 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כן "זמר עברי" עבורך הוא מה שאני קורא לו "שירי מולדת" וד"ר טלילה אלירם קוראת לו "שירי ארץ ישראל": שירים על תמונות מנופי הארץ1, על אהבת הארץ2 על הרוח החלוצית3, בהם גם שירים המפארים חיילים4 ושירי השכול המשלבים את השניים האחרונים5. אבל לאחר מלחמת יום הכיפורים הטון באותם שירים הופך להיות נוסטלגי, לעתים ביקורתי, והדובר מסתכל לאחור על תקופה שלא תחזור6 השאלה היא האם אין מקום לביקורתיות בשירי מולדת, שאם לא אז אתה צודק והז'אנר מת בשנות השמונים, אבל ד"ר אלירם, שכתבה ספר עיון על הזמר הארץ ישראלי עוד לא חתמה על תעודת פטירה. אגב, ראה מה היא כתבה על הגדרת הז'אנר 1 שיירת הרוכבים, ההר הירוק תמיד, ים השיבולים, כנרת (שם הרי גולן), בשדות בית לחם 2 שיר בוקר (אנו אוהבים אותך מולדת), אנשי הגשם, נגן לי ירדן, שירי לי כנרת, ביתי אל מול גולן, בארץ אהבתי, בוא איתי אל הגליל 3 פה בארץ חמדת אבות, מלאו אסמינו בר, 4 על כנפי הכסף, בעקבי הדרך, אנשי הדממה, 5 שנינו מאותו הכפר, היה לי חבר היה לי אח, האיש מן הבקעה, הרעות, 6 בפרדס ליד השוקת (1982), ימי בנימינה (1975), אתם זוכרים את השירים (1974, אך נכתב כבר במהלך מלחמת יוה"כ), וכמובן "אין לי ארץ אחרת" (1986) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הבורות, אבל אנשי הגשם הוא שיר על אהבת הארץ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אומרים שהוא על הכינרת ועל מזריעי העננים. יש אומרים שהוא על אנשי השירותים החשאיים. אני מעדיף את הגרסה השניה שמסתדרת לי יפה גם עם העיבוד (ההברות הקטועות של הקול השני). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמנם לא יודע על מה הוא כן, אבל די ברור על מה הוא לא - או, במילותיה של המשוררת: "מה שיש לי לומר לגבי השיר הוא שבניגוד להשערות רבות, אין כאן שום רמז לאנשי המוסד". לפחות לפי הפשט נראה שהשיר מתאר קבוצה של פדופילים שעוקבים אחרי נערה ומחכים לרגע שהיא תהיה חלשה מספיק על מנת שיוכלו לנצל אותה. לא ברור לי איך זה יכול להיות על הכנרת ולא על השירותים החשאיים - זה לא נראה לי כמו שיר על אהבה (לפחת לא על אהבה בריאה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את התיקון. אבל פדופילים? "לו רק יכלו היו נותנים את חייהם לשמור אותך מעוני או מחלה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כידוע ההבדל בין פדיאטר לפדופיל. ____________ הפדופיל באמת אוהב את הילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי הפשט נראה לי שזו קבוצה של הומלסים שמחכה שהשכנה ממול תתרושש ותצטרף אליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזרון יוגה ישן שהם מצאו בפח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרש שלי הוא קרוב, אבל בהשלכה לעולם יחסי גברים נשים. הם גברים בודדים ואומללים, שמסתכלים מהצד על האישה הזוהרת שכולם רוצים בה והיא בגג העולם; הם מצפים לרגע שבו היא תיפול ותאבד את הזוהר ואת מרכז הבמה. או אז היא תהיה שלהם, מחוסר ברירה. כן, זה סוג של אהבה או אובססיה חולנית, כנראה יש באמת דברים כאלה, וזה שיר די חזק. אני רק לא מבין מה זה ה"האנחנו" הזה. גברים מהסוג הזה, עד כמה שאני מדמיין, לא מתאספים לקולקטיבים, או לפחות לא עשו זאת לפני עידן הפייסבוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל התהיות של הפסקה האחרונה שלך, הפרשנות המתאימה לי היא דוקא של שיר אהבה למולדת, מה שמצדיק את הקולקטיביות ומוריד את הקינקיות. זה לא חייב כמובן להיות אנשים עם תפקיד רשמי כמו אלה שהוזכרו, אלא יותר ביטוי של סנטימנט וכוונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר נא את השורות ''אנשי הגשם מחכים לך בפינה, נאמנים כצל, סבלניים כזמן, וכל יום שעובר, כל חודש, כל שנה, לוקחים אותך לעבר מפתנם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסרות קבוצות באוכלוסייה שלאט ובשקט לוקחות את המדינה לכיוונן (לפחות בעיני קבוצות אחרות שהיו שמחות לעשות אותו דבר)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לפרש את המשפט כסוג של תקווה בטוחה. "אנשי הגשם" (גשם=ברכה) מחכים לך בפינה (אתה לא רואה אותם כרגע-את התקווה,הבשורה) נאמנים כצל (הם (התקוה) איתך תמיד,כחוק טבע),סבלניים כזמן,וכל יום שעובר, כל חודש, כל שנה, לוקחים אותך לעבר מפתנם"(אחרית הימים,הבשורה שבקידמה,אנחנו צועדים בבטחה לעבר העתיד הטוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש''ז השיר נכתב על אנשי הקיבוצים ועל אהבתם הפגועה, הנאמנה והמבליגה למדינה, בעקבות איזו פרשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאתה זוכר. מה אתה זוכר, ולו בחוסר ביטחון? שיחה שלך עם רחל שפירא? (מצטער על הטון המתנפל. אני הולך להתנפל להלן על הטענה הזו, אבל לא מתכוון לסנוט בך, ולו בגלל שאתה בחברה טובה.) עכש"י רחל שפירא לא אמרה מעולם על מה השיר, ומשום מה התפשטה אגדה אורבנית שה"את" בשיר הוא המדינה. מיהם אנשי הגשם זה משתנה חופשי באגדה האורבנית (עד הפתיל הזה שמעתי רק גרסה אחת, בערך פעמיים, שמדובר בשייטת). זה אף מוצג תמיד כעובדה. אבל על איזה סוג של עובדה, ולו שקרית, מדובר כאן? האגדה האורבנית צריכה לפחות לטעון שרחל שפירא הצהירה על כך; זה לפחות משהו שנראה כמו עובדה. בלינק שהאלמוני הביא היא הכחישה במפורש את אחת הגרסאות של האגדה, ואני מניח שזה הכי הרבה ששמעו ממנה. ולא שמשוררים הם עדים אמינים במיוחד בנוגע למושא שיריהם. אני חושב שאין לנו אלא לפרש את השיר כמיטב יכולתנו. פרשנות המדינה לא נראית לי. אני מודה שבפרשנות שלי יש חור, שהצהרתי עליו, ואת החור הגדול שאני מוצא בפרשנות המדינה פונז סתם בהצלחה, אבל השוואת חורים בצד, המילים בכללותן לא מושכות אותי בכלל לכיוון המדינה, ומושכות הרבה יותר חזק לכיוון של אישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהבעיה היא שהלחן לא כל כך מתאים למילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, עכשיו זה מתחיל להיות באמת מעניין (בשבילי). אתה יכול לפרט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלחן נשמע לי מאד פומפוזי, מאד מלא מעצמו, מאד לא אישי - משהו שמתאים לאנשי הצפרדע אנשי הדממה ולא לאנשי הגשם הנעלבים שמחכים בצללים שאהובתם תבגד ותכשל. זה סנדרום הפוך ל-Le Plat Pays של ברל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. הלחן הטעה אותי לחשוב שזה שיר מולדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי הרבה מה לומר שהוא הרבה יותר מנומק מ''בעיני אפרסק זה כן טעים'', אבל בכל אופן בנפשם של אנשי הגשם יש דרמה וסערה, והלחן לא נראה לי גדול עליהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבינה למה גברים לא-זוהרים לא מורידים קצת את הסטנדרטים ומחפשים מישהי בליגה שלהם. נניח, קצת-פחות-זוהרת1. אני משערת שזה שייך לאותו הז'אנר של שירי החיילים, שכולם מפנטזים על אותה אחת, ואם תאמר - זו הפקידה הפלוגתית, יש רק אחת כזו בפלוגה, הרי שחלק מהשירים עוסקים באותה הבחורה - שבאזרחות. העיר מלאה! לכו חפשו לכם בחורות אחרות! 1 ובעניין זה: היפה והחנון. מעבר לזה שמנחים את היפות להיות יותר פקצות-ממה-שהן ומלבישים את החנונים יותר בחנוניות ממה שהם מתלבשים כרגיל - מה יש לו, לחנון, לחפש אצל יפה-אבל-פוסטמה? הוא ימות משיעמום! על מה ידבר איתה בערבים? לא עדיף לו לחפש איזו חנונית או גיקית, שיוכלו לדון ביחד על הנושאים שמעניינים את שניהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"על מה ידבר איתה בערבים?" מהמעט שעוד זכור לי מימי כחנון, שאלת הדיבור לא היתה בראש מעייני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה זמן, בימיך כחנון, היית יכול לחיות עם פקאצה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה מעט מאד, אבל מה שיפה בפנטזיות1 הוא שרובן אינן זוכות להתנפץ אל סלעי המציאות. _____________ 1 לפחות שלי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היפה והחנון" זה יופימיזם ל"המטומטמת והמכוער". מה שמזכיר לי סיפור של עגנון: "מעשה שני סוחרי בראָד, אחד חכם ואחד נוח לבריות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה התגובה שלך, ואולי ההתעסקות עם השיר המוזר, העירו אצלי כמה נוירונים תשושים משנת הסתיו שלהם, ועל "לכו חפשו לכם בחורות אחרות!" אני רוצה לצטט לך את רוברט בראונינג: "Ah, but a man's reach should exceed his grasp or what's a heaven for?"
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אפריים שמיר יכול היה שלא להתאהב בירדנה ארזי? או כמו שאמר אחד שיודע: We begin by coveting what we see every day |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאותה סיבה שיש נשים שמחפשות את הבעל המושלם... זה תוצאת לוואי של העולם הדמוקרטי בו אנחנו חיים, אף אחד (או אחת) מאיתנו לא נולד לליגה מסויימת, ולפעמים קצת קשה לנו להבין ולהודות באיזה ליגה אנחנו באמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קשור לליגה או לעולם דמוקרטי. מותר לאנשים לחוש תשוקה כלפי אחרים, ולקוות שיום אחד מושא תשוקתם ישים לב אליהם. כל זה נכון גם אם מושא התשוקה לא מעוניין במשתוקק מכל מיני סיבות. מה רע בעצם התשוקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם התשוקה אין שום דבר רע, הבעיה היא כשהתשוקה משתקת את המשתוקק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשאל את החבר הדמיוני שלך, ההוא עם ה''לא תחמוד'' שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תחמוד מדבר על אישה נשואה, ולא דיברתי על אישה נשואה. אני האחרון שאומר שאדם יכול לטפח תקוות בקשר לאישה נשואה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גברים שפשוט (מה זה פשוט) קשה להם לחפש בכלל, או קשה להם לעשות משהו כשהם כבר מוצאים. הם בכל מקרה צריכים לפנטז. אז אם כבר, יותר מספק לפנטז על הזוהרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש קשר לשיר "פנקס הקטן"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
!!! בדיוק! אנשי הגשם הם פנקסים קטנים לפני נפילתה (הפיזית) של הוד מעלתה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו יודע מתי נכתב השיר הזה? גוגל לא משתף איתי פעולה בענין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שגם ירון וגם אתה מודעים לדמיון בין "ומבטך עוד לא פגש במבטם" לבין "היא לא העיפה בן מבט" הפנקסאי, מה שמחזק קצת את הפרשנות שלך. היום היא בטח היתה כותבת "היא לא רואה אותם ממטר" והיינו יכולים להתפלפל על הדמיון הצורני בין מֶטֶר למָטָר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על הדמיון המובהק בין רחל שפירא לבין אלפרד ''דימון'' ראניון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר את השיר של ששי קשת על "פנקס הקטן" (מבוסס אני חושב על סיפור קצר של דיימון ראניון) לא כן? הפרוש שלך די משכנע. מצד שני תמיד חשדתי שמדובר בשיר ריקני המסתיר מאחורי מילים גבוהות/נפוחות חרזנות נבובה וריק תוכני. גם הלחן הדרמטי והמרשים תורם להרגשה של בלון צבעוני העוטף חלל ריק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> אני רק לא מבין מה זה ה"האנחנו" הזה עונה לעצמי: איפה אתה רואה "אנחנו"? השיר פונה לאישה בגוף שני, ולאנשי הגשם בגוף שלישי. אין בו גוף ראשון. משום מה השיר מצטייר מנקודת מבטם של אנשי הגשם, כאילו הם שרים על עצמם. אבל באותה מידה הוא יכול להיות מנקודת המבט של האישה. ומנקודת מבטה, בהחלט סביר שיש קולקטיב שלם של גברים בודדים אומללים וגו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרויות מעניינות נוספות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(קצת טרחני, אבל) אני מסיר את הכובע! פרשנות ההורים, עם או בלי לינה משותפת, עובדת לא פחות מפרשנות המעריצים העלובים הסוטים, ובדיעבד מאוד מתבקשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים - פרשנות מעולה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק באופן כללי באבחנות שלך. כתבתי לעיל שהדעיכה של הז'אנר החלה לאחר מלחמת יום כפור (אף שחלק לא קטן מהפנינים של הז'אנר הופיע בעשור שאחריה) בדיוק מהסיבות שאתה מתאר. מעניין, למשל, שאריק אינשטיין היה (כרגיל) הראשון שזיהה: באמצע שנות השבעים, לאחר שיצר עם שלום חנוך ואחרים סגנון חדש, הוא החל להוציא את סדרת "ארץ ישראל הישנה והטובה". בסדרה הזו אתה יכול למצוא ביצועים מהטובים ביותר שהוקלטו לשירים הישנים, שירים חדשים שהולחנו עבור האלבומים האלה - אבל גם שירים וביצועים שבוחנים את הפרוקט כולו בעין בקורתית או נוסטלגית, אם זה "יכול להיות שזה נגמר" ואם זה ביצועים אירוניים כמו זה ל-"אנו נפגש". עם זאת, צריך לזכור שהנוסטלגיה תמיד היתה חלק מן העסק. גם שירים כמו "גן השקמים" או "עבר זמנה של תל-אביב הקטנטנה" (מ-1958!) היו נוסטלגיים. ב-1969 להקת הנח"ל העלתה מופע שלם שכל-כולו נוסטלגיה לפלמ"ח, אבל זה עוד כלום: חפר הרי כתב עוד כשהפלמ"ח היה קיים את "היו זמנים", שיר הנוסטלגיה העתידית... לרגל חג הפועלים שצוין אתמול אפשר להזכיר גם שאתה יכול לראות בגליונות "דבר השבוע" בסוף שנות החמישים מאמרי נוסטלגיה למצעדי אחד במאי של שנות השלושים - והמאמרים האלה נכתבו בתקופה שבתל-אביב צעדו באחד במאי עשרות אלפים. אגב, לא ברור לי כלל ש-"האיש מן הבקעה" הוא שיר שכול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריק איינשטיין - ככה ככה. נזכרתי ב"סן פרנסיסקו"(1980) שהוא שיר מולדת על דרך השלילה, אבל לא אירוני ולא ביקורתי אלא אותנטי לחלוטין. ו"שיר השיירה" (1987) שהיה כבר אנכרוניסטי ביום שיצא- שנה אחרי "אין לי ארץ אחרת". "האיש מן הבקעה"- נכון. השכול די מרומז במילים, ואפשר לקרוא אותן כמו סתם שיר על אובדן אהוב, אם כי בהקשר בו נכתב קל יותר להמר על שכול. אבל זה מקרה יוצא דופן שבו הלחן הופך את השיר (באזני) לשיר שכול יותר מן המלים. השורה "רק אלוהים ידע לאן" עם העליה המאוחרת והחיבור לשורה הבאה שמתחילה באותו תו גבוה פשוט צובטת לי את הלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי סן פרנסיסקו - הוא אמנם שיר מולדת, אבל קשה לי לשייך אותו לאותו ז'אנר. הוא שיר אישי לחלוטין, שאין לו כלל יומרה לייצג חוויה משותפת לרבים. השווה אותו ל-"הייתי בפריז וגם ברומא" שעוסק בנושא דומה ותראה איזה הבדל. על שיר השיירה מסופר בויקיפדיה שהוא "היה, לדברי מוהר, ניסיון לכתוב שיר על המדינה ועל הציונות בהתלהבות שבה כתב אביו על אותם נושאים, התלהבות שאפיינה שלושים שנה קודם לכן את החברה בארץ ישראל. לדבריו, ידע שהשיר יתקבל בהרמת גבה בישראל של שנות השמונים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שאולי מדובר בביצוע המיוחד של דורית ראובני. לטעמי, אין מתחרים לביצוע שלה בשיר ''שריפה, אחים שריפה''. הקול שלה מפציר, מבקש, כל כך מתאים למסר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם. נכון. ההשמעות של דורית ראובני נשארו כלואות במתחמי ימי הזכרון והאבל. כשאברהם טל חידש את ''אדם צובר זכרונות'' הוא הפך לשיר חולין, ועדיין לא הוציא את הגרסה המקורית מהגטו הרדיופוני שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיף את הביצוע הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין של טעם. לדעתי הביצוע הזה משקף את מה שגרוע במוזיקה המודרנית. משקיעים יותר מדי בקליפ ובפוזה. דורית ראובני נתנה לי את תחושת האסון, התחנונים והאבל. ראיתי חצי מהקליפ שקישרת אליו, וראיתי זמר שנותן לי תחושה של: קשוח, קשוח, כבאי קשוח ותותח שמסתכל אל המצלמה מלמעלה למטה ומתיז מים ברוב עזוז בתוספת הפגנת כוח של מטוסי כיבוי אש. מסתבר שאת השירים האלה צריך לדעת לשיר, ולא מדובר רק בידיעת הלחן והמילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק, פעם היתה כאן נוסטלגיה נהדרת. הנוסטלגיה היום פשוט לא שווה כלום! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מופע הנוסטלגיה לפלמ"ח של להקת הנח"ל היה בתחילת שנות ה70. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, 1972. משום מה היה זכור לי 1969. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שטלילה אבירם וכל אחד אחר מתקשים להגדיר את הז'אנר, זה לא מפתיע. לא תמצא הרבה ז'אנרים במוזיקה שקל להגדיר אותם. בין השאר, כי יוצרים גדולים בתוך ז'אנר כמעט בהכרח ישאפו להרחיב את גבולותיו, לשנות אותו. אז מתי נכון לומר ששיר ששונה ממה שהיה לפניו הוא הרחבה או שינוי של הז'אנר, ומתי ז'אנר חדש? אני חושב שאם היוצרים מגישים את השיר בין השירים שהיו לפניו, כהמשך, לאותו קהל ובאותן מסגרות, ואם הקהל מקבל זאת כך, אז זה המשך הז'אנר באמצעים אחרים. אם מדובר ביוצרים אחרים, ו/או בבעיטה במה שהיה קודם, שלא לומר מרד, ו/או אם מגזר מסוים מאמץ את הדבר החדש ודוחה את הישן, אז זה ז'אנר חדש. ברור שאלו לא קריטריונים שקל להחיל על כל מקרה ומקרה, אבל אני מציע אותם כקו מנחה. לענייננו, שירי ארץ ישראל: קודם כל, על כל שיר שמדבר על חלוצים ועמק יזרעאל, תמצא שני שירים על הווי עירוני ותל-אביב. לא סותר את מה שכתבת (גם תל אביב היא חלק מארץ ישראל, או לפחות היתה כזו עד שני העשורים האחרונים...), רק הערה. עוד יותר לענייננו, אני פחות אוהב את המונח "שירי ארץ ישראל", כי החל מסוף שנות החמישים, אם לא לפני כן1, אותם פזמונאים, מלחינים וזמרים כתבו ושרו באותו אופן גם על נושאים אישיים, וגם שירי נונסנס, וגם ארס פואטיקה. ולפי הקוים שהצגתי בפסקה הקודמת, אני מתעקש שההרחבות והשינויים האלו השאירו את המסגרת כהמשך לשירי ארץ ישראל של העשורים שלפני כן. רק שהכותרת "שירי ארץ ישראל" כבר פחות מתאימה, לכן "זמר עברי". לעומת זאת, להקות הקצב ואחריהן הרוק הישראלי, הפופ המזרחי, כוורת, ואולי גם "החלונות הגבוהים", הם לא. ("השלושרים" היו בדיוק רגל פה רגל שם, באיזה חיפוש דרך, אבל איזה אלבום פגז.) 1 ציוני דרך: בצל ירוק, "ונצואלה", 1959; שמעון ישראלי, "סתם יום של חול", 1960. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה המקום להמליץ על הסדרה התיעודית "מקום בצמרת". הנה הפרק הראשון. ירדן - אם עדיין לא ראית, נראה לי שתאהב. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |