|
||||
|
||||
אף פעם לא הבנתי למה חתיכת נייר שמגובה בחתיכת מתכת היא 'אמיתית' יותר מסתם חתיכת נייר. את אף אחד מהם לא ניתן לאכול, באף אחד לא ניתן לגור ואף אחד מהם לא מספק שום צורך אנושי אמיתי בניגוד למטבעות עוברים לסוחר שהם גם מוצרים בעצמם כמו כבשים, עגבניות או מכוניות. הערך של הכסף והערך של הזהב מבוססים רק על ההנחה שיש להם ערך. |
|
||||
|
||||
וכמובן שגם בהקשר הזה, כמו בהקשרים אחרים, מומלץ מאוד לקרוא את 'קיצור תולדות האנושות' של יובל הררי. יובל הררי, שע''פ פרופיילינג מהיר כנראה לא משתייך לימין השמרני, אולי ישכנע יותר את אלו שנאטמים לחלוטין כשעומד מולם דובר החשוד בניאו-ליברליזם. |
|
||||
|
||||
הכל תלוי ברמת הרצינות שאתה מייחס למי שחתום על הנייר. באותה המידה יש לבנק המשכנתאות חתיכת נייר שחתימתך מתנוססת עליה ועבורה הבנק סיפק לך אמצעים לרכוש דירה. למשפחתך יש מגורים ולבנק יש חתיכת נייר. |
|
||||
|
||||
למשפחתך יש חתיכת נייר שמשמעותה היא שיש לך בעלות על הדירה. |
|
||||
|
||||
ועוד דבר קטן- ברוב המקרים היא ממש גרה בדירה. |
|
||||
|
||||
אבל זה יותר מסובך (עם או בלי פיסת הנייר) |
|
||||
|
||||
נכון. אבל אין שום סיבה שנייר מגובה במתכת יתפס כרציני יותר. ואין שום סיבה ששיקולים מוניטריים יהיו כפופים לנדירות של מתכות, ולא ליכולות ייצור, משאבים, אקולוגיה וכו'. |
|
||||
|
||||
לא הנייר רציני יותר אלא המדינה שהנפיקה אותו, אם גיבתה אותו בזהב. פוליטיקאים, אם תרשה להם, ידפיסו כסף עד שיגמרו כל העצים בעולם. כדי למנוע הדפסה בלתי מבוקרת מקבלות עליהן ממשלות הגבלות פיסקליות מרצון. גוש היורו דורש תנאי סף פיסקליים מכל המשתתפות בו, ממשלות קובעות תוואי רב שנתי לגרעון וכן הלאה. הכל כדי להוכיח רצינות. בסיס הזהב היה המגבלה החמורה מכולן, פשוט משום שכמות הזהב במחסנים סופית לחלוטין. |
|
||||
|
||||
אני כמובן מסכים - האמון ניתן בזכות רצינות המוסדות שעומדים מאחוריו. עם השלב הבא אני כבר לא מסכים - אמון לא צריך להיות נגזרת של זהב. אין שום סיבה שהמדיניות המוניטריות האופטימלית תהיה הכפפה לבסיס שרירותי לחלוטין שלא תלוי בשום צורה בשינויים טכנולוגיים, בכושר ייצור, במצב הכלכלי וכו'. כמובן שבהקשר אינפלציוני, בסיס כזה חשוף פחות להיפר-אינפלציה של ספקולציות רעות. בסדר. כנראה שלכל שיטה שרירותית יש כמה יתרונות. לאין שיעור יהיה עדיף פשוט לנהל מדיניות מוניטרית אחראית יותר, ואם אין לך אמון, בצדק, באנשי הפיננסים שיעשו זאת, צריך לנסח מדיניות תמריצים שתטיל מחיר גבוה מאוד על סיכונים בהקשר הזה. |
|
||||
|
||||
כמות הזהב סופית, אבל אפשר ליצור מטבעות מזהב וכסף ביחסים משתנים ובכך לפחת את ערכם של המטבעות. זה נעשה פעמים רבות בהיסטוריה. בסיס הזהב היא כנראה מגבלה שהממשלות השונות לא יעמדו בה ולכן יעקפו אותה. |
|
||||
|
||||
כמות הזהב במחסנים סופית לחלוטין אבל החסם העליון שלה אינו ידוע. יש מכרות זהב. הדרישה לגיבוי בזהב דווקא מגוחכת: אם מתגלה בישראל מכרה זהב, הממשלה זכאית להגדיל את מספר השטרות שבידה, אבל אם מתגלה גז, היא חייבת למצוא מישהו שייתן לה זהב תמורתו לפני שהיא מדפיסה כסף? למה לשלם עמלה מטורפת כזו למפיקי הזהב ולסוחרים בו, במקום לעשות בגז שימוש מועיל? כל עוד יש נשמר היחס בין הסכום הנומינלי של שטרי החוב שהנפיקה המדינה לבין שווי המשאבים שבשליטתה, אנחנו בסדר. |
|
||||
|
||||
קצת מורכב להבטיח להמיר את השטרות שהממשלה מנפיקה בגז דווקא. בסיס הזהב או כל בסיס משאבים אכן מגביל את הצמיחה. בכלכלות מודרניות הרי עיקר הפעילות הכלכלית היא בכלל שירותים ולא חקלאות או תעשיה. אם השתמע מתגובותי כאילו אני תומך בחזרה לבסיס הזהב הריני להזים את הרעיון. |
|
||||
|
||||
התפקיד של הזהב במערכת המוניטרית נקבע כנראה בגלל הביקוש הקשיח אליו ובגלל העמידות שלו (זהב לא מחליד או מתפורר). |
|
||||
|
||||
וגם, חוששני, בגלל המסורת, והאשליה שמדובר במוצר מוחשי ולא בערך מופשט. |
|
||||
|
||||
האירוניה היא שבמערכת הפיננסית המודרנית המיעוט מחזיק בזהב פיזי והרוב מחזיקים בניירות - תעודות של זהב ונגזרות שונות שלהן. |
|
||||
|
||||
זה לא תמיד היה כך? אאל"ט, הרוב היה מחזיק במטבעות אחרים (כסף, נחושת), אם בכלל. |
|
||||
|
||||
תלוי במקום ובזמן, אבל בדרך כלל כנראה זה היה נכון. האירוניה נמצאת בכך שכיום החשש מפני קריסת מערכות כלכלית דוחף הרבה אנשים להשקיע בזהב אלא שרובם עושים זאת בתוך המערכת באמצעות ניירות. מחירו של הזהב המריא בעשור האחרון אבל במקרה של קריסת המערכת רק מי שמחזיק זהב בכספת או על צווארו יוכל להנות מחוף המבטחים הזה, ומי שמחזיק ניירות יוכל לעשות מה שעושים עם נייר - לנגב. הודעת הבנק המרכזי האמריקאי מאתמול מביאה את האבסורד לשיאים חדשים. הזרמות הכסף העצומות לא עזרו לכלכלה (לתעסוקה, לצריכה, לשוק הנדל"ן) אלא למערכת הפיננסית בלבד. החזקת הרבית הנמוכה באופן מלאכותי מוסיפה עוד ועוד עיוות וחוסר איזון לשווקים המעורערים ממילא. קצב הדפסת הכסף הולך וגובר אבל התוצאה היחידה שנראית לעין היא ניפוח מחירי סחורות פיננסיות, שעוזרת כמעט בלעדית למוסדות הפיננסיים ול 1%. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לאנשים היום אין הרבה ברירה מאחר והחזקת זהב שלא לצרכים תעשייתיים/תכשיטים/מטבעות נדירים היא בלתי חוקית בהרבה מאוד ארצות, כולל ארה"ב וישראל. |
|
||||
|
||||
יש לך סימוכין לטענה הזו (לגבי שתי המדינות) ? |
|
||||
|
||||
לא. ואני כנראה טועה בנקודה הזאת. ידוע לי שהיה איסור בחוק על החזקת מטבעות ומטילי זהב בארה"ב החל משנת 33 בה החרים הממשל את הזהב מהאזרחים, בירור שערכתי עכשיו מבהיר שהמגבלה הזאת הוסרה ב74. |
|
||||
|
||||
לזהב יש ערך בגלל שכן אפשר לעשות איתו דברים שאנשים רוצים. נכון, אי אפשר לאכול אותו וגם קצת קשה לגור בו, אבל אפשר (בחלק מהמקרים) לעשות את האישה שגרה בתוך הבית ליותר מחוייכת עם חתיכת מתכת כזאת. חוץ מזה אפשר לעשות איתה עוד כמה דברים. בגלל שנדרשות הרבה שעות עבודה כדי להוציא ולהפריד את המתכת הזאת מהאדמה יש לה ערך שמתאים לזמן הזה, לפחות בימים עברו. (המשך לתגובה שלי מלמעלה). |
|
||||
|
||||
לא, זו לא הסיבה. גם בנייר אפשר להשתמש לפעמים. הערך של הזהב נובע מהאמון בו. רוב רובם המוחלט של האנשים לא עושים שום שימוש בזהב, בטח לא כפי שהם משתמשים בעץ, בברזל או בפלסטיק. מסיבות פסיכולוגיות, כנראה, קל יותר להאמין בזהב מבנייר. אבל במקרה של היםר-אינפלציית מתכות אנשים יצטרכו לברוח למטבע אחר בדיוק באותה צורה. זהב הוא בפירוש לא בית, אוכל, אמצעי תחבורה או אנרגיה - בהם תמיד יהיה צורך (כמובן, לא תמיד באותה מידה, אבל עדין). |
|
||||
|
||||
יש קשר קלוש למדי בין ערכו האינטרנזי של הזהב כסחורה, לבין ההתאמה שלו לשמש כבסיס לכסף. העובדה היחידה בה צריך להאמין כדי לתמוך בתקן הזהב היא שתמיד יהיה קצת ממנו, כלומר שלא יגלו בקרוב מרבצי זהב גדולים או יצליחו לסנתז את היסוד בהצלחה (מה שיוביל לפיחות חד במטבע). זה יהיה נכון גם אם כולם יחליטו בו זמנית שהזהב מכוער ומוליך גרוע, ולא יהיה למתכת שום ביקוש לכשעצמה. |
|
||||
|
||||
אם יש משאב שיש לו ערך אינטרינזי, הרי שזוהי האנרגיה, בין אם היא אצורה בגז, בנפט, בפחם, ברוח או בשמש. |
|
||||
|
||||
טכנולוגיות ההפקה משתנות, הכמויות הזמינות משתנות, ולכן המחירים משתנים. לכן אני לא בטוח שרצוי לשמור את החסכונות בצורת מיכלי גז ונפט, או צוברי פחם. איך בדיוק אפשר להשתמש ברוח כמטבע עובר לסוחר? |
|
||||
|
||||
את אותן טענות ניתן לכתוב גם על זהב. |
|
||||
|
||||
עד כמה משתנות כמויות הזהב שזמינות למסחר? (כולל הכמויות שבמרתפים, לא כולל הכמויות שמשמשות כמוליכים במחשבים) עד כמה משתנות כמויות הנפט הזמינות (כולל מה שנמצא במאגרים? איזה שיעור מהנפט הזמין נשרף או משמש כחומר גלם כל שנה? |
|
||||
|
||||
כפי שכורים פחם, כך גם כורים זהב. |
|
||||
|
||||
זכור לי במעומעם מאחד הדיונים הקודמים שמדובר על כמות שהיא מסדר גודל של אלפית הכמות הקיימת בעולם, או אפילו פחות. זכור לי שמדברים על כך שיש לגופים שונים מצבורי נפט שיספיקו לחודשים ספורים, ואולי לקצת יותר מכך. מכך אני מנחש שמצבורי הנפט בעולם הם מסדר הגודל של התפוקה השנתית. |
|
||||
|
||||
תפוקת הנפט העולמית היא כ 85 מיליון חביות ביום שהם כ 30 מיליארד חביות בשנה. המאגר האסטרטגי האמריקאי לשעת חירום- שהוא המאגר הגדול בעולם ביי פאר- מכיל כ 700 מיליון חביות. זה בערך 40 יום של צריכה של ארצות הברית עצמה. לפי סוכנות האנרגיה האמריקאית בכל העולם אגורות 4.1 חביות נפט במאגרים אסטרטגיים וזה ש"ע לכ 50 ימי הפקה בלבד. הם כנראה לא סופרים את המלאי הצף על סופר טנקרים ששוה עוד חודש-חודש וחצי הפקה. |
|
||||
|
||||
חומוס! שקים של גרגרי חומוס, ושומשום. |
|
||||
|
||||
מעניין, האם בתקופת גילוי האמריקות חל פיחות בערך הזהב באירופה? (שאלה אמיתית.) או שגם הזהב שזרם משם לא היה רב כל כך בהשוואה למאגרים באירופה? |
|
||||
|
||||
אאז''נ הפיחות היה אחד הגורמים לשקיעת האימפריה הספרדית. אולי אני טועה. (והיסטוריה כלכלית זה מגניב.) |
|
||||
|
||||
הפיחות הנ"ל השפיע לא רק על ספרד אלא גם על מתחרותיה: הזהב והכסף שלהן היה שווה פחות. ובכל זאת ספרד ופורטוגל איבדו את עליונותן בים במהלך המאה ה-16 וה-17. האימפריה הגדולה של ספרד באמריקה אבדה סופית כאשר הצי הבריטי מנע מספרד להתערב במלחמות העצמאות השונות שהיו שם במאה ה-19. דרך אגב, לפי הפרק על אינפלציה אצל רן לוי, איבוד ערך הזהב במהלך המאה ה-16 היה משהו בכלל לא רציני במונחים של ימינו (קצב שנתי של אחוז או קצת יותר). וצריכים לזכור שהכלכלה של אירופה בכל זאת התרחבה בצורה משמעותית במאה ה-16 מבחינות אחרות. |
|
||||
|
||||
מעניין שגם ההתחייכות של האישה בעקבות חתיכת המתכת נובעת בעיקרה לא מיופיה של המתכת (שאותו קל לחקות עם מתכות אחרות, שיעשו אותה פחות מחוייכת1), אלא מתוך מוסכמת האמון בערך שלה (ומכאן, ורק מכאן, מה זה אומר על רגשותיך כלפיה). 1Your marriage may vary.
|
|
||||
|
||||
ראשית, כסף ''רגיל'' של בנק ישראל איננו ניתן להמרה בשום דבר אחר אחר ומכאן שבהגדרה, איננו מייצג דבר. שטר שמגובה בזהב, ניתן להמרה בזהב שהוא דבר כלשהו ועל כן נתפס כאמיתי יותר מכלום. שנית, לזהב שימושים תעשייתיים לא מעטים, מעבר ליופיו הסובייקטיבי ובכך הוא ממלא בהחלט צרכים אנושיים אמיתיים. שלישית, ייתכן שישנן סחורות אחרות היכולות לשמש יותר טוב ככסף (כמו, למשל, כסף) אבל ההיסטוריה מראה שבכל מקרה בו ניתנה לשוק לקבוע את את הסחורה הזאת באופן ספונטני, נבחר הזהב ויש בכך כדי להעיד, כנראה, על תכונותיו כסחורת חליפין מוצלחת ביותר. |
|
||||
|
||||
בכל מקרה? במה שומה במקור ה־Salary ל־Soldiers? (אני מריח עכשיו נימוק של "בעצם לא היה שם שוק חופשי". אבל אז בעצם יסתבר ש"בכל מקרה שבו ניתן לשוק לקבוע את הסחורה" הוא קבוצה ריקה) |
|
||||
|
||||
המילה האנגלית Salary (משכורת) כמו גם המילה Soldiers (חייל) באה מהמילה salt (מלח) משום שהרומאים נהגו לשלם את המשכורת של חיילי הלגיון בזהב... אופס, במלח. האינקה, לעומתם, נהגו להשתמש בזהב... אופס, בפולי קקאו. במערב אפריקה, להבדיל, נהגו להשתמש בזהב... אופס, בצדפות. באיי פיג'י נהגו להשתמש בזהב... אופס, בשיני לוויתן. בקיצור, המשפט: "ההיסטוריה מראה שבכל מקרה בו ניתנה לשוק לקבוע את את הסחורה הזאת באופן ספונטני, נבחר הזהב" פשוט לא נכון (כמו המשפט " כסף "רגיל" של בנק ישראל איננו ניתן להמרה בשום דבר אחר"), וטיעון שמבוסס על טענות לא נכונות הוא טיעון שלא מכבד את הטוען ואת הקוראים. |
|
||||
|
||||
לגבי המלח, תמיד תהיתי: הלגיון צועד בגרמניה. גשם שוטף ניתך. חצי המשכורת הלכה. הלגיון צריך לחצות נהר. הנה הלך גם החצי השני. איך אפשר לבסס משכורות על משהו כל כך לא עמיד כמו מלח? |
|
||||
|
||||
חיילי ליגיון לא לוקחים את כל רכושם על הגב. |
|
||||
|
||||
חייל מקבל משכורת כל כמה זמן, נניח חודש. איפה ישים אותה? וללא משכורת - איך ישלם לזונות1? 1 אי אפשר לאנוס כל הזמן. גם לא תמיד זה מתאפשר. חייל שמוצב בגאליה לאחר הכיבוש לא יכול להסתובב ולאנוס כאוות נפשו. |
|
||||
|
||||
ואיפה הוא ישים את שאר הדברים שלו? חלק ישמור בבית, חלק ישים באוהל או בכרכרה או איפה שהוא לא ישן. חייל רומאי במאה הראשונה לפני הספירה, מצד אחד נציג של המעצמה התרבותית ביותר בעולם, מצד שני נציג של המעצמה החזקה ביותר בעולם ומצד שלישי עדיין עם כל השארם של המאהב הלאטיני השחום והשרמנטי שיש לאיטלקים עד היום, נפגש עם נערה גרמאנית, מצד חד ברברית שמודעת לברבריות שלה, מצד שני עוד לא שמעה על החטא הקדמון, מצד שלישי עדיין עם הליברליות המינית שמאפיינת עד היום את צאצאי הגרמאנים. תוסיפי לזה שצאצאי מהבחור יהיו אזרחי רומא, שאולי הבחור יקבל איזה חתיכת אדמה טובה (ושהבחורה עוד עלולה להיות אריסה שלו) והשילוב של בירה גרמנית עם יין איטלקי... את באמת חושבת שזנות ואונס הן האופציות היחידות שהיו להם להשיג מין? ועכשיו תוסיפי לקלחת את כל העבדות (והעבדים) שהסתובבו במחנה... |
|
||||
|
||||
הבחורה אולי עוד לא שמעה על החטא הקדמון, אבל זה לא אומר שאבא שלה לא ירסק אותה אם ישמע שהיא בהריון. וזה לא אומר שהיא ששה להכנס להריון ולהיות חד הורית. וזה עוד בלי להכנס למי האבא. בזמן מלחמת הכיבוש יש גם את עניין ה"שוכבת עם האויב". חלקת אדמה הבחור יקבל אחרי 20 שנות שירות, לערך? ובניגוד לחיילי צה"ל בתחילת המאה ה-21, החייל הרומאי מבלה שנים רחוק מהבית. אין "ישמור בבית". וגם חבילות הביתה אין. ________________ חטא תאוות הבשרים, כוונתך. החטא הקדמון זה הפלירט הקטן של חוה עם הנחש, שסופו אכילה מפרי אסור וגירוש מגן עדן. |
|
||||
|
||||
אנחנו לא מדברים על אפגניסטאן במאה ה-20, אנחנו מדברים על אירופה במאה ה-1 לפני הספירה. חייל רומאי היה לרוב אזרח ברומא, היה לו משפחה, לפעמים אפילו משק בית עם עבדים, אין שום מניעה שהם ישמרו לו על רכושו בזמן שהוא לא נמצא. תאוות הבשרים היא ביטוי של החטא הקדמון (הפרי האסור שאכלה חווה הוא פרי עץ הדעת, בעקבותיו ידע האדם את תאוות הבשרים). |
|
||||
|
||||
ישמרו על רכושו שצבר לפני שיצא לגאליה. לא על רכושו שצבר במהלך הכיבושים1. והמלח שקיבל במשכורת האחרונה אינו נמנה עם הרכוש שהמשפחה ברומא יכולה לשמור עליו. הטליבן המציאו את חיסול הבחורות שנכנסות להריון מברנשים אלמונים? 1 בהנחה שאינו נמנה על הפרולטריון, שאין להם רכוש מלבד ילדיהם. |
|
||||
|
||||
חלק מהמשכורת משולם ונשאר ברומא, חלק משולם בסוף המסע, ועל השאר (שזה לא כל כך הרבה) צריך לשמור ובעיקר להשתמש. הטאליבאן לא המציאו את זה, הם הפכו את זה לאומנות. הרג נשים על ידי הוריהן סתם בגלל הריון הוא לא תופעה נפוצה בהיסטוריה האנושית ונפוצה בעיקר באיזורים מסויימים בדרום אסיה ובמזרח אפריקה, באיזורים בהם אין טירוף דתי ואין מחסור חמור במשאבים ילדים נחשבים לברכה. |
|
||||
|
||||
ויאמר יהודה: הוציאוה ותישרף |
|
||||
|
||||
זה מאיר את הסיפור של בת יפתח באור חדש. |
|
||||
|
||||
ולהבדיל במזרח התיכון כשהיה מחסור במשאבים הורים נהגו להרוג את כלותיהם (אחרי שהכניסו אותן להריון)? |
|
||||
|
||||
על פי הסיפור, אני מניח שלאפוטרופסים או לראשי חמולות היתה הסמכות להרוג נקבות שסרחו ולעיתים עשו זאת. נזכיר שיהודה לא ידע למי הרתה. |
|
||||
|
||||
אני מניח שלראשי חמולות היתה הסמכות לעשות כמעט את כל מה שהם רוצים לכמעט כל מי שהם רוצים בחמולה שלהם. אני לא משוכנע שהם באמת ניצלו את הסמכות הזאת לגבי בנותיהם בכזאת תדירות רק בגלל שהן נכנסו להריון. (לא ידע? סתם ניסה להשמיד את הראיות...) |
|
||||
|
||||
"רצח על רקע כבוד המשפחה יקירתי." [דמיין מנורה וקקטוס אחרי החדשות של שעה 9] |
|
||||
|
||||
היסטורית, ככל שיש לך יותר רכוש, יש לך יותר מה להרוויח מנישואין. אתה רוצה שהרכוש יעבור במשפחה ויותר מזה - להשביח אותו. אי לכך, אתה מחתן את בניך ובנותיך ולא נותן להם לבחור את הטוב בעיניהם. אצילים משיאים את בניהם עבור בריתות. בעלי מלאכה וסוחרים - להרחבת העסק ולהכנסת קוליגות ואנשי מפתח בעסקים מקבילים למשפחה. איכרים - אם הם עצמאיים - להרחבת המשק או לשמירה עליו. בפרשת מרטין גר, אמא שלה התחתנה עם הדוד שלו, כדי לשמור על הרכוש בתוך המשפחה. ככה זה בימה"ב במערב אירופה, אבל אין שום סיבה שזה יהיה שונה בתקופה הרומית. קל וחומר: לאיכרים יש קרקע. הם עדיין לא משועבדים. בעלי מלאכה וסוחרים - גם קיימים וגם להם יש האינטרסים שלהם. לעומת זה, בן או בת ממזרים לא מעניקים כלום. לא בריתות, לא רכוש, ורק דופקים את הסיכוי שלך להפיק ברית או רכוש מנישואי הבת שלך. אף אחד לא רוצה לגדל ממזר-לא-שלו. ואת הרעיון שממזר הוא מי שנולד לאשה פנויה שלא השכילה להנשא לקחה הנצרות לא מהיהדות. הקרקע שהחייל יקבל? זה עוד 20 שנה. עד אז, או שהחייל ימות (סיכוי גבוה), או שהאשה תמות, או שאביה ימות, או כולם גם יחד. וממה תחיה בינתיים? וזה, כמובן, אם בכלל החייל ישמור אמונים לבחורה, ובהתעלם לגמרי מהעובדה שלחיילים רומאים, אאל"ט אסור להנשא במהלך שירותם. סקס בשביל ההנאה שבזה? הבחורה יודעת מה היא עשויה להפסיד, ואם בא לך מין בשביל הכיף, בוודאי יש מועמדים יותר טובים מאשר חייל עובר-פורח, שגם שייך לאויב, בנוסף לכל. מבחינת החייל - עכשיו הוא קיבל אפטר. והוא רוצה, מן הסתם, בחורה עכשיו ומיד. גם אם הוא קיבל חופשה ארוכה יותר - להשקיע בבחורה ימים ושבועות עד שהיא תגיד "כן", בעוד שבזמן הזה הוא היה יכול לשכב עם תריסר נשים שונות? |
|
||||
|
||||
... את תאוות הבשרים? חשבתי שאת המודעות העצמית ("ויתבוששו"). |
|
||||
|
||||
את המוסכמות האנושיות. זה לא היה פרי עץ הדעת, אלא פרי עץ הדעת טוב ורע. ''טוב'' ו''רע'' היחסיים, האנושיים, בניגוד ל''אמת'' ושקר'' המוחלטים. |
|
||||
|
||||
אפשר להכריז מלחמה על הים ולנכס את כל המלח שבו. |
|
||||
|
||||
מלח עובר לסוחר עדיף על פקעות של צבעונים. |
|
||||
|
||||
נשמע שהמקבילה הרומאית לשק''ם היתה להמליח את האוכל שלך. |
|
||||
|
||||
והשלם הגדודי זורה מלח על הפצעים כל ראשון בחודש. |
|
||||
|
||||
כמובן שהיו סחורות אחרות ששימשו במהלך ההיסטוריה כסחורות חליפין ולא תמיד היה הזהב ידוע או נגיש מספיק. אבל בסופם של התהליכים האלו עומד כמעט בכל המקרים זהב או כסף. שטרות המגובים בזהב ניתנים להמרה בזהב, שטרות של בנק ישראל לא ניתנים להמרה בדבר מלבד, שטרות אחרים, כסף קטן וכו. בשני סוגי השטרות ניתן כמובן לקנות סחורות ושירותים, אין הבדל ביניהם במובן הזה וזו עובדה טריוויאלית. |
|
||||
|
||||
יש כמה חנויות בתל אביב שישמחו להמיר שטרות בנק ישראל בזהב. האם מה שמפריע לך הוא שמחיר הזהב (בשקלים) נוטה לעלות? זו לפחות טענה תקפה אמפירית שאפשר לדון בה. זכור: גם ניירות מגובי זהב עלולים לאבד מערכם (אם מישהו גונב את הזהב המגבה, או מגלה מכרה זהב, או מספק אפיק השקעה רווחי ובטוח יותר). |
|
||||
|
||||
זאת קניה של זהב והיא כפופה למחיר הזהב ולנכונות המוכר. גילוי עוד זהב או התרחשויות אחרות שהזכרת לא משנים את כמות הזהב שמגבה את השטר, הם משנים את כוח הקניה של השטר. |
|
||||
|
||||
לגבי הפסקה השנייה: במערכת הכלכלית שלנו, או במערכת כלכלית שבה בשטרות מגובים בזהב? |
|
||||
|
||||
א. מישהו מוצא הרבה זהב: ערכו של הזהב יורד, ולכן ערכו של כל שטר זהב1 יורד. תוכל אולי לטעון שאין הרבה זהב בעולם. אבל זה גם בין השאר מכיוון שאין לו ערך כחלק מהמערכת המוניטרית. ב. מר דנקנר מנהל בנק כנ"ל. שודדים למר דנקנר חלק מהזהב. עכשיו מר דנקנר לא יכול להבטיח לכל בעלי השטרות שיש להם כיסוי. זה כמובן לא אסון נוראי כל עוד הם לא ינסו לדרוש את הזהב. 1 שטר נייר שמייצג בעלות על זהב במרתפי הבנק, או משהו דומה. |
|
||||
|
||||
1. כפי שכבר אמרתי, כוח הקניה משתנה, כמות הזהב המתקבלת נשארת אותה כמות. 2. יש דרכים להתמודד עם הבעיה הזאת, למשל, ביטוח. כאמור, אין קסמים בעולם והעולם ימשיך להיות לא מושלם גם אם נתבסס על סטנדרט הזהב. השאלה היא האם זה עדיף על המערכת הקיימת. |
|
||||
|
||||
1. מה שיש אצל האזרח הפשוט הוא שטר חוב ולא מטיל זהב (למעט מי ששומרים חסכונות בשיניים. מה שיוצר עמלת משיכה גבוהה). הערך של השטרות שיש להם ביד ירד. 2. ביטוח? מאיפה בדיוק המבטח יספק את ה"כסף"? בבנק של דנקנר היו 100 מטילים שמכסים את שטרות החוב שהוא הנפיק. שודד לקח לעצמו מטיל אחד. עכשיו לקוחותיו של דנקנר שואלים את עצמם "איפה הכסף?" ומנסים למשוך חזרה את כל זהבם. אבל חסר מטיל זהב. לכן שטרות החוב של הבנק אבדו אחוז מערכם. ביטוח? זה סתם מעביר את הבעיה שלב אחד הלאה. כמות הזהב מוגבלת. |
|
||||
|
||||
1. דומני שמוסכם על שנינו שכמות הזהב תמורת השטר לא משתנה ושכוח הקניה כן עשוי להשתנות. לא ברור לי מה בדיוק הנקודה שאתה רוצה להעביר. 2. ראשית, ערך השטרות לא יורד מאחר וכמות הזהב לא השתנתה, השודד עדיין מחזיק את המטיל בידיו. שנית, כל מה שקרה הוא שלבנק אין יכולת למלא את המחוייבות שלו להמרה לזהב באופן הרגיל, מתוך המחסן, והוא יהיה חייב לתת את הזהב מתוך כיסו. |
|
||||
|
||||
אפרופו ''משיכה'' בתגובתך, נחמד ש''משיכת מזומן'' התחיל כמטאפורה ופתאום נהיה תיאור מילולי (אני מתכוון לכספומטים, לא לשיני זהב). |
|
||||
|
||||
כל התכונות המופלאות שאתה מונה לגבי שטרות מגובי זהב, נכונים גם לגבי שטרות מגובי קוצים. אפשר להנפיק שטר ששווה *תמיד* אונקייה של קוצים. למה זה מועיל? תחשוב על חברה חקלאית בשנת בצורת. אונקיית קוצים שווה לא מעט כסף, אפשר להאכיל בה עז או שתיים. אבל לאחר הגשמים, מה תעשה עם השטר המופלא הזה? באותה מידה, למה זו תכונת ההצמדה לזהב כל כך חשובה? ברור לי שמבחינה היסטורית, זהב שומר על ערכו יותר משטרות בנק ישראל, ואין לפסול רכישת שטרות כאלה בידי שונאי סיכון. אבל למה להכריח את כולנו? |
|
||||
|
||||
מבחינתי, וככל שידוע לי מבחינת כל/רוב תומכי החזרה לסטנדרט הזהב, אין הכרח שהכסף יהיה מגובה דווקא בזהב. השאיפה היא לכסף מגובה בסחורה ממשית שתקבע על ידי השוק (או אולי כמה סחורות). ההנחה היא שהסחורה הזאת תהיה זהב אבל זה לא הכרחי עקרונית. אין פסול עקרוני בהצעה לשימוש בקוצים כסחורת גיבוי אבל בפועל הם פשוט לא נהנים מהיתרונות של הזהב, הם לא משתמרים היטב, ניתן לייצר בקלות עוד מהם ויחס המשקל/ערך להם לא מוצלח. היתרון המרכזי של כסף מגובה סחורה הוא שהוא מונע מן הממשלה לחבל בערכו על ידי הדפסת עוד כסף, הוא כופה ריסון תקציבי ושומר על ערכו ולעיתים אף מוסיף לערכו. לא כל כך ברור לי באיזה מובן אתה תופס חזרה לכסף מגובה בסחורות דבר ש"מכריחים" אותך. הקריאה לחזרה לסטנדרט הזהב היא קריאה להסרה של מגבלות שנכפות עלינו כדי למנוע אותו כמו האיסור על החזקת זהב וחוקי ההילך החוקי שכופים עלינו לנהל את כל העסקאות במטבע מקומי. |
|
||||
|
||||
יש שני סוגים של סטנדרד זהב: אחד שיהיה מטבע אחד של הכלכלה הגדולה ביותר שיהיה צמוד לסטנדרד הזהב ויתר המטבעות-לא. והסוג בשני, שכל המטבעות יוצמדו לסטנדרד הזהב. היתה מדינה שהחליטה להצמיד את המטבע שלה לסטנדרד הזהב. קשה לומר שההצלחה העירה לה פנים בלשון המעטה-גרמניה הויימרית אחרי חיסול האינפלציה. קשה לומר שזו היתה הצלחה. תאר לעצמך שמדינת ישראל מחליטה לעבור לסטנדרד הזהב. מדינת ישראל תצטרך לרכוש זהב כנגד כל כמות הכסף שנמצאת במחזור. נראה לך הגיוני?נראה לך אפשרי? נניח שנתפשר רק על שליש כמות הכסף. גם זה איננו אפשרי. |
|
||||
|
||||
אם אינך טוען שלשטר מגובה זהב יש איזו תכונה אינהרנטית עדיפה על פני שטר חוב אחר, ומטרתך היא בסך-הכל לכפות על הממשלה משמעת תקציבית מוחלטת, יש על מה לדבר. לגבי עניין ההכרח. בכל עסקה בישראל עוברים מוצרים (או שירותים) מיד ליד תמורת שטר חוב. עלות השטר הזה היא כמעט אפס. אתה רוצה להכביד על העסקאות בתוך ישראל את עלות הזהב הדרוש לייצג את הערך הנקוב בשטר. לא ברור לי מה הצדדים לעסקה ירוויחו מכך - הרווח היחיד הוא לכורי זהב בחו"ל ולמי שמחזיק כיום בזהב. על האיסור להחזיק זהב שמעתי רק עכשיו (יש לי בארון כמה גרמים, זו עבירה?) ומבחינתי ניתן לבטל אותו כבר אתמול, בלי קשר לסטנדרד כלשהו. |
|
||||
|
||||
אני בהחלט מעוניין לכפות משמעת תקציבית על הממשלה, אבל, כאמור, שטר מגובה זהב אכן עדיף בעיני על שטר שאיננו מגובה בדבר. לא הבנתי איך מחיר הזהב מכביד על העסקאות המבוצעות בשטרות מגובי זהב? נניח שהשקל היה מבוסס על זהב, בנק ישראל היה נוקב כמות מסוימת של זהב שאותה ניתן לקבל תמורת שטר של שקל. אנשים היו מבצעים עסקאות בשקלים והשטרות (או המספרים בחשבון) היו מחליפים ידיים באותה קלות בה הם מחליפים ידיים עכשיו. |
|
||||
|
||||
על כל שקל שבנק ישראל מנפיק, הוא משלם כמה גרושים למטבעה דרום קוראנית. אתה מבקש שבמקום ההוצאה המוגבלת הזו, הבנק יקנה זהב בשווי שקל, ויוציא מיליונים כל שנה כדי לשמור עליו במרתף. מי מרוויח מהעסק הזה חוץ מגוטניק? |
|
||||
|
||||
אם סטנדרט הזהב הוא שיטה עדיפה על כסף הכפיה ומשטר האינפלציה הנוכחיים, האם לא כולנו נרוויח? |
|
||||
|
||||
זה תלוי בפרמטרים של הבעיה - עד כמה סטנדרד הזהב טוב יותר (אם בכלל). ובמדינה נטולת זהב כשלנו, חובת ההוכחה היא עליך. ברור שיהיה זינוק בביקוש לזהב, וברור שבעלי המכרות בדרא"פ ואוסטרליה יהיו עשירים יותר. את מדינת ישראל ותושביה, המהלך הזה יהפוך לעניים יותר - וכל זה עבור פעולה השקולה לחיוב הממשלה לגירעון 0%. |
|
||||
|
||||
מה מונע מהממשלה לקחת הלוואה, לקנות זהב וכך להיות בגרעון גדול מ- 0% יחד עם שמירה על תקן הזהב? |
|
||||
|
||||
צודק. אבל רק לשנה שנתיים (אלא אם יוצאים למלחמה לשדוד זהב של מדינה שכנה). השיטה הנוכחית, שבה גירעון של 2% לשנה, מדי שנה, נחשב לדבר נהדר, יכולה לעבוד רק בגלל שחובות המדינה נקובים (ברובם) במטבעות שערכם מובטח לרדת. |
|
||||
|
||||
אבל אי אפשר להמשיך בגרעון הרבה זמן ולממן אותו בהדפסה. בסוף ימאס למדינה המלווה, והיא תדרוש פרעון ההלוואות ב_זהב_. מאחר שאין אפשרות להדפיס זהב, למדינה המדפיסה יש רק אפשרות אחת והיא להודיע שאינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה, כפי שאכן קרה לארה"ב בתקופת הנשיא ניכסון. הסיבה לפרישה מבסיס הזהב הייתה פשוטה: הזהב מפריע להדפיס כסף. http://en.wikipedia.org/wiki/Nixon_Shock By the early 1970s, as the costs of the Vietnam War and increased domestic spending accelerated inflation,1 the U.S. was running a balance-of-payments deficit and a trade deficit, the first in the 20th century. The year 1970 was the crucial turning point, because foreign arbitrage of the U.S. dollar caused governmental gold coverage of the paper dollar to decline from 55% to 22%. That, in the view of neoclassical economics and the Austrian School, represented the point where holders of the U.S. dollar lost faith in the U.S. government's ability to cut its budget and trade deficits.
By 1971, the money supply had increased by 10%.1 In the first six months of 1971, $22 billion in assets left the U.S.2 In May 1971, inflation-wary West Germany was the first member country to unilaterally leave the Bretton Woods system — unwilling to devalue the Deutsche Mark in order to prop up the dollar.1 In the following three months, West Germany's move strengthened its economy. Simultaneously, the dollar dropped 7.5% against the Deutsche Mark.1 Due to the excess printed dollars, and the negative U.S. trade balance, other nations began demanding fulfillment of America's "promise to pay" – that is, the redemption of their dollars for gold. Switzerland redeemed $50 million of paper for gold in July.1 France, in particular, repeatedly made aggressive demands, and acquired $191 million in gold, further depleting the gold reserves of the U.S.1 On August 5, 1971, Congress released a report recommending devaluation of the dollar, in an effort to protect the dollar against "foreign price-gougers."1 Still, on August 9, 1971, as the dollar dropped in value against European currencies, Switzerland unilaterally withdrew the Swiss franc from the Bretton Woods system.1 |
|
||||
|
||||
אגב הרומאים והמלח, זו רק תיאוריה ולא בהכרח הטובה והמקובלת ביותר שבהם. יש המקשרים (ראה כאן http://en.wikipedia.org/wiki/Salary) את המילה למטבע solidus. בכל מקרה, הרומאים השתמשו כמובן בזהב וכסף כמטבע. |
|
||||
|
||||
גם לרומאים, וגם לאינקה היה זהב זמין, אבל השתמשו גם בדברים אחרים. כמוכן המטבע הוא המצאה שמטרתה הבסיסית היא להימנע מהצורך של כל אחד לשקול בעצמו את הזהב והכסף. כמובן ששליטים שונים השתמשו ביחסים שונים של זהב וכסף כדי לטבוע מטבעות נוספים כאשר היה חסר להם כסף. זה מנהג שנמשך עד למאה ה־19. כך שגם על המטבעות לא פשוט לסמוך, וגם "תקן הזהב" הוא קצת אנכרוניזם של תקופה מסוימת ולא ארוכה במיוחד בהיסטוריה שבה, מסיבות שונות, הסתמכו על הזהב בלבד ולא על הכסף, עד שלבסוף הזהב הפך לבעל ערך כמעט סמלי כבסיס ובסוף עף לחלוטין. |
|
||||
|
||||
בשנת 1964 יצא לאקרנים סרט שבו הנבל מאיים להרוס את מלאי הזהב של ארצות הברית, דבר שיגרום להעלאה עצומה של ערכו של הזהב הפרטי שלו, אך גם למכה קשה לכלכלה העולמית. במציאות, שבע שנים מאוחר יותר ביטלה ארצות הברית את התחייבויותיה לגיבוי מטבעות זרים בעתודות זהב. הכלכלה העולמית המשיכה כאילו כלום לא קרה. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שאפשר להגיד שהכלכלה העולמית המשיכה כאילו כלום לא קרה,אין ספק שבלי סטנדרט הזהב אנו חיים בסביבה שבה קשה בהרבה לחסוך ולשמור על ערך כספך (ראה למשל את הגרף השני כאן: http://www.lewrockwell.com/murphy/murphy152.html). אני סבור שהמשבר/מיתון עמוק בו אנו מצויים היום הוא אינדיקטיבי לבעיה החמורה בה אנו מצויים, במידה מאוד גדולה, בגלל השיטה המוניטרית הנהוגה כיום. לדעתי, נחזה כולנו בהתמוטטותה בשנים הקרובות. |
|
||||
|
||||
תשמע, זה ממש מבהיל. עד שנזכרים שהגרף לא מתקן את המחירים לפי הערך הראלי. לדוגמה: 18.95 דולרים בשנת 1900 שווים היום כמעט 500 דולר. מכאן שערכו של הזהב לא עלה יותר מדי במהלך השנים. יכול להיות שההצמדה למטבעות החזיקה את ערכו בצורה מלאכותית (אך לא חסרת בסיס). שים לב שמחירו התחיל להתנדנד עוד קצת לפני 1971. היום מחירי הזהב יציבים הרבה פחות. אבל זה פשוט מכיוון שאין להם את המשקולת המייצבת הכבדה של המטבעות. |
|
||||
|
||||
אני לא טענתי שערכו של הזהב עלה, ערכו של הכסף ירד, כפי שמראה הגרף אליו קישרתי. |
|
||||
|
||||
כמויות הכסף האדירות שנשפכות לשווקים בשנים האחרונות יהיו חייבות להמחק באיזה אופן. הדרך המסורתית היא אינפלציה. בינתיים (במפתיע) אין אינפלציה ורביות אג"ח 30 שנה של ארה"ב מסתובבות כבר 3 שנים ברמות שפל כל הזמנים. לכאורה תעשה שורט על האג"ח האמריקאיות אבל בפועל יש לשנן את האימרה : Markets can stay irrational longer than you can stay solvent
|
|
||||
|
||||
לשמור על ערך כספך זו לא בהכרח המטרה של המדינה. כסף (או זהב) מתחת לבלטות זה הון שלא מושקע ביצור. רוב הכלכלות כיום צריכות (לפי המודל של סולו) להשקיע יותר. איך ? באמצעות אינפלציה כופים עליך לחסוך או בהשקעות לפי ראות עינייך, או באמצעות חסכון בבנק (שבתורו משקיע את רוב הכסף לפי ראות עיניו). |
|
||||
|
||||
כסף "רגיל" של בנק ישראל איננו ניתן להמרה בשום דבר אחר למה אתה מתכוון? אמש המרתי חתיכת נייר אדמדמה של בנק ישראל בארוחת ערב טעימה. נראה לי, שלפחות עבור בעלי המסעדה, הכסף הזה מייצג דבר-מה. |
|
||||
|
||||
עניתי לשואל מדוע כסף מגובה בזהב ''אמיתי'' יותר מכסף שאיננו מגובה בזהב. ברור שבשני סוגי השטרות ניתן לקנות דברים. |
|
||||
|
||||
קשה לקרוא לטיעון שלך "תשובה" אם הוא מתבסס על טיעון שכל אחד מאיתנו מפריך מדי יום במכולת. אם בשני השטרות אפשר לקנות את אותם הדברים, מדוע אחד "אמיתי" יותר מחברו? |
|
||||
|
||||
יש הבדל בין המרה *במובן המסוים שעליו אני מדבר* לקניה. שני סוגי השטרות עשויים לשמש לקניית סחורות ושירותים אבל רק שטר המגובה בסחורה/זהב ניתן להמרה לסחורה המגובה, כך הם הדברים, בהגדרה. שטר מגובה בזהב/סחורה, בהגדרה, הוא שטר בעלות על כמות מסויימת של זהב. בכל רגע נתון, יכול האדם לקחת את השטר שלו, ללכת לבנק ולבקש את תמורת השטר בזהב. התמורה הזאת היא כמות קבועה של זהב שלא משתנה ולכן איננה יכולה להיות מוגדרת כמחיר. לבנק גם אסור לסרב להמיר את השטר (בהנחה שהוא לא מזוייף). מכאן שלכל צורך מעשי, החזקה בשטר כמוה כהחזקה בזהב - וזה בעצם גם המקור לרעיון של שטרות כסף - במקור אלו היו קבלות של צורפים על הפקדות זהב ואנשים פשוט החלו לסחור בהן משום שהיו נוחות יותר ממטילי זהב או מטבעות. שטר שאיננו מגובה בזהב או סחורה אחרת איננו טומן בחובו הבטחה דומה. קח את השטר לבנק והדבר היחידי שתוכל לקבל עבורו הוא הוא שטר אחר או כסף קטן. אתה יכול להפקיד את השטר בבנק למשמורת אבל כל מה שזה אומר הוא שיהיה רשום לפקודתך בבנק הסכום הנקוב של השטר אותו תוכל לקבל, בשטר אחר או כסף קטן. איך שלא מסובבים את זה, זה בעצם כל הזמן אותו הדבר ומכאן שאינך יכול להמיר את השטר בדבר אחר. בעלות על שטר של עשרים שקלים היא בעלות על עשרים שקלים. קניה היא דבר אחר: למשל, אם קיבלתי שטר של 20 שקלים היום ולחם עולה 4 שקלים, החזקת השטר איננה מבטיחה לי 5 כיכרות לחם, אם אקח את השטר מחר למאפייה, ומחיר הלחם עלה לחמישה שקלים אוכל לקנות רק 4 כיכרות לחם, המוכר גם לא חייב למכור לי ואין כל התחייבות משום צד שאכן יהיה לחם וכו. אותו כלל חל גם על מה שקרוי המרה למטבע זר, שער המטבע הזר משתנה, אין הבטחה שמישהו אכן ימכור לי את המטבע הזר וכו. |
|
||||
|
||||
אם אתה מניח שזהב - ורק זהב - הוא נכס יציב ובטוח, שרק המרה מובטחת אליו "נחשבת", אז כן: רק נייר מגובה-זהב ניתן להמרה לזהב. אבל זו טאוטולוגיה לא מעניינת. רוב האנשים אינם זקוקים לזהב. הם זקוקים לאוכל, קורת גג, שירותים משירותים שונים. זהב ושטרות מגובי זהב, בדיוק כמו שטרות בנק ישראל, הם אמצעים לייצג הון. שים לב שבדוגמה שלך הבנק מחויב לתת זהב תמורת השטר, אבל הוא לא יוכל לקיים את ההבטחה אם הגיע צבא עוין ושדד אותו. גם אילו תקבל את הזהב, שער החיטה עלול לעלות, וזהבך לא יזין אותך. או שתגלה שקיבלת זהב מעורב בכסף. החיים לא בטוחים, גם אם יש לך זהב. למה שקראת "כסף כפייה" אפשר לקרוא גם "שטרות מגובי צבא". יש מדינה, צבא, מערכת משפט ומשטרה, שמחויבים לשמור על ההון שלך שנקוב בשקלים. אבל זה גם המצב לגבי זהב ושטרות מגובי זהב: הם לא שווים דבר ללא חברה אנושית מתפקדת, ללא מערכת חוקים נאכפת, ללא צבא ומשטרה שמונעים שבירה של הכללים. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שיש ביננו וויכוח על השאלה האם צריך חברה אנושית מתפקדת וכל שאר הדברים שהזכרת. לא טענתי ששטרות מגובים בזהב הם קסם שמתקן את כל הבעיות בחיים. טענתי מסתכמת בכך שאני סבור שכסף המגובה בסחורה עדיף על כסף שאיננו מגובה בסחורה ושלדבר השפעה עצומה על חיינו. אני לא בטוח שאני מבין למה כוונתך באמרך ששני סוגי השטרות הם ''אמצעים לייצוג הון''. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |