בתשובה לאריק, 02/05/15 0:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה צודק באופן כללי באבחנות שלך. כתבתי לעיל שהדעיכה של הז'אנר החלה לאחר מלחמת יום כפור (אף שחלק לא קטן מהפנינים של הז'אנר הופיע בעשור שאחריה) בדיוק מהסיבות שאתה מתאר. מעניין, למשל, שאריק אינשטיין היה (כרגיל) הראשון שזיהה: באמצע שנות השבעים, לאחר שיצר עם שלום חנוך ואחרים סגנון חדש, הוא החל להוציא את סדרת "ארץ ישראל הישנה והטובה". בסדרה הזו אתה יכול למצוא ביצועים מהטובים ביותר שהוקלטו לשירים הישנים, שירים חדשים שהולחנו עבור האלבומים האלה - אבל גם שירים וביצועים שבוחנים את הפרוקט כולו בעין בקורתית או נוסטלגית, אם זה "יכול להיות שזה נגמר" ואם זה ביצועים אירוניים כמו זה ל-"אנו נפגש". עם זאת, צריך לזכור שהנוסטלגיה תמיד היתה חלק מן העסק. גם שירים כמו "גן השקמים" או "עבר זמנה של תל-אביב הקטנטנה" (מ-1958!) היו נוסטלגיים. ב-1969 להקת הנח"ל העלתה מופע שלם שכל-כולו נוסטלגיה לפלמ"ח, אבל זה עוד כלום: חפר הרי כתב עוד כשהפלמ"ח היה קיים את "היו זמנים", שיר הנוסטלגיה העתידית... לרגל חג הפועלים שצוין אתמול אפשר להזכיר גם שאתה יכול לראות בגליונות "דבר השבוע" בסוף שנות החמישים מאמרי נוסטלגיה למצעדי אחד במאי של שנות השלושים - והמאמרים האלה נכתבו בתקופה שבתל-אביב צעדו באחד במאי עשרות אלפים. אגב, לא ברור לי כלל ש-"האיש מן הבקעה" הוא שיר שכול. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אריק איינשטיין - ככה ככה. נזכרתי ב"סן פרנסיסקו"(1980) שהוא שיר מולדת על דרך השלילה, אבל לא אירוני ולא ביקורתי אלא אותנטי לחלוטין. ו"שיר השיירה" (1987) שהיה כבר אנכרוניסטי ביום שיצא- שנה אחרי "אין לי ארץ אחרת". "האיש מן הבקעה"- נכון. השכול די מרומז במילים, ואפשר לקרוא אותן כמו סתם שיר על אובדן אהוב, אם כי בהקשר בו נכתב קל יותר להמר על שכול. אבל זה מקרה יוצא דופן שבו הלחן הופך את השיר (באזני) לשיר שכול יותר מן המלים. השורה "רק אלוהים ידע לאן" עם העליה המאוחרת והחיבור לשורה הבאה שמתחילה באותו תו גבוה פשוט צובטת לי את הלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי סן פרנסיסקו - הוא אמנם שיר מולדת, אבל קשה לי לשייך אותו לאותו ז'אנר. הוא שיר אישי לחלוטין, שאין לו כלל יומרה לייצג חוויה משותפת לרבים. השווה אותו ל-"הייתי בפריז וגם ברומא" שעוסק בנושא דומה ותראה איזה הבדל. על שיר השיירה מסופר בויקיפדיה שהוא "היה, לדברי מוהר, ניסיון לכתוב שיר על המדינה ועל הציונות בהתלהבות שבה כתב אביו על אותם נושאים, התלהבות שאפיינה שלושים שנה קודם לכן את החברה בארץ ישראל. לדבריו, ידע שהשיר יתקבל בהרמת גבה בישראל של שנות השמונים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שאולי מדובר בביצוע המיוחד של דורית ראובני. לטעמי, אין מתחרים לביצוע שלה בשיר ''שריפה, אחים שריפה''. הקול שלה מפציר, מבקש, כל כך מתאים למסר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם. נכון. ההשמעות של דורית ראובני נשארו כלואות במתחמי ימי הזכרון והאבל. כשאברהם טל חידש את ''אדם צובר זכרונות'' הוא הפך לשיר חולין, ועדיין לא הוציא את הגרסה המקורית מהגטו הרדיופוני שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיף את הביצוע הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין של טעם. לדעתי הביצוע הזה משקף את מה שגרוע במוזיקה המודרנית. משקיעים יותר מדי בקליפ ובפוזה. דורית ראובני נתנה לי את תחושת האסון, התחנונים והאבל. ראיתי חצי מהקליפ שקישרת אליו, וראיתי זמר שנותן לי תחושה של: קשוח, קשוח, כבאי קשוח ותותח שמסתכל אל המצלמה מלמעלה למטה ומתיז מים ברוב עזוז בתוספת הפגנת כוח של מטוסי כיבוי אש. מסתבר שאת השירים האלה צריך לדעת לשיר, ולא מדובר רק בידיעת הלחן והמילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק, פעם היתה כאן נוסטלגיה נהדרת. הנוסטלגיה היום פשוט לא שווה כלום! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מופע הנוסטלגיה לפלמ"ח של להקת הנח"ל היה בתחילת שנות ה70. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, 1972. משום מה היה זכור לי 1969. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |