בתשובה להמסביר לצרכן, 09/03/12 18:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהחלט, נציגי הציבור צריכים לנהל אותו. אלא שאני לא זוכרת שאני, או מישהו אחר מהציבור, הצביע לבומברדייה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ומה לגבי אדרעי המתפרעת - זכור לך שאת או מישהו מהציבור (שלא פחד לאבד את מקומו ברכבת) הצביעו בשבילה?! הציבור (בניגוד לדעתי, אגב) הצביע לממשלה הנבחרת, שמינתה שר, שמינה הנהלה ודירקטורים, שמבקשים להחליט איך ומי יתחזק מה - כלומר ביקשו לנהל. אז באה המאפיה של אדרעי וגזלה את נכסי הציבור. הלאה ההפרטה החזירית! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התעמקתי במיוחד בפרטי המו"מ וסכסוך הרכבת, אבל: כל הלקסיקון הזה של "מתפרעת", "שיכורת כוח" וכדומה, מרמז על מקומם הנאות של ועדי עובדים בעיני תומכי השו"ח: שקטים, חסרי כוח וצייתנים. המונח "מאפיה" כבר קושר את התאגדות העובדים לשחיתות ולפשע. אני רואה לא פחות שחיתות בהתעקשות להפקיד את הרכבת בידי חברה פרטית שלא עשתה עבודה טובה במיוחד. אותו היגיון שגורם לממשלה להפקיד את הדואר הציבורי בידי זכיינית פרטית, שכושלת בעבודתה (גם תפעולית וגם פיננסית), ואז עוד מוחקים לה חובות. טובת הציבור היא בערך השיקול האחרון כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ההנחה שלך מופרכת, אני נשוי ליושבת ראש ועד עובדים במשרד ממשלתי גדול, ונמצאת חדשות לבקרים במאבקים מול ההנהלה על נושאים "קלאסיים" ביחסי עבודה (פיטורי נשים בהריון או ייצוג עובדים בשימוע, כדוגמאות עדכניות). 2. במקרה של גילה אדרעי מדובר בעבריינית מורשעת (בבזיון בית המשפט), בשיכורת כח שלא מהססת להשבית שירות חיוני בגלל מאבקי כח (מינוי מנהל תחנת יבנה שלא על דעתה), בבריונית שלא מהססת להשתלח בעובדים שלא נשמעים למרותה ואף לשלוח אנשים לפגוע פיזית (!) בחברי הנהלה, ומנוולת שלא היססה לסכן את חייהם של נוסעים ההתנהלות שלה כל כך בזיונית שהיא "הוזחה" הצידה מהמו"מ ע"י עופר עיני - לא בדיוק קפיטליסט. 3. עצה כללית: לפני שאת תופסת צד בויכוח או בסכסוך, כדאי דווקא כן להתעמק בפרטיו, ולא לקפוץ פבלובית ככלב מזיל ריר ולנעוץ לסתות ב"שר המושחת" (שאני לא נמנה על תומכיו, אבל במקרה הפרטי הוא לא רק צודק, אלא אף נוהג במתינות יתר, הפתרון הנכון לרכבת ישראל הוא סגירה מלאה שלה, ופתיחה מחדש במתכונת אחרת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אם מתחילים לחלק תארים אוטומטיים, מהו בדיוק ישראל כץ? ישראל כץ הרמאי? מה נאמר על משרד האוצר שמייבש בשיטתיות את הרכבת ומתחיל לשחרר תקציבים רק לאחר ההפרטה? משרד היובש? תארים אוטומטיים הם דבר נחמד אך לא תורמים לאווירה טובה בדיון שכאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התואר לא אוטומטי. גב' אדרעי שיכורת הכח הרויחה אותו ביושר. אם ישראל כץ יוכיח בהתנהלותו שהוא רמאי, אתה רשאי מבחינתי לקרוא לו כך, כמו למר קצב האנס, מר רמון עבריין המין, הירשזון הגנב או עמרי שרון הרמאי. כדי שתהיה אוירה טובה בדיון, כדאי שהוא יתחיל באופן מאוזן, ולא כפי שהמערכת עשתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל בקטן: רשת המסילות שהוא מתכנן לכאורה בכל תחומי יו"ש כאשר ברור שאין לתכנון שום רגליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אתה קובע כי "אין לתכנון שום רגליים" מתוך היותך מהנדס תעבורה מוסמך, או סתם מתוך שמאלנות הזויה, שטופת שנאה ל"אוסט יודן"? 2. מה הקשר לסכסוך הנוכחי? 3. כבר כתבתי שהנ"ל מעולם לא היה כוס התה שלי אך בסכסוך הנוכחי מול ועד הרכבת הוא רך מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקלתי לענות. אבל הניסוח של (1) שלך גרם לי להבין שאין עם מי לדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד נחמד להביס שמאלנים במגרש הביתי שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יורשה לי לענות, השר מתכנן רשת רכבות של 450 ק"מ, כאשר רשת הרכבות הנוכחית (שנבנתה בעשרות שנים) היא באורך של פחות מ-1000 ק"מ, וכאשר אם הרכבת שמה פסים באורך של 20 ק"מ בשנה1, זה פלא טכנולוגי, וכאשר עסקי הליבה של הרכבת (הפסים הקיימים) סובלים מבעיות קשות, אז אתה באמת חושב שלתכנון יש רגליים? שבאמת, שווה להשקיע בו משאבים, בזמן שאין בארץ רכבת שאפילו מתקרבת לסבירה מזרחית מכביש 4 ודרומית מאשקלון? וכאשר ידוע שאם וכאשר הוא ייצא לפועל בעוד כמה עשרות שנים, הוא יהיה שווה לקליפת השום? וזה בלי מילה על בעיות מדיניות. 1 אני לא באמת יודע כמה פסים מניחה הרכבת בשנה, אבל פרוייקט הכפלת המסילה לבאר שבע מתנהל כבר לפחות 10 שנים, ופרוייקט הרכבת לירושלים (60 ק"מ) צפוי להימשך אם לא יהיו עיכובים נוספים 16 שנה (פחות מ-4 ק"מ בשנה)... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בדיוק הנקודה. הרכבת - כיום - היא בלתי יעילה ומסואבת. ממשלת ישראל הנבחרת (הנוכחית) קבעה יעד לאומי של חיבור הפריפריה למרכז (תכנית "נתיבי ישראל") והקצתה לשם כך 27.5 מיליארד (!) ש"ח. מכיוון שבמבנה הרכבת הנוכחי (לפי דבריך) הרכבת "מצליחה" לסלול רק 20 ק"מ לשנה, ברור שצריך לבצע בה רפורמה מבנית כדי לעמוד ביעד הלאומי הנ"ל. בזמן סביר. ורק כדי לסבר את האוזן, בשלוש שנות מהל"ע I עד לכיבוש הבריטי הצליחה האימפריה העותמנית "הנחשלת" לסלול 750 ק"מ של מסילה מתוך אותם 1000- כך שאין בעיה של יכולת אלא של רצון (מכשולים בירוקרטיים בעיקר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות גם שממשלת ישראל איבדה קשר עם המציאות וזורקת את כספי הציבור על שטויות בלתי אפשריות ועל טכנולוגיות ומודלים עיסקיים מהמאה ה19 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הגדרה מדוייקת של הסוציאליזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד לראות שאתם נהנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רע ברכבת יעילה? אם היית פעם בברלין, או בלונדון (או באחת מאינספור ערים אחרות), ונהנית מהרכבת התחתית מהמאה ה-19 וה-20 בוודאי תהית למה אין אחת כזאת בישראל, אם אי פעם נהנית מרכבת רגילה שמגיעה במהירות ובזמן (ויותר מהר מרכב פרטי מקביל) באירופה, בוודאי שאלת את עצמך למה הרכבת לבאר שבע לוקחת שעה וחצי או למה אתה תקוע בסיבוב מוצא... אז למה שהציבור לא ייהנה מהטכנולוגיה המופלאה שאיפשרה לנו המאה ה-19? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאותה סיבה שאין לנו מכוניות מעופפות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאנחנו לא חיים בסרט | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שרכבת יעילה בישראל זה מדע בדיוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמדובר על נוסעים ולערכים סבירים של ''יעילה'' אז כן זו באמת פנטזיה ואני מנחש שאפשר להשמיט את ''ישראל'' וזה עדיין יהיה נכון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שהרכבת התחתית בברלין1 או העילית בכלל בגרמניה אינה יעילה? באיזה מובן? 1 פשוט הייתי שם לא מזמן, אבל אתה מוזמן לדון גם על ערים אחרות בעולם, שבהן רכבת היא פתרון תחבורתי מרכזי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי זה ניחוש אבל על סמך התקדימים שאני כן מכיר כמו אמטרק בארה''ב או הרכבת המהירה בצרפת או אפילו רכבת ישראל אז סביר להניח שרכבות הנוסעים בגרמניה מסובסדות כבד ומסיעות חלק קטן מאד מהנוסעים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגרמניה, ספציפית, יש להבדיל בין רכבות אזוריות (שמסובסדות ע''י המדינות השונות בגרמניה) לבין רכבות לטווח ארוך (שלא מסובסדות ועולות בהתאם, אבל גם משרתות המוני נוסעים מדי יום). יש לציין שמערכת התעריפים בגרמניה מורכבת ויש המון סוגים של חופשי-שנתי וכו'. אין לי את המספרים המדוייקים (אחפש, אם יהיה ביקוש) אבל אחוז ניכר מהנסיעות היומיומיות בגרמניה מבוצעות ברכבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, לא יודע לגבי ברלין אבל התחבורה הציבורית בהמבורג מעולה לטעמי (וקצת יקרה למי שאין לו כרטיס מקיף כלשהו, אבל לרוב מי שנוסע באופן יומיומי יש). וזה כולל אוטובוסים כל הלילה ובסופי שבוע גם S-Bahn ו U-Bahn כל הלילה (לא עד התחנות האחרונות, אבל האוטובוסים משלימים את התמונה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע לגביי המקרים הספיצפים שאתה מדבר עליהם, אבל כל מי שנוסע ברכבת ישראל בבוקר ובערב יודע שהיא מלאה למרות השירות הגרוע והמחירים הגבוהים, גם הרכבות התחתיות בניו יורק, לונדון וברלין לא סובלות מהעדר נוסעים, ומנסיוני (המועט) גם רכבות ארוכות בגרמניה ובאנגליה לא סובלות ממחסור בנוסעים. ונשאלת השאלה למה אתה קורה "סבסוד כבד", אם נזכור שרכבת שיש בה 150 נוסעים חוסכת פקק של שלושה מסלולים לאורך 100 מטר לפחות1, אתה מבין כמה גדולה התועלת למשק ברכבת היחידה הזאת. 1 לפי 3 מטר למכונית, ואדם וחצי למכונית חישוב שמרני מאוד לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך רשת המסילות הנוכחית של רכבת ישראל סללו הטורקים כ-100 ק"מ בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך רשת המסילות הנוכחית, הטורקים לא סללו כלום, וזאת מכיוון שהטורקים סללו מסילה צרה, ואילו רשת המסילות הנוכחית הינה במידה סטנדרטית, שהאנגלים סללו על בסיס המסילות העותמניות (והרחיבו). זה לא משנה את העובדה שהמסילה הצבאית העותומנית שנסללה בין 1915 ל 1917 כללה 750 ק"מ של מסילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהתוואי של המסילה הצבאית העותמנית נשאר רק קטע של כ-25 ק"מ בין לוד לכפר סבא. התוואים של מסילת השומרון ושל המסילה מנחל שורק לבאר שבע וממנה הלאה דרומה כבר לא בשימוש כ-80 שנים. המסילה מכפר סבא לחדרה כבר לא בשימוש יותר מ-40 שנים. רכבת העמק לא בשימוש יותר מ-60 שנים. אז לכתוב שמתוך 1,000 הק"מ של רכבת ישראל, 750 סללו הטורקים זה פשוט לא נכון. כ-100 סללו הטורקים, כ-200 הבריטים וכל השאר מדינת ישראל בכוחותיה היא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת (שוב) את הכתוב. תחזור לתחילת השרשור. מהנדס הרכבות המדופלם צפריר כהן (תגובה 592167), טוען שלתכנית של השר כץ אין רגליים. אייל סתם (תגובה 592213) מרחיב וטוען כי התכניח של השר כוללת מסילות באורך 450 ק"מ, בעוד כלל המסילות בא"י כוללות פחות מ 1000 ק"מ, ורכבת ישראל לא מצליחה לסלול יותר מ20 ק"מ. אני הגבתי לכך (תגובה 592216) באמרי שזו הבדיוק סיבה שצריך לבצע רפורמה מבנית ברכבת ישראל, ובהערת אגב שהטורקים הצליחו לסלול באותו תואי שטח 750 ק"מ בתוך 3 שנים. עכשיו על מה אתה מקשקש?! מה הקשר אם הרשת שבנו הטורקים כן בשימוש או לא בשימוש? העובדה היא שהם הצליחו לסלול 750 ק"מ תוך 3 שנים, בטכנולוגיה של תחילת המאה ה20, כך שתכניתו של השר כץ לא רק שיש לה רגליים, אלא היא אפשרית בהחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא אתה לא מסוגל לקרוא את מה שאחרים כותבים, אתה אפילו לא מצליח לקרוא את מה שאתה כותב: ״750 ק״מ של מסילה מתוך אותם 1000״. אותם 1000 זה אותם 1000 ק״מ שרכבת ישראל מפעילה כיום, אבל כ-700 ק״מ מתוכם דווקא כן נסללו על ידי רכבת ישראל, אותה חברה ממשלתית כושלת, ורק כ-100 מאותם 1000 נסללו על ידי הטורקים. דווקא בשורה התחתונה אני מסכים איתך, התכנית של השר כץ אפשרית, אבל היא לא תקרה בעתיד הקרוב מסיבות פוליטיות-מדיניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליתר דיוק: לכך גם אני התכוונתי. אני אמנם לא מהנדס מסילות, אבל די ברור שהתוכנית תוכננה במופגן ללא שיתוף פעולה עם הפלסטינאים (עוקפת רבות מעריהם ולא מנסה להתחבר אליהן), אך תוך חיתוך של השטח הפלסטינאי: כל גב ההר. במילים אחרות: סיפוח (או קנטונים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה צריך שיתוף פעולה עם האוייב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שהתעלמת מהמשפט האחרון שלי, אתעלם מהמשפט האחרון שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שהגענו להסכמה בשורה התחתונה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. אתה בעצמך מזיל ריר. למה אתה מדבר ככה לאנשים? כדאי שתיישם את העצות של עצמך ותקרא לפני שאתה מתנפל - לא התייחסתי ל"שר מושחת" זה או אחר. דיברתי על הממשלה באופן כללי. זו המדיניות שלה כבר המון זמן (וגם של קודמתה, באופן מפתיע). שלום גם לך ובהצלחה במונולוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דוגמה לכך שכדאי להתעמק בעובדות לפני שקובעים עמדה (או נעלבים שלא לצורך) כלבים מזילי ריר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלקסיקון - זה עניין של טעם ודגשים.אבל אני לא יודע איזה שמות תואר להצמיד לראש ועד שפותח ב- שמונה סכסוכי עבודה במקביל, ולא מהסס לפגוע במאות אלפי אנשים בהשבתת כלי תחבורה מרכזי חדשות לבקרים. התארים "מתפרעת" ו"שיכורת כוח" הם מהמתונים שעלו על דעתי בקשר לאישה הזאת. אשר למסר שמעבר למילים...כתומך שוק חופשי אני חושב שיש לאסור התארגנות של עובדים - מי שהעבודה לא מוצאת חן בעינין שיתפטר. אבל דווקא לשיטתם של תומכי משק ריכוזי, אני חושב שבכל הנוגע לניהול הרכבת (או כל ארגון) - להבדיל ממה שנוגע לתנאי העבודה והשכר - על העובדים להיות בדיוק "שקטים, חסרי כוח וצייתנים". ככלות הכול, צריך לזכור שהם ה-עובדים ולא ההנהלה שנגדה הם שובתים. דווקא לשיטתם של תומכי שוק ריכוזי, הממשלה ושליחיה מחזיקים בסמכות להחליט מי יתחזק הקרונות. אפשר כמובן שהחלטה מסוימת של הממשלה/השר תהיה שגויה ו/או מושחתת. אנחנו - הציבור (ולא העובדים!) - זכאים לבקר את הממשלה/השר על החלטותיה, אבל מה ההיגיון להפקיד את המפתחות בידי כנופיה אינטרסנטית שיכולה להשבית את הרכבת כשהחלטות ההנהלה (שנושאת באחריות כלפי הציבור) לא מוצאות חן בעיניה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההבהרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחברות שאינן ממשלתיות, למה שתומך בשוק החופשי יתנגד לעבודה מאורגנת? בשוק חופשי אידיאלי, זכותם של העובדים להתארגן כדי להשיג תנאי שכר טובים יותר, וזכותו של בעל הבית לא להיכנס איתם למשא ומתן ולפטר את השובתים (אם יש כאלה). יחד עם זאת, גם בשוק חופשי, הייתי אומר, שלפטר אדם כי הוא ניסה לארגן עובדים אחרים, צריכה להיות פעולה אסורה (כי זאת פגיעה בחופש הביטוי, וההתארגנות עצמה אינה פוגעת בעסק), לפטר עובדים שובתים או נוקטים בעיצומים, זה כבר צריך להיות מותר כי הם פוגעים בחברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכות ההתאגדות לכל מטרה עומדת כמובן לכל האנשים. ממילא גם זכותם של אנשים להתאגד כדי לא לעבוד עובר מעביד מסוים או כדי לשאת ולתת מולו במאוגד. אבל אחרי שהם חותמים על חוזים אישיים ונעשים ל''עובדים לא מאוגדים'', הניסיון להתאגד כנגד המעביד הוא בגדר הפרת חוזה. ולכן זה אסור. אם עובד - בחוזה אישי - מנסה לאגד עובדים אחרים, בעצם הפעילות הזו הוא מפר את החוזה, או לפחות את רוחו - שמבוססת על עבודה ושכר בהסכמה הדדית ואישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה התאגדות מהווה הפרת חוזה? אם אין בחוזה סעיף אי-התאגדות (שכמדומני אינו חוקי), איך התאגדות מהווה הפרת חוזה? ______ אגב, החוזים שאני מכירה, אי אפשר להגיד שהם מבוססים על הסכמה הדדית ואישית. אם זה "ככה זה אצלנו, כולם חותמים על זה, קח או לך", זה לא אישי וזה לא הדדי. בעולם שאני מכירה, משלמים לך את המינימום האפשרי כדי שלא תעזוב, ובהתאם להשפרצת האגו שלך בראיון. שום קשר לתפוקה או לתועלת לארגון בפועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוזה של חברה מנוסח על ידי עורך דין, במשך זמן מה. וזה עולה כסף. נראה לך הגיוני שכל קפריזיונר שסעיף כלשהו מעלה לו את הסעיף יגרור שינוי של החוזה, ותשלום שכר לעורך דין? ומה אם רוצים לבדוק אם פעולה כלשהי חוקית (לדוגמא, מכירת החברה הקטנה לחברה גדולה יותר), צריך עכשיו לעבור לא על חוזה אחד, אלא על אלף חוזים. אף פעם לא נתקלתי בחברה, אפילו קטנה שהסכימה לשנות משהו מהותי בהסכם מעבר לשכר ולימי החופש. מה גם שעובד כזה מסמן את עצמו כבעייתי, ועלול להעלות עוד דרישות קטנוניות במהלך ההעסקה. אז מה אישי בחוזה? אין משכורת אחידה לכל תפקיד, אלא כל לכל אחד משלמים לפי התועלת שהוא מביא לארגון. התועלת שהוא מביא לארגון = יותר ממה ששאר המקומות משלמים (בשקלול כל התנאים) = המינימום האפשרי כדי שלא תעזוב. הגיוני. השפרצת האגו שלך בריאיון היא הדרך של המעסיק להעריך את התפוקה שלך. יש לך רעיון יותר טוב? תקימי את נועה מילוא, ותמדדי עובדים לפני העבודה. אם תוכחי שאת יודעת יותר טוב - תרוויחי בגדול. דרך אגב, גם ממוצע סיום גבוה לא תמיד קשור לתפוקה בעבודה, או לתועלת לארגון. יכול להיות אחד שלקח קורסים קלים, או שתמיד עשה מועדי ב', אבל די הגיוני להשתמש בו, לא? כי אין לך דרך יותר טובה. וזה גם די הוגן, כי יש מקומות שילמדו אותך להשפריץ את האגו בצורה טובה, ואחרי שתמצאי עבודה, ותצברי מוניטין, השפרצת האגו ממילא פחות תשנה. אז אני אומר - הידד להשפרצת האגו! כמה טוב שמודדים אותנו לפי השפרצת האגו, ולא למשל מתחילים ממשכורת נמוכה ומעלים בהתאם לתפוקה לפי ההערכת המעסיק. (בכל אופן, אני מיצר על זה שאת עובדת ממורמרת, ומציע לך להחליף מקום עבודה, או אולי מקצוע. חבל להמשיך בצורה כזו כל החיים. עדיף "לזרוק" כמה שנות לימוד, ולא את כל שנות העבודה שעוד לפנייך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחברה קטנה יש אלף חוזי עבודה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במהלך השנים. אם יש 200 עובדים, אחרי 20 שנה יכולים להיות 1000 חוזים. (וכן, כולם יכולים להיות רלוונטיים גם אחרי 20 שנה, למשל אם עובד שפורש לפנסיה חוזר להתלונן על הפרשות לא מספיקות). חוזה עבודה שסעיפיו אחידים הוא דבר כל כך מקובל, כל כך הוגן, כל כך הגיוני, וכל כך לא פוגע בעובד, שאני באמת לא מבין על מה המרירות. (אבל אני מניח שהבנת שלא התכוונתי למספר מדוייק, אלא "הרבה". אני אישית לא רואה בדקדוקי עניות כאלו תוספת מעניינת לדיון, אבל אם אתה נהנה - אני אשתדל לענות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחוץ מזה לא דברתי רק על חברה קטנה, אלא אפילו על חברה קטנה, קל וחומר חברה גדולה יותר. אגב, עוד טעויות: * "לפי ההערכת" צ"ל "לפי הערכת". * "מועדי ב'," הפסיק צ"ל נקודה. * "אלא כל לכל אחד" צ"ל "אלא לכל אחד". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה הוכחת את מה שרציתי להוכיח. החוזים אינם הדדיים, ואינם נקבעים במשא ומתן הוגן. אם חברה לא תטריח את העו"ד (שלעיתים קרובות ממילא משלמים לו משכורת) בשביל קפריזה של עובד, ואם עובד מסמן את עצמו מראש כבעייתי אם הוא מתעקש על סעיפים, ואם מלכתחילה מועמד לעבודה נמצא בנקודת מוצא חלשה כשהוא חותם על חוזה העבודה, איזו תועלת צומחת לו לעובד מחוזה אישי, ומדוע שלא יתאגדו העובדים בחוזים קיבוציים? השפרצת האגו היא דרך גרועה מאוד, גם לעובד וגם למעסיק. לעובד - משום שאגו לעיתים קרובות אינו קשור כלל לעבודה עצמה ולא לתפוקה, ולמעסיק - משום שהוא משלם על מה שהוא לא נזקק לו כלל. _______________ אני עצמאית, ובשל כך נתקלת בחוזים-לא-הוגנים לעיתים קרובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהחוזים אינם נקבעים במשא ומתן הוגן. המעסיק יכול לקבל איזה קריזיונר שלא יודע לעבוד, הקריזיונר ימרח את הזמן במשך חודש, והוא יהיה מחוייב לשלם לו משכורת טבין ותקילין. כשההפסדים שלו הם גם עקיפים, איבוד אמון של לקוחות שקיבלו שירות לקוי מהקריזיונר, מרמור של עובדים אחרים. אין שום רע בכך שבעל המאה יהיה בעמדת ייתרון. זו לא בושה להיות עשיר. במיוחד שהוא זה שלוקח את הסיכון. לא התייחסת לסדרי הגודל של המאמץ שנדרשים בשינוי של החוזה, מכירת החברה, וכו'. ולמה שתתייחסי? זו לא החברה של אבא שלך כמו שאומרים, רק באת להעביר כרטיס. למה שתתחשבי בו? איזו תועלת צומחת לעובד מחוזה אישי, שסעיפיו אחידים? במילים אחרות, איזו תועלת צומחת לעובד משכר דיפרנציאלי? התשובה היא, שלעובדים הגרועים אין באמת תועלת, אבל העובדים הטובים יקבלו תנאים טובים יותר, כי שיפור תנאיהם של המצטיינים לא בהכרח גורר שיפור תנאים כללי בחברה. במקומות שהרבה מנסים להצטיין - הרבה לא מעוניינים בחוזים אחידים, כי הם מקווים להיות אלו שיקבלו את התנאים היותר טובים. כמובן, יש גם מקומות פרטיים עם משכורות אחידות, כמו למשל חברות שמירה, שם באמת התפוקה של כל אחד בערך שווה, ועדיף לכולם שהמשכורות והתנאים יהיו אחידים. ראשית ברשותך, במקום המושג המעורפל מה "השפרצת אגו", נסביר שהמעסיק לא באמת לוקח צינור, מחבר אותו לבלוטת האגו של המועמד, ומודד את מספר המיליליטר שהבלוטה הפיקה. אלא, מדובר בשקלול של הרושם שהמרואיין עושה על המראיין, הידע שהוא הפגין בריאון, חוות הדעת של מעסיקים קודמים, תיק עבודות כשרלוונטי, אולי מבחן פסיוטכני של מכון אדם מילוא וכו'. את מעירה, ובצדק, כי לאנשים כריזמטיים יש יתרון מסויים במבחן המבוסס על ריאיון אישי, והם מקבלים ייתרון על אף שההישיגים בעבודה שלהם גרועים. זו הטיה של שיטת המדידה. כמו שתחרות אגרוף לא בהכרח מודדת מי ינצח בהאבקות אמיתית בין שני המועמדים. מועמד חלש יכול למשל להכיר היטב את הזירה ואת חוקי התחרות ולקבל ייתרון בתחרות שלא רלוונטי בהיאבקות אמיתית. אני מעיר, שראשית, יש הטיה מסויימת לאנשים כריזמטיים, אבל, כריזמה זו לא מתת-אל, אלא גם תכונה נרכשת. והיות שגם את מודעת לייתרון הכריזמה, את יכולה לרכוש תכונה זו. יש אפילו מכונים שעוזרים לך לעשות זאת. שנית, כפי שהזכרנו, יש משקל, במיוחד אחרי כמה שנות עבודה, למוניטין הנצבר, והמשקל של הכריזמה פוחת והולך. מה גם, שאין מבחן טוב יותר למעסיק בשביל למדוד את התפוקה של העובד. אם היה לך - כנראה שהיו משתמשים בשירותייך. למה הדבר דומה? מבחן אוניברסיטאי גם הוא חשוף להטיות. למשל, אדם שמכיר תלמידים משנים קודמות ויכול לדעת על מה המנחה נוהג לשאול, יצליח יותר, למרות שלא בהכרח יודע יותר טוב את החומר. אבל אין לנו משהו יותר טוב, אז בינתיים - הידד למבחן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
* למעסיק שלל כלים שאותם כבר ציינת, כמו חוו"ד מעסיקים קודמים, תיק עבודות וכד', על מנת להעריך אם המועמד יודע לעבוד או לא יודע לעבוד. * סדרי גודל של מאמץ? להטריח את עורך הדין, מן הסתם. חוזה זה דבר שצריך להיות נתון למשא ומתן. אם לא ניתן לשנות את החוזה, זה אינו משא ומתן, אלא משא בלבד, מצד המעסיק, ומתן בלבד, מצד העובד. מכירת החברה? מה עניין מכירת החברה לענייננו? * על סמך מה אתה מחליט שהעובדים הטובים יקבלו תנאים טובים יותר? ועל סמך מה אתה מניח שמי שמצטיין יתוגמל בכלל? או שיתוגמל מי שאכן מצטיין? _________________ ועל סמך מה אתה מניח שמי שממורמר הוא עובד גרוע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. את מניחה שהמעסיקים מתעלמים מכל הקריטריונים, ומתרכזים אך ורק בכריזמה של המועמד. חשבתי שדיברת בגוזמה ובציניות. אני מפנה אותך לכל עובד של כח אדם שיסביר לך שהמצב הדמיוני הזה רחוק מהמציאות. למה הוא טורח לראות את תיק העבודות אם הוא יתעלם מהם וימדוד מיליליטר של אגו? בוודאי שכל מעסיק מנסה לפחות להעריך את תרומתו של העובד לחברה על פי שלל קריטריונים, ובוודאי שהמעסיק גם הוא אדם, וגם הוא מוטה, ולמשל ייטה יותר לקבל בחורה מצודדת ששבתה את לבו וכו'. אבל כמו שאמרתי (ומשום מה לא התייחסת), דווקא ההטיה של הכריזמה איננה נוראה, היות שכולם מכירים אותה, ויש דרכים לקבל את הכריזמה הזו. אם את כל כך משוכנעת שזה המצב, למה לא לקחת קורס הכנה לריאיונות עבודה? הרי זה הקריטריון היחיד, וקורס כזה יחזיר לך את הכסף כבר בעבודה הראשונה? הסברתי, ואסביר שוב. הטרחת עורך הדין (שאיננו עובד של החברה בחברה קטנה), הוא כבר עלות גבוהה עבור חוזה שלא בטוח ימומש. אבל מעבר לזה, חוזה בלתי אחיד מקשה על המעביד בהרבה מאד מקרים אחרים, הנהלת החשבונות צריכה להפריש פנסיה בצורה אחרת לכל עובד, שינוי תנאי העסקה צריך להבחן לכל עובד פרטנית. מה עניין מכירת החברה לעניינו? מסתבר שכשמוכרים חברה, הקונה בוחן את תנאי העובדים, ואת האפשרות החוקית למשל, להעביר אותם מקום, לשנות להם את תנאי העבודה לתנאים בחברה החדשה, וכו'. קל הרבה יותר לבדוק את זה כשהחוזה הבסיסי הוא זהה לכולם, ולא כשלשולה יש התחייבות שהחברה תשאר במרכז, שלומית ויתרה על תוספת לנסיעות תמורת זה שהעבודה תשכור לה חניה, ונויה בכלל מקבלת שכר שעתי. חוזרים למה שאמרתי, הסיכון שלך כשאת מועסקת מינימאלי, הרי זו לא החברה של אבא שלך, ולא אכפת לך מה יקרה. בעל החברה השקיע בה זמן ומאמץ, ולכן בדין שהוא יוטרד מהשאלות הללו יותר ממך, ובדין הוא שיעדיף לותר על עובד, ואפילו טוב, שגורם לו לקשיים כאלה. חוזה הוא דבר שצריך להיות נתון למשא ומתן? למה? המחיר צריך להיות נתון למשא ומתן, אז אולי בסופר תגידי לקופאית, "יאללה, תני לי עוד שתי גבינה, בתשע, קניתי כאן ב500 שקל, יאללה בואי נסגור, אני מפסידה עלייך". התשובה היא לא, ולמה לא? כי לסופר לא שווה לאפשר מיקוח לכל לקוח, זה ייצור אנדרלמוסיה. האסטרטגיה של הסופר היא אם כן "הכל או כלום" או שאתה קונה במחירים של הסופר בדיוק, או שלך לשוק הכרמל. אסטרטגיה הגיונית. גם אסטרטגיה של חברה היא, "לפי החוזה שלנו, או לך למקום אחר", אסטרטגיה הגיונית והוגנת. אין שום חוק שאומר שהכל צריך להיות נתון למשא ומתן. על סמך מה אני מחליט שהעובדים הגרועים יקבלו תנאים טובים יותר? היות שהתנאים קבועים, אז אי אפשר לתת שכר נמוך מהממוצע. כך גם עובד גרוע שאף אחד לא רוצה, יקבל שכר ממוצע. אם השכר דיפרנציאלי, ינמיכו את השכר לעובד שאין לו ביקוש, והוא כנראה יסכים. למה העובדים הטובים שיש להם ביקוש יקבלו שכר נמוך יותר - אותה סיבה. אדם ש-10 חברות רודפות אחריו יבקש שכר גבוה יותר, וכנראה יקבל. אדם ש-10 חברות רודפות אחריו ויש הסכם קיבוצי - יקבל את אותו שכר כמו חבריו שאינם כל כך מבוקשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
___________ אה, והעובד הממורמר, כנראה לא הכי רוצה לעבוד, לא. היה מעדיף לעבוד במקום אחר בו מתייחסים אליו אחרת. כנראה שיש לו פחות מוטיבציה לעבוד, ממי שמרוצה ואוהב את המעסיק. הגיוני לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתברר שיש יותר גרוע: אם את/ה שולח/ת תיק עבודות לסוני, מבחינת סוני - מעצם שליחת תיק העבודות (והם לא מתחייבים לקבל אותך, כמובן), נמסרו להם זכויות היוצרים על כל העבודות שנשלחו. ולכן הם מבקשים לא לראות עבודות שאין לך את הזכויות עליהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במהלך חייה של חברה או בית עסק היא מנהלת כמויות רבות של התכתבויות משפטיות, חוזים והסכמים שונים. דווקא על החוזה עם העובד אתה מתעקש לחסוך? ואם אני רוצה לנהל מו"מ על תנאי הסכם ההעסקה שלי ומוכנה לשאת בהוצאות עורך הדין שיכתוב את החוזה? אני מתקשה להאמין שיהיה מעסיק שיסכים שעו"ד שאיננו מטעמו ינסח את החוזה - מעטים האנשים1 שינסחו חוזה הגון באמת שאינו מוטה לטובתם. לכן המו"מ, לכן ההגיון בניסוח הדדי. 1 אם כי קיימים, וזכיתי להכיר אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוזה עם העובד הוא אחד היחידים שהוא ארוך טווח, נחתם עם הרבה אנשים, ורלוונטי להרבה שנים. אילו עוד חוזים כאלו יש לדוגמא? חוץ מזה, נגיד ואת צודקת, אם אין ברירה - אין ברירה. אבל אם בעל הבית יכול לנהל מדיניות שתחסוך לו התעסקות בדברים מסויימים - למה שלא יעשה את זה? אבל גם בחוזים אחרים העניין קיים כשזה הגיוני. לדוגמא, אני די בטוח שתנובה לא חותמת על חוזה אספקה אחר לכל מכולת שהיא מספקת לה תצרוכת. ההגיון הוא אותו הגיון - הפחתת תקורה של התעסקות משפטית, הפחתת סיכוי לטעות בחוזה שתגרור הפסדים, וכו'. אני באמת לא מבין את ההתעקשות על העיקרון שכל חוזה אחיד הוא מפלה ולא הוגן בהכרח. חוזה לקניית דירה חדשה, גם הוא אחיד כשקונים מחברה גדולה (כלומר, ברור שהסכומים יכולים להשתנות, אבל על פי רוב לא יוסיפו שם סעיפים, בדיוק כמו בחוזה עבודה), והוא בדרך כלל די הוגן לטעמי. חוזה לקניית דירה מאדם בפשיטת רגל, לא יהיה אחיד, יהיה נתון למיקוח, וכמעט תמיד יפשוט לפושט הרגל גם את העור. אין קשר לדעתי בין אחידות החוזה למידת ההוגנות שלו. הצד החלש תמיד יקבל חוזה פחות לטובתו, וזה הוגן והגיוני. (אני מקווה שאת לפחות לא חושבת, כמו המגיבה הקודמת, שחבורת משפריצי האגו רקחה קנוניה בשביל להפטר מחסרי האגו הרשעים. כל משפריצי האגו הם מעסיקים, והם מתעקשים לא לקבל את מי שנוזל האגו שלו לא אדום מספיק. אולי הסיבה לחוסר ההצלחה שלה בעבודה, הוא פשוט, שהיא לא נותנת למעסיקים שלה את מה שהם צריכים. שנינו מסכימים שבאופן כללי בעל עסק מנסה להועיל לעסק שלו, מנסה לקבל עובדים שיועילו לעסק שלו, ולכן מנסה לתגמל עובדים מועילים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מכניס דברים לפי. או קורא דברים שלא כתבתי. ומסיק, משום מה, שאני לא מצליחה בעבודה, או שאני לא מספקת למעסיקי תמורה מספקת1. משום מה אתה גם מניח שבעלי עסק הם אנשים חכמים, ופועלים תמיד בתבונה. אם הצד החלש תמיד יקבל חוזה פחות לטובתו, וזה הוגן והגיוני, כדבריך, למה זה לא הוגן (והגיוני) שהצד החלש יתאגד? __ 1 ולא, למשל, שאני רואה איפה העסק נכשל ואיך הנטיה של מעסיקים לשלם סכומים שונים לעובדים באותה עבודה ללא כל קשר לתמורה בפועל, חוזרת אליהם כמו בומרנג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את כתבת קודם שהמעסיק לא משתמש בכלים האחרים שיש לו אלא קובע את השכר כמעט רק לפי השפרצת האגו המהוללה. אני לא מניח שכל בעלי העסק חכמים ופועלים תמיד בתבונה, אלא שרוב בעלי העסק באופן כללי, מנסים, באופן כללי, לפעול בתבונה. אני גם מניח שהסיכויים נמוכים שכל בעלי העסק שאי פעם פגשת היו טפשים ופעלו שלא בתבונה ובשרירותיות, ולא רק זה, לא היה לך שכל לא לחפש בעלי עסק אחרים, וגם לא היה לך שכל להבין מהו העקרון (המוטעה) שבעלי העסק שופטים את עבודתך לפיו ולשפר אותו (זו פעם שלישית אני חושב שאת לא נותנת מענה לשאלה הפשוטה, איך לא הלכת לקורסים השונים שנועדו לשפר את השפצת האגו שלך, אם זה מרכיב כל כך מרכזי לדעתך). קשה לי להניח שאין אחוז גדול של בעלי עסק שמתנהג באופן כללי בתבונה. האם מותר להתאגד? בוודאי שכן, לא זכור לי שאמרתי שלא. האם כדאי להתאגד. אני ברשותך אחזור על הראשונות. לעובד החלש כדאי להתאגד, כי ההתאגדות רק תשפר את מצבו. אבל אם אתה עובד מבוקש, שמשלמים לו הרבה, אזי לא כדאי לך להתאגד. כעת רודפות אחריך 5 חברות, ואתה יכול לדרוש משכורת מנופחת. אם כל בעלי המלאכה מסוגך יקבלו משכורת אחידה - הרי שגם אם כל העולם ישחר לפתחך תנאי העבודה שלך ישארו אותו דבר. פועל יוצא, לבעלי מלאכה שתפוקתם אחידה, (למשל פקידים), כדאי להתאגד, כי ממילא קל להחליפך, ולא תקבל הרבה כסף בגלל כישוריך. לבעלי מלאכה יותר יצירתית (נגיד ארכיטקטים) לא כדאי להתאחד (כלומר לצורך חוזה אחיד, אולי כן כדאי להקים מן קרטל ולקבוע שכר מינימום, כמו עורכי הדין), כי אז אם אתה אדריכל מאד מוכשר זה לא יוסיף לך הרבה. ______________ אני חושב שעיקר הבעיה שלך שאת מנסה לעשות את מה שאת חושבת שטוב למעביד, ולא את מה שהמעביד רוצה. אף מעביד שרואה שהעסק נכשל לא יזכור את זה שאמרת לו את זה ויפיק לקחים? כולם כולם כל כך חדלי אישים עד שהם לא מסוגלים לקבל ביקורת בונה שכמו שאמרת, הם רואים אותם בעיניהם? את היחידה בארץ שרואה את בגדי המלך החדשים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד איזה עובד עשה לך משהו רע ברגעים האחרונים של העסק שלך שאתה נשמע כזה ממורמר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את כתבת קודם שהמעסיק לא משתמש בכלים האחרים שיש לו אלא קובע את השכר כמעט רק לפי השפרצת האגו המהוללה. לא. כתבתי שיש כלים אחרים שאפשר להשתמש בהם. מועילים יותר. ולא רק זה, לא היה לך שכל לא לחפש בעלי עסק אחרים ואתה מניח שמרגע שעזבתי מקום עבודה מסויים, באותו הרגע הוא נמחק לי מהראש, כאילו לא עבדתי בו מעולם?1 קשה לי להניח שאין אחוז גדול של בעלי עסק שמתנהג באופן כללי בתבונה. חבל. למה לדעתך כל כך הרבה עסקים לא שורדים את השנה הראשונה? וכל כך הרבה עסקים קורסים גם אם שרדו את השנה הראשונה? האם מותר להתאגד - הדיון בנושא התחיל מכאן: תגובה 592277 המסביר לצרכן טען שמי שחתום על חוזה, לא הוגן מצידו להתאגד. פועל יוצא, לבעלי מלאכה שתפוקתם אחידה, (למשל פקידים), כדאי להתאגד, כי ממילא קל להחליפך, ולא תקבל הרבה כסף בגלל כישוריך. לבעלי מלאכה יותר יצירתית (נגיד ארכיטקטים) לא כדאי להתאחד (כלומר לצורך חוזה אחיד, אולי כן כדאי להקים מן קרטל ולקבוע שכר מינימום, כמו עורכי הדין), כי אז אם אתה אדריכל מאד מוכשר זה לא יוסיף לך הרבה. לא נכון. אני עוסקת במלאכה סופר-יצירתית, ואני יכולה להגיד לך שמאיירים נרמסים עקב חוסר התאגדות. וכשהייתי שכירה? מקום העבודה היחיד שהפריש לי לפנסיה (בטרם הדבר נחקק בחוק), היה מקום שבו כל העובדים (עובדות, למעשה) נכנסו אל המנכ"לית כאישה אחת, ביקשו העלאה והפרשה לפנסיה, וקיבלו. וגם את שוק הארכיטקטורה, ככל הנראה, אינך מכיר על בוריו. כל הנושא הזה כבר נדון, בעבר, כאן תגובה 565573 אם בא לך. ככלל, לא מאוד כיף להתדיין איתך, ולי נמאס לשמוע "אין לך שכל", "את כנראה לא מקצועית" וכיו"ב. כך שדי הספיק לי. באותה המידה אני יכולה להניח שאתה עובד גרוע אבל עתיר אגו, ולכן השיטה הנוכחית מתאימה לך פיקס: אתה עושה רושם, מקבל שכר גבוה ללא כל קשר לתפוקה או תועלת, אך עקב השיטה הלקויה - מעסיקיך אינם מבחינים בזה. 1 וכפי שכבר ציינתי, כיום אני עצמאית. ובשל כך נתקלת בחוזים-לא-הוגנים הרבה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כתבתי שיש כלים אחרים מועילים יותר" בוודאי שיש, אבל בוודאי גם שבעלי העסק משתמשים בהם, לא? מה הם מטומטמים? "כל כך הרבה עסקים קורסים", "אתה מניח שמקום העבודה נמחק לי מהראש"... בואי נעשה סדר. אם את אומרת שרב העסקים המצליחים, נוהגים בתבונה, לא הולכים לפי שיטת האגו (שיטה?! איזו שיטה, כל בעלי העסק התאגדו בקרטל והמציאו את שיטת מיץ האגו נגד נועה?), אז הכל בסדר, לא? כמו בכל מקום יש קצת מטומטמים, ועוברים הלאה למעסיק החכם. אם את אומרת שכמעט ואין מקומות עבודה שבעל הבית לא מטומטם, אני מתפלא, איך זה שיש הרבה עסקים שמחזיקים שנים? אי אפשר להחזיק את החבל משני הקצוות. "אני מאיירת..." אולי פשוט הלקוחות שזקוקים לאיור, לא צריכים דווקא איור טוב, ועדיף להם איור גרוע וזול? אני לא מכיר את שוק האיור. בנוגע לשוק הארכיטקטורה, אני מכיר ארכיטקטים מומחים, שבשביל לתכנן בנייני ענק מקבלים מאות אלפי שקלים. משכורות עתק שאדם פרטי פשוט לא יכול לקבל בחיים. "לא כיף להדיין אתך..." אה, אה, לא יפה. שימי לב שלא אמרתי "אין לך שכל", שאלתי, אם את מכירה את השיטה, איך זה שאין לך שכל לעבוד לפי השיטה ולקחת קורס שנועד לתת לך את הייתרון לבעלי האגו (שאלה שעדיין לא נתת עליה תשובה). גם לא אמרתי שאת לא מקצועית, אמרתי שאולי את לא נותנת את מה שהמעסיקים צריכים. אבל אם זה פוגע בך, אני לא אדבר עליך. גם לא קל להדיין עם מישהו שמניח שיש איזו קונספירציה של בעלי האגו. ברור שיש הטיה, אבל לא קנוניה. אם כבר הייתי מדבר על קונספירציה של נשים יפות שמתקבלות לתפקיד על סמך מראן המשובב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שיש קונספירציה כזו. קשה להתדיין עם מי שקורא דברים שלא נכתבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענת במפורש, אבל אמרת שכל המעסיקים מתנהגים באופן מסתורי באותה צורה בדיוק, למרות שאת נותנת להם תועלת גדולה יותר מהאחרים. עולה השאלה, איך אף אחד לא מנסה להרוויח מהתועלות שלך על ידי זה שהוא מציע לך תנאים יותר טובים ולוקח אותך. העלתי כמה אפשרויות במהלך ההתכתבות, אולי כולם מטומטמים ואין אף אחד שמצליח באמת, או כמו שרמזת כולם עושים יד אחת בשביל שלא תוכל למצוא מקום יותר טוב בתור עובד, ובלית ברירה תעבוד איתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ארוך טווח? במשרד האחרון שעבדתי בו עבדתי שנה וחצי, ומעטים העובדים האחרים שעובדים בו יותר מחמש שנים. למיטב ידיעתי העובדת השכירה הוותיקה ביותר עובדת שם עשר שנים. חלק לקוחות המשרד, לעומת זאת, עובדים איתו כבר עשרות שנים. אני מניחה גם שחלק מהספקים של המשרד עובדים איתו תקופה ארוכה מעשור, כך שאני לא צריכה להפעיל את דמיוני יותר מדי בשאלה אילו חוזים ארוכי טווח נוספים יש שאינם חוזי עבודה. בעל הבית יכול לעשות כל מיני דברים שיחסכו לו התעסקות בדברים מסוימים, השאלה היא למה אתה מפגין כזו אמפתיה והזדהות דווקא כשהוא רוצה לחסוך התעסקות על חשבון מי שבאופן כמעט אינהרנטי חלש ממנו. אף אחד (כמעט) לא מעסיק עובדים ולא מנהל עסק מטוב ליבו אלא כדי להרוויח. זה טוב ורצוי, ועדיין אנחנו דורשים מבעלי עסק לעמוד בתנאים מינימלים - הגיינים, בטיחותיים, מקצועיים וכיוצא בכך, מתוך נקודת מוצא שאדם (או עסק) איננו פועל בריק, ושעסק שאיננו מסוגל להיות רווחי תוך עמידה בתנאים כאלה ואחרים, אולי מוטב לו שלא יתקיים. לא טענתי שכל חוזה אחיד הוא מפלה ולא הוגן בהכרח, וגם לא זכור לי שמישהו אחר טען את זה במהלך הדיון כאן (אולי פספסתי). לחוזים אחידים כן יש נטייה להיות מוטים לטובת הצד החזק שניסח אותם. כשמדובר ברכישת כרטיס טיסה או ספה זה לא נורא, אבל ככל שמדובר בחוזה לטווח ארוך יותר, שמשפיע יותר על חיי הצדדים, כך יש לטעמי פחות מקום להקשיח את החוזה וראוי להשתמש בו כבסיס המאפשר שינויים והתאמות. (לעניין ההערה בנוגע לנועה, אני לא חושבת שאתה מציג בצורה הוגנת את העמדה שלה. לא בתגובה אלי, ולא בדיון איתה באופן כללי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספקים? איזה חוזה בדיוק צריך לחתום עם ספק? בטח לא חוזה של חמישה עמודים עם השלכות פנסיוניות לשנים ארוכות. למה אני מפגין כזו אמפתיה: (1) כולם עושים חוזים אחידים, תנובה למכולות, משרד הבטחון ליועצים (שממש לא תלויים בו, ולא תמיד הצד החלש בסיפור), בעלי מטווח ללקוחות וכו' (2) זה הגיוני, (3) זה לא כל כך מפריע לעובד (לפחות לי זה לא הפריע). (4) אני מאד מסכים שחוזים דרקוניים יהיו לא חוקיים, אבל הגבלה מסוג "אתה חייב לאפשר לעובד להתווכח על סעיפי ההעסקה" נראת לי הגבלה דרקונית בעצמה. (5) אם כמו שאת אומרת, אין קשר בין חוזה אחיד לחוז מה שבעיקר מפריע לי, שהמדיינת הקודמת מציגה עולם אכזר, בו ה"טובים" והמוכשרים נרמסים על ידי בעלי האגו, כולם יודעים ושותקים, ולאדם מוכשר אין סיכוי לפעול במערכת האכזרית. כשבפועל, בהרבה תחומים יש שכירים מרוצים, שלא מתקטננים על כל סעיף בחוזה, יש חוזים סבירים והוגנים (שמוטים לצד המעסיק, נכון, מצד שני חוקי העבודה מוטים לצד המועסק בכדי לאזן), יש הרבה עסקים מצליחים, שמנסים לשפוט את העובד לפי התפוקה שלו. ויש הרבה אנשים בלי אגו, שבזכות כישוריהם מגיעים להישגים בהם חבריהם בעלי האגו מקנאים. אני אפילו מכיר כמה. ברור שכמו בכל מערכת יש יוצאים מן הכלל שעל אף שהם לא מצליחים תפסו ג'וב טוב, ומקודמים (ואת זה בעיקר אני מכיר ממערכות ממשלתיות בהם יש הסכם קיבוצי...) אבל זה ממש לא הכלל. אולי לטעמך יותר טוב חוזה לא קשיח, אבל תסכימי איתי שזה בסדר גמור לנהל מדיניות כזו. אם כבר תתקפי חוזים מפלים, על אף שהם לא אחידים או פיטורין של אוכלוסיות חלשות כל שנה. אבל דווקא זו הבעיה? החלטה לגיטימית, לדעת כל הצדדים לא? (אולי אני לא מייצג את עמדתה, אבל גם היא מציגה אותה באופן מוגזם בכייני ודמגוגי, לא? האם פרט לנועה, יש עוד מישהו בדיון שמאמין שרוב המעסיקים בארץ קובעים את דעתם עליך אך ורק לפי "השפרצת האגו"? קראי שוב את הודעותיה ותגידי לי אם זה לא משתמע משם. אולם בתחום האיור רב ההיצע על הביקוש ולכן שם יש בעיה, אבל בהרבה תחומים אחרים הבעיה לא קיימת, וחבל שהיא לא מוכנה להכיר בכך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך מצליחה להבין את ההתנגדות שלך. הרי ם מדובר בחוזה ארוך טווח, עם השלכות ארוכות טווח, בנושא משמעותי לשני הצדדים - הגיוני להשקיע בו מאמץ קל, חד פעמי, כדי להגיע להסכמות לשביעות רצונם של שני הצדדים. מה גם שלא מדובר בכתיבת הסכם מאפס, אלא שימוש בחוזה/הסכם די בסיסי, פחות או יותר קבוע, שיש לעשות לו התאמות. לא משהו שאמור לדרוש יותר מדי זמן מצד כותב החוזה או היועץ המשפטי שמטפל בו. הרי אחד משניים - אם מדובר בהמון הסכמים מהסוג הזה, הרי שמנסח החוזה כבר מכיר את התחום, את הניסוחים, את ההשלכות האפשריות ואת טווח השינויים האפשרי לו. אם מדובר בהסכמים בודדים (למשל אם מדובר בבית עסק זעיר, עם תחלופת עובדים זעירה), הרי ממילא לא נדרשת השקעה ב"הרבה" חוזים. אני לא יודעת איפה עבדת, ובאיזה שלב בחיים התחלת לעבוד, ומה תנאי ההעסקה במקום בו את עובד. אם לך לא הפריע לקבל חוזה מהמעסיק שלך ולחתום עליו כמו שהוא - יופי. אני באופן עקרוני יוצאת מנקודת הנחה שהמעסיק שלי לא מציב את טובתי ואת האינטרסים שלי במקום הראשון אלא את שלו, ולכן, כדי שהחוזה יהיה הגון, אני רוצה לקרוא אותו, לעבור עליו, לבדוק מה אני יכולה לשנות בו כדי לשרת את האינטרסים שלי ואת הדרישות שלי. אני יודעת שהדברים שחשובים לי במקום עבודה הם לא הדברים שחשובים לחלק מהקולגות שלי, בגלל סגנון החיים שלי, ההעדפות שלי, הרקע שלי. זו לא שאלה שקשורה במידת ההגינות של הבוס שלי בהכרח, כי הוא בהכרח יודע אם אני מעדיפה משכורת יותר גבוהה מדי חודש, או משכורת יותר נמוכה לכאורה אבל עם הפרשות גבוהות יותר. קצת מציק לי שאתה מתייחס לכך שאדם מנסה להשפיע על תנאי ההעסקה שלו, שבמציאות של היום תופסים נפח מאד משמעותי בחייו של אדם (להבדיל מרכישת חלב, כרטיס לסרט, ספה או אפילו מכונית), כ"התקטננות". התקטננות היא השאלה האם הסלולרי שאני אקבל מהעבודה יהיה מסוג כזה או אחר, לא הנסיון (הלגיטימי) לשמור על זכויות ואינטרסים שלי ולנסות לקבל תמורה הולמת עבור הנכס הגדול ביותר שיש לי - השכלתי וכישוריי. (אחזור שוב - אני לא נועה, ונראה לי שנועה מציגה את עמדתה באופן ברור מספיק והיא לא צריכה אותי. היות ואין לי מושג מה הרקע שלך, אני יכולה להגיד שמנסיוני המצב לא מאד רחוק ממה שהיא מתארת, לפחות בשלבים ההתחלתיים. זה מתחדד ככל שמדובר במקום עם יותר עובדים ועם פחות תרבות ניהול מסודרת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאנחנו מדברים על אותו דבר. ברור שבכל חוזה יש דברים ניתנים לשינוי, בפרט אחוזי המשרה, המשכורת, ימי החופש והזכויות הסוציאליות. על הדברים האלה ניתן וכדאי להתמקח, ואכן עליהם אנשים מתמקחים. בדרך כלל, בעסקים בינוניים, ישנם עוד סעיפים לחוזה, שאותם מנסח עורך דין, שהם בסגנון של "מחלוקת בין הצדדים תיושב בבית המשפט השלום", "העובד מתחייב לשמור על סודיות רשימת הלקוחות" וכו'. על הסעיפים האלה אין ויכוח, אותם עורכים פעם אחת וזהו. מי שלא מתאים לו - שלא יבוא. גם אין סיבה מיוחדת להתמקח עליהם, אלא אם אתה עורך דין או אויבר חוכם שחושב שהוא עורך דין ומוצא בעיה משפטית נקודתית. לפעמים אפילו הזכויות הסוציאליות והמשכורת מופרדות לנספח, בדיוק בשביל שיהיה קל לשנות אותם. מאד יעיל לבעל הבית לשמור על חלק מהדברים בחוזה זהים. אני חושב ששנינו מסכימים על זה שזה נוח יותר, מכל מני סיבות. את אומרת שאפשר גם אחרת. בוודאי שאפשר, כמו שגם סופר יכול לאפשר לך מיקוח על כל מוצר, אבל אין בזה הרבה תועלת לעובד, ויש בזה כאב ראש למעסיק. אז אני רואה די עבודה למעסיק, ורווח מינימאלי אם בכלל לעובד, ואומר לעצמי שבתור בעל עסק, שווה לי להתקשח בנושא הזה. אני לא בדיוק מבין למה את מתכוונת ב"תנאי ההעסקה". מה כל כך קריטי לך שמחייב שינוי בהסכם. (אגב, לידיעתך, הסכם בעל פה מבחינה משפטית הוא הסכם לכל דבר, אז אם בעל הבית אמר לך "את יכולה לצאת מוקדם כל יום שלישי להוציא את הילדים" - הוא מחוייב לזה). עבדתי במגוון עבודות, ממשק בית ועד מכירות, ובכולם היה קשר ישיר בין התפוקה לבין ההצלחה בעבודה. אגב, אם הגברת הקודמת היתה פשוט אומרת "הרבה מעסיקים הם טפשים, מקבלים בחורה רק כי היא סובבה להם את הראש, ולא יודעים לבדוק אפילו איך בדיוק העובדת עזרה להם", לא הייתי מגיב, זה נכון. אבל היא ציירה מן מצב כזה בו העובד המוכשר אבוד בגלל מין קונספירציה מוזרה, וזה העלה לי את הסעיף. אולי התעצבנתי כי זה מציג את בעלי העסק כחבורה של בבונים רשעים שלא אכפת להם מהעובדת המסכנה והמוכשרת, ובאמת שהמצב הוא מאד רחוק מזה. מותר לי להיות אמיד, ומותר לי להיות קשוח במשא ומתן, זה לא אומר שאני מנצל אף אחד. לא ברור לי למה את מתכוונת ב"לא רחוק ממה שאת מתארת". בוודאי שיש ניצול של עובדים חלשים במיוחד "בהתחלה", כמו סטאז'רים של עורכי דין (זה קהל שבוי, ואת לא תאמיני מה הם עוברים במשרדים המבוקשים שנותנים לך ניסיון ששווה הרבה), או עולים חדשים. זה אגב נובע מ"חוכמה", מה לעשות ששווה לנצל ויש בעלי עסק שלא עומדים בפיתוי. אבל אין לזה קשר לאגו, זה פשוט ניצול. יש גם הרבה מקצועות מתגמלים שאפילו בהתחלה לא דורכים עליך. תתפלאי. גם את מאיירת? אולי זה מסביר את המצב הבעייתי שאתן רואות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעיף שמירת סודיות הוא סעיף הגיוני וסביר (כל עוד הוא מנוסח בצורה הגיונית וסבירה, ולא באופן גורף מדי), ואני לא רואה סיבה שעובד יבקש לשנות אותו אלא אם יש סיבה טובה לכך בגלל מאפיינים קונקרטים של עבודתו. כנ''ל לגבי סעיף סמכות שיפוטית. אגב, אני לא חושבת שזה בלתי סביר, למשל, מצד עובד לבקש להכניס סעיף גישור מחוייב לפני פנייה לערכאות, ואני לא רואה סיבה שמעסיק הגון יתנגד לכך. יכולה להיות בכך הרבה תועלת לעובד (במידה ואכן העניינים התפוצצו כך שנדרשה פנייה לגורם חיצוני שיכריע), ולעניות דעתי - גם למעסיק. ''כאב הראש'' בהוספת הסעיף הזה הוא בטל בשישים. אפילו לא צריך ייעוץ משפטי בשביל זה. אמרתי ואני אחזור על זה שוב - ההשוואה בין רכישת מוצר בסופר (''הסכם'' אד הוקי, שהצדדים מבצעים בתדירות גבוהה, בסכומים נמוכים, ללא השלכות עתידיות) לבין חוזה עבודה (חוזה חד פעמי, לטווח ארוך, בעל השלכות עתידיות והשפעה רחבה על חיי הצדדים) היא השוואה מטעה. שים לב שלא דיברתי על ''ניצול בהתחלה'' אלא על הדרך בה מעסיק מודד את יכולותייך. תסכים איתי בוודאי שאחרי שלוש-ארבע שנות עבודה במקום למעביד יש דרך טובה יותר להעריך את ההישגים שלך והתועלת שלך עבורו מאשר כשהוא מקבל אותך לעבודה או בחצי השנה הראשונה. ולא שזה נראה לי רלוונטי לדיון אבל אני לא מאיירת. אני עורכת דין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל סעיף הוא הגיוני וסביר, ועל כל סעיף יש הרבה מה לדון. אבל ההחלטה העקרונית שלא לדון בפרטי הסעיפים עם העובד, היא החלטה לגיטימית והגיונית. אני לא רוצה להתחיל לחשוב לפני כל דיון משפטי עם העובד האם הוא רצה גישור, ואולי הוא העדיף את בית המשפט בחיפה במקום בתל אביב. יותר טוב לי שהחוזה עם העובדים אחיד, אני אפילו לא רוצה להתעסק עם זה. אני למשל לא עורך דין, ולא מבין מספיק בגישור בשביל לדעת האם ועד כמה זה יפגע בי. פעם אחת קיבלתי יעוץ והחלטתי איך אני רוצה לנהל את העניינים אם נגיע למחלוקת. אני לא רוצה לעשות זאת שוב עם כל עובד. הסופר הוא דוגמא קיצונית, אבל ספקים למכולת עובדים עם חוזים ארוכי טווח, והחוזים אינם גמישים. בעל מכולת יכול לקבל את ההסכם, או לוותר על קינלי. על הסכמים של מונופולים אכן יש פיקוח. יש המון המון דוגמאות כאלו. כשאתה הולך למכון כושר, (חוזה לשנה, עם השפעה דו-שבועית לפחות), אף אחד לא ישנה עבורך את ההסכם מטעמים דומים. גם בחוזה הזה יש הרבה דקויות שאפשר לעמוד עליהן. (דווקא חוזה העבודה אגב לא בעל השפעה כזו גרנדיוזית, כי עובד שלא טוב לו רשאי לעזוב). צריך עוד דוגמאות? יש לי אם נראה לך שזה ייתרום. בעניין הדרך שבה המעסיק מודד וכו'. אכן למדוד זו בעיה קשה, ויש הטיות שמקשות על המדידות. אבל ראשית, המעביד מנסה למדוד, ולא כפי שהגברת הראשונה אמרה, מודד רק לפי הכריזמה. אני שואל אותך, האם יכול להיות עורך דין, שנכשל משמעותית יותר בתיקים מעמיתיו, אבל יש לו כריזמה מטורפת ומיץ אגו מהמשובחים, והוא בכל זאת יקודם משמעותית יותר. כנראה שכן, אבל לדעתי הוא יהיה היוצא מהכלל. אז כמו שאמרתי, מיץ אגו עוזר, היותך אישה יפה יעזור, גם אסרטיביות תסייע בקידום. אבל איך שלא יהיה יש קשר חזק בין מידת הצורך שלך בשוק, ובין המשכורת. אני חושב שגם את תסכימי איתי כאן. בעניין "אחרי ארבע שנות עבודה". זה מוזר לי. לא נתקלת בעובדים שמבקשים העלאה במשכורת? הרי אפילו במסטיק בזוקה אומר אחד החברים שבעל העסק הגיב לבקשת ההעלאה במשכורת שלו כמו כבשה. מהההה. וברור שמתחשבים בתפוקה של העובד ותיק שמבקש העלאה במשכורת (ובשאר ההצעות שיכולות להיות לו בשוק). (זה רלוונטי לדיון כי אמרת שגם את נתקלת במעסיקים לא הגיוניים בתחום שלך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מה "לחשוב" לפני דיון משפטי עם עובד. כל מה שצריך זה לפתוח את ההסכם ולראות מה הוא קובע. מה גם שאני לא יודעת מה אתך, רוב האנשים שאני מכירה (עובדים ומעסיקים) לא מגיעים לערכאות משפטיות. לא על כל סעיף "יש מה לדון", אבל אני לא מבינה את הרתיעה הגדולה ממתן האפשרות לעובד - הצד השני לחוזה, לא אדם זר לו - לנסות ולהגיע לחוזה לתועלת שני הצדדים ולהפחית את הפערים האינהרנטים הטבועים בו. האמירה "מי שלא טוב לו - שיילך" נכונה אולי בתיאוריה. בפועל, מקום עבודה הוא לא סרט שאפשר לעזוב באמצע אם הוא מחורבן. מקום עבודה, ובאופן בולט בחברה המערבית המודרנית, משפיע על הדרך בה אדם נתפס בחברה (ראה למשל הדרך בה משפיעה תקופת אבטלה ארוכה על תדמיתם של אנשים בעיני עצמם ובעיני הסביבה, במנותק מהשאלה הכלכלית), בד"כ מדובר במקור הכנסה עיקרי או יחיד, היא משליכה על מקום מגורים, על ניהול חיי המשפחה והפנאי ובעלת השפעות ארוכות טווח שצריך להתחשב בהן. אתה באמת חושב שזה דומה לרכישת מנוי בחדר כושר? מפתיע. נתקלתי בעובדים שמבקשים העלאה בשכר, מה הקשר? כמו שאמרתי, אחרי חצי שנה או שנה לא תמיד המנהל מצליח להעריך נכונה את התרומה שלך למקום. אם אתה אדם שמייחצן את הישגיו, יוצר קשרים טובים עם המנהלים או שבמקרה התגלגלו לידייך מטלות שהסתיימו בהצלחה, סביר שהמנהל יניח שאתה עובד מוכשר יותר ממי שנחבא אל הכלים או עובד בצורה שקטה יותר. אני מניחה שככל שהזמן עובר, כך ההשפעה של ההטיות האלה מצטמצמת, כי יש מאגר גדול יותר של תוצאות והישגים שאפשר להעריך על בסיסן תפוקה ותועלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה''לפתוח את ההסכם'' מצריך משאבים משפטיים כח וזמן. כי את ההסכם חיברת בהתייעצות עם עורך דין שהסביר לך את המשמעות של כל סעיף. אם ממילא לא מגיעים לערכאות משפטיות, למה אתה חש צורך לדון בפרטים לא מהותיים שבהסכם (אני לא מדבר על הסכם בעייתי כמו שדורון הזכיר למטה, אלא על דוגמאות כמו שאמרת, גישור וכדו'). ברור שמקום עבודה הוא לא כמו חדר כושר, הבאתי דוגמא להסכם אחיד שהוא ארוך טווח, ועם קשר רציף בין המסכימים. אבל הוא קצת דומה להסכם של מכולת עם ספק, המכולת בקשר רציף עם הספק, והכנסתה תלויה בו במידה רבה. נתתי פשוט שפע של דוגמאות, אין צורך להתפס לדוגמא אחת ולהראות שהיא לא בדיוק מקבילה למקום עבודה. גם הסכמים של יועצים עם משרד הבטחון הם אחידים, למרות שמדובר בהתקשרות ארוכת טווח, ולמרות שליועץ בדרך כלל יש יתרון (כשכבר לוקחים יועץ, באמת צריך דווקא אותו). כלל המקרים די דומים לעבודה. גם ברור שלעזוב עבודה זה לא כמו להחליף גרביים, אבל מצד שני זה גם לא איזו עבדות לתקופה ארוכה, ובדרך כלל אם יש מקום רע מאד יש לך אלטרנטיבה. ההשפעות שאת מתארת הם על מקום עבודה בכלל, לא על החלפת מקום עבודה מסויים. (דווקא סרט בחיים לא עזבתי באמצע, כי כבר שילמתי והתלבשתי, אז כבר נשארים). אבל זו באמת לא הנקודה. אני פשוט לא מצליח להבין מה את אומרת. אם את אומרת שיש השפעות לכריזמה וכו' על העבודה, אבל בטווח הארוך לשקדן ולעובד שיש בו צורך יש סיכוי טוב להצליח אז אנחנו מסכימים. הדבר ההגיוני, כמו שאמרתי לנועה כמה פעמים, והיא בחרה להתעלם, זה להבין את ההטיות, ולפעול בשביל לצמצם אותם, אם זה להתאפר ולקנות בגדים מכובדים, או ללכת לקורס הכנה לריאיונות עבודה. אם אגב, אתה מודע להטיות ולא מוכן לעזור לעצמך כי ''זה לא אופיירי'', זה גם אומר משהו על האופי שלך. איך שלא יהיה, גם אם ההטיות עובדות לרעתך - יש סיכוי טוב שתצליח. אם כמו נועה, את אומרת שה''מערכת'' מושחתת, ושאין כמעט קשר בין הצורך וההשפעה שלך להצלחה שלך בשוק, כי את רוב בעלי העסק זה בכלל לא מעניין, אז אפשר להמשיך בויכוח ואשמח אם תבהירי איך הגעת למסקנה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ההסכם חיברת באופן חד צדדי עם עו"ד שהסביר לך (או לא הסביר לך, והסתפק באמירה "זה חוזה סטנדרטי, אל תטרח"), אבל מה לעשות שאת ההסכם אתה צריך לסגור לא מול עוה"ד אלא מול הצד השני לחוזה - העובד הפוטנציאלי שלך. למה מה שברור בהסכם שכירות, רכישת דירה, אספקת שירותים - פתאום הופך להיות כל כך מפתיע בהסכם העסקה? לא מדובר בדבר מופרך וגם לא מדובר בדבר שלא מתקיים, לפעמים, כבר היום (ואגב, לא תמיד נדרשת מעורבות עו"ד או ייעוץ חיצוני. לפעמים מספיק ששני הצדדים ידברו ויסכימו בינם לבין עצמם). נתת שפע של דוגמאות שכולן לא משיקות לחוזה העסקה. נדמה לי שהעובדה שאתה לא רואה את ההבדל היא שמביאה לתפיסת העולם שלך כפי שהיא מתבטאת בדיון כאן. לעניין החלפת מקום עבודה - לא לכולם יש אלטרנטיבה (למשל כשמדובר בעבודה בנישה מיוחדת), לא לכולם יש אלטרנטיבה סבירה (למשל אם אתה גר בפריפריה ואין הרבה אופציות שעומדות בפנייך, או סתם אם אתה לא גבר-לבן-צעיר-ילידהארץ), לא בכל זמן יש אלטרנטיבה מתאימה (למשל אם אתה זקוק למשרת הורה שתאפשר לך לגדל את ילדיך הפעוטים). תוסיף לזה את העובדה שעזיבת מקום עבודה כרוכה בוויתור על תנאים סוציאלים, הפרשות שמצטברות, מעמד - דברים שמגיעים עם הזמן. השאלה היא גם למה פתרון של הכל או כלום נראה לך עדיף על פני מצב שמאפשר לתקן ולשנות מצב קיים כדי להמנע ממצב של התפטרות ועזיבה. והערה אחרונה - לא כל הטיה היא שחיתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי מעסיק (אותו מעסיק מכאן) שכלל בסעיף שמירת הסודיות (למעשה, זה לא היה סעיף, אלא חוזה רב סעיפים בפני עצמו) את הסעיף שנאסר על העובד להיפגש או לדבר עם עובדי חברות מתחרות1, ואת הסעיף האוסר על העובד להיכנס למשרדי חברות מתחרות1. כששאל אותי מדוע מחקתי את הסעיף הראשון מטיוטת ההסכם שהגיש לי, עניתי שאחותי עובדת בחברה מתחרה, ואני לא מתכוון לנתק איתה את הקשרים. כששאל מדוע מחקתי את הסעיף השני, השבתי שאם אי פעם אחפש מקום עבודה אחר (מה שבסופו של דבר קרה מוקדם משציפיתי) אני אעשה את זה (גם) באחת החברות המתחרות. ____ 1 אני לא מתחייב לניסוח, אבל זאת היתה רוח הדברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה לא חיפשת לעצמך מעשיק אחר. עם אחד כזה לא הייתי רוצה להתעסק בכלל, גם אם היה משנה את החוזה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שלא חיפשתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אתה מניח שאם אדם עוזב מקום עבודה, נמחקה מזכרונו כל התקופה בה עבד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היו מביאים לי הסכם לא הוגן, לא הייתי מתמקח. הייתי פשוט אומר לו, תודה ושלום, גם אם הוא היה מוחק את ההסכם וכותב אותו מחדש. אסטרטגיה שהוכיחה את עצמה מנצחת, כשדחיתי הסכם שכר דירה לא הוגן, אפילו שבעל הדירה הסכים לשנות אותו. חבר ששכר ממנו אחר כך עם הסכם שונה והוגן, שבע ממנו מרורים. עם אנשים כאלה לא הייתי מתעסק. לא הבנתי את הקשר לזכרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שעם ספק צריך לחתום חוזה, ומנסיוני חוזה סבוך אף יותר מאשר עם עובד. חמישה עמודים בכיף, ואפילו יותר. זה קשור, כמובן, לזה שעורך הדין של מזמין העבודה מנסה לענות על כל תרחיש אפשרי בחוזה אחד (שזה לגיטימי) וגם לאכול את כל העוגה ולא להשאיר אף פירור (שזה לגיטימי פחות). התוצאה היא חוזה שמתייחס לספק כאילו הוא עובד של מזמין העבודה, מחוייב לכל החובות ואף יותר, ומשולל כל זכות. לעיתים מזמיני עבודה, ממש כמוך, מתרעמים כשהספק מנסה להוסיף סעיפים ולמחוק סעיפים שאינם נראים לו, זה הרי חוזה אחיד! כו-לם חותמים עליו! ומופתעים למחשבה שחוזה זה דבר שנתון למשא ומתן. לפני כמה חודשים הייתי עמוסת עבודה, והנה נזדמן לי פרוייקט נוסף, מהיר, מהיום למחר-מחרתיים. זה היה פרוייקט שפרט לכסף, ופרט לאפשרות להוסיף 2 שמות1 לרשימת הלקוחות שלי, לא הציע לי דבר. כלומר, לא היה שם משהו מעניין או מאתגר במיוחד2. קיבלתי את החוזה. כרגיל - דראקוני. לפי החוזה אם יפסק שהייתי עובדת-חברה בפועל, מוסכם ששכרי הינו מינימום + 15%. מצד שני, אני מתחייבת לא לעסוק בשום עסק אחר שעשוי להתחרות במישרין או בעקיפין עם החברה3, למשך כל תקופת העבודה מולם, ולמשך חצי שנה אח"כ4. ועוד כמה. כמובן שביקשתי לקבל את החוזה בפורמט וורד, כדי שאוכל לשנותו. נאמר לי שאין אפשרות כזו. חוזה אחיד, ממש כפי שאתה מחבב. כו-לם חותמים עליו, גם כשהחוזה ממש לא הולם את המקרה. נימקתי את הבעייתיות בסעיפים. הרי אם הייתי מעוניינת להיות מועסקת אצלם, הייתי נוקבת בשכר גבוה בהרבה ממינימום +15%, ובוודאי שאין בכוונתי לשעבד את כל הכנסותי העתידיות למשך חצי שנה בשל דף נחיתה אומלל שעשוי להיות פרוייקט חד פעמי. "אבל אין אפשרות! לוקח 3 שבועות עד שעורכת הדין מסתכלת על מה שאנחנו שולחים לה! אנחנו צריכים את זה למחר!" הסוף היה, אגב, שהואיל ושני סעיפים היו חשובים להם מאוד - אי תכולת יחסי עובד-מעביד וויתור על זכויות יוצרים (הלא מאוד קיימות במקרה שלנו מלכתחילה) - לקחנו את החוזה שלי, הקצר וההוגן-מאוד, הוספנו בו את שני הסעיפים האלה, ובא לציון גואל. 1 החברה מזמינת העבודה, וחברת-האם, שהיא אתר ידוע וגדול. 2 יש מקצועות שבהם העניין הוא דבר חשוב. 3 כלומר, כל חברה שעוסקת בתוכן אינטראקטיבי לילדים, כל פורטל, כל אתר שיש בו מערכת פורומים... 4 תופתע עד כמה הסעיף הבעייתי הזה נפוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאמרתי ''ספק'', התכוונתי יותר לבחור עם המשאית שמביא לך סחורה, ולא לפרילאנסר. אגב, אי החלת יחסי עובד מעביד זה סעיף הגיוני וחשוב לפרילאנסר. סעיף אי התחרות לא הוגן לפרילאנסרים, ובאמת ההסכם המוגזם לא החזיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרילנסר הוא ספק. אי החלת יחסי עובד-מעביד - אכן הגיוני. נקיבה בשכר העתידי למקרה שיוכרע בבית משפט שהיו יחסי עובד-מעביד, מבלי שנוהל משא ומתן על השכר ההיפותטי הזה - לא. לגבי סעיף התחרות - זה הדבר היפה: הסעיף הזה מופיע בהרבה מאוד חוזים שנתקלתי בהם. אין לי ספק שהוא נתקל בהתנגדות של פרילנסרים. אין לי ספק שהרבה פעמים מבטלים אותו. אין לי ספק שכל העניין לא מוסיף כלל לאוירה, עוד לפני שהתחילו לעבוד. למה הסעיף הזה עדיין שם? למה אחרי 20, 50, 100 פרילנסרים, עדיין הוא מופיע בחוזה? למי השיטת מצליח הזו מועילה? איזה עורך דין ישב איתם והסביר להם למה הוא חשוב. ________________ בד"ך זו פשוט המחלקה המשפטית של החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התווכחתי על השאלה הסמנטית, הסברתי למה התכוונתי בחוזה האחיד לספקים. נקיבה בשכר העתידי היא גם סבירה בעיני, מן ביטוח שלא יהיה שווה לפרילאנסר להגיד שהוא היה שכיר ולבקש למשל, חופשת לידה. אם אתה לא חושש שבאמת תעבוד שם כשכיר, אני לא רואה מה יש לך לחשוש. באמת מוזר לי למה הסעיף נשאר. אני משער שהמאייר נמצא בתחתית שרשרת המזון בחברה, ולא אכפת להם אם האיור טוב או לא. לכן לא אכפת להם שהם מפסידים מאיירים. (אולי גם יש הצפת מאיירים בשוק, זה נשמע מתאים לתיאור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם אתה לא חושש שבאמת תעבוד שם כשכיר, אני לא רואה מה יש לך לחשוש." אתה יכול להגיד את זה על כל סעיף "מה אם". הסכמים וחוזים הופכים לארוכים ומסורבלים *בגלל* רצון הצדדים (ומנסיוני הדל, בדרך כלל הצד החזק יותר) להתייחס לתרחישים עתידיים שלאף אחד אין רצון להגיע אליהם. ושוב אתה מפגין כאן את אותה גישה - המעסיק (או המעסיק הפוטינציאלי) רשאי לבטח את עצמו בדרכים שונות, אבל הצד השני לחוזה - לא. למה ככה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מסכים עם מה שאמרת, אם כי למעסיק של פרילאנסר יש הרבה יותר סיכון מלפרילאנסר עצמו) כי לחוזה יש צד חלש וצד חזק. והצד החזק הוא חזק בגלל שהוא גדול ועשיר יותר, והוא נוקט במדיניות הוגנת אך קשוחה. וזה בסדר. לצד החלש אגב יש זכות לבטח את עצמו - לך למקום אחר, השוק פתוח. אם אתה מספיק מבוקש תמצא מישהו שיקח אותך בתנאיך, ואם לא - תתגמש. זה בסדר, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאר חלוקים אודות השאלה ''הוגנות'' מהי. ואם כל המעסיקים נוקטים באותה מדיניות, השוק לא באמת ''פתוח''. לא רק לטובים ביותר מותר לקבל תנאים הולמים. גם לאלו מאיתנו שהם סתם בסדר מגיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמובן תלוי במשמעות של המילה ''הולמים''. לא לגמרי ברור לי גם מהו בדיוק מעסיק של פרילנסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי. יש מקרים (רבים) בהם הפרילנסר עובד אין-האוס, שכם אל שכם עם עובדים קבועים, מעביר כרטיס, וההבדל בינו לבינם הוא שהם מקבלים מימון ארוחות, תשלום בחופשים, ופיצויי פיטורין אם אין בם צורך יותר. בכזה מקרה - אכן יש מעסיק לפרילנסר. _______________ עבדתי בכזה מקום. והבה נאמר שלי היו עיסוקים במקביל, והתאימה לי העובדה שנכנס כסף כל חודש, לכן נשארתי שם. גם אם - לו היו מאפשרים לי - הייתי מעדיפה להיות מועסקת שם כעובדת קבועה, בחצי משרה. אבל היו גם פרילנסרים שעבדו שם במשרה מלאה, בלי לקוחות נוספים. והם לא השתכרו, מבחינת עלות מעסיק, יותר מהעובדים הקבועים. פשוט, אם התקבלת לעבודה קודם, קיבלת שכר X. חצי שנה אח"כ - מי שהתקבל קיבל 0.75X, וחצי שנה אח"כ - שכרו רק פרילנסרים, ובמקום עובדים שפוטרו או התפטרו הביאו פרילנסרים בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל באמת נראה לך שכל המעסיקים חברים במן קרטל של שתיקה, שמחייב הצגת חוזה אחיד לכל העובדים (ולא אחיד בין החברות)? הרי אם כבר מתאגדים, היה עדיף להם להגביל משכורות. אולי יש תחומים שזה כך, אבל ברור לי שיש הרבה תחומים שלא. הנקודה היא, שלכאורה אם באמת הסכם אחיד מפריע מאד מאד להמון עובדים, מעסיק חכם יאפשר מיקוח על תנאי החוזה ויזכה בהמון פניות לעבודה, לא? אז למה זה לא קורה? קרטל? נראה לי שלא. ההסבר ההגיוני הוא, שרוב ההסכמים סבירים, את רוב העובדים לא כל כך מעניינים דקדוקים בהסכם סביר (בית משפט או מגשר, הודעה של 30 יום או של חודש), והם מוכנים לשאת בהסכם האחיד, ולכן זה עובר. לא נראה לך שהרבה אנשים היו מוכנים לשנות את ההסכם להסכם שהם פחות אוהבים (אני לא מדבר על סעיפים דרקוניים כמו שנועה הציגה, אלא ויכוחים בסגנון של מקום דיון בסכסוכים וכדו' כמו שהצגת את), תמורת 20% במשכורת? אני חושב שכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהרבה מאד תחומים כבר היום מעסיקים זוכים בהמון פניות. לא הבנתי את ה"תוספת 20%". ברור שעבור שכר מסוים (או תנאים מסוימים) אני אסכים (או ארצה) להתגמש יותר בצדדים אחרים. אני תוהה אם אתה עובד בחברת סטארטאפ או בהייטק כלשהו. אני שואלת לא כי מעניין אותי לרדת לפסים אישיים, אלא כי אתה מתאר מצב שאופייני לשוק הזה, ולא אופייני להרבה מאד מישורי עבודה אחרים (ותסכים איתי ודאי שאיור ועריכת דין הם שני תחומים שונים מספיק זה מזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, שנינו מסכימים שכשיש הרבה הצע, ידו של העובד על התחתונה. אבל לא שאלתי שכר מסויים, שאלתי על 20% תוספת למשכורת. ומה שאני אומר, שחוץ ממך, עניין החוזה האחיד או לא הוא בדרך כלל "נונ-אישיו", ולכן, אף אחד לא טורח לשנות אותו. אם הוא היה "אישיו", אז היו מעסיקים שהיו מנצלים את זה בשביל, נגיד, משכורת יותר נמוכה. למשל חברות גדולות פותחות מפעלים בדרום, בשביל לנצל את זה שאנשים מסכימים ליסוע פחות ולקבל פחות. ולכן אמרתי שתחשבי עם עצמך (את לא חייבת לכתוב את המסקנה), אם בשביל משהו לא גדול, למשל תוספת קטנה במשכורת, היית מוכנה לקבל חוזה אחיד סביר, בלי שום ויכוח, אפילו שיש דברים קטנים שהיית משפרת (שוב, חוזה סביר, לא כמו שדורון הציג). אני עובד כעת בהייטק כלשהו, אבל במעסיקים הוגנים נתקלתי גם במכירות של דברים לא הייטק כלשהם. גם אשתי לא חוותה את זה בשוק ההוראה הפרטית. אני חושב שאולי בגלל עודף ההצע המטורף שיש לפחות בשוק עריכת הדין, את חווה את מה שאת חווה. יש עוד שווקים שעבדת בהם תקופה משמעותי וחווית בהם חוויות כאלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשתך בשוק ההוראה הפרטית עובדת מול אנשים פרטיים, לא מול חברות. באילו חוזים היא צריכה להתקל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכנה לקבל חוזה סביר (ושמחה לחתום על חוזה טוב) לא ממש אכפת לי אם הוא אחיד או לא. הבעיה בחוזים היא שהם נוטים להיות לטובת מי שניסח אותם, ולכן אני רוצה שתהיה לי האפשרות להשפיע עליהם. הבעיה הנוספת היא שלכל אדם יש את ההעדפות והבחירות שלו, וחוזה אחיד לרוב מתאים לאיזה ממוצע דמיוני (אגב, שים לב שכשמדובר בחוזים אחידים של חברות סלולר, למשל, יש מגוון תוכניות שמוצעות לך. כלומר אתה יכול לבחור הסכם מבין שלל הסכמים קיימים, זה לא מצב שבו יש לך חוזה נתון, קח או לך). אני לא מדברת על עצמי. הסכם העבודה היחיד שעבדתי בו שהיה אחיד ולא פתוח למו''מ היה כשעבדתי בשירות המדינה. מיותר לציין שהוא היה הוגן להפליא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבדיל ממך, אלע"ד, אבל נדמה לי שבחוזה שיש בו מכשולים שוליים (ובעיקר מדובר בניסוח מעורפל) עדיף לחתום על החוזה as is, ולא לנסות להכניס בו שינויים. זאת מהטעם שאם החוזה יגיע אי פעם לפרשנותו של בית המשפט (ואם לא, אז החוזה בין כה וכה לא משנה) הפרשנות, אם היא סבירה לכאן או לכאן, היא לרעת הצד המנסח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון שביהמ''ש אמור לפרש חוזה לרעת המנסח אבל באופן כללי הייתי מעדיפה מראש שחוזה ינוסח בדרך הוגנת ולא אצטרך לסמוך על השופט. מעבר לזה, אני מאמינה בתמימותי שלחוזה יש משמעות גם לפני שהוא מתגלגל לערכאות. לא לכל סעיף, כמובן, אבל חוזה שמתבססים עליו משליך על התנהגות הצדדים גם מבלי שהופר (וכל זה, כמובן, כאמירות כלליות ולא ייעוץ קונקרטי להסכם כזה או אחר או לשיקולים כאלה ואחרים של מי שחותם על הסכם עבודה. אני לא עוסקת בדיני עבודה, והדיון כאן נוגע בעיני לשאלות של יחסי כוחות ופערים יותר מאשר לשאלות משפטיות של דיני עבודה או חוזים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי חושב שבמקצוע שלך המעסיקים דווקא יעדיפו מועמדים שמתמקחים בקשיחות על חוזה ההעסקה - זו אינדיקציה טובה לכישורים הנדרשים בהמשך (-: (וריאציה על פרדוקס גראוצ'ו מרקס והמועדון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ההפתעה הגדולה ביותר שלי, כשעברתי לשוק הפרטי, הייתה שבהרבה משרדים אין בכלל חוזי העסקה כתובים.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר הסביר הוא שההצע בשוק העבודה (בחלק גדול מאד מהמקצועות) גדול בהרבה מהביקוש, ולכן גם בלי קרטל המעסיק חזק בהרבה מהמועסק ויכול לקבוע את התנאים בלי קשר לכשורים של המועסק ובטח בלי קשר לתפוקה שלו (לראיה, הבדל המשכורות בין מעצבים למתכנתים, בין עובדי יצור למפתחים או בין שחקני קולנוע לתסריטאים). אין קשר ישיר בין המחיר של המוצר לעלות שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אותו הסבר שאני נתתי. אני לא בטוח שזה ''בחלק גדול מאד מהמקצועות'', אבל בעריכת דין זה בהחלט כך, וכנראה גם באיור. הכישורים כשלעצמם שווים בדיוק כמה שהמעסיקים מוכנים לשלם עבורם, אז ברור שיש קשר. כמו שאמרתי, אמן מפורסם שהרבה רוצים את תפוקתו, יקבל הרבה. אבל מה שאני אומר, זה שאם היה להרבה אנשים מאד חשוב חוזה לא אחיד, אז כנראה שהיו מעסיקים שהיו מתגמשים בקטע הזה בשביל, למשל, לתת שכר יותר נמוך. כפי הנראה לרב האנשים העניין של החוזה האחיד לא משמעותי מספיק בשביל שמישהו יטרח. באמת לא ראיתי אנשים שסעיפים כלשהם שינו להם. אם מישהו התווכח זה על משכורת או תנאים, וכדו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל לבדוק באיזה מקצועות יש יותר ביקוש מהצע מספיק לבדוק באיזה מקצועות יש מחפשי עבודה אקטיבים כסטנדרט ובאיזה מקצועות יש ציידי כשרונות אקטיבים כסטנדרט. יש לך ספק קל מה תהיה התשובה? הקשר היחיד בין התפוקה למשכורת הוא שהתפוקה (הפוטנציאלית!) נותנת למעסיק רף תחתון למשכורת, כל דבר מעבר לזה הוא תוצר של הצע וביקוש בלי קשר לתפוקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זה בדיוק מה שאמרתי, לא?) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |