|
זה שטלילה אבירם וכל אחד אחר מתקשים להגדיר את הז'אנר, זה לא מפתיע. לא תמצא הרבה ז'אנרים במוזיקה שקל להגדיר אותם. בין השאר, כי יוצרים גדולים בתוך ז'אנר כמעט בהכרח ישאפו להרחיב את גבולותיו, לשנות אותו. אז מתי נכון לומר ששיר ששונה ממה שהיה לפניו הוא הרחבה או שינוי של הז'אנר, ומתי ז'אנר חדש? אני חושב שאם היוצרים מגישים את השיר בין השירים שהיו לפניו, כהמשך, לאותו קהל ובאותן מסגרות, ואם הקהל מקבל זאת כך, אז זה המשך הז'אנר באמצעים אחרים. אם מדובר ביוצרים אחרים, ו/או בבעיטה במה שהיה קודם, שלא לומר מרד, ו/או אם מגזר מסוים מאמץ את הדבר החדש ודוחה את הישן, אז זה ז'אנר חדש. ברור שאלו לא קריטריונים שקל להחיל על כל מקרה ומקרה, אבל אני מציע אותם כקו מנחה.
לענייננו, שירי ארץ ישראל: קודם כל, על כל שיר שמדבר על חלוצים ועמק יזרעאל, תמצא שני שירים על הווי עירוני ותל-אביב. לא סותר את מה שכתבת (גם תל אביב היא חלק מארץ ישראל, או לפחות היתה כזו עד שני העשורים האחרונים...), רק הערה. עוד יותר לענייננו, אני פחות אוהב את המונח "שירי ארץ ישראל", כי החל מסוף שנות החמישים, אם לא לפני כן1, אותם פזמונאים, מלחינים וזמרים כתבו ושרו באותו אופן גם על נושאים אישיים, וגם שירי נונסנס, וגם ארס פואטיקה. ולפי הקוים שהצגתי בפסקה הקודמת, אני מתעקש שההרחבות והשינויים האלו השאירו את המסגרת כהמשך לשירי ארץ ישראל של העשורים שלפני כן. רק שהכותרת "שירי ארץ ישראל" כבר פחות מתאימה, לכן "זמר עברי". לעומת זאת, להקות הקצב ואחריהן הרוק הישראלי, הפופ המזרחי, כוורת, ואולי גם "החלונות הגבוהים", הם לא. ("השלושרים" היו בדיוק רגל פה רגל שם, באיזה חיפוש דרך, אבל איזה אלבום פגז.)
1 ציוני דרך: בצל ירוק, "ונצואלה", 1959; שמעון ישראלי, "סתם יום של חול", 1960.
|
|