחרותי ומדרוגי, זה היה (מסיבות של כבוד, יותר מכל) מול תחנות רדיו אחרות (רדיו רמאללה, גל"צ לעומת קול ישראל); עד כמה שאני יכול לדמיין, אני מדמיין שסקטור הרדיו ככללותו נראה להם איתן כסלע ומובן מאליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מנסה לטעון שזאת היתה גישה רציונלית מצידם, ואני לא ממש זוכר אם האווירה באותם ימים היתה "אוי ואבוי, הטייפ סלילים של השוטה הוא הסנונית שמבשרת את סוף הרדיו" אבל אם לשפוט לפי תחזיות אחרות מאוחרות יותר, למשל שהוידיאו יהרוג את הקולנוע, לא אתפלא אם לפחות חלק מהשדרים חשבו במונחים האלה. אבל אני מודה שההסבר הזה לא ממש משכנע, והסיבה היחידה שהצעתי אותו היא שאני לא מכיר הסבר טוב ממנו. עכשיו עולה בדעתי שאולי האוירה הציבורית באותם ימים היתה צדקנית יותר מהיום, כך שכאשר ההקלטות נתפסו כבלתי מוסריות או בלתי חוקיות, אזרחים הגונים, והשדרנים היו מן הסתם אזרחים הגונים, הרגישו חובה מוסרית להלחם בהן גם בלי שהיה להם אינטרס. אני לא מצליח להיזכר בשום שביב הרגשה או מחשבה מאותם ימים שיאוששו או יפריכו את האפשרות הזאת. עוד רעיון: היה כדאי לשדרנים לשמור על קשרים טובים עם המפיקים והיבואנים כדי לקבל כל מיני צ'ופרים מקצועיים, ואת חלקם הם הכירו אישית. בעלי חשבון פייסבוק פעיל יכולים אולי לקבל תשובה ישירות מפי אחד הסוסים, למשל גדי לבנה אם זה מספיק מעניין אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה לשאול סוס אחד רלוונטי שאני מכיר באופן אישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש תשובה סוף סוף: המקור שלי (כיום העורך המוזיקלי הראשי של תחנת רדיו שכולנו מכירים) שאל שדרן עם ותק של למעלה מ-40 שנה בגל"צ + קול ישראל + כאן, והשדרן אומר שהוא לא מכיר מדיניות של דיבורים במטרה לקלקל למקליטים מפירי זכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בטח. עוד מעט תספר לנו שגם לא נחטפו ילדים תימנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"והשדרן אמר שהוא לא מכיר מדיניות של דיבורים במטרה לקלקל למקליטים מפירי זכויות יוצרים (כשברקע מתנגן החצי השני של הסולו מ-Free Bird)". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר שבתכנית מה יש משנות ה80 ש"פזית" דיברה במהלך שיר שהושמע וארז טל אמר לה - "שקט, אנשים מקליטים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר מן ההגינות נשמע לי דווקא סביר למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוהג להקשיב מפעם לפעם לתוכנית "תקליטים באי בודד" של BBC. לפני שנים הייתי מקשיב לתוכנית ששודרה בגלים קצרים1 (וזה היה עניין של מזל אקראי). היום התוכניות, כולל כל הארכיון, זמינות כפודקסט והחיים קלים יותר. אבל, בתחילת כל פודקסט יש הודעה שבניגוד לתוכנית המשודרת, בפודקסט קטעי המוזיקה קוצרו כדי לשמור על זכויות היוצרים. זה נשמע לי קצת מגוחך בעידן של היום. למה שמישהו יטרח לשלוף קטע מוזיקלי מקובץ אודיו של תוכנת רדיו כשישנן אפשרויות קלות וטובות יותר? 1 יחד עם אחד, מנחם בגין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה דברים כאלה, לדעתי, נובעים לא מתוך כללים שגובשו במחשבה על המקרה הזה, אלא לפי חוזים וחוקים ישנים ומיושנים שטכנית עדיין בתוקף, ולאחר שהמחלקות המשפטיות עברו עליהם ופירשו אותם לחומרה, כי למה להסתבך. ומאידך, זה נשמע לי גם לא כל כך נורא: בדיוק מאותה סיבה שאף אחד לא יטרח לשלוף קטע מקובץ אודיו של תוכניות רדיו, צריך להיות קל למאזין המעוניין לזפזפ בין התוכנית המוקלטת לבין יישום המוזיקה החביב עליו ולשמוע את הקטע במלואו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם חשבתי על המאמץ של הטכנאים לערוך את התכנית המוקלטת ולחתוך קטעי מוזיקה ולהוסיף פייד-אאוט. ואת זה הם גם עושים לתוכנית ישנות מהארכיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. הבעיה היא שבארגונים כאלה תמיד המילה הקובעת היא של עורכי הדין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שלא היו חברים עם תקליטים, היתה פעם (ממש פעם) חנות בכיכר כופר הישוב בר''ג שהיתה מעתיקה מתקליטים לסלילים (לפני עידן הקסטות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף, אילו הייתי מוזיקאי מצליח ועכשיו היה שנות השמונים, היתה לי בדיחה טובה. הייתי מקליט שיר עם אינטרו ואאוטרו שכוללים קריין מדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה ימים נפטר ניל אינס, שחיבר שירים למונטי פייתון. אינס היה חבר בלהקת Bonzo Dog Doo-Dah, ואחד השירים שלה הוא The Intro And The Outro. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(-: | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |